הרב ג'ייקובסון מגלה: כיצד בונים נאום מוצלח ● תמליל מיוחד
תמלל: כתב COL בניו-יורק
לעיתים רואים שליח שמשקיע רבות בארגון אירוע גדול וכדומה, אך כשמדובר על למסור שיעור, רווחת המחשבה שאפשר להכינו במינימום זמן.
אבל האמת היא שזו טעות. לא רק מבחינה טכנית, אלא גם מבחינה רוחנית. שהרי דווקא בשיעור, בהעברת מסר, אפשר להגיע לתוך פנימיות האדם ולשנות אותו לכל החיים. לא לחינם מוסבר בחסידות על הקשר העמוק שבין רב לתלמיד.
לכן צריך להתכונן היטב, לפני שמדברים, ובצורה שבה מדברים.
● ● ●
פעם ביקש הרבי הריי"צ את מזכירו המשפיע ר' יחזקאל (חאטשע) פייגין, לקרוא לבחירי התמימים של 'תומכי תמימים', משום שהוא רוצה לומר לפניהם חסידות. ר' חאטשע אמר את הדבר בפני מספר בחורים בחשאי, אך דאג שבחור הידוע בכך שמידע המגיע אליו מתפרסם במהירות. וכך כולם הגיעו.
לאחר המאמר שאל הרבי הריי"צ: והרי אמרתי לך רק לבחירי התמימים?
אמר ר' יחזקאל: "כולם אהובים", שאל הרבי הריי"צ: "כולם ברורים?", אמר ר' חאטשע: "כולם גבורים", שאל שוב הרבי: "כולם קדושים?", ויאמר ר' חאטשע: "כולם עושים באימה וביראה רצון קונם". וקיבל זאת הרבי. 
הרב ג'ייקובסון נואם, אתמול (צילום: שמוליק סופר, שליח COL לכינוס)
והרי כיוון שלדאבוננו "כולם פותחים את פיהם...", צריך לפחות שיהיה זה באופן של "כולם מקבלים עליהם על מלכות שמים זה מזה ונותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח ובשפה ברורה ובנעימה קדושה" שבמילים אלו לדעתי מונחת כל תורת הנאום.
כולם מקבלים עליהם על מלכות שמים – לא לדבר כדי לפרסם את שמי, אלא לזכור שעבד אברהם אנוכי. במילא:
ונותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם – כשאתה מדבר אתה לא בתחרות עם אף אחד, ולא מפריע לך שהנואם שקדם לך היה טוב, כיון שקיבלת עול מלכות שמים, אתה יודע שלך ולו יש חלק משותף, וההצלחה שלו אינה נוגעת במציאות שלך. כשבאים בגישה זו, כל הנאום אחר.
כל זה הקדמה לנאום, וכעת לנאום עצמו:
בנחת רוח – 'נחת רוח' כולל לפחות שני דברים.
א. מנוחת הנפש ומנוחת הגוף:
אי אפשר לנאום כששקועים במים רבים. לא לדבר בלחץ. ישנם נואמים שמתחילים לדבר מיד עם בואם לפודיום. חכה כמה רגעים, תירגע, ואז תתחיל לדבר.
צריך שיהיה עוז. שהנואם יהיה בטוח במה שהוא עושה. ובמיוחד שהנואם עצמו לא ישתעמם ממה שהוא אומר. פעמים רבות חזר הרבי על שלוש מילים, שדומני שאין התוועדות שבה לא אמר אותם: "תורה מלשון הוראה". ותמיד היה זה באותה הרצינות והחיות. כך צריך, שיהיה נחת רוח לעצמך ממה שאתה מדבר.
ב. הסדר בהעברת המסר:
ישנה דילמה ידועה של נואמים על מה לדבר: מה שהקהל רוצה לשמוע, או מה שבאמת צריך להגיד לו?
הרב ג'ייקובסון נואם, אתמול (צילום: שמוליק סופר, שליח COL לכינוס)
שמעתי מהרב שלום בער גורדון ששאל שאלה זו את הרבי הריי"צ.
הרבי ענה לו על פי דוגמא מסאונה, שדווקא שם, לאחר שעולים מדריגות החום, האדם נהנה שנותנים לו מכות. יש להעלות ולחמם את השומעים בדברים נעימים, ולאחר מכן ניתן להגיד להם דברי מוסר והם יקבלום. משום שאין אדם בעולם שלא רוצה לתקן ולשפר את מעשיו.
בשפה ברורה – יש בזה שני חלקים: האחד, שהנאום יהיה בנוי טוב ומסודר: גם אם הנואם מתפשט וסוטה, תמיד עליו לדעת לחזור לנושא הראשון. והשני, שהנושא ידבר לקהל ולחייו.
זו התביעה של רבותינו נשיאנו, שמכל דבר יש להוציא את ה'בכן', לקשר זאת לחייו של השומע. תוך שהנואם מספר על דברים אותנטיים מחייו. לדבר על עולם האצילות בשפה של עולמנו.
לא לפתוח שיחה במילים "הרבי אומר בשיחה", אלא למצוא רעיון מקורי, המחשה, או סיפור, כדי לעניין את הקהל.
בנעימה קדושה – ראשית כל, עלינו לדבר בלשון נקייה. בפרט שמדובר ביהודים חסידים ואנשי מעשה.
יש האומרים שמכיוון שצריך לדבר בגובה העיניים של השומע, צריך שיהיה כדבר בהמה אל בהמה. ודאי שזו טעות, ואדרבה, צריך להרים ולרומם את הקהל.
מאפשרים לכם לקבל
