מערכת COL
|
יום ב' טבת ה׳תשע״ד
05.12.2013
למה אם זה חינם זה הופך לכשר למהדרין? ● בנימין ליפקין
מה ההסבר הפסיכולוגי לכך שמוצר שעקרונית ומעשית אמור להיות מוקצה לחלוטין בבית חסידי-חב"די, הופך להיות כשר למהדרין שעה שהוא מופקר ומוגש חינם לכל דכפין, שאינו נדרש אלא להתכופף לערמה ברחוב ולהרימו אל חיקו? ● הבה נקבל החלטה טובה לה' טבת: נוציא את הפסולת הזו מהבית. למעננו. למען הדורות הבאים הגדלים בבתינו ● בנימין ליפקין על תופעת החינמונים למה אם זה חינם זה הופך לכשר למהדרין?
(צילום אילוסטרציה)
בנימין ליפקין
"ס'איז דאך א טאג וואס איז פארבונדן מיט ספרים" – זה הרי יום שקשור עם ספרים. אלו, למיטב זכרוני, היו מילותיו המדויקות של הרבי בשיחת קודש שבה פתח בה' טבת תשמ"ט, במסגרת ה'לשנה אחרת קבעום', במלאות שנה ל'דידן נצח' הראשון.
ואכן, מאז אותו יום בו משקה נשפך כמים וחסידים צעירים גם זקנים רקדו בעוז וברחובות קריה "דידן נצח" – היום הזה נקשר באופן אוטומטי עם ספרים וכל הקשור בהם. ושוב, כלשונו הקדושה של הרבי, "דידן – דהספרים – נצח".
אבל לא על ספרים רציתי לדבר הפעם אלא על אספקט אחר בעולם הקריאה של המילה הכתובה. בשורות הבאות אני מבקש לגעת בחומר הנפץ החבוי בין חומרי הדפוס הנכנסים אל תוך הבית שלנו, באין מפריע, כמעשה שבשגרה, מבלי משים להשלכות שיש לכך על נפשות בני הבית, בדגש על הדור הצעיר הגדל ומתחנך לא רק בשעה שבה יושבים ולומדים עמו או משוחחים עמו אלא מאמץ ומפנים כל נורמה, קל וחומר כל שורה כתובה.
● ● ●
הנה חידה: אם היו מציעים בחנות הקרובה למקום מגוריכם עיתון שבו יש תמונות נשים ללא כל סינון, דיווחים על ספורט או על גיבורי ספורט, כתבות על גיבורי תרבות ואנשי בוהמה מתל אביב של מטה, מאמרים בעלי השקפה ציונית ברורה וחד משמעית – הייתם רוכשים אותו מדי שבוע בכסף מלא ומביאים אותו הביתה? לחלופין, האם הייתם חותמים מנוי על עיתון כזה?
דומני שהתשובה הברורה של כלל חסידי חב"ד שעיניהם בראשיהם, בינה במוחם ודעת בלבם, הייתה שלילית ונחרצת.
מדוע אפוא שונים הדברים שעה שמדובר בעיתון שמוצע חינם לכל דורש בערמות מחוץ למכולת השכונתית או בכל מקום מדרך כף רגל אחר? מה ההסבר הפסיכולוגי לכך שמוצר שעקרונית ומעשית אמור להיות מוקצה לחלוטין בבית חסידי-חב"די, הופך להיות כשר למהדרין שעה שהוא מופקר ומוגש חינם לכל דכפין, שאינו נדרש אלא להתכופף לערמה ברחוב ולהרימו אל חיקו?
ההסברים לפיהם העלונים והעיתונים שלהם ירמזו מילותינו – בין אם הם נפוצים בבתי הכנסת כפטריות אחר הגשם ובין אם הם חינמונים לכל דבר, המצפים בערמות לעוברים והשבים – שונים מהעיתונים הגדולים במדינה, שמקומם לא יכירם בבתי אנ"ש, הם הסברים מתחמקים ולא כנים כלל ועיקר.
אז נכון שאלו שמוציאים לאור את העיתונים הללו הם, לרוב, חובשי כיפה. נכון גם שעם עמדת רובם אנו מזוהים בכל הקשור ל לשלמות הארץ לגבולותיה ולאיסור החמור שלא לוותר על אף שעל מאדמת ארץ הקודש. אבל בכך מתחילה ומסתכמת ההזדהות שבינינו לבינם. הא ותו לא.
● ● ●
שוב חידה: מה היה קורה אילו 'העיתון של המדינה' היה עובר למתכונת של חינמון (אגב: זה קורה כבר בימים אלו במהדורה מיוחדת לנוסעי הרכבת). והחינמון הזה היה מגיע לשכונות וריכוזי אנ"ש ברחבי הארץ. האם גם אז כשדלתות בתי אנ"ש לסוגיהם ולגילאיהם היו נפתחות, היה מקדם את פני הנכנס ליד ספת הסלון או על השולחן מראה 'טרי' של מהדורת הבוקר של 'ידיעות' או הערב של 'מעריב'?
התשובה המובנת מאליה: לא. זה לא היה קורה לא משום ש'ידיעות', 'מעריב' ו'הארץ' הם שמאלניים ובית חב"די לא יכול להכניס אותם בין כתליו. זה לא היה קורה משום שבית חב"די ועיתונות כזו זה תרתי דסתרי. סתירה מוחלטת. מהותית. במה שונים אפוא עיתוני-עלוני החינם הללו מהסתירה הזו?
אין לאיש על כך תשובה המניחה את הדעת.
הבה נקבל החלטה טובה לה' טבת בו בית דין של מטה פסק כפסק דין בית של מעלה כי יד החסידים על העליונה. נוציא את הפסולת הזו מהבית. למעננו. למען הדורות הבאים הגדלים בבתינו.
"ס'איז דאך א טאג וואס איז פארבונדן מיט ספרים" – זה הרי יום שקשור עם ספרים. אלו, למיטב זכרוני, היו מילותיו המדויקות של הרבי בשיחת קודש שבה פתח בה' טבת תשמ"ט, במסגרת ה'לשנה אחרת קבעום', במלאות שנה ל'דידן נצח' הראשון.
ואכן, מאז אותו יום בו משקה נשפך כמים וחסידים צעירים גם זקנים רקדו בעוז וברחובות קריה "דידן נצח" – היום הזה נקשר באופן אוטומטי עם ספרים וכל הקשור בהם. ושוב, כלשונו הקדושה של הרבי, "דידן – דהספרים – נצח".
אבל לא על ספרים רציתי לדבר הפעם אלא על אספקט אחר בעולם הקריאה של המילה הכתובה. בשורות הבאות אני מבקש לגעת בחומר הנפץ החבוי בין חומרי הדפוס הנכנסים אל תוך הבית שלנו, באין מפריע, כמעשה שבשגרה, מבלי משים להשלכות שיש לכך על נפשות בני הבית, בדגש על הדור הצעיר הגדל ומתחנך לא רק בשעה שבה יושבים ולומדים עמו או משוחחים עמו אלא מאמץ ומפנים כל נורמה, קל וחומר כל שורה כתובה.
● ● ●
הנה חידה: אם היו מציעים בחנות הקרובה למקום מגוריכם עיתון שבו יש תמונות נשים ללא כל סינון, דיווחים על ספורט או על גיבורי ספורט, כתבות על גיבורי תרבות ואנשי בוהמה מתל אביב של מטה, מאמרים בעלי השקפה ציונית ברורה וחד משמעית – הייתם רוכשים אותו מדי שבוע בכסף מלא ומביאים אותו הביתה? לחלופין, האם הייתם חותמים מנוי על עיתון כזה?
דומני שהתשובה הברורה של כלל חסידי חב"ד שעיניהם בראשיהם, בינה במוחם ודעת בלבם, הייתה שלילית ונחרצת.
מדוע אפוא שונים הדברים שעה שמדובר בעיתון שמוצע חינם לכל דורש בערמות מחוץ למכולת השכונתית או בכל מקום מדרך כף רגל אחר? מה ההסבר הפסיכולוגי לכך שמוצר שעקרונית ומעשית אמור להיות מוקצה לחלוטין בבית חסידי-חב"די, הופך להיות כשר למהדרין שעה שהוא מופקר ומוגש חינם לכל דכפין, שאינו נדרש אלא להתכופף לערמה ברחוב ולהרימו אל חיקו?
ההסברים לפיהם העלונים והעיתונים שלהם ירמזו מילותינו – בין אם הם נפוצים בבתי הכנסת כפטריות אחר הגשם ובין אם הם חינמונים לכל דבר, המצפים בערמות לעוברים והשבים – שונים מהעיתונים הגדולים במדינה, שמקומם לא יכירם בבתי אנ"ש, הם הסברים מתחמקים ולא כנים כלל ועיקר.
אז נכון שאלו שמוציאים לאור את העיתונים הללו הם, לרוב, חובשי כיפה. נכון גם שעם עמדת רובם אנו מזוהים בכל הקשור ל לשלמות הארץ לגבולותיה ולאיסור החמור שלא לוותר על אף שעל מאדמת ארץ הקודש. אבל בכך מתחילה ומסתכמת ההזדהות שבינינו לבינם. הא ותו לא.
● ● ●
שוב חידה: מה היה קורה אילו 'העיתון של המדינה' היה עובר למתכונת של חינמון (אגב: זה קורה כבר בימים אלו במהדורה מיוחדת לנוסעי הרכבת). והחינמון הזה היה מגיע לשכונות וריכוזי אנ"ש ברחבי הארץ. האם גם אז כשדלתות בתי אנ"ש לסוגיהם ולגילאיהם היו נפתחות, היה מקדם את פני הנכנס ליד ספת הסלון או על השולחן מראה 'טרי' של מהדורת הבוקר של 'ידיעות' או הערב של 'מעריב'?
התשובה המובנת מאליה: לא. זה לא היה קורה לא משום ש'ידיעות', 'מעריב' ו'הארץ' הם שמאלניים ובית חב"די לא יכול להכניס אותם בין כתליו. זה לא היה קורה משום שבית חב"די ועיתונות כזו זה תרתי דסתרי. סתירה מוחלטת. מהותית. במה שונים אפוא עיתוני-עלוני החינם הללו מהסתירה הזו?
אין לאיש על כך תשובה המניחה את הדעת.
הבה נקבל החלטה טובה לה' טבת בו בית דין של מטה פסק כפסק דין בית של מעלה כי יד החסידים על העליונה. נוציא את הפסולת הזו מהבית. למעננו. למען הדורות הבאים הגדלים בבתינו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
