האם מותר לומר דברים קשים כדי לזעזע את השומעים?
שאלה: האם יש מקום, במסגרת דברי התעוררות בחודש אלול, לומר דברים קשים כדי לזעזע את השומעים?
תשובה: כשמבקשים לעורר את ליבו של אדם או של ציבור, יש לעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום, מתוך אהבת ישראל, שאז השומעים מרגישים שהאדם המעוררם חפץ בטובתם, וכך יש סיכוי שהדברים יביאו תועלת.
תורת החסידות דורשת, לפני התוכחה, 'לקצץ את הציפורניים', שלא לדקור, כי בציפורניים מצטבר זיהום, וכלשון הזוהר "בטופרהא אחידן" [הקליפות נאחזות בהן]. אחרי נטילת הציפורניים צריך 'נטילת ידיים', שהיא המשכת ה'מוחין' ל'מידות', שלא לפעול ולדבר מתוך נטיית הלב, אלא על-פי הכוונת המוח.
פסוק מפורש קובע שבני ישראל נחשבים "בבת עינו" של הקב"ה, ו"כל הנוגע בהן – כאילו נוגע בבבת עינו", וזאת אפילו כשמדובר ביהודי אחד. קל-וחומר לעשרה מישראל, 'עדה קדושה'.
בנבואתו הראשונה של ישעיהו הנביא התבטא על בני ישראל בביטוי קשה, בינו ובין הקב"ה, והדברים היו אמיתיים, ובכל-זאת נענש על כך, והדברים נכתבו בתנ"ך – כדי ללמד כמה צריך להיזהר בכבודם של ישראל, בניו של הקב"ה. כל-שכן כאשר מדברים ברבים, ובחודש אלול – חודש הרחמים.
מקורות: ישעיה ו,ה-ז ופירש"י, ילקוט שמעוני שם סי' תו-תז. זכריה ב,יב ובמצו"ד וגיטין נז,א. זוהר ח"ג ס,ב ו'היום יום', כב אלול. 'תורת מנחם – התוועדויות' תשמ"ב ח"ד עמ' 2125, תשמ"ג ח"ד עמ' 1929, תשד"מ ח"ד עמ' 2455.
מאפשרים לכם לקבל
