הרב יעקב אריה שמולביץ ע"ה, שליח הרבי בבית-שאן, מספר על ימי לימודיו בישיבת 'איתרי' הליטאית, עת זכה להתקרב לאור החסידות ולעבור ללמוד ב"תומכי-תמימים", ומאוחר יותר לצאת בשליחות הרבי לבית-שאן:

"כשאני מביט לאחור, היום אחרי כ-30 שנה, אני לפעמים מתגעגע לימים ההם. הם חרוטים בזיכרוני כימים מאושרים בהם הלכתי באמונה שלמה בדרך החדשה שגיליתי – דרך החסידות. אבל האמת היא שבאותם ימים עצמם הדבר לא היה קל כלל וכלל...

אני זוכר את עצמי במשך חודשים ארוכים, ערב ערב, בסדר מוסר (כן, יש דבר כזה בישיבות הליטאיות, חצי שעה לפני ערבית כולם לומדים, כל אחד לעצמו, באחד מספרי המוסר עליו ממליץ לו המשגיח). אני זוכר את עצמי יושב ולומד בספר קטן (אבל גדול) שנקרא 'חובת התלמידים' (מצד אחד הוא נחשב לספר מוסר, אבל מצד שני חיבר אותו האדמו"ר מפיאסצנה) ודמעות זולגות לי מהעיניים...

אני מנגן לעצמי בשקט שוב ושוב אלפי פעמים את השיר הליטאי הנוגה אך מלא המשמעות 'הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור, אוי יו יויוונחני באורח מישור.. ונחני באורח מישור...' .'אנא ה''' – אני חושב בליבי – 'אני לא יודע לאן ללכת. תעזור לי, הורני ה' דרכך. אני חושב שמצאתי את הדרך, אבל כולם כאן מסביב אומרים שזו דרך אסורה, ואף על פי כן, אני מרגיש במאה אחוז שזו הדרך הנכונה. מי צודק? רבונו של עולם... 'ונחני באורח מישור', תנחה אותי בדרך הנכונה'.

חודשים ארוכים... ערב ערב... הדמעות זולגות ואני מתחנן 'הורני ה' דרכך'... וה' שמע ועזר, אבל את העבודה, כמובן, היה עליי לעשות בעצמי.

החסידות – פסגת חלומותינו

ואכן, שיעורי התניא וההתוועדויות 'המחתרתיות' עשו את שלהם, ואט אט תורת החסידות מילאה את כל ישותנו. כמעט כל יום למדנו או שמענו על עוד מנהג חסידי, עוד איזו חוברת ישנה מבית מדרשה של החסידות התגלגלה לידינו; עוד ניגון חדש או אמרה חסידית. וכך, כל הזמן העברנו בין חברי המחתרת מסרים חסידיים. זה היה מרתק, מרומם, זה היה פסגת חלומותינו כל היום...

והיכן שכן המקווה החסידי שלנו? גילינו בסייעתא דשמיא מקווה פרטיזני ששכן בתוך הכפר הערבי 'בית צפפא' הסמוך לאזור הישיבה. וכך באותה תקופה למדנו לרוץ במהירות עצומה. תוך 6-7 דקות לעשות את כל הדרך הלוך-חזור כולל טבילה ו... להגיע לתפילה בזמן. אי אפשר לתאר באיזו התלהבות היינו עושים את 'המרתון' הזה מידי בוקר עד למקווה וחזור.

לקראת סיום שיעור ג' וההחלטה באיזו ישיבה להמשיך, החלה התלבטות לא קלה. ההתלבטות באיזו ישיבה להמשיך, נמשכה ונמשכה, אבל הסוף היה ידוע מראש. כי האמת היא שלא הייתה אפשרות אחרת. כל חברי המחתרת החסידית שלנו ב'איתרי' החליטו לעבור רק לישיבה אחת, ישיבת 'תומכי-תמימים' בכפר חב"ד. ההתלבטות הייתה רק 'איך להשיג את הסכמת ההורים', או 'מתי אפשר לספר לכולם לאן אנחנו עוברים'...

אני כתבתי אז לרבי מכתב עם כמה שאלות, כשהשאלה העיקרית הייתה לאן לעבור ללמוד בשנה הבאה. הרבי הואיל לענות לי במכתב בתשובה לשאלה אודות המעבר לישיבה גדולה: 'ההכרח ללמוד החסידות בזמננו הרי מובא באריכות בקונטרס עץ החיים ובכ"מ'.

לצערי נוצרה אז פרשנות לא פשוטה סביב ראשי התיבות 'ובכ"מ' שבסיום התשובה. אני הבנתי שזו תשובה ברורה שחייבים ללמוד בכפר חב"ד – וזה ממש 'הכרח בזמננו', כאשר ענין זה מבואר בקונטרס 'עץ החיים' ובכמה מקומות (נוספים). אבל במשפחתי טענו: 'מה פתאום? כתוב כאן 'ובכ"מ' כשהכוונה 'ובכל מקום', כלומר, אפשר ללמוד חסידות בכל מקום ולא רק בכפר חב"ד...

גם הויכוח הזה (שהגיע לבכירים בחב"ד...) לא נגמר, עד שברוך ה' עברתי גם אני ללמוד בכפר חב"ד. ההשפעה על סביבתי ומשפחתי הייתה באופן ישיר. לבסוף גם אבא ואמא שלי שיחיו, כולם עברו להתפלל בנוסח תהלת ה' וגם נסעו לרבי. אחי שי' הוא שליח הרבי באור-עקיבא, וכולם מצפים בכל רגע להתגלות.

ובכן...

כעת אני רוצה לגשת ל'בכן' של העניין:

פעמים רבות קורה שאנו נפגשים עם בחורים מחוגים שונים, ליטאים כחסידים. מן הראוי לנצל את שעת הכושר הזאת ולספר להם על האור הגדול של תורת החסידות, כי אף פעם אי אפשר לדעת כמה יחלחלו הדברים ועד להיכן זה יגיע. ייתכן שהם יגלו עניין, ילמדו ויתקשרו לתורת החסידות ולבסוף אף יקימו משפחה חסידית, ואולי גם בית חב"ד, והשפעתם תהיה מבורכת עד בלי די...

ועוד מילה לסיום: תודה להשם ותודה לרבי שזיכו אותי לצאת מהיכן שהייתי ולהגיע אל אור החסידות. כיום, ברוך ה', כל ילדיי לומדים בישיבות ובמוסדות חב"ד, חלקם כבר הקימו בעצמם בתי חב"ד ואני מתפלל שכולם יצליחו וימשיכו בדרך הטובה והמאושרת הזו, ובקרוב ממש נזכה כל עם ישראל ל'קאתי מר' לאחר שכבר הופצו המעיינות חוצה.