מערכת COL
|
יום ט"ז טבת ה׳תשע״ד
19.12.2013
אם הרבי התכופף – אותנו זה מחייב ● בנימין ליפקין
באחד מימי השבוע נחשף באתר זה סרטון וידיאו קצר שבו נראה הרבי, מתכופף מלוא קומתו הקדושה ומרים פסולת שנראתה ברצפת הזאל הגדול ב'770', תוך כדי הילוכו ● כואב להיווכח ולהודות אל נכון כי הדברים, שאין 'מעשה רב' מובהק מהם, לא לגמרי חלחלו אל עם ה' ● מי יכול להצביע על אכפתיות יוצאת מגדרה אל מול פתקי מכולת, ניירות טישיו או גרוע מכך, בדלי סיגריות וכל דבר פסולת מדובלל המתגוללת על רצפת בית הכנסת ● בנימין ליפקין, מגזין שישי אם הרבי התכופף - אותנו זה מחייב
שיעור ביחס של הרבי לכל דבר שבקדושה. הרבי מתכופף להרים את הנייר. בפנים: הסרטון המלא
בנימין ליפקין
באחד מימי השבוע נחשף באתר זה סרטון וידיאו קצר שבו נראה הרבי, מתכופף מלוא קומתו הקדושה ומרים פסולת שנראתה ברצפת הזאל הגדול ב'770', תוך כדי הילוכו. הרגע הזה, שאין מי שחווה את שנות האורה והטובה בבית חיינו שאינו זוכר רבים מספור כמותו, מסגיר את חרדת הקודש שגילה הרבי חדשות לבקרים כל אימת שנמצא רבב של לכלוך ברצפת בית הכנסת ובית המדרש.
כיוצא בזה, היה הרבי מעיר ואף מסיר במו ידו הקדושה, כיסוי של כל דבר מה על ספרי קודש. באחת ההזדמנויות לה הייתי עד במו עיניי, מיד לאחר תום התפילה, עת ניגש הרבי כמנהגו בקודש לאחוז בפרוכת ארון הקודש, תלה הרבי מבטו הקדוש באחד מאבזרי המצלמות של הצלם ר' לוי יצחק פריידין ע"ה, שחציו היה נסמך וכמו נח על סידור שהונח על עמוד התפילה.
הרבי החזיק את המכשיר בידו הקדושה וניסה להסירו מההישענות על הסידור, פעם ועוד פעם ואז סימן בידו הקדושה כאומר: "מה זאת" – ונפנה לדרכו. כל זה קרה במשך שניות אחדות ומיד לאחר מכן, בעוד הרבי ממשיך בהילוכו, ניגש פריידין עצמו והסיר את המכשיר הסורר מהמקום.
זכור לא אשכח כיצד המון אדם הקיף את פריידין וביקש למשש את המכשיר והיה אף מי שצעק לו לצלם: בכמה אתה מוכר את זה? ופריידין, בקולניות אופיינית, הגיב: "קדוש לך – קדוש גם לי"...
● ● ●
ההמחשה המדהימה הזו מעניקה שיעור ביחס של הרבי לכל דבר שבקדושה. בלי אומר ובלי דברים ניכרת כאן האכפתיות של הרבי לכבודו של 'מקדש מעט'.
כואב להיווכח ולהודות אל נכון כי הדברים, שאין 'מעשה רב' מובהק מהם, לא לגמרי חלחלו אל עם ה'. מי יכול להצביע על אכפתיות יוצאת מגדרה אל מול פתקי מכולת, ניירות טישיו או גרוע מכך, בדלי סיגריות וכל דבר פסולת מדובלל המתגוללת על רצפת בית הכנסת.
חזון נפרץ הוא לגלות בכל בית כנסת באשר הוא שיירים וסימני דרך שמותירים אחריהם ילדים הנשרכים אחר הוריהם. שקיות ממתקים ריקות או ריקות לחצאין, גרגרים או פלחים של עוגות ומיני מתיקה, בקבוקים פזורים פה ושם. ולא זו בלבד שההורה עצמו לא חלי ולא מרגיש כי עליו לאסוף את הפסולת ולהשליכה אל הפח, מתוך אחריות לנקיון בית הכנסת, אין בנמצא כמעט גם אנשים נוספים אחרים שחשים להרים ולטאטא.
בנושא זה לא יכול גם לקום קשיש מבינינו ולומר בקול רם ובסגנון מטיף לאמור: "בזמנים שלנו זה לא היה". אדרבה. כבר היה לעולמים.
זכורים גם זכורים לי המראות של הרגעים בטרם כניסת הרבי לבית המדרש, כשהערניים שבבני החבורה, לא היו טורחים חלילה לאמץ במלואה את הדוגמה שהקרין הרבי במו ידיו הקדושות, אלא היו דואגים לסלק מכל הדרך, בציר המעבר המיועד של הרבי, כל דבר פסולת, כדי שלא לגרום עגמת נפש לרבי ולא לגרום לכך שהרבי יעצור בהילוכו או יתכופף.
כבר אז נראתה לי אותה דאגת יתר כמו אותו אדם שנתפס בקלקלתו ולבו מלא חרטה אבל הוא לא ניחם על עצם המעשה הרע שעשה אלא על כך שנלכד ונתפס. רק הצער הזה ממלא את כל ישותו.
הבה נירתם אפוא לניקיון החיצוני שיוביל אל הניקיון הפנימי של חדרי לבבנו. ובעקבות השלג המסרב להינמס נאחל ונייחל לשמע דברי הגבורה: "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו".
לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן (להורדה)
באחד מימי השבוע נחשף באתר זה סרטון וידיאו קצר שבו נראה הרבי, מתכופף מלוא קומתו הקדושה ומרים פסולת שנראתה ברצפת הזאל הגדול ב'770', תוך כדי הילוכו. הרגע הזה, שאין מי שחווה את שנות האורה והטובה בבית חיינו שאינו זוכר רבים מספור כמותו, מסגיר את חרדת הקודש שגילה הרבי חדשות לבקרים כל אימת שנמצא רבב של לכלוך ברצפת בית הכנסת ובית המדרש.
כיוצא בזה, היה הרבי מעיר ואף מסיר במו ידו הקדושה, כיסוי של כל דבר מה על ספרי קודש. באחת ההזדמנויות לה הייתי עד במו עיניי, מיד לאחר תום התפילה, עת ניגש הרבי כמנהגו בקודש לאחוז בפרוכת ארון הקודש, תלה הרבי מבטו הקדוש באחד מאבזרי המצלמות של הצלם ר' לוי יצחק פריידין ע"ה, שחציו היה נסמך וכמו נח על סידור שהונח על עמוד התפילה.
הרבי החזיק את המכשיר בידו הקדושה וניסה להסירו מההישענות על הסידור, פעם ועוד פעם ואז סימן בידו הקדושה כאומר: "מה זאת" – ונפנה לדרכו. כל זה קרה במשך שניות אחדות ומיד לאחר מכן, בעוד הרבי ממשיך בהילוכו, ניגש פריידין עצמו והסיר את המכשיר הסורר מהמקום.
זכור לא אשכח כיצד המון אדם הקיף את פריידין וביקש למשש את המכשיר והיה אף מי שצעק לו לצלם: בכמה אתה מוכר את זה? ופריידין, בקולניות אופיינית, הגיב: "קדוש לך – קדוש גם לי"...
● ● ●
ההמחשה המדהימה הזו מעניקה שיעור ביחס של הרבי לכל דבר שבקדושה. בלי אומר ובלי דברים ניכרת כאן האכפתיות של הרבי לכבודו של 'מקדש מעט'.
כואב להיווכח ולהודות אל נכון כי הדברים, שאין 'מעשה רב' מובהק מהם, לא לגמרי חלחלו אל עם ה'. מי יכול להצביע על אכפתיות יוצאת מגדרה אל מול פתקי מכולת, ניירות טישיו או גרוע מכך, בדלי סיגריות וכל דבר פסולת מדובלל המתגוללת על רצפת בית הכנסת.
חזון נפרץ הוא לגלות בכל בית כנסת באשר הוא שיירים וסימני דרך שמותירים אחריהם ילדים הנשרכים אחר הוריהם. שקיות ממתקים ריקות או ריקות לחצאין, גרגרים או פלחים של עוגות ומיני מתיקה, בקבוקים פזורים פה ושם. ולא זו בלבד שההורה עצמו לא חלי ולא מרגיש כי עליו לאסוף את הפסולת ולהשליכה אל הפח, מתוך אחריות לנקיון בית הכנסת, אין בנמצא כמעט גם אנשים נוספים אחרים שחשים להרים ולטאטא.
בנושא זה לא יכול גם לקום קשיש מבינינו ולומר בקול רם ובסגנון מטיף לאמור: "בזמנים שלנו זה לא היה". אדרבה. כבר היה לעולמים.
זכורים גם זכורים לי המראות של הרגעים בטרם כניסת הרבי לבית המדרש, כשהערניים שבבני החבורה, לא היו טורחים חלילה לאמץ במלואה את הדוגמה שהקרין הרבי במו ידיו הקדושות, אלא היו דואגים לסלק מכל הדרך, בציר המעבר המיועד של הרבי, כל דבר פסולת, כדי שלא לגרום עגמת נפש לרבי ולא לגרום לכך שהרבי יעצור בהילוכו או יתכופף.
כבר אז נראתה לי אותה דאגת יתר כמו אותו אדם שנתפס בקלקלתו ולבו מלא חרטה אבל הוא לא ניחם על עצם המעשה הרע שעשה אלא על כך שנלכד ונתפס. רק הצער הזה ממלא את כל ישותו.
הבה נירתם אפוא לניקיון החיצוני שיוביל אל הניקיון הפנימי של חדרי לבבנו. ובעקבות השלג המסרב להינמס נאחל ונייחל לשמע דברי הגבורה: "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו".
לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן (להורדה)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
