מערכת COL
|
יום כ"ז חשוון ה׳תשע״ד
31.10.2013
החיילים שנשארו בעמדות: מדוע יש שלוחים שלא תראו בגלריות?
אלפי שלוחים חווים רגעים של קדושה והתעלות בכינוס השלוחים העולמי, מאות ואלפי קילומטרים משם נשארו שלוחים שלא יכלו להגיע לכינוס, מסיבות שונות ● כתבינו שוחח עם כמה מהם כשהם חושפים את הרגעים של הכאב, הגעגוע ותחושת הפספוס ● איך הם מתמודדים? יצאנו לבדוק ● ומי מסתייע ב-COL להקהות את תחושת המרחק ● מגזין שישי החיילים שנשארו בעמדות ● כינוס השלוחים תשע"ד: הדיווחים, הגלריות, כתבות הוידאו
(צילום אלוסטרציה: שמוליק סופר, COL)
מאת נחמיה
כינוס השלוחים העולמי שנערך בימים אלה בקראון הייטס, מושך אליו אלפי שלוחים מכל קצוות תבל. האווירה המיוחדת והמלהיבה, מהווה זריקת מרץ ועידוד לשלוחים להמשך עבודתם הקשה בהפצת המעיינות לאורך כל השנה.
לרבים מהשלוחים מתלווים מקורבים ותומכים, שבאים לראות את הצבא האדיר שמתכנס פעם אחת בלבד במשך השנה. עבור השלוחים שרבים מהם נמצאים במקומות נידחים ביותר, ללא קהילה גדולה וללא סביבה יהודית וחסידית, מהווה הכינוס הזדמנות פז להיזכר באווירת הקהילה החסידית.
השלוחים פוגשים את חבריהם מהישיבה, מחליפים רשמים, מתייעצים ובעיקר מטעינים מצברים.
לצד אלפי שלוחים שהגיעו לכינוס, ישנם כאלה שנשארו במקומות השליחות שלהם מסיבות רבות ומגוונות. יצרנו קשר עם מספר שלוחים שלא הצליחו להגיע השנה לכינוס, אך הם העדיפו לספר על תחושותיהם בעילום שם.
מזוודות השלוחים במתחם שעל-יד האוהל הק', אתמול (צילום: שמוליק סופר, COL)
חלקם סיפרו על סיבות משמחות שאילצו אותם להישאר בבית וחלקם על סיבות פחות נעימות. הצד המשותף לכולם הוא, הגעגוע לכינוס והכמיהה להשתתף בו. בין המילים, ניתן לשמוע כאב גם בקרב אותם שלוחים שנשארו בבית מסיבות משמחות.
את הרב ר. שליח במזרח הרחוק, אני תופס לאחר סיום שיעור תניא למקורבים בבית חב"ד.
"אצלנו מתקיימת תורנות בין השלוחים, כך שתמיד נשאר אחד השלוחים במקום כדי שפעילות בית חב"ד לא תפסק. מישהו חייב לתפעל את המפעל הענק הזה. מחר יש אצלנו ברית, אם כולנו ניסע מי ידאג לאותו ילד יהודי?"
גם השליח הרב נ. שנמצא בעיר נמל מפורסמת, נשאר בעיר שליחותו בגלל לידה של ילד יהודי, רק שמדובר בילדו שלו. "לפני 3 שנים כבר הייתי בדרכי לשדה התעופה, כשרעייתי קראה לי לחזור ולאחר כמה שעות חבקנו את בנינו בבית הרפואה המקומי. השנה נחגוג לו תספורת ביחד עם הקהילה שלא זוכה לחגוג אירוע יהודי כזה לעיתים קרובות".
ויש גם שלוחים שידם אינה משגת לקניית כרטיס טיסה. "עשיתי חשבון" מספר הרב מ. שהצטרף לעשרות השלוחים במדינתו לפני שנים אחדות, "שאם אני אסע לכינוס השלוחים, אני אאלץ לוותר על פעילות חנוכה. הכרטיסים מכאן כל כך יקרים שאין באפשרותי למממן גם את הכרטיס וגם את פעילות חנוכה. בצער רב החלטתי לוותר השנה".
הכאב ותחושת הפספוס, חוזרים בכל השיחות עם אותם שלוחים. בשיחה אינטרנטית עם הרב ו., שליח וותיק במדינתו הוא מספר שמאז ג' תמוז הוא לא פקד את כינוס השלוחים.
"אני זוכר את הכינוסים שהרבי השתתף בהם, הקפדתי להשתתף בהם. היום אני לא מסוגל לראות את אלפי השלוחים כשהרבי לא יוצא להגיד שיחה מיוחדת לשלוחים, לחלק קונטרס חדש שיצא לכבוד הכינוס ולעודד אותנו לעבודה בשנה החדשה".
הרב דניאל כלב מעיין בתוכניה, אתמול (צילום: י. בלינקו, COL)
לכל אחד מהשלוחים איתם שוחחנו, דרכי התמודדות שונות. הרב ב. שליח צעיר שנשאר במקום שליחותו בגלל סיבות משפחתיות משמחות אומר שאחד החלקים החשובים בכינוס הוא ה'דיבוק חברים'.
היום בזכות הפורומים המיוחדים לשלוחים, יש קצת מאותה אווירה חברית גם לאורך השנה. "נכון שזה לא אותו דבר", הוא אומר "אבל מוצאים ניחומים בתחליפים קרובים לזה".
הפתרונות הטכנולוגיים מסייעים גם הם להפחית את תחושת המרחק. הרב נ. שיחגוג כאמור אפשערעניש לבנו בן השלוש נעזר בגלריות שעולות באתר COL. "אנחנו רואים את הגלריות שמתעדכנות לאורך כל היום, הגלריות מהאוהל ומהאירועים השונים. מצד אחד זה מגביר את תחושת הפספוס, מאידך זה מקהה את הכאב של המרחק והגעגועים".
אצל שליח שמחזיק בעירו קבוצת בחורים שלומדים לסמיכה הפתרון הוא התוועדות עם הבחורים השלוחים, "אתמול התוועדנו ודיברנו על המרחק והחסרון. מישהו הסביר שאנחנו החייל שבעמדה. אוי לאותו חייל שיעזוב את העמדה בלי שמישהו יחליף אותו. ה'ביחד' הזה עוזר לכולם. בהמשך אנחנו צופים בשידור חי ממעמד הראל-קאל ונעמדים כשמגיע התור שלנו".
כשאני שואל את י. שליח בעיר מרכזית בארצות הברית, איך בכל זאת צוברים את הכוחות? הוא עונה ללא היסוס: "האירועים הגדולים וההפקות המרשימות זה תוספת חיובית, אבל זה לא העיקר. את הכוחות מקבלים מהמשלח".
כינוס השלוחים העולמי שנערך בימים אלה בקראון הייטס, מושך אליו אלפי שלוחים מכל קצוות תבל. האווירה המיוחדת והמלהיבה, מהווה זריקת מרץ ועידוד לשלוחים להמשך עבודתם הקשה בהפצת המעיינות לאורך כל השנה.
לרבים מהשלוחים מתלווים מקורבים ותומכים, שבאים לראות את הצבא האדיר שמתכנס פעם אחת בלבד במשך השנה. עבור השלוחים שרבים מהם נמצאים במקומות נידחים ביותר, ללא קהילה גדולה וללא סביבה יהודית וחסידית, מהווה הכינוס הזדמנות פז להיזכר באווירת הקהילה החסידית.
השלוחים פוגשים את חבריהם מהישיבה, מחליפים רשמים, מתייעצים ובעיקר מטעינים מצברים.
לצד אלפי שלוחים שהגיעו לכינוס, ישנם כאלה שנשארו במקומות השליחות שלהם מסיבות רבות ומגוונות. יצרנו קשר עם מספר שלוחים שלא הצליחו להגיע השנה לכינוס, אך הם העדיפו לספר על תחושותיהם בעילום שם.
מזוודות השלוחים במתחם שעל-יד האוהל הק', אתמול (צילום: שמוליק סופר, COL)
חלקם סיפרו על סיבות משמחות שאילצו אותם להישאר בבית וחלקם על סיבות פחות נעימות. הצד המשותף לכולם הוא, הגעגוע לכינוס והכמיהה להשתתף בו. בין המילים, ניתן לשמוע כאב גם בקרב אותם שלוחים שנשארו בבית מסיבות משמחות.
את הרב ר. שליח במזרח הרחוק, אני תופס לאחר סיום שיעור תניא למקורבים בבית חב"ד.
"אצלנו מתקיימת תורנות בין השלוחים, כך שתמיד נשאר אחד השלוחים במקום כדי שפעילות בית חב"ד לא תפסק. מישהו חייב לתפעל את המפעל הענק הזה. מחר יש אצלנו ברית, אם כולנו ניסע מי ידאג לאותו ילד יהודי?"
גם השליח הרב נ. שנמצא בעיר נמל מפורסמת, נשאר בעיר שליחותו בגלל לידה של ילד יהודי, רק שמדובר בילדו שלו. "לפני 3 שנים כבר הייתי בדרכי לשדה התעופה, כשרעייתי קראה לי לחזור ולאחר כמה שעות חבקנו את בנינו בבית הרפואה המקומי. השנה נחגוג לו תספורת ביחד עם הקהילה שלא זוכה לחגוג אירוע יהודי כזה לעיתים קרובות".
ויש גם שלוחים שידם אינה משגת לקניית כרטיס טיסה. "עשיתי חשבון" מספר הרב מ. שהצטרף לעשרות השלוחים במדינתו לפני שנים אחדות, "שאם אני אסע לכינוס השלוחים, אני אאלץ לוותר על פעילות חנוכה. הכרטיסים מכאן כל כך יקרים שאין באפשרותי למממן גם את הכרטיס וגם את פעילות חנוכה. בצער רב החלטתי לוותר השנה".
הכאב ותחושת הפספוס, חוזרים בכל השיחות עם אותם שלוחים. בשיחה אינטרנטית עם הרב ו., שליח וותיק במדינתו הוא מספר שמאז ג' תמוז הוא לא פקד את כינוס השלוחים.
"אני זוכר את הכינוסים שהרבי השתתף בהם, הקפדתי להשתתף בהם. היום אני לא מסוגל לראות את אלפי השלוחים כשהרבי לא יוצא להגיד שיחה מיוחדת לשלוחים, לחלק קונטרס חדש שיצא לכבוד הכינוס ולעודד אותנו לעבודה בשנה החדשה".
הרב דניאל כלב מעיין בתוכניה, אתמול (צילום: י. בלינקו, COL)
לכל אחד מהשלוחים איתם שוחחנו, דרכי התמודדות שונות. הרב ב. שליח צעיר שנשאר במקום שליחותו בגלל סיבות משפחתיות משמחות אומר שאחד החלקים החשובים בכינוס הוא ה'דיבוק חברים'.
היום בזכות הפורומים המיוחדים לשלוחים, יש קצת מאותה אווירה חברית גם לאורך השנה. "נכון שזה לא אותו דבר", הוא אומר "אבל מוצאים ניחומים בתחליפים קרובים לזה".
הפתרונות הטכנולוגיים מסייעים גם הם להפחית את תחושת המרחק. הרב נ. שיחגוג כאמור אפשערעניש לבנו בן השלוש נעזר בגלריות שעולות באתר COL. "אנחנו רואים את הגלריות שמתעדכנות לאורך כל היום, הגלריות מהאוהל ומהאירועים השונים. מצד אחד זה מגביר את תחושת הפספוס, מאידך זה מקהה את הכאב של המרחק והגעגועים".
אצל שליח שמחזיק בעירו קבוצת בחורים שלומדים לסמיכה הפתרון הוא התוועדות עם הבחורים השלוחים, "אתמול התוועדנו ודיברנו על המרחק והחסרון. מישהו הסביר שאנחנו החייל שבעמדה. אוי לאותו חייל שיעזוב את העמדה בלי שמישהו יחליף אותו. ה'ביחד' הזה עוזר לכולם. בהמשך אנחנו צופים בשידור חי ממעמד הראל-קאל ונעמדים כשמגיע התור שלנו".
כשאני שואל את י. שליח בעיר מרכזית בארצות הברית, איך בכל זאת צוברים את הכוחות? הוא עונה ללא היסוס: "האירועים הגדולים וההפקות המרשימות זה תוספת חיובית, אבל זה לא העיקר. את הכוחות מקבלים מהמשלח".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
