מכיוון שלאחרונה יש דאגה רבה לשלטון החוק, הייתי רוצה להציע חוק חדש – חוק נגד דמגוגיה, ניפוח דברים והוצאת משפטים מהקשרם. חוק כזה יסייע רבות לקיום דיון ציבורי רציני והגון, מבלי שאדם יחשוש להביע את דעתו, שמא עיתונאי מתוחכם ישלוף משפט מדבריו ויעשה ממנו כותרת עסיסית, שהאומר כלל לא התכוון לה. לצערי, שכחתי לרגע שחוק כזה עדיין אינו קיים במדינתנו הנאורה, וכך מצאתי את עצמי מצוטט בכמה אתרי אינטרנט באורח מגמתי ואפילו זדוני. לפני יותר משלושה שבועות כתבתי מאמר בגיליון 'שיחת השבוע', של צעירי-חב"ד, ובו עסקתי בליבון מערכת היחסים בין חוקי המדינה, חוקי התורה וערכי המוסר. ניסיתי לטעון שהקביעה כי החוק הוא ערך עליון אינה נכונה. ערך עליון פירושו – דבר העומד מעל כל דבר אחר. על כך כתבתי, שחוק המדינה אינו יכול להיחשב ערך עליון ואבסולוטי, כי יש דברים העומדים מעליו. חוקי התורה קודמים לחוקי המדינה, בעיניי יהודים מאמינים, ולכן אם החוק יכפה עליהם לעבור על חוקי התורה – לא יצייתו לו.



כמו-כן, ערכי המוסר הבסיסיים עומדים אף הם מעל החוק, בעיניי כל אדם בעל מצפון ומחוייבות לערכים. כהוכחה ברורה וחד-משמעית לעליונות ערכי המוסר על החוק, הבאתי את הדוגמה שמקובל להשתמש בה לצורך זה (על-ידי אישים מהימין ומהשמאל גם יחד) – השלטון הנאצי וחוקי נירנברג. זו המחשה ללא עוררין לעובדה שיכול להיות חוק שהוא בלתי-מוסרי בעליל, ומכאן שהחוק איננו יכול להיחשב ערך עליון, העומד מעל הכול. פתאום, אחרי שלושה שבועות (לא ממש סקופ חם), אני רואה כותרת סנסציונית: "עלון חב"ד: 'פינוי יישובים חוקי כמו חוקי הנאצים'". רגע, סליחה, איפה נאמרו דברים כאלה במאמר?! איך אפשר לעשות חיבורים כאלה ולשים בפיך דברים שלא אמרת ולא התכוונת אליהם?! אני קורא את גוף הידיעה וגם שם הדמגוגיה חוגגת. "הוא קובע, כי אין חובה לציית לחוקי המדינה, שכן הדבקות בתורה והלכותיה עומדים מעל הכל", נכתב עליי באותה ידיעה.


אני חוזר לעיין במאמרי ומוצא בדיוק את ההפך: "החוקים והפקודות הם כללי-המשחק שבמסגרתם מדינה וצבא יכולים להתקיים". זאת אומרת שיש חובה לציית לחוקי המדינה. נכון, אני טוען וחוזר וטוען שהחוקים, עם כל חשיבותם, אינם עומדים מעל הכול, ויכולים להתרחש מצבים – שכולנו מתפללים כי לא נגיע אליהם – של התנגשות בין חוקי המדינה לחוקי התורה או בין החוק לערכי המוסר הבסיסיים. בשום מקום לא עשיתי השוואה בין השלטון הישראלי לשלטון הנאצי. השוואה כזאת בזויה בעיניי, ופוגעת בייחודיותה של השואה. אבל, ריבונו-של-עולם, האם כבר אי-אפשר לנהל דיון אינטיליגנטי, ולהשתמש בטיעונים מקובלים ובהמחשות לטיעוניך, מבלי שמישהו ישלוף משפט מדבריך, יוציאו מהקשרו וישים בפיך דברים שלא חלמת לאומרם? אולי חוק נגד דמגוגיה יעזור.