מערכת COL
|
יום כ"ז חשוון ה׳תשע״ד
31.10.2013
השלוחים, מבט של ילד
בימים האלו מתקבצים כל השלוחים, "מארבע כנפות הארץ", ובאים לשהות ביחד אצל המשלח, הרבי. מה הופך את ההתכנסות השנתית הזו לדבר הכי משמעותי ומרגש בחייו של כל שליח? ● בכתבה המלאה: טור מתוך גיליון הפנסאים מבט של ילד
בימים האלו מתקבצים כל השלוחים, "מארבע כנפות הארץ", ובאים לשהות ביחד אצל המשלח, הרבי. מה הופך את ההתכנסות השנתית הזו לדבר הכי משמעותי ומרגש בחייו של כל שליח?
הכניסה ל"אוהל", הלימוד בצוותא בבית חיינו, התפילות הלבביות, ההתוועדויות החסידיות, התמונה הקבוצתית, ה"באנקעט" ה'מחשמל', הסדנאות, ההרצאות, המפגש עם החברים לצבא השלוחים. ובעצם – הכול ביחד.
"כינוס השלוחים העולמי" הוא יום חגם של השלוחים. שלהם, ורק שלהם. זו ההדמנות שלנו להביע את רחשי הלב שלנו כלפיהם. עד כמה אנחנו מוקירים אותם, מעריכים אותם, אוהבים אותם, מעריצים אותם. כן, אלו לא גוזמאות ולא קלישאות. אין כבוד גדול מלהיות שליח של הרבי!
הם עשו ועושים ויעשו הכול, אבל הכול, בשביל להגשים את משאת נפשו של הרבי, בשביל להפוך למציאות את התקווה והחלום הגדול של כל עם ישראל – להביא את משיח! הם מוותרים על חיי נוחות, משפחה חמה, קהילה תומכת, ו"יוצאים לשליחות".
הם מוסרים את כל מה שיש להם ואת כל מה שאין להם, הם מקדישים את עצמם ואת החיים שלהם בשביל כלל ישראל. לעולם לא נבין באמת את הקשיים העצומים שהם עוברים בדרך, ולכמה כוחות הם זקוקים בשביל לעמוד בגבורה ולהמשיך למרות הכול. והם לא מתכוונים לחזור הביתה, עד שהם יצליחו במשימה ויביאו את הגאולה. נקודה.
"שלוחי אדוננו" – אנחנו מצדיעים לכם!
ובשקט, בינינו, אולי זו גם הזדמנות בשבילנו. אולי גם אנחנו נהיה לפחות 'מיני-שלוחים'. לפחות בסביבה הקרובה שלנו, מידי פעם נוותר וניתן מעצמנו, ונזכור בשביל מי ובשביל מה אנחנו כאן.
הכניסה ל"אוהל", הלימוד בצוותא בבית חיינו, התפילות הלבביות, ההתוועדויות החסידיות, התמונה הקבוצתית, ה"באנקעט" ה'מחשמל', הסדנאות, ההרצאות, המפגש עם החברים לצבא השלוחים. ובעצם – הכול ביחד.
"כינוס השלוחים העולמי" הוא יום חגם של השלוחים. שלהם, ורק שלהם. זו ההדמנות שלנו להביע את רחשי הלב שלנו כלפיהם. עד כמה אנחנו מוקירים אותם, מעריכים אותם, אוהבים אותם, מעריצים אותם. כן, אלו לא גוזמאות ולא קלישאות. אין כבוד גדול מלהיות שליח של הרבי!
הם עשו ועושים ויעשו הכול, אבל הכול, בשביל להגשים את משאת נפשו של הרבי, בשביל להפוך למציאות את התקווה והחלום הגדול של כל עם ישראל – להביא את משיח! הם מוותרים על חיי נוחות, משפחה חמה, קהילה תומכת, ו"יוצאים לשליחות".
הם מוסרים את כל מה שיש להם ואת כל מה שאין להם, הם מקדישים את עצמם ואת החיים שלהם בשביל כלל ישראל. לעולם לא נבין באמת את הקשיים העצומים שהם עוברים בדרך, ולכמה כוחות הם זקוקים בשביל לעמוד בגבורה ולהמשיך למרות הכול. והם לא מתכוונים לחזור הביתה, עד שהם יצליחו במשימה ויביאו את הגאולה. נקודה.
"שלוחי אדוננו" – אנחנו מצדיעים לכם!
ובשקט, בינינו, אולי זו גם הזדמנות בשבילנו. אולי גם אנחנו נהיה לפחות 'מיני-שלוחים'. לפחות בסביבה הקרובה שלנו, מידי פעם נוותר וניתן מעצמנו, ונזכור בשביל מי ובשביל מה אנחנו כאן.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
