מערכת COL
|
יום י' טבת ה׳תשע״ד
13.12.2013
היתד ● סיפור מרגש לעשרה בטבת
הבוקר צום עשרה בטבת השעה 9:00 חושך מוחלט עדיין שורר בחוץ. לבית חב״ד מגיע וולדימיר (וועלוועלע) גולדשטיין ● סיפור מיוחד לעשרה בטבת מהשליח בטיומן, הרב ירחמיאל גורליק ● מי הוא וועלוועלע? ומה סיפורה המרגש של היתד הישנה? היתד
הבוקר צום עשרה בטבת השעה 9:00 חושך מוחלט עדיין שורר בחוץ. לבית חב״ד מגיע וולדימיר (וועלוועלע) גולדשטיין. וולדימיר בן ה68 הוא ה״חברותא״ הקבועה שלי לתפילת שחרית מידי יום חול. אנחנו מתפללים ושרים יחד את התפילה. לעיתים עם ״זימון״ לפעמים עם ״רוב מנין״. אבל גם כשהם לא כאן וועלוועלע תמיד כאן. בזמנו הוא היה זה שיסד את קהילת חב״ד הראשונה בטיומן והיה גם זה שבחלוף שנה סגר אותה, כשבלא רב, לא היו מסוגלים להמשיך ולתחזק אותה.
לפני תחילת התפילה קודם שירת ״שיבנה בית המקדש״ הוא מבקש להראות לי משהו. הוא מוציא מכיסו מתוך שקית ניילון שחורה יתד ברזל ישנה.
״זה היה ב-1991. בוקר יום כיפור. צעדתי רגלית מביתי המרוחק לרחוב קירובה מספר 44. שם שכנו שרידי בית הכנסת העתיק של טיומן. נכנסתי פנימה ועמדתי בין הקירות החרבים ותחת כיפת השמים, היות וגג בית הכנסת נשרף וקרס תחתיו. כך עמדתי והתפללתי שם לבדי. כשסיימתי הבטתי על הריצפה שם ראיתי בין השרידים המפוייחים של תקרת העץ שלוש יתדות ברזל ששרדו את השריפה.
בהמשך לקחתי את היתדות הישנים צחצחתי והברקתי אותם. את אחת היתדות הענקתי לבחור צעיר שהיה ממייסדי הקהילה. השניה נשאר בארץ ישראל כשגרתי שם. והשלישית האחרונה - כאן אצלי.
אינני יודע מה ילד יום. אבל אני מבטיח לכם, שבעזרת ה׳ כשהחלום שלך ושלנו יתגשם ונבנה בית חב״ד גדול בטיומן נקבע את היתד ששרד מהעבר המפואר בקיר בית הכנסת החדש״
אכן חלום מתוק יש לנו, לבנות בעזרת ה׳ בית חב״ד גדול ומרווח שיכלול את כל הצרכים היהודיים לרווחת יהודי העיר והמחוז. כשאנחנו שרים בבוקר ״שיבנה בית המקדש במהרה בימינו״ מתוך תקוה וציפיה לבנין בית המקדש השלישי, אנחנו מגניבים כוונה קטנה על ה״המקדש מעט״ שלנו, שיבנה גם הוא במהרה בימינו. ובטח לא נתאכזב אם יפתיע אותנו משיח צדקנו ו׳יקטע׳ באחת את החלומות הגלותיים שלנו.
לא דבר של מה בכך הוא, שבעשרה בטבת, היום בו התחילה הגלות והחורבן, יום בו מצפים אנו ביתר שאת לבנין בית המקדש מחדש, קבלנו דרישת שלום מ״בית המקדש״ הקטן שלנו. לא, עדיין אין לנו תקרה, וגם לא קירות. אבל יתד אחת ישנה ומבריקה כבר יש לנו. הנה אנחנו כבר אוחזים בידינו במשהו ממשי מהבנין העתידי שיבנה בעזרת ה׳ בקרוב ממש.
לפני תחילת התפילה קודם שירת ״שיבנה בית המקדש״ הוא מבקש להראות לי משהו. הוא מוציא מכיסו מתוך שקית ניילון שחורה יתד ברזל ישנה.
״זה היה ב-1991. בוקר יום כיפור. צעדתי רגלית מביתי המרוחק לרחוב קירובה מספר 44. שם שכנו שרידי בית הכנסת העתיק של טיומן. נכנסתי פנימה ועמדתי בין הקירות החרבים ותחת כיפת השמים, היות וגג בית הכנסת נשרף וקרס תחתיו. כך עמדתי והתפללתי שם לבדי. כשסיימתי הבטתי על הריצפה שם ראיתי בין השרידים המפוייחים של תקרת העץ שלוש יתדות ברזל ששרדו את השריפה.
בהמשך לקחתי את היתדות הישנים צחצחתי והברקתי אותם. את אחת היתדות הענקתי לבחור צעיר שהיה ממייסדי הקהילה. השניה נשאר בארץ ישראל כשגרתי שם. והשלישית האחרונה - כאן אצלי.
אינני יודע מה ילד יום. אבל אני מבטיח לכם, שבעזרת ה׳ כשהחלום שלך ושלנו יתגשם ונבנה בית חב״ד גדול בטיומן נקבע את היתד ששרד מהעבר המפואר בקיר בית הכנסת החדש״
אכן חלום מתוק יש לנו, לבנות בעזרת ה׳ בית חב״ד גדול ומרווח שיכלול את כל הצרכים היהודיים לרווחת יהודי העיר והמחוז. כשאנחנו שרים בבוקר ״שיבנה בית המקדש במהרה בימינו״ מתוך תקוה וציפיה לבנין בית המקדש השלישי, אנחנו מגניבים כוונה קטנה על ה״המקדש מעט״ שלנו, שיבנה גם הוא במהרה בימינו. ובטח לא נתאכזב אם יפתיע אותנו משיח צדקנו ו׳יקטע׳ באחת את החלומות הגלותיים שלנו.
לא דבר של מה בכך הוא, שבעשרה בטבת, היום בו התחילה הגלות והחורבן, יום בו מצפים אנו ביתר שאת לבנין בית המקדש מחדש, קבלנו דרישת שלום מ״בית המקדש״ הקטן שלנו. לא, עדיין אין לנו תקרה, וגם לא קירות. אבל יתד אחת ישנה ומבריקה כבר יש לנו. הנה אנחנו כבר אוחזים בידינו במשהו ממשי מהבנין העתידי שיבנה בעזרת ה׳ בקרוב ממש.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
