ה'תיבה' שתציל אותנו מה'מבול' ● עמדה שבועית
הרב מנחם ברוד
תורת החסידות מלמדת אותנו לתרגם את סיפורי התורה לחיים העכשוויים, ולמצוא אותם בנפשנו. המבול, שהציף את העולם בימי נח, משקף את ים הטרדות השוטף את האדם, ואינו מניח לו להתמסר למטרות האמיתיות של חייו.
בספרי החסידות המקוריים מדובר על טרדות הפרנסה, כי בימים שעברו אלה היו הטרדות העיקריות. מאז העולם 'התקדם', וכיום לא דאגות פרנסה בלבד טורדות את שלוותנו, אלא הטכנולוגיה. זו שוטפת ומטביעה אותנו בתוך סחרור בלתי-פוסק של צלצולים, מסרונים, אימיילים, באנרים, לינקים, פרסומות ועוד.
על-פי מספר הטלפונים, המסרונים והודעות הדואר שמקבל ביום אדם מן השורה, צעיר ומבוגר, נער וזקן, אפשר לחשוב שכל אחד ואחת מאיתנו הוא מנכ"ל חברת ענק. הכול דחוף ומיָדי. חייבים להציץ ללא הרף במכשיר. אסור לכבות אותו לרגע. מי יודע, אולי נשיא ארה"ב מחפש אותנו.
שיעור כמו שבת
ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה יצרה מציאות שבה האדם מתקשה מאוד למצוא שעה קלה של שלווה. שוק העבודה נעשה לחוץ ותחרותי, וגם אחרי שעות העבודה אי-אפשר למצוא שקט. כלי התקשורת יוצרים 'סערות' בלתי-פוסקות. התוצאה הסופית – האדם טרוד ללא הרף ואין לו פנאי לעצמו.
יש הפותרים בעיה זו על-ידי התנתקות. הם אינם פותחים רדיו, אינם נצמדים לטלפון, ויש מי שאף הלכו להתגורר ביישוב שקט ורחוק, שבו איש אינו מטריד אותם. זה פתרון טוב למקצת האנשים, אבל מה יעשו כל מי שאינם יכולים להתנתק, או מי שתפקידם מחייב אותם להיות מעורבים במתרחש, איש-איש בתחומו?
יועצת התורה עצה: הדרך להינצל מ'מבול' הטרדות היא על-ידי "בוא אל התיבה" – היכנס לתוך ה'תיבה', תיבה במובן מילה. המילים של התורה והתפילה הן בבחינת 'תיבה' שבכוחה להציל את נפש האדם מגלי הטרדות. שעת התפילה והלימוד היא שעה של שקט. כאשר האדם משקיע את עצמו בתוכה, הוא מקבל כוחות לעמוד נגד כל הטרדות ולא להניח להן לשבש את חייו.
הרבי מליובאוויטש יעץ לכמה וכמה שלוחים ועסקנים לראות את שעת שיעורי התורה כאילו עכשיו שבת. הלוא בשבת, גם אם הטלפון יצלצל שוב ושוב, איש לא יעלה על דעתו לענות. כך צריך להרגיש באותן שעות הקבועות ללימוד התורה. אין טלפונים, אין מסרונים, אין אימיילים, אין הפרעות. זו ה'תיבה' המצילה אותנו מ'מבול' הטרדות.
איפוס שעונים
'תיבה' זו היא כמו כיול של המערכת. אדם השוקע במערבולת היום-יום עלול לשכוח את תכלית חייו ואת מטרותיו האמיתיות. יעדים קצרי-טווח דוחקים את מקומם של היעדים החשובים והאמיתיים. לכן הוא נדרש לשעה יומית של 'איפוס שעונים', של חזרה לעולם האמיתי, ומכאן הוא יכול לראות את כל שאר עיסוקיו באור הנכון.
ספרי החסידות מוסיפים ומדגישים שלא דיי בעצם הלימוד והתפילה, אלא צריך להיות "בוא אל התיבה" – כניסה פנימה, לתוך המילים ולתוך המשמעויות. צריך לחדור לעומק הדברים, ובעיקר – לחוש את ההשפעה של התורה והתפילה על החיים האישיים. כך נינצל מ'מבול' הטרדות והעיסוקים, וננתב את חיינו אל היעד הנכון והאמיתי.
מאפשרים לכם לקבל
