לפני 3,500 שנה ניתן לעם היהודי הערך ששמו שבת. "זכור את יום השבת לקדשו" הוא הדיבר הרביעי מבין עשרת הדיברות. וכי זו אמורה להיות דמותה של השבת במדינת ישראל – יום של שופינג?! מרכז הקניות בשפיים ביום שבת. אין עם מי להתווכח (ארכיון: בוצ'צ'ו)הרס צביונה היהודי של מדינת ישראל מתנהל בשיטת הסלמי. לפני שנים הסבירו לנו, שאין מנוס מלהתיר פתיחת מוקדי בילוי בשבתות, אבל עסקים בשבת – לא יקום ולא יהיה. אחר-כך טענו שלא צריך להתנגד לפתיחת קניונים מחוץ לערים. עכשיו כבר פותחים קניונים מסחריים בלב הערים, והתחבורה הציבורית בשבתות גם היא בדרך. כשעלה הרעיון להבחין בין פתיחת עסקים בתוך הערים לפתיחתם מחוץ לערים, הועלה הטיעון שבתוך הערים יש בכך משום "פגיעה ברגשות" הציבור הדתי, בעוד מחוץ לעיר אין "פגיעה ברגשות". אני חייב להודות שהטיעון הזה פוגע ברגשותיי. כאילו כל הדיון מתמקד בצורך להיזהר מ"פגיעה ברגשות", וכאילו הציבור הדתי הוא ילד רגיש שצריכים כל הזמן להיזהר מלפגוע בו. מביתי בכפר-חב"ד אני רואה בכל שבת את התנועה הסואנת בכביש מס' 1, ואני חי עם זה בשלום. המוני יהודים שומרי מצוות, המתגוררים בערי ישראל, נחשפים לחילולי שבת על כל צעד ושעל – מנסיעת מכוניות ועד הדלקת אור, מהפעלת מוזיקה ועד כיסוח דשא – ולמדו להשלים עם זה. הם יוכלו לחיות גם עם פתיחת עסקים בשבתות ליד בתיהם. אלא שלא זו השאלה. הדיון האמיתי הוא על פרצופה של המדינה שלנו ועל דמותה של השבת במדינת היהודים. לפני שלושת אלפים ושלוש-מאות שנה ניתן לעם היהודי הערך ששמו שבת. "זכור את יום השבת לקדשו" הוא הדיבר הרביעי מבין עשרת הדיברות. וכי זו אמורה להיות דמותה של השבת במדינת ישראל – יום של שופינג?! לא נשכח גם-כן, כי פתיחת חנויות, בתי-אוכל ומקומות בילוי בשבתות גוזלת את יום המנוחה מהמוני עובדים ובעלי עסקים. כך אנחנו מאבדים את ערכה של השבת אפילו כיום מנוחה סוציאלי. כבר כיום קשה לשומרי שבת להתקבל במקומות עבודה רבים, בגלל אי-יכולתם לעבוד בשבת. האם לשם כך קמה מדינת היהודים, כדי שיהודי שומר שבת ייפלט ממקום העבודה? ועוד נקודה למחשבה: הציבור הלא-דתי בישראל נעלב מהדימוי של 'עגלה טעונה' (המורשת היהודית) העומדת מול 'עגלה ריקה' (התפיסה החילונית). לעלבון הזה היה כיסוי לו הציבור הלא-דתי היה מציב כנגד השבת היהודית (יום של קדושה, תורה, תפילה והתעלות רוחנית), מודל של 'שבת חילונית', שבה אנשים מתפנים משגרת החולין לעניינים שברוח. גם אז היינו טוענים שהשבת היהודית עומדת בדרגה גבוהה לאין-ערוך, אבל לפחות היה עם מה להתווכח. נכון לעכשיו, מול ה'עגלה הטעונה' של השבת היהודית מעמידים נושאי דגלה של החילוניות עגלה אחרת – עגלת קניות. זה כבר ממש לא קרב הוגן.