מערכת COL
|
יום י"ב חשוון ה׳תשע״ד
16.10.2013
ב'אמן, יהא שמיה רבא...', יש להמשיך מ'יתברך'?
כשהציבור אומר 'אמן, יהא שמיה רבא...', האם גם אומר הקדיש צריך לומר זאת או שימשיך מ'יתברך'? ● בפינת ההלכה בעלון 'שיחת השבוע', התייחס השבוע הרב יוסף-שמחה גנזבורג לשאלה לתשובה במלואה
(צילום ארכיון: מאיר דהן, COL)
שאלה: כשהציבור אומר 'אמן, יהא שמיה רבא...', האם גם אומר הקדיש צריך לומר זאת או שימשיך מ'יתברך'?
תשובה: 'יהא שמיה רבא...' הוא תרגום לארמית של "יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים". הקדיש נתקן בארמית, שהייתה שפה עממית בימי בית שני. על-פי הזוהר מעלתה של הארמית בהיותה שפה זרה, ועל-ידי השימוש בה משברים את כוח ה'קליפות', היונקות חיוּת ממנה. בסידור רב עמרם גאון, ברמב"ם, בטור וברמ"א כתבו, שגם שליח הציבור אומר 'יהא שמיה רבא...'.
והטעם, מכיוון שהוא קורא לכל הקהל לומר זאת, ודאי שגם עליו לומר זאת איתם, כדי שיהיה בכלל המברכים. על-פי רוב הדעות, לא יאמר 'אמן', מכיוון שכבר אמר 'ואִמרו אמן', והרי זה כעונה פעמיים 'אמן'. בתשובות הגאונים אמרו שעל אומר הקדיש (גם) להשתתף בקידוש שם-שמים של הציבור: "...ואמן יהא שמיה רבא שעונים כולם ביחד, משום 'גדלו לה' איתי, ונרוממה שמו יחדיו'". גם בספר מעשה רוקח על הרמב"ם כתב "שצריך הש"ץ לומר אמן יהא שמיה רבא ביחד עם הציבור" (=להשמיע קולו).
למעשה כתב ב'משנה ברורה' בשם האחרונים שיאמר זאת "בלחש", היינו שאין זה כחלק מחובתו להוציא את הרבים ידי חובתם, אלא רק מחובתו כלפי הקב"ה. ורק מ'יתברך' ואילך, שמשמיע לציבור, יאמר בקול.
מקורות: תשובות הגאונים החדשות – עמנואל (אופק) נספח סי' סא. סידור הרמב"ם בסו"ס אהבה. מעשה רוקח הל' תפלה פ"ח. טור סי' נו. רמ"א שם ס"א. לבוש ס"ג. שו"ע אדה"ז ס"ג. משנ"ב ס"ק ב. כה"ח ס"ק א. וראה באה"ט ס"ק ה. שו"ע (הב"י) סי' קלט ס"ז. שו"ע אדה"ז סי' נז ס"ג וקצב ס"א.
תשובה: 'יהא שמיה רבא...' הוא תרגום לארמית של "יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים". הקדיש נתקן בארמית, שהייתה שפה עממית בימי בית שני. על-פי הזוהר מעלתה של הארמית בהיותה שפה זרה, ועל-ידי השימוש בה משברים את כוח ה'קליפות', היונקות חיוּת ממנה. בסידור רב עמרם גאון, ברמב"ם, בטור וברמ"א כתבו, שגם שליח הציבור אומר 'יהא שמיה רבא...'.
והטעם, מכיוון שהוא קורא לכל הקהל לומר זאת, ודאי שגם עליו לומר זאת איתם, כדי שיהיה בכלל המברכים. על-פי רוב הדעות, לא יאמר 'אמן', מכיוון שכבר אמר 'ואִמרו אמן', והרי זה כעונה פעמיים 'אמן'. בתשובות הגאונים אמרו שעל אומר הקדיש (גם) להשתתף בקידוש שם-שמים של הציבור: "...ואמן יהא שמיה רבא שעונים כולם ביחד, משום 'גדלו לה' איתי, ונרוממה שמו יחדיו'". גם בספר מעשה רוקח על הרמב"ם כתב "שצריך הש"ץ לומר אמן יהא שמיה רבא ביחד עם הציבור" (=להשמיע קולו).
למעשה כתב ב'משנה ברורה' בשם האחרונים שיאמר זאת "בלחש", היינו שאין זה כחלק מחובתו להוציא את הרבים ידי חובתם, אלא רק מחובתו כלפי הקב"ה. ורק מ'יתברך' ואילך, שמשמיע לציבור, יאמר בקול.
מקורות: תשובות הגאונים החדשות – עמנואל (אופק) נספח סי' סא. סידור הרמב"ם בסו"ס אהבה. מעשה רוקח הל' תפלה פ"ח. טור סי' נו. רמ"א שם ס"א. לבוש ס"ג. שו"ע אדה"ז ס"ג. משנ"ב ס"ק ב. כה"ח ס"ק א. וראה באה"ט ס"ק ה. שו"ע (הב"י) סי' קלט ס"ז. שו"ע אדה"ז סי' נז ס"ג וקצב ס"א.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
