חב"ד בקמפוס אריאל במבצע סעודת שבת בעין הסערה
ב"ה, אנו נמצאים בקמפוס אוני' אריאל כבר 9 שנים. מידי שבוע נערכות לכלל הסטודנטים ארוחת שבת באווירה מיוחדת בהם משתתפים 70-120 סטודנטים, והיד עוד נטויה.
לפני חמישה חודשים, הצטרפו אלינו ר' שניאור ושיינא לישנר וביחד איתם נערכות סעודות שבת בשטורעם גדול בסבסוד של "קרן מרומים".
משבת לשבת כמות הסטונדטים גדלה והמקום צר מלהכיל. אך כשיש מקום בלב,יש מקום בכל מקום. סעודת שישי האחרונה צופנת בחובה סיפור מיוחד על מסירות נפש בשנות ה-2000.
בצהרי יום חמישי האחרון, נרשמו לסעודת שבת רק כעשרים סטודנטים. לפי התחזית נכונה לעיר אריאל שבת מושלגת וכל הסטודנטים התכוננו לחזור הביתה. משפחת לישנר נכונה לישון בקרוואן ולערוך את הסעודה כסדרה בקמפוס עצמו. אף אחד עדיין לא קלט בפני מה אנו עומדים.
יום חמישי, שמונה בערב.
השלג הגיע בעוצמה רבה. סערה אדירה שעשרות שנים לא נצפתה. בשעות מעטות כבר הצטבר גובה רב של שלג.
בנקודה זו כבר הבנו שסטודנטים רבים הולכים להיתקע באריאל והכפלנו את כמות המנות מהקייטרינג, ואכן, כפי הצפוי, בבוקר התחיל מטר של טלפונים ומיילים להירשם לסעודת שבת. מה שהקשה על המצב הוא הפסקת חשמל מוחלטת, במיוחד באיזור האוניברסיטה וכמובן שגם בביתנו הסמוכים לה.
מה גם שבמבט מהיר ראינו, שהרכב הגדול שלנו תקוע בחניה,טובע בשלג,עם תוספת עץ שנשבר על גג הרכב. הכבישים מכוסים גם הם בשלג כבד ואין אפשרות יציאה או כניסה מאריאל. לא ניתן לערוך קניות.
"בהשגחה פרטית מופלאה", מוסיף ומספר הרב שניאור לישנר, "ביום חמישי, לאחר שיעור בפרשת השבוע הסעתי את אחד מעובדי האוני' לביתו שמחוץ לאריאל. כשחזרתי כבר היה קשה להיכנס לתוככי העיר. לאחרי מספר ניסיונות כושלים, החנתי את הרכב ועליתי ברגל שעה וחצי לביתי שבקצה השני של העיר. בעצם זה מה שנתן את האפשרות לצאת מהעיר ביום שישי, ולנסוע לכפר חב"ד, נסיעה של 40 ק"מ להביא את האוכל. ההליכה לרכב ארכה גם היא שעה וחצי כשאני מדדה בשלג הכבד. בשעה 12:00 הצלחתי סוף סוף לצאת מהעיר.
בינתיים, בבית חב"ד ובניידים, הטלפונים ממשיכים לצלצל. ביקשנו מר' שניאור שיבקש ממשפחתו לקחת את כל המנות שניתן מהקייטרינג ולקנות גם בורקסים ופסטרמות ליתר ביטחון. השיקול הכלכלי לא עמד בפנינו כלל המטרה היתה לארגן אוכל לכמה שיותר סטודנטים, ור' שניאור ממשיך בסיפורו:
"הגעתי לכפר אחרי שאבי, ערך את כל הקניות מא' ועד ת' ויצאתי חזרה לכיוון אריאל. הדרך חזרה היתה ארוכה מן הרגיל ובמקום 40 דק' ארכה שעתיים תמימות!
בינתיים בבית חב"ד, בעלי קיבל הודעה ממוקד אריאל, שחסמו את הכניסה לעיר. לא נותר לנו אלא להרבות בתפילה לקב"ה ולכתוב לרבי מלובאוויטש לבקשת הצלחה וברכה במבצע.
"כ-10 ק"מ מהכניסה לעיר. המשטרה עצרה אותי באומרה שאין כניסה לעיר.הסברתי להם שאני מגיע להעביר אוכל לסט' שנתקעו וזה חדר לליבם והם נתנו לי להיכנס. רק כמה דק' לפני שבת הצלחתי לאסוף את הרב ששי ולהיכנס לקמפוס. בבואנו, גילינו כ- 400 סט' שפונו מהקווראנים לתוך הבניינים של המעונות מחשש קריסת עצים וחסימת היציאות. כולם יחד, בעלטה מוחלטת, בקור מקפיא, מבולבלים, רעבים ואולי אפילו קצת חוששים.
הרב ששי נסע בדקות האחרונות לפני כניסת השבת עם סייר הביטחון להביא את ארגזי הח"פ ואת הנרות על מנת שתהיה תאורה, אך הם נתקעו באמצע הדרך.
בלחץ להספיק את כניסת השבת, הוצאתי מארזים של חנוכיות ונרות שעדיין נשארו ברכבי מאז חנוכה והתחלנו להדליק כדי לזכות במעט אור. הסטודנטים החלו להוציא כסאות ושולחנות ללובי הבניין והתחילה תפילת ערבית בקול גדול. (פשוט, לא היו סידורים והחושך לא תרם לעניין ).
לאחר מכן, נעמדתי על השולחן וערכתי קידוש המוני. מפאת התנאים הקשים והצפיפות, הסטודנטים אכלו בסבבים וכל אחד אכל במדידה בהתחשבות מופלאה בשני.הכך בחושך מוחלטת וכמעט בלי סכו"ם וצלחות...
אמרתי דבר תורה קצר לעידוד הנפשות וכעברו שעה צעדתי חזרה לביתי, דרך ארוכה וקשה בגלל השלג הכבד..."
זה היה ממש מבצע מלחיץ אך ב"ה , הצלחנו להעניק את הטיפול הראשוני עד שהסט' קיבלו מהאוניברסיטה מרק חם וחמגשיות. נציין כי כמו תמיד היה שיתוף פעולה פורה ומועיל בין חב"ד לבין סגל האוני' על מנת לסייע לסטו'.
אנו מקווים שבעקבות ההשגחה הפרטית שהובילה לסעודת שישי של 400 סט' באחווה ובאחדות גדולה תהיה פעולה הנמשכת לעוד שבתות כאלו ביחד, אך בפעם הבאה באור,בשפע,בשמחה ובטוב לבב.
כותבת: י. כרמל, חב"ד למען הסטודנט, קמפוס אריאל
מאפשרים לכם לקבל
