היא הסבירה שהמורים העובדים בבית מנחם חייבים להיות בעצמם דוגמא אישית לחיים ולערכים יהודים, ודיברה על כך שהילדים לומדים לחיות עם מודעות למעמדם הנעלה ואיך זה פועל עליהם שינוי בהתנהגות. "שיעורי התורה הם ההוראות המעשיות לביצוע" היא אומרת "השבוע, למשל הילדים למדו בפרשת השבוע אודות אברהם ושרה בגילם המופלג, הילדים היו במסע אחר הגיל המופלג ולמדו ערכים של כבוד ואמפתיה למבוגרים". עוד טענה השליחה כי הילדים היהודים, אכן זקוקים לחינוך שונה ו"בית מנחם" עונה על צורך זה. "זה לא רק שאנחנו מגישים אוכל כשר למהדרין, זו גם הצורה איך הם אוכלים את זה". היא אומרת, בהדגישה שהילדים בבית מנחם חונכו לחכות רגע לומר את הברכה לפני שהם אוכלים, ולברך ברכת המזון לאחר מכן, כך שהמודעות מטפטפת בהדרגה. יחד עם זאת הנמדרים מדגישים שבית מנחם מכבד ומגיש את כל תכניות הלימודים עפ"י משרד החינוך השוודי ומוציאים תלמידים ברמה לימודית גבוהה. היסטוריה הפרשה החלה לפני כשנתיים כשגורמים בעירייה ובממשלה החלו לטעון להתלונן נגד בית-הספר ליהדות שהוקם על-ידי השליח הרב אלכסנדר נמדר, בטענה שאסור לו להתקיים מבחינה חוקית. הרב נמדר פנה אז לבית-המשפט המחוזי בבקשה שיתיר את המוסד על כנו, אך שופטי בית-המשפט דחו את עתירתו של הרב נמדר, דבר שאילץ אותו לפנות לבית-המשפט העליון של המדינה כשבשבוע הבא יתחיל הדיון בפרשה. הרב נמדר, יחד עם השליח הרב מיכאל דאנוב, המלמד בבית-הספר, הסבירו לכלי התקשורת, כי מתוקף חופש הדת במדינה, אין שום אפשרות לגורם כלשהוא לסגור בית-ספר דתי. הרב דאנוב אף הסביר את נחיצותו של בית-הספר, כגורם המעשיר את הילדים בידע רב ביהדות.