מערכת COL
|
יום כ"ז חשוון ה׳תשע״ד
31.10.2013
שלוחים, עיני כולנו נשואות אליכם בהערצה ● בנימין ליפקין
"לנגד עיניו של השליח עוברים כמו בסרט נע מראות ומוראות שעברו עליו ועל בני ביתו במשך כל השנה שחלפה וזו העת גם לבשר על הצלחה ועל קידוש שם שמים ושם ליובאוויטש שהצליח לחולל, אך גם לבקש, להעתיר רחמים, להתחנן: רבי, עזור לי! עמוד לימיני, כי שליח אני ואני זקוק לכוח שתיתן לי!" ● בנימין ליפקין בטרו השבועי ב-COL שלוחים, עיני כולנו נשואות אליכם בהערצה● כינוס השלוחים תשע"ד: הדיווחים, הגלריות, כתבות הוידאו
למעלה: השלוחים כותבים פ"נ באוהל הק', אתמול (צילום: שמוליק סופר, COL)
בנימין ליפקין
בדרך המוליכה לירושלים, לקראת שיא העלייה, בין שער הגיא לבין שורש, היה האוטובוס (אולי עוד קראו לו אז 'אוטומוביל') של ימי קדם נעצר. הנוסעים היו מתבקשים לרדת והנהג, בעזרת עוד כמה נוסעים גברתנים, היה ניגש אל הפגוש ומפעיל את ה'מַנוּעֶלַה'.
צורת ההפעלה הייתה באמצעות עשרות סיבובים חדים שהיו כמו מתניעים מחדש את האוטובוס ומעניקים לו את הכוח לצלוח את העלייה התלולה ולהוביל את הנוסעים צלחה אל מחוז חפצם, עיר הבירה המיוחלת.
נזכרתי ב'מַנוּעֶלַה' הזו ובסגולת ההפעלה שלה, ככל שהתקרבו ימי כינוס השלוחים ומכל עבר נראתה תכונה של דריכות ונסיעה אל חצרות קודשנו, אל כינוס השלוחים העולמי. הכינוס הזה הוא אכן הזדמנות נפלאה, מיוחדת במינה ובלתי חוזרת, של מילוי המצברים, כמו הטענה מחדש, בכל הכוחות, להמשך ביצוע השליחות.
במרוצת השנים זכיתי לא אחת ולא שתיים לעקוב מקרוב אחר הכינוס, לאצור בלבי ובתודעתי חוויות ומומנטים שלא יימחו ולעמוד על פשר החשמל הזורם באוויר ברגעים קטנים וגדולים במהלכו.
בשנות האורה והטובה, פתיחתו של הכינוס והרגע המרכזי בו היו בהתוועדות של הרבי בשבת קודש, שבו נשמעה מפי הקודש פקודת היום ודבר המשלח לכל השלוחים באשר הם לשנה הבאה עלינו לטובה. לאחר שגלה משוש לבנו ונוטל כבוד מבית חיינו, אחד הרגעים המרגשים וה'פנימיים' ביותר מתרחש בד' אמותיו של הרבי, כשצבא השלוחים מתייצב כאיש אחד בלב אחד, באוהל הקדוש.
זוהי עת 'יחידות' שלה מייחל כל שליח. כאן ועכשיו הוא מתייצב כשבצקלונו הררי בקשות מאת "עמך ישראל אשר שלחוני". ובלבו, בשפתיו וגם בפתקים שהוא נושא עמו, הבקשות הכמוסות ביותר שהוא שומר לרגעי הסגולה הנעלים הללו.
לנגד עיניו של השליח עוברים כמו בסרט נע מראות ומוראות שעברו עליו ועל בני ביתו במשך כל השנה שחלפה וזו העת גם לבשר על הצלחה ועל קידוש שם שמים ושם ליובאוויטש שהצליח לחולל, אך גם לבקש, להעתיר רחמים, להתחנן: רבי, עזור לי! עמוד לימיני, כי שליח אני ואני זקוק לכוח שתיתן לי!
עומד שליח ומספר בלא קול לרבי על ילד קטן המיטלטל בדרכים ובתחנות, מדי בוקר בשעה מוקדמת, גם כשגשמים עזים שוצפים את גופו הצנום, מעיר השדה בה הוא מתגורר אל עיר אחרת בה הוא לומד ומתחנך.
עומד שליח ומתאר בלי מילים לרבי, המשלח, על ילד פעוט הצועד מדי שבת, מתחקה בנמרצות אחר צעדיו הגדולים של אבא, במדרון ההר התלול המוליך מהעיר העילית אל המושב שלמרגלותיו, ואך למראהו מצטרפים, בבגדי העבודה שלהם, עוד כמה מושבניקים אל התפילה בבית הכנסת.
מייחל שליח חדש ומצליח, עיניו לחות וכולו אחוז שרעפים: שאצליח להצמיח זרעים נוספים בשורשים שכבר הכו בקדמת העיר. שאזכה לסיים את הפרויקט החדש שבו פתחתי, שההצלחה תאיר לי פנים, מצטרף ממקום עומדו שליח נוסף שבחלוף שנים בודדות בעירו, מצליח בחינו ובכוח המשלח לקטוף אהדה וחיבה מכל אלו שעמם הוא במגע.
● ● ●
פעם, סיפר לי אחי, משלוחי הרבי, העושה בשליחותו גדולות ונצורות, בעת עומדי בתוך האוהל, כשאני פותח ומקריא בזה אחר זה את הפ"נים ששלחו עמי, הגעתי אל הפ"נ שכתבה בתי הקטנה. לא ראיתי אותו קודם. היא הגישה לי אותו במעטפה סגורה.
לתדהמתי, מצאתי עצמי מקריא מתוכו, בקודש פנימה, "שיהיה לנו כבר רכב ולאבא ואמא יהיה קל יותר". באותם רגעים, עלה בלבי כעס מסוים. זה מה שהיא מוצאת לנכון לכתוב לרבי? אמרתי לעצמי. כששבתי מהכינוס, רגעים ספורים אחר עלותי הביתה, קיבלתי טלפון מאחד המקורבים: קניתי רכב חדש ואני רוצה להעניק לך את רכבי הקודם במתנה...
● ● ●
אחיי השלוחים, אשריכם שזכיתם לעמוד בשורה הראשונה בלגיונו של מלך! עיני כולנו נשואות אליכם בהערצה. שאבו כוחות, קבלו ברכה והשפיעו ישועה לכם ולכל אשר לכם!
בדרך המוליכה לירושלים, לקראת שיא העלייה, בין שער הגיא לבין שורש, היה האוטובוס (אולי עוד קראו לו אז 'אוטומוביל') של ימי קדם נעצר. הנוסעים היו מתבקשים לרדת והנהג, בעזרת עוד כמה נוסעים גברתנים, היה ניגש אל הפגוש ומפעיל את ה'מַנוּעֶלַה'.
צורת ההפעלה הייתה באמצעות עשרות סיבובים חדים שהיו כמו מתניעים מחדש את האוטובוס ומעניקים לו את הכוח לצלוח את העלייה התלולה ולהוביל את הנוסעים צלחה אל מחוז חפצם, עיר הבירה המיוחלת.
נזכרתי ב'מַנוּעֶלַה' הזו ובסגולת ההפעלה שלה, ככל שהתקרבו ימי כינוס השלוחים ומכל עבר נראתה תכונה של דריכות ונסיעה אל חצרות קודשנו, אל כינוס השלוחים העולמי. הכינוס הזה הוא אכן הזדמנות נפלאה, מיוחדת במינה ובלתי חוזרת, של מילוי המצברים, כמו הטענה מחדש, בכל הכוחות, להמשך ביצוע השליחות.
במרוצת השנים זכיתי לא אחת ולא שתיים לעקוב מקרוב אחר הכינוס, לאצור בלבי ובתודעתי חוויות ומומנטים שלא יימחו ולעמוד על פשר החשמל הזורם באוויר ברגעים קטנים וגדולים במהלכו.
בשנות האורה והטובה, פתיחתו של הכינוס והרגע המרכזי בו היו בהתוועדות של הרבי בשבת קודש, שבו נשמעה מפי הקודש פקודת היום ודבר המשלח לכל השלוחים באשר הם לשנה הבאה עלינו לטובה. לאחר שגלה משוש לבנו ונוטל כבוד מבית חיינו, אחד הרגעים המרגשים וה'פנימיים' ביותר מתרחש בד' אמותיו של הרבי, כשצבא השלוחים מתייצב כאיש אחד בלב אחד, באוהל הקדוש.
זוהי עת 'יחידות' שלה מייחל כל שליח. כאן ועכשיו הוא מתייצב כשבצקלונו הררי בקשות מאת "עמך ישראל אשר שלחוני". ובלבו, בשפתיו וגם בפתקים שהוא נושא עמו, הבקשות הכמוסות ביותר שהוא שומר לרגעי הסגולה הנעלים הללו.
לנגד עיניו של השליח עוברים כמו בסרט נע מראות ומוראות שעברו עליו ועל בני ביתו במשך כל השנה שחלפה וזו העת גם לבשר על הצלחה ועל קידוש שם שמים ושם ליובאוויטש שהצליח לחולל, אך גם לבקש, להעתיר רחמים, להתחנן: רבי, עזור לי! עמוד לימיני, כי שליח אני ואני זקוק לכוח שתיתן לי!
עומד שליח ומספר בלא קול לרבי על ילד קטן המיטלטל בדרכים ובתחנות, מדי בוקר בשעה מוקדמת, גם כשגשמים עזים שוצפים את גופו הצנום, מעיר השדה בה הוא מתגורר אל עיר אחרת בה הוא לומד ומתחנך.
עומד שליח ומתאר בלי מילים לרבי, המשלח, על ילד פעוט הצועד מדי שבת, מתחקה בנמרצות אחר צעדיו הגדולים של אבא, במדרון ההר התלול המוליך מהעיר העילית אל המושב שלמרגלותיו, ואך למראהו מצטרפים, בבגדי העבודה שלהם, עוד כמה מושבניקים אל התפילה בבית הכנסת.
מייחל שליח חדש ומצליח, עיניו לחות וכולו אחוז שרעפים: שאצליח להצמיח זרעים נוספים בשורשים שכבר הכו בקדמת העיר. שאזכה לסיים את הפרויקט החדש שבו פתחתי, שההצלחה תאיר לי פנים, מצטרף ממקום עומדו שליח נוסף שבחלוף שנים בודדות בעירו, מצליח בחינו ובכוח המשלח לקטוף אהדה וחיבה מכל אלו שעמם הוא במגע.
● ● ●
פעם, סיפר לי אחי, משלוחי הרבי, העושה בשליחותו גדולות ונצורות, בעת עומדי בתוך האוהל, כשאני פותח ומקריא בזה אחר זה את הפ"נים ששלחו עמי, הגעתי אל הפ"נ שכתבה בתי הקטנה. לא ראיתי אותו קודם. היא הגישה לי אותו במעטפה סגורה.
לתדהמתי, מצאתי עצמי מקריא מתוכו, בקודש פנימה, "שיהיה לנו כבר רכב ולאבא ואמא יהיה קל יותר". באותם רגעים, עלה בלבי כעס מסוים. זה מה שהיא מוצאת לנכון לכתוב לרבי? אמרתי לעצמי. כששבתי מהכינוס, רגעים ספורים אחר עלותי הביתה, קיבלתי טלפון מאחד המקורבים: קניתי רכב חדש ואני רוצה להעניק לך את רכבי הקודם במתנה...
● ● ●
אחיי השלוחים, אשריכם שזכיתם לעמוד בשורה הראשונה בלגיונו של מלך! עיני כולנו נשואות אליכם בהערצה. שאבו כוחות, קבלו ברכה והשפיעו ישועה לכם ולכל אשר לכם!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
