בעקבות פסק הדין: תיתכן עליית מחיר בשר כשר מיובא
מאת: רו"ח אבי קדוש
לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בתל אביב, בו נדחתה תביעה של ארבע חברות (נטו מלינדה סחר, מאיר עזרא יבוא ושיווק, נטו מ.ע. אחזקות ונטו מ.ע. סחר מזון) שמייבאות בשר כבש כשר ומהודר מדרום אמריקה, כנגד אגף המכס.
על פי פסק הדין החברות נדרשו לשלם תוספת מכס של בין כ-65,000 ₪ לבין כ-1.5 מיליון ₪ (בגין השנים 2003-2007) בשל עלויות הכשרות (הרגילה והמהודרת) של הבשר המיובא.
המחלוקת בין הצדדים התמקדה בעיקר בשאלה האם הוצאות הכשרות (השוחט והמשגיחים) הינן חלק מ"ערך העסקה" על פי פקודת המכס. המכס מוטל תמיד על "ערך העסקה" של המוצר המיובא, בשיעורים שונים התלויים בסוג המוצר. על בשר כבש מוטל מכס בשיעור של 50% מערך העסקה.
אגף המכס טען שהוצאות הכשרות מהוות חלק ממחיר העסקה, בין היתר כיון שלא ניתן – על פי החוק – לייבא לארץ בשר כבש שאינו כשר. לפיכך, יש להטיל בגינן מכס, לפי חוק.
מאידך – טענו החברות שעלויות הכשרות אינן חלק מהמוצר עצמו והן הוצאות נלוות שאין לכוללן כחלק מ"מחיר העסקה". החברות אף טענו שהוצאות בגין כשרות דומות להוצאות בגין בקרת איכות המוצר, שעל פי מומחים ברחבי העולם אין לכוללן כחלק מ"מחיר העסקה" לעניין הטלת מכס.
החברות טענו, בנוסף, שמדובר בהפליה – שכן עלויות הכשרות עבור בשר בהכשר רגיל נמוכות משמעותית מעלויות הכשרות עבור בשר בהכשר מהודר.
בנוסף, נטען, שמדובר בכפל מס, כיון ששולם מס הכנסה בישראל עבור שכרם של השוחטים ומשגיחי הכשרות הישראלים שמועסקים במפעל הבשר בחו"ל.
ביהמ"ש פסק שעלויות הכשרות הן חלק מ"מחיר העסקה", תוך הבחנה בין עלויות השוחט לבין עלויות משגיחי הכשרות (למרות שאת שניהן כלל כחלק מ"מחיר העסקה").
לעניין השוחט – קבע ביהמ"ש שכיון שבכל מקרה, לשם ייצור הבשר – כל בשר – היה צורך להמית את הבהמה, הרי שאין ספק שכשהחברה בחרה להמית את הבהמה בדרך של שחיטה כשרה, הרי זה חלק מעלויות הייצור.
לעניין משגיחי הכשרות – נקבע כי לא מדובר בפעולה שהכרחית לשם ייצור בשר. אולם זו פעולה הכרחית לצורך ייצור "בשר כשר". במילים אחרות, קבע השופט ש"בשר" ו"בשר כשר" הם שני מוצרים שונים ונפרדים זה מזה. וכשנדרש לקבוע מהו "מחיר העסקה" לגבי בשר, אם מדובר ב"בשר כשר" – הרי שכיוון שההשגחה היא חלק בלתי נפרד ממנו, לפיכך היא מהווה חלק מעלויות הייצור שלו.
בדומה – קבע השופט – שיש להבחין בין מוצר שהוא "בשר כשר" לבין מוצר שהוא "בשר כשר מהודר". גם כאן, הוצאות ההשגחה העודפות, לצורך מתן ההכשר המהודר – הן חלק בלתי נפרד מהמוצר שהוא "בשר כשר מהודר".
נקבע שאין המדובר בהפלייה בין צרכני הבשר הכשר לצרכני הבשר המהודר – כיון שמדובר בשני מוצרים שונים. בכל מקרה המחירים של שני המוצרים הללו אינם זהים, גם בלי קשר לעלות הנוספת בגין הטלת המכס על עלויות הכשרות.
כמו"כ נקבע שלא מדובר ב"כפל מס" שכן מדובר בשני סוגי מס נפרדים שאין קשר ביניהם ושמטרותיהם שונות– מס הכנסה ומכס.
יצויין כי מדובר בפסק דין של בית משפט שלום, אשר פסיקותיו אינן מחייבות את בתי המשפט האחרים (אף לא בית המשפט השלום עצמו).
קיימים מספר מקרים דומים שנידונים בבתי המשפט וטרם ניתנה החלטה לגביהם.
אם אגף המכס יישם החלטה זו על כלל יבואני המזון הכשר, תוספת עלות זו תגולגל כנראה על צרכני המזון הכשר ותייקר משמעותית את עלותו.
במאמר הבא: על המהפכה במיסוי מקרקעין והשפעתה על כל בעל נכס מקרקעין בפועל ובפוטנציה.
מאפשרים לכם לקבל
