מערכת COL
|
יום ז' טבת ה׳תשע״ד
10.12.2013
צריך להדוף את הסכנה הזאת עכשיו, בטרם יהיה מאוחר מדיי
מי שמאמין שהקמת מדינה פלסטינית עויינת בליבה של ארץ-ישראל היא חזון הדורות – יהי לו אשר לו; אבל כל מי שעיניו בראשו ומי שמבין עד כמה זה מהלך מסוכן והרה-אסון לכולנו, אל לו לחכות שהחרב תונף מעל הצוואר. צריך להדוף את הסכנה הזאת עכשיו, בטרם יהיה מאוחר מדיי ● הרב מנחם ברוד במאמרו השבועי צריך להדוף את הסכנה עכשיו
"האמריקנים מנסים להכתיב את צורכי הביטחון של ישראל". אובמה וקרי (צילום: הבית הלבן)
הרב מנחם ברוד
בעשרה בטבת אנו מציינים את תחילת המצור שהטילו הבבלים על ירושלים, בשלהי ימי הבית הראשון. ביום הזה עדיין לא קרה דבר בירושלים ובבית-המקדש. העיר הוסיפה לעמוד עוד זמן רב, עד הבקעת החומה בשבעה-עשר בתמוז וחורבן הבית בתשעה באב. ובכל-זאת עשרה בטבת הוא צום חמור, מפני שביום הזה החל התהליך שהוביל לאחר מכן לחורבן, ויש חומרה יתרה בנקודת ההתחלה.
עשרה בטבת מלמד אותנו את החשיבות שיש לייחס לראשיתם של תהליכים. כשנוצר סדק קטן בסכר חייבים לטפל בו במלוא החומרה, אף שעדיין הסכר עומד על תילו והכול נראֶה פסטורלי ושליו. כי הסדק הקטן הזה, אם לא ייסתם במהרה, עלול להתרחב ולגרום לפריצת הסכר כולו.
זו דרכו
גם בחיים הרוחניים יש להיות עֵרניים לנקודת ההתחלה של תהליך הידרדרות. בדרך-כלל אין ההידרדרות חלה בבת-אחת, אלא בתהליך הדרגתי. ההתחלה יכולה להיות קטנה מאוד, עד שהאדם אינו רואה בה חשיבות. "לא קרה שום דבר", הוא מרגיע את עצמו, "זה עניין שולי ולא חשוב". אולם ברבות הימים יתברר שאותו דבר פעוט היה ראשיתו של תהליך גדול הרבה יותר.
אם הורים מגלים, למשל, שבנם גונב כסף מארנקיהם, הם יכולים להגיב בזלזול: "הוא ילד, זה יעבור". אבל ייתכן מאוד שכאן מתחילה הידרדרות מוסרית שיכולה להביא את הילד החביב הזה בבגרותו אל מאחורי הסורגים. או-אז יתברר שהגנֵבות הקטנות מהארנק או מקופת הצדקה היו ראשיתו של תהליך עמוק וחמור הרבה יותר.
חז"ל אומרים שזו דרכו של יצר הרע. אין הוא בא אל יהודי ירא-שמים בהצעה ישירה לעבוד עבודה זרה. הוא מתחיל לפתותו לדברים קטנים ולכאורה לא-חשובים: "כך אומנותו של יצר הרע – היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". נמצא שאותם דברים קטנים הם המקור לתהליך שעלול להידרדר עד כדי עבודה זרה!
לבלום עכשיו
בימים האלה הננו עדים לתהליך כזה. כשהחלו השיחות עם הפלסטינים בחסות ארה"ב, לפני כחצי שנה, הייתה נטייה לזלזל במשמעות הדבר. "ישחקו הנערים לפנינו", אמרו רבים וטובים, "בין כך ובין כך לא יֵצא מזה שום דבר". ופתאום אנו רואים עד כמה המשחק הזה היה מסוכן. כבר הגענו לידי כך שהאמריקנים מנסים להכתיב את צורכי הביטחון של ישראל.
מניין באה המחשבה שיהיה קל יותר לבלום מכונית הצוברת תאוצה, מלהניח אבן קטנה תחת גלגליה במאמץ למנוע ממנה להתחיל להידרדר במדרון? הטענה שאלה דיבורים בלבד כבר הופרכה פעם אחר פעם. מדיבורים כאלה נולדים מעשים, מצטברים לחצים בין-לאומיים ונקבעים קווים חדשים.
מי שמאמין שהקמת מדינה פלסטינית עויינת בליבה של ארץ-ישראל היא חזון הדורות – יהי לו אשר לו; אבל כל מי שעיניו בראשו ומי שמבין עד כמה זה מהלך מסוכן והרה-אסון לכולנו, אל לו לחכות שהחרב תונף מעל הצוואר. צריך להדוף את הסכנה הזאת עכשיו, בטרם יהיה מאוחר מדיי.
בעשרה בטבת אנו מציינים את תחילת המצור שהטילו הבבלים על ירושלים, בשלהי ימי הבית הראשון. ביום הזה עדיין לא קרה דבר בירושלים ובבית-המקדש. העיר הוסיפה לעמוד עוד זמן רב, עד הבקעת החומה בשבעה-עשר בתמוז וחורבן הבית בתשעה באב. ובכל-זאת עשרה בטבת הוא צום חמור, מפני שביום הזה החל התהליך שהוביל לאחר מכן לחורבן, ויש חומרה יתרה בנקודת ההתחלה.
עשרה בטבת מלמד אותנו את החשיבות שיש לייחס לראשיתם של תהליכים. כשנוצר סדק קטן בסכר חייבים לטפל בו במלוא החומרה, אף שעדיין הסכר עומד על תילו והכול נראֶה פסטורלי ושליו. כי הסדק הקטן הזה, אם לא ייסתם במהרה, עלול להתרחב ולגרום לפריצת הסכר כולו.
זו דרכו
גם בחיים הרוחניים יש להיות עֵרניים לנקודת ההתחלה של תהליך הידרדרות. בדרך-כלל אין ההידרדרות חלה בבת-אחת, אלא בתהליך הדרגתי. ההתחלה יכולה להיות קטנה מאוד, עד שהאדם אינו רואה בה חשיבות. "לא קרה שום דבר", הוא מרגיע את עצמו, "זה עניין שולי ולא חשוב". אולם ברבות הימים יתברר שאותו דבר פעוט היה ראשיתו של תהליך גדול הרבה יותר.
אם הורים מגלים, למשל, שבנם גונב כסף מארנקיהם, הם יכולים להגיב בזלזול: "הוא ילד, זה יעבור". אבל ייתכן מאוד שכאן מתחילה הידרדרות מוסרית שיכולה להביא את הילד החביב הזה בבגרותו אל מאחורי הסורגים. או-אז יתברר שהגנֵבות הקטנות מהארנק או מקופת הצדקה היו ראשיתו של תהליך עמוק וחמור הרבה יותר.
חז"ל אומרים שזו דרכו של יצר הרע. אין הוא בא אל יהודי ירא-שמים בהצעה ישירה לעבוד עבודה זרה. הוא מתחיל לפתותו לדברים קטנים ולכאורה לא-חשובים: "כך אומנותו של יצר הרע – היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". נמצא שאותם דברים קטנים הם המקור לתהליך שעלול להידרדר עד כדי עבודה זרה!
לבלום עכשיו
בימים האלה הננו עדים לתהליך כזה. כשהחלו השיחות עם הפלסטינים בחסות ארה"ב, לפני כחצי שנה, הייתה נטייה לזלזל במשמעות הדבר. "ישחקו הנערים לפנינו", אמרו רבים וטובים, "בין כך ובין כך לא יֵצא מזה שום דבר". ופתאום אנו רואים עד כמה המשחק הזה היה מסוכן. כבר הגענו לידי כך שהאמריקנים מנסים להכתיב את צורכי הביטחון של ישראל.
מניין באה המחשבה שיהיה קל יותר לבלום מכונית הצוברת תאוצה, מלהניח אבן קטנה תחת גלגליה במאמץ למנוע ממנה להתחיל להידרדר במדרון? הטענה שאלה דיבורים בלבד כבר הופרכה פעם אחר פעם. מדיבורים כאלה נולדים מעשים, מצטברים לחצים בין-לאומיים ונקבעים קווים חדשים.
מי שמאמין שהקמת מדינה פלסטינית עויינת בליבה של ארץ-ישראל היא חזון הדורות – יהי לו אשר לו; אבל כל מי שעיניו בראשו ומי שמבין עד כמה זה מהלך מסוכן והרה-אסון לכולנו, אל לו לחכות שהחרב תונף מעל הצוואר. צריך להדוף את הסכנה הזאת עכשיו, בטרם יהיה מאוחר מדיי.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
