מודעת ענק שפורסמה ערב ההצבעה בכנסת על תוכנית ההתנתקות, מזהירה מפני "סכנת נפשות נוראה למיליוני יהודים", שצופן בחובו פינוי היישובים ברצועת עזה. החתומים עליה אינם ראשי מועצת יש"ע או ועד יישובי גוש קטיף - אלא הרבנים שלום הלוי-וולפא ויקותיאל ראפ, אנשי "המטה העולמי להצלת העם והארץ". ובשם מי הם מזהירים אותנו מהאסון הממשמש ובא? בשמו של לא אחר מאשר הרבי מליובאוויטש המנוח, מנהיג חב"ד, שרגלו לא דרכה מעולם בארץ. דומה כי אחד הדברים המעטים שמשותפים לאנשי חב"ד, לאברכי הפלג הליטאי, לחסידי גור ובעלז, ולעושי דברו של הרב עובדיה יוסף, הוא האמונה שצה"ל חייב להמשיך לשבת בלב רצועת עזה. שליש מהח"כים שהצביעו נגד תוכנית ההתנתקות הם חרדים: 11 חברי הכנסת של ש"ס וחמשת חברי הכנסת של יהדות התורה. אף לא חרדי אחד הרים את ידו בעד התוכנית, גם לא דוד טל מ"עם אחד", שנמנע . ח"כים אלה מייצגים, בין היתר, את 38,526 בחורי הישיבות, ש"תורתם אומנותם". אלה שלעולם לא ימצאו עצמם על מגדל שמירה בכפר-דרום, או על רכב סיור ממוגן בציר "פילדלפי", ואפילו לא מתחת לרמפת הטיפולים בסדנא המרחבית, שמטפלת באותו רכב. אבל אם יוחלט בסופו של דבר על משאל-עם, הם יתגייסו בהמוניהם כדי להצביע נגד התוכנית.


לכל אחד מהרבנים סיבות משלו להורות על התנגדות לפינוי רצועת עזה. כדאי לשים לב לנימוקיו של הרב עובדיה יוסף, בפסק ההלכה שבו הורה להצביע נגד. "אם חס וחלילה יפנו את היישובים האלה. . . מי יבוא במקומם? ", שאל הרב בדרשתו בבית הכנסת "היאזדים", והשיב : "המחבלים הטרוריסטים הם יבואו במקומם, ואז יהיה טווח קצר מאוד בינם לבין אשקלון, בינם לבין אשדוד, בינם לבין נתיבות, ויטילו שם הטילים שלהם, את הקסאמים שלהם". הלב מתקומם לא משיחיות ולא ארץ ישראל השלמה, אלא נימוקים ביטחוניים גרידא, עומדים מאחורי ההחלטה (גם אם הם מופרכים, שהרי פינוי גוש קטיף לא מקרב כהוא זה את הקסאמים לאשקלון, לא כל שכן לאשדוד). הרב עובדיה אף הדגיש בדבריו, כי הוא עדיין תומך בנוסחה של שטחים תמורת שלום. אלא שכאן מדובר, לשיטתו, בעניין של "לא תעמוד על דם רעך". הלב מתקומם למשמע רבני הציבור החרדי ועסקניו, ששולחים אחרים לסכן חיים בהגנה על 6,000 מתנחלים , היושבים בלב אוכלוסייה של מיליון וחצי פלשתינים, ובאותה שעה מעודדים השתמטות משירות צבאי. אם רוממות ביטחון המדינה בפיהם, מדוע שבניהם ונכדיהם לא יתגייסו? האם הפסוק "לא תעמוד על דם רעך" אינו חל גם עליהם? (למען ההגינות יש לציין, כי רבים ממצביעי ש"ס הם חיילים, גם קרביים, לא כך בוגרי מערכת החינוך של התנועה). הלב מתקומם, אבל השכל אומר: צה"ל אינו צריך גדודי חיילים שנשמעים לרבנים ולא למפקדים. די לנו ברבני הציונות הדתית, שקוראים ללוחמים ולקצינים חובשי הכיפות הסרוגות לסרב פקודה בבוא יום הפינוי. רבני הציבור החרדי לא קראו לחיילים לסרב לפקודת הפינוי, ולו רק מפני שאין להם למי לקרוא. אבל איש אינו ערב לנו שלא היו עושים כן, אילו בחורי הישיבה היו משרתים בצה"ל, בסדיר או במילואים. מוטב, אפוא, שיישארו בין כותלי הישיבות.