מערכת COL
|
יום א' שבט ה׳תשע״ד
02.01.2014
מדור שבועי חדש: סיפורי שליחות ● אל תפספסו
מגזין שישי של מרכז התקשורת החב"די - COL, שמח להשיק מדור חדש וייחודי: 'סיפורי שליחות'. מידי שבוע, נביא בפניכם, הגולשים, סיפורים אקטואליים קצרים מהווי השלוחים ברחבי העולם ● הסיפורים הקצרים מספקים הצצה מרתקת לפעילות השלוחים ברחבי העולם ● והשבוע: מה עושה שליח שחושש ש'המקורבים' יבריזו מהשיעור שהתקיים ב"ערב השנה הלועזית"? מדוע בכה יהודי מבוגר שנכנס לבית-חב"ד בקינגסטאון שבניו זילנד? כיצד 'התעורר' קשיש, ניצול שואה, בבית-הרפואה אסף הרופא? ולא תאמינו כמה עוצמה יש ל'גירסא דינקותא'... סיפורי שליחות, שבוע ראשון
נחת ממקורב
השבוע, חגג העולם את כניסת השנה האזרחית החדשה. כיהודים מאמינים, אנו חיים על פי התאריך העברי, אך שלוחים רבים ובעיקר שלוחים בחו"ל, נאלצים לתכנן את הפעילות לפי התאריך הלועזי.
גם השליח הרב מיכאל אוישי מהעיר ז'פרוז'יה באוקראינה, התלבט כיצד יקיים את השיעור השבועי, שחל השנה בערב השנה הלועזית החדשה. בעקבות החשש שהוא עלול לגלות שהוא מלמד את עצמו, החליט לעשות סבב טלפונים כדי לברר אם יהיה עבור מי לקיים את השיעור.
אחת השיחות, נשמעה כך:
מה נשמע? זה בקשר לשיעור מחר, אתה מתכנן להגיע?
- מה איתך?! אנחנו מזמן לא חוגגים את זה!
ברור! לא חשדתי בכשרים חלילה, אלא שכעת חופש, ואני מברר מי נסע אולי לחופשה.
מסכם הרב אוישי: "מעולם לא התנצלתי, מתוך נחת-רוח על שאני נאלץ להתנצל. הייתי מאושר מכך שהמקורב נעלב מעצם העלאת רעיון כזה לגביו. הוא שכח, כנראה, שזה לא תמיד היה כה ברור מאליו".
רגע של נחת...
אם כבר שנה אזרחית חדשה, אז תשמעו את הסיפור שסיפרה השליחה הטריה חייקי לייאנס מקינגסטאון שבניו זילנד. הפעילות של הזוג לייאנס, רק התחילה וכבר נעשה המקום צר מלהכיל את כמות המשתתפים בסעודת השבת. המקום החילופי שנבחר לקיים בו את סעודות השבת, הוא צמוד לכנסיה מקומית.
באמצע הסעודה נכנס זוג מבוגר. מיד כשנכנסו, התחיל הגבר לבכות כמו תינוק. לאחר שנרגע קצת, סיפר לנו שאשתו רצתה לראות איך חוגגים בכנסיה, את חג המולד. כשהגיעו לכנסיה, הציצו בחלון, ולתדהמתם, הם רואים קבוצת יהודים עם כיפות באמצע סעודת שבת. 'צבטתי את עצמי לראות שאני לא חולם'...
התברר שמדובר ביהודי בשם אברהם לוין, משפחתו נכחדה בשואה והיום אין לו שום קשר ליהדות. בכלל.
כנראה שתבשילי השבת של הרבנית לייאנס, נגעו בו בנקודה העמוקה ביותר...
לזכות במצווה יהודים שהתרחקו מקיום תורה ומצוות בעקבות אימי השואה, תמיד נותן תחושה של ניצחון מתוק על הנאצים ימ"ש.
61 שנה אחרי...
כמו הזוג לייאנס, גם השליח איציק ניימרק זכה לחוות את התחושה הזאת. "לפני כחודש", מספר הרב ניימרק, "נפטר אביו של אחד הפעילים שלנו בבית חב"ד בחברון. האב, ניצול שואה יליד רומניה שעבר את ידיו הארורות של ד"ר מנגלה ימ"ש. לאחר השואה, עלה האב ארצה, התחתן והקים משפחה, אך מאז השואה נמנע מלהניח תפילין.
"כשהתאשפז לאחרונה בבית הרפואה אסף הרופא, באתי לבקר את האב בבית החולים, יחד עם בנו שמסייע לפעילות הבית חב"ד. ערכנו היכרות קצרה, הוצאתי תפילין שהבאתי איתי והוא הניח אותם לראשונה מאז הבר מצווה. 61 שנה אחרי הבר מצווה".
לפני כחודש, נפטר האב. יהי זכרו ברוך.
גירסא דינקותא
בן דודו של הרב איציק ניימרק, הוא השליח הרב יצחק גורליק מקאזאן שברוסיה. גם הוא מספר על הנחת תפילין ליהודי מבוגר, בן שמונים וחמש. הרב גורליק הניח איתו את התפילין וסייע לו להגיד את הברכה.
לאחר שסיימו להניח תפילין, סיפר הקשיש לרב גורליק: "אני יודע עוד ברכה: 'על אכילת מתה". כששאל אותו הרב גורליק מאיפה הוא זוכר את הברכה, סיפר היהודי על זיכרונות הילדות שלו מלפני 80 שנה, כשהיה ילד בן 5.
היהודי סיפר לרב גורליק שהוא זוכר מהבית גם את ׳שמע ישראל׳. לדבריו הוא עוד זוכר את הזקנים בעיר מתפללים. ואכן, מספר הרב גורליק, הוא אמר בעל פה את כל קריאת שמע.
גירסא דינקותא!
איך משיגים כזאת עוצמה של גירסא דינקותא? אולי הפוסט שהעלה השבוע הרב מנדי קמינקר מאתר 'בית חב"ד', יסייע בכך. זה מה שכתב הרב קמינקר:
בקרב חסידי חב"ד נהוג ללבוש בשבת בגד מיוחד הנקרא 'סירטוק'. מבלי להיכנס לתולדות הבגד או לסיבה מדוע לובשים אותו – בהזדמנות אחרת, בעזרת השם – היה עליי לרכוש סירטוק חדש ולשם כך ניגשתי לחייט שיוכל לתפור עבורי בגד כזה.
מה אומר ומה אדבר: אל החייט ניגשתי לפני קרוב לשישה חודשים, ואת הבגד עדיין לא קיבלתי. הבגד הראשון לא יצא טוב; בשני משהו נוסף לא היה בסדר, וכעת הוא באמצע תפירת הבגד השלישי!
זה די מתסכל, אך לפחות למדתי מכך משהו לחיים. כהורים, אנו צריכים "לתפור" את בגדיהם של ילדינו – לתת להם את החינוך שיתאים לאישיות הייחודית אך ורק להם.
שלמה המלך החכם מכל אדם אמר "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". אנו צריכים ללמד את כולם את אותם רעיונות וערכים, אך הדרך בה נעשה זאת שונה.
כשתופרים בגד – או מחנכים – בהתאמה אישית, זה יכול לקחת זמן רב. כשמדובר בבגד, אני מקווה שהמאמץ ישתלם. כשמדובר בילדינו, אין לי כל ספק בכך.
שלוחים, יש לכם גם סיפורים מעניינים? שתפו אותנו, ונפרסמם במדור הבא אי"ה
השבוע, חגג העולם את כניסת השנה האזרחית החדשה. כיהודים מאמינים, אנו חיים על פי התאריך העברי, אך שלוחים רבים ובעיקר שלוחים בחו"ל, נאלצים לתכנן את הפעילות לפי התאריך הלועזי.
גם השליח הרב מיכאל אוישי מהעיר ז'פרוז'יה באוקראינה, התלבט כיצד יקיים את השיעור השבועי, שחל השנה בערב השנה הלועזית החדשה. בעקבות החשש שהוא עלול לגלות שהוא מלמד את עצמו, החליט לעשות סבב טלפונים כדי לברר אם יהיה עבור מי לקיים את השיעור.
אחת השיחות, נשמעה כך:
מה נשמע? זה בקשר לשיעור מחר, אתה מתכנן להגיע?
- מה איתך?! אנחנו מזמן לא חוגגים את זה!
ברור! לא חשדתי בכשרים חלילה, אלא שכעת חופש, ואני מברר מי נסע אולי לחופשה.
מסכם הרב אוישי: "מעולם לא התנצלתי, מתוך נחת-רוח על שאני נאלץ להתנצל. הייתי מאושר מכך שהמקורב נעלב מעצם העלאת רעיון כזה לגביו. הוא שכח, כנראה, שזה לא תמיד היה כה ברור מאליו".
רגע של נחת...
אם כבר שנה אזרחית חדשה, אז תשמעו את הסיפור שסיפרה השליחה הטריה חייקי לייאנס מקינגסטאון שבניו זילנד. הפעילות של הזוג לייאנס, רק התחילה וכבר נעשה המקום צר מלהכיל את כמות המשתתפים בסעודת השבת. המקום החילופי שנבחר לקיים בו את סעודות השבת, הוא צמוד לכנסיה מקומית.
באמצע הסעודה נכנס זוג מבוגר. מיד כשנכנסו, התחיל הגבר לבכות כמו תינוק. לאחר שנרגע קצת, סיפר לנו שאשתו רצתה לראות איך חוגגים בכנסיה, את חג המולד. כשהגיעו לכנסיה, הציצו בחלון, ולתדהמתם, הם רואים קבוצת יהודים עם כיפות באמצע סעודת שבת. 'צבטתי את עצמי לראות שאני לא חולם'...
התברר שמדובר ביהודי בשם אברהם לוין, משפחתו נכחדה בשואה והיום אין לו שום קשר ליהדות. בכלל.
כנראה שתבשילי השבת של הרבנית לייאנס, נגעו בו בנקודה העמוקה ביותר...
לזכות במצווה יהודים שהתרחקו מקיום תורה ומצוות בעקבות אימי השואה, תמיד נותן תחושה של ניצחון מתוק על הנאצים ימ"ש.
61 שנה אחרי...
כמו הזוג לייאנס, גם השליח איציק ניימרק זכה לחוות את התחושה הזאת. "לפני כחודש", מספר הרב ניימרק, "נפטר אביו של אחד הפעילים שלנו בבית חב"ד בחברון. האב, ניצול שואה יליד רומניה שעבר את ידיו הארורות של ד"ר מנגלה ימ"ש. לאחר השואה, עלה האב ארצה, התחתן והקים משפחה, אך מאז השואה נמנע מלהניח תפילין.
"כשהתאשפז לאחרונה בבית הרפואה אסף הרופא, באתי לבקר את האב בבית החולים, יחד עם בנו שמסייע לפעילות הבית חב"ד. ערכנו היכרות קצרה, הוצאתי תפילין שהבאתי איתי והוא הניח אותם לראשונה מאז הבר מצווה. 61 שנה אחרי הבר מצווה".
לפני כחודש, נפטר האב. יהי זכרו ברוך.
גירסא דינקותא
בן דודו של הרב איציק ניימרק, הוא השליח הרב יצחק גורליק מקאזאן שברוסיה. גם הוא מספר על הנחת תפילין ליהודי מבוגר, בן שמונים וחמש. הרב גורליק הניח איתו את התפילין וסייע לו להגיד את הברכה.
לאחר שסיימו להניח תפילין, סיפר הקשיש לרב גורליק: "אני יודע עוד ברכה: 'על אכילת מתה". כששאל אותו הרב גורליק מאיפה הוא זוכר את הברכה, סיפר היהודי על זיכרונות הילדות שלו מלפני 80 שנה, כשהיה ילד בן 5.
היהודי סיפר לרב גורליק שהוא זוכר מהבית גם את ׳שמע ישראל׳. לדבריו הוא עוד זוכר את הזקנים בעיר מתפללים. ואכן, מספר הרב גורליק, הוא אמר בעל פה את כל קריאת שמע.
גירסא דינקותא!
איך משיגים כזאת עוצמה של גירסא דינקותא? אולי הפוסט שהעלה השבוע הרב מנדי קמינקר מאתר 'בית חב"ד', יסייע בכך. זה מה שכתב הרב קמינקר:
בקרב חסידי חב"ד נהוג ללבוש בשבת בגד מיוחד הנקרא 'סירטוק'. מבלי להיכנס לתולדות הבגד או לסיבה מדוע לובשים אותו – בהזדמנות אחרת, בעזרת השם – היה עליי לרכוש סירטוק חדש ולשם כך ניגשתי לחייט שיוכל לתפור עבורי בגד כזה.
מה אומר ומה אדבר: אל החייט ניגשתי לפני קרוב לשישה חודשים, ואת הבגד עדיין לא קיבלתי. הבגד הראשון לא יצא טוב; בשני משהו נוסף לא היה בסדר, וכעת הוא באמצע תפירת הבגד השלישי!
זה די מתסכל, אך לפחות למדתי מכך משהו לחיים. כהורים, אנו צריכים "לתפור" את בגדיהם של ילדינו – לתת להם את החינוך שיתאים לאישיות הייחודית אך ורק להם.
שלמה המלך החכם מכל אדם אמר "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". אנו צריכים ללמד את כולם את אותם רעיונות וערכים, אך הדרך בה נעשה זאת שונה.
כשתופרים בגד – או מחנכים – בהתאמה אישית, זה יכול לקחת זמן רב. כשמדובר בבגד, אני מקווה שהמאמץ ישתלם. כשמדובר בילדינו, אין לי כל ספק בכך.
שלוחים, יש לכם גם סיפורים מעניינים? שתפו אותנו, ונפרסמם במדור הבא אי"ה
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
