מערכת COL
|
יום א' שבט ה׳תשע״ד
02.01.2014
רוצחים משתחררים וכולנו שותקים; למה? כי זה ביבי
ננסה רגע לעצום את העיניים ולדמיין כיצד היה נראה השיח בכל מחוז חב"די בארץ אילו ראש הממשלה היה רבין המנוח, פרס, אולמרט או שרון הלא מנוח – ובשבוע שחלף היו משתחררים לחופשי, בפעם השלישית, מרצחים שפלים, שדם אנשים, נשים וילדים על ידיהם ● מה בכל זאת קרה השבוע? ניסיון לברר את פשר האלם (לשון אילמות) שבו אחזו חסידי חב"ד באשר הם, החזיר אותי אל התסמונת הפסיכולוגית המוכרת, מאז שנת תשנ"ו, של אהדה בלתי מוסתרת, לראש הממשלה בנימין נתניהו ● יצאתי אפוא למחקר ראשון מסוגו אחר פשר אותה הערצה משתקת ● חובת מחאה חלה על כולנו גדולים כקטנים ● טור נוקב רוצחים משתחררים וכולנו שותקים
בנימין ליפקין
ננסה רגע לעצום את העיניים ולדמיין כיצד היה נראה השיח בכל מחוז חב"די בארץ אילו ראש הממשלה היה רבין המנוח, פרס, אולמרט או שרון הלא מנוח – ובשבוע שחלף היו משתחררים לחופשי, בפעם השלישית, מרצחים שפלים, שדם אנשים, נשים וילדים על ידיהם.
לא היה איש בקהל שהיה נשאר אדיש. אגודות אגודות היו דנות בלהט על ההפקרות, נערים גם זקנים היו מצטטים את שיחות הרבי הכואבות על החידלון שבעסקאות מפוקפקות והרות אסון מעין אלו וכמובן היו עורכים קל וחומר: בשחרורים שהרבי שלל מכול וכול, היה מדובר בעיסקה, וגם אותה שלל הרבי על הסף. כאן, זו הפעם השלישית ברציפות, אין כל תמורה, אפילו לא כזו הנראית לעין. סתם למצוא חן בעיני האמריקנים ולומר להם 'הן'.
מה בכל זאת קרה השבוע? פה ושם צקצוקי לשון, הפרסומים הרשמיים והלא רשמיים יצאו ידי חובת פרסום כותרת מסתייגת כזו או אחרת – ותשקוט קהילת אנ"ש.
ניסיון לברר את פשר האלם (לשון אילמות) שבו אחזו חסידי חב"ד באשר הם, החזיר אותי אל התסמונת הפסיכולוגית המוכרת, מאז שנת תשנ"ו, של אהדה בלתי מוסתרת, שלא לומר סגידה סמויה וגלויה, לראש הממשלה בנימין נתניהו. כמושא הערצה – שאין לה הסבר רציונלי או הגיוני, כפי שיפורט להלן – קשה אכן לצפות לגילויי מחאה, אף לא במחשבה ובדיבור, כלפי נתניהו.
יצאתי אפוא למחקר ראשון מסוגו אחר פשר אותה הערצה משתקת, הגורמת לניוון חלקים פעילים במוח ובעיקר מחביאה אי שם מאחור את החכמה, הבינה והדעת.
● ● ●
הבּוּרים או הצעירים, כשאתה מתקיל אותם בשאלה ישירה לפשרה של אותה אהבה שאינה תלויה בדבר כלפי נתניהו, עד כי על כל פשעיו תכסה אותה אהבה – מתריסים כלפיך בסגנון: "אתה יודע איזה קירובים הוא קיבל מהרבי!".
לאחר שאתה מצפה שהאור בעיניהם יתעמעם מעט, עליך ליידע אותם בכמה עובדות בסיסיות שאולי נעלמו מידיעתם או מתודעתם או שהזמן עשה את שלו ויש סיבות רפואיות למכביר המסבירות תופעות שכחה. למשל, הקירובים המופלגים שהעניק הרבי למנחם בגין. העולם היהודי כולו עצר את נשימתו, כשבגין כראש ממשלה, הגיע אל הרבי לאותה יחידות נודעת שבתומה יצא הרבי ללוותו, ולנגד עיני התקשורת העולמית כולה אמר בגין "באתי לקבל את ברכת מורנו ורבנו" – ומה היה סופו של אותו בגין: עליו קרא הרבי, בשיחות קודש של זעקות כאב ובכי מצמרר, "האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו".
לאיזה קירובים מופלגים זכה שרון לקבל מהרבי, בדרך מופלאה שהחלה באתערותא דלעילא, לאחר מות בנו, ונמשכה על פני חליפת מכתבים וביקורים ממושכים שלו אצל הרבי. האם בזכות כל זאת מישהו התייחס בסלחנות יתירה כלפי ראש המשפחה מחוות השערוריות שעה שבהבל פה החליט לעקור, באטימות אופיינית ובקהות חושים, את יישובי גוש קטיף, לא לפני שהחריבם עד היסוד, ולהופכם במו ידיו לשדה מטווח של מרצחי החמאס, הפת"ח וכל שאר ארגוני החבלה.
מי לנו גדול מיצחק שמיר ז"ל, שלא היה ולא יהיה כמותו בדבקותו במדיניות אף שעל, שממנה לא זז כמלוא נימה מאז נכנס לחיים הפוליטיים ועד פרישתו מהם. בעת שהחלו להתרקם באחרית ימיו כראש ממשלה דיבורים על אוטונומיה, הבהיר הרבי בשיחה ארוכה, ברבים, עם קצב, את דעתו הנחרצת עליו ועל המדרון שעל סיפו הוא ניצב, תוך כדי חזרה שלוש פעמים על שמו המלא של כ"ק אדמו"ר זי"ע!
כל זה נעלם משום מה מכל האוהדים של נתניהו הממשיכים לחשוק שפתיים. הם אמנם זעים באי נוחות לנוכח מעשי האיוולת המקוממים שלו ובראשם השחרור הנפשע זו הפעם השלישית; חדלונותיו בתחום הבנייה ביו"ש; והיותו המגלם האומלל של המשל העממי הנודע, בהיותו גם מקבל את המלקות, גם מגורש מן העיר וגם אוכל את הדגים הסרוחים – הוא גם לא זוכה לשמץ של אהדה מקרב האמריקנים, שלא לדבר על הפלסטינים שלמרבה מזלנו ה' הטוב מקשה לפי שעה את לבבם בדיוק כמו את פרעה בפרשת השבוע וקודמותיה; גם משחרר מחבלים רוצחים שישובו אל הטרור; וגם מקפיא שוב ושוב את הבנייה ביהודה, בשומרון ואפילו בירושלים – צעד שאיש מקודמיו (משמאל ומימין כאחד) לא העז לנקוט בו.
עם אסכולה נוספת של אוהדים, סמויים וגלויים, כלפי ראש הממשלה נמנים אלו שאינם נתפסים לנימוקים משוללי יסוד אלא מנופפים בברירת מחדל מלומדת בנוסח "אין אלטרנטיבה אחרת".
קודם כל, הנושא הפרסונלי הזה טרם נבדק לאשורו ולעומקו ואין כאן מקומו. אבל גם אם האבחנה הזו נכונה, מה פשר האהדה במקרה הגרוע או העדר המחאה למצער כלפי חסר חוט שדרה מינימלי, סותר עצמו מן הקצה אל הקצה, סחיט ולחיץ ברמות שאין לתארן ושקצה גבול היכולת שלו מתבטא באבחנה שמשמיעים עליו פרשנים, מימין ומשמאל, לאמור: נתניהו מעולם לא עשה מעשה נועז (כך למשל פוענחה ההפסקה, תוך שבועיים, של מבצע 'עמוד ענן', בטרם מיצויו ובעוד ישראל כורעת ברך בפני האחים המוסלמים במצרים ומחבלי החמאס בעזה).
בל נטעה. מזכיר המדינה האמריקני אינו ממריא ונוחת כל כך הרבה פעמים במקום אחד – לריק. הניסיונות של כמה חברי כנסת להעביר חוק לסיפוח בקעת הירדן אינם נובעים מחלומות שחלמו אחרים על אחרים. גם ההתעקשות הפעלתנית של נתניהו להעביר את חוק משאל העם אינה נובעת אלא מרצון לתרץ ויתורים נמהרים וקשים שעל הפרק, בחסות ההסכמה שתינתן להם מהעם המוכה בסנוורים.
וחסידי חב"ד מה אומרים כנגד כל זאת? העסקנים מתחרים ביניהם מי יזכה לצילום קרוב ומרהיב יותר במחיצת ראש הממשלה, באופן שישכנע את אחרון הצופים כי לא היה כאן פוטו-אופ אלא ידידות אמת קרובה.
● ● ●
כל זאת מבלי הבט על השתיקה החב"דית המחפירה, המוזרה והבלתי מתקבלת על הדעת לנוכח הגזירות שממשלת נתניהו משיתה, כמעט מדי יום ביומו, על כל דבר שזיק של דת ויהדות קשור בו ומעל לכול – חתירתה להניף כורת על תלמודם של בני הישיבות שתורתם אומנותם, תוך הפיכתם לעבריינים. אין להתבדלות המוזרה ומשוללת היסוד הזאת, מקצה אל קצה, לא הסבר ולא צידוק. זוהי אות קלון הראויה למאמר נפרד.
● ● ●
אין כוונת הדברים האמורים שלדעת כותב השורות יש לצאת ולהפגין בחוצות הערים, לחסום כבישים או להוציא את תלמידי המוסדות לצעדות מחאה.
כמי שזכה לערוך (יחד עם עמיתי, ר' יוסף יצחק אליטוב, בשירות הרב יוסף יצחק הכהן גוטניק, במסגרת 'היכל מנחם' בראשות הגה"ח רבי יוסף יצחק הבלין) את הספר 'שלמות הארץ', ובתור שכזה עברתי על כל דברי הרבי, בכתב ובעל פה באשר לחובת השמירה על ארץ ישראל לגבולותיה והמאבק ההסברתי הכרוך בכך – לא זכורה לי ולוּ פעם אחת של הוראה או הסכמה של הרבי ליציאה להפגנה כזו או אחרת.
עם זאת, גם לשתיקה רועמת אין מקום. חובת מחאה חלה על כולנו גדולים כקטנים ויש דרכים רבות לה. אני אישית עושה זאת בכל עת מצוא, אם בטורי היומי בעיתון 'המבשר' בעריכתי ועוד. וכל אחד יכול וצריך לעשות זאת לפום שיעורא דיליה. בין בכתב ובין על פה.
נזכור את דבריו הקדושים של הרבי, "חונכתי שלא לשתוק שעה שסכנת פיקוח נפש מרחפת על יהודים" – וניישמם תוך סילוק שאריות הסלחנות לדמות שסימאה עיני רבים מעמנו על לא זכות בכפה.
שיהיה לכולנו חודש טוב ושיקוימו בנו ראשי התיבות שלו: שנתבשר בשורות טובות.
ננסה רגע לעצום את העיניים ולדמיין כיצד היה נראה השיח בכל מחוז חב"די בארץ אילו ראש הממשלה היה רבין המנוח, פרס, אולמרט או שרון הלא מנוח – ובשבוע שחלף היו משתחררים לחופשי, בפעם השלישית, מרצחים שפלים, שדם אנשים, נשים וילדים על ידיהם.
לא היה איש בקהל שהיה נשאר אדיש. אגודות אגודות היו דנות בלהט על ההפקרות, נערים גם זקנים היו מצטטים את שיחות הרבי הכואבות על החידלון שבעסקאות מפוקפקות והרות אסון מעין אלו וכמובן היו עורכים קל וחומר: בשחרורים שהרבי שלל מכול וכול, היה מדובר בעיסקה, וגם אותה שלל הרבי על הסף. כאן, זו הפעם השלישית ברציפות, אין כל תמורה, אפילו לא כזו הנראית לעין. סתם למצוא חן בעיני האמריקנים ולומר להם 'הן'.
מה בכל זאת קרה השבוע? פה ושם צקצוקי לשון, הפרסומים הרשמיים והלא רשמיים יצאו ידי חובת פרסום כותרת מסתייגת כזו או אחרת – ותשקוט קהילת אנ"ש.
ניסיון לברר את פשר האלם (לשון אילמות) שבו אחזו חסידי חב"ד באשר הם, החזיר אותי אל התסמונת הפסיכולוגית המוכרת, מאז שנת תשנ"ו, של אהדה בלתי מוסתרת, שלא לומר סגידה סמויה וגלויה, לראש הממשלה בנימין נתניהו. כמושא הערצה – שאין לה הסבר רציונלי או הגיוני, כפי שיפורט להלן – קשה אכן לצפות לגילויי מחאה, אף לא במחשבה ובדיבור, כלפי נתניהו.
יצאתי אפוא למחקר ראשון מסוגו אחר פשר אותה הערצה משתקת, הגורמת לניוון חלקים פעילים במוח ובעיקר מחביאה אי שם מאחור את החכמה, הבינה והדעת.
● ● ●
הבּוּרים או הצעירים, כשאתה מתקיל אותם בשאלה ישירה לפשרה של אותה אהבה שאינה תלויה בדבר כלפי נתניהו, עד כי על כל פשעיו תכסה אותה אהבה – מתריסים כלפיך בסגנון: "אתה יודע איזה קירובים הוא קיבל מהרבי!".
לאחר שאתה מצפה שהאור בעיניהם יתעמעם מעט, עליך ליידע אותם בכמה עובדות בסיסיות שאולי נעלמו מידיעתם או מתודעתם או שהזמן עשה את שלו ויש סיבות רפואיות למכביר המסבירות תופעות שכחה. למשל, הקירובים המופלגים שהעניק הרבי למנחם בגין. העולם היהודי כולו עצר את נשימתו, כשבגין כראש ממשלה, הגיע אל הרבי לאותה יחידות נודעת שבתומה יצא הרבי ללוותו, ולנגד עיני התקשורת העולמית כולה אמר בגין "באתי לקבל את ברכת מורנו ורבנו" – ומה היה סופו של אותו בגין: עליו קרא הרבי, בשיחות קודש של זעקות כאב ובכי מצמרר, "האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו".
לאיזה קירובים מופלגים זכה שרון לקבל מהרבי, בדרך מופלאה שהחלה באתערותא דלעילא, לאחר מות בנו, ונמשכה על פני חליפת מכתבים וביקורים ממושכים שלו אצל הרבי. האם בזכות כל זאת מישהו התייחס בסלחנות יתירה כלפי ראש המשפחה מחוות השערוריות שעה שבהבל פה החליט לעקור, באטימות אופיינית ובקהות חושים, את יישובי גוש קטיף, לא לפני שהחריבם עד היסוד, ולהופכם במו ידיו לשדה מטווח של מרצחי החמאס, הפת"ח וכל שאר ארגוני החבלה.
מי לנו גדול מיצחק שמיר ז"ל, שלא היה ולא יהיה כמותו בדבקותו במדיניות אף שעל, שממנה לא זז כמלוא נימה מאז נכנס לחיים הפוליטיים ועד פרישתו מהם. בעת שהחלו להתרקם באחרית ימיו כראש ממשלה דיבורים על אוטונומיה, הבהיר הרבי בשיחה ארוכה, ברבים, עם קצב, את דעתו הנחרצת עליו ועל המדרון שעל סיפו הוא ניצב, תוך כדי חזרה שלוש פעמים על שמו המלא של כ"ק אדמו"ר זי"ע!
כל זה נעלם משום מה מכל האוהדים של נתניהו הממשיכים לחשוק שפתיים. הם אמנם זעים באי נוחות לנוכח מעשי האיוולת המקוממים שלו ובראשם השחרור הנפשע זו הפעם השלישית; חדלונותיו בתחום הבנייה ביו"ש; והיותו המגלם האומלל של המשל העממי הנודע, בהיותו גם מקבל את המלקות, גם מגורש מן העיר וגם אוכל את הדגים הסרוחים – הוא גם לא זוכה לשמץ של אהדה מקרב האמריקנים, שלא לדבר על הפלסטינים שלמרבה מזלנו ה' הטוב מקשה לפי שעה את לבבם בדיוק כמו את פרעה בפרשת השבוע וקודמותיה; גם משחרר מחבלים רוצחים שישובו אל הטרור; וגם מקפיא שוב ושוב את הבנייה ביהודה, בשומרון ואפילו בירושלים – צעד שאיש מקודמיו (משמאל ומימין כאחד) לא העז לנקוט בו.
עם אסכולה נוספת של אוהדים, סמויים וגלויים, כלפי ראש הממשלה נמנים אלו שאינם נתפסים לנימוקים משוללי יסוד אלא מנופפים בברירת מחדל מלומדת בנוסח "אין אלטרנטיבה אחרת".
קודם כל, הנושא הפרסונלי הזה טרם נבדק לאשורו ולעומקו ואין כאן מקומו. אבל גם אם האבחנה הזו נכונה, מה פשר האהדה במקרה הגרוע או העדר המחאה למצער כלפי חסר חוט שדרה מינימלי, סותר עצמו מן הקצה אל הקצה, סחיט ולחיץ ברמות שאין לתארן ושקצה גבול היכולת שלו מתבטא באבחנה שמשמיעים עליו פרשנים, מימין ומשמאל, לאמור: נתניהו מעולם לא עשה מעשה נועז (כך למשל פוענחה ההפסקה, תוך שבועיים, של מבצע 'עמוד ענן', בטרם מיצויו ובעוד ישראל כורעת ברך בפני האחים המוסלמים במצרים ומחבלי החמאס בעזה).
בל נטעה. מזכיר המדינה האמריקני אינו ממריא ונוחת כל כך הרבה פעמים במקום אחד – לריק. הניסיונות של כמה חברי כנסת להעביר חוק לסיפוח בקעת הירדן אינם נובעים מחלומות שחלמו אחרים על אחרים. גם ההתעקשות הפעלתנית של נתניהו להעביר את חוק משאל העם אינה נובעת אלא מרצון לתרץ ויתורים נמהרים וקשים שעל הפרק, בחסות ההסכמה שתינתן להם מהעם המוכה בסנוורים.
וחסידי חב"ד מה אומרים כנגד כל זאת? העסקנים מתחרים ביניהם מי יזכה לצילום קרוב ומרהיב יותר במחיצת ראש הממשלה, באופן שישכנע את אחרון הצופים כי לא היה כאן פוטו-אופ אלא ידידות אמת קרובה.
● ● ●
כל זאת מבלי הבט על השתיקה החב"דית המחפירה, המוזרה והבלתי מתקבלת על הדעת לנוכח הגזירות שממשלת נתניהו משיתה, כמעט מדי יום ביומו, על כל דבר שזיק של דת ויהדות קשור בו ומעל לכול – חתירתה להניף כורת על תלמודם של בני הישיבות שתורתם אומנותם, תוך הפיכתם לעבריינים. אין להתבדלות המוזרה ומשוללת היסוד הזאת, מקצה אל קצה, לא הסבר ולא צידוק. זוהי אות קלון הראויה למאמר נפרד.
● ● ●
אין כוונת הדברים האמורים שלדעת כותב השורות יש לצאת ולהפגין בחוצות הערים, לחסום כבישים או להוציא את תלמידי המוסדות לצעדות מחאה.
כמי שזכה לערוך (יחד עם עמיתי, ר' יוסף יצחק אליטוב, בשירות הרב יוסף יצחק הכהן גוטניק, במסגרת 'היכל מנחם' בראשות הגה"ח רבי יוסף יצחק הבלין) את הספר 'שלמות הארץ', ובתור שכזה עברתי על כל דברי הרבי, בכתב ובעל פה באשר לחובת השמירה על ארץ ישראל לגבולותיה והמאבק ההסברתי הכרוך בכך – לא זכורה לי ולוּ פעם אחת של הוראה או הסכמה של הרבי ליציאה להפגנה כזו או אחרת.
עם זאת, גם לשתיקה רועמת אין מקום. חובת מחאה חלה על כולנו גדולים כקטנים ויש דרכים רבות לה. אני אישית עושה זאת בכל עת מצוא, אם בטורי היומי בעיתון 'המבשר' בעריכתי ועוד. וכל אחד יכול וצריך לעשות זאת לפום שיעורא דיליה. בין בכתב ובין על פה.
נזכור את דבריו הקדושים של הרבי, "חונכתי שלא לשתוק שעה שסכנת פיקוח נפש מרחפת על יהודים" – וניישמם תוך סילוק שאריות הסלחנות לדמות שסימאה עיני רבים מעמנו על לא זכות בכפה.
שיהיה לכולנו חודש טוב ושיקוימו בנו ראשי התיבות שלו: שנתבשר בשורות טובות.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
