הרגעים המיוחדים של השלוחים הצעירים ● פרויקט מצולם
"אויספירן די כונה". זה היה המוטו שליווה את ילדי השלוחים בקעמפ "גן ישראל", שהתקיים, זו השנה השביעית ברציפות ע"י צעירי אגודת חב"ד באה"ק, ונערך בקמפוס המפואר והמרווח של אולפנת נריה שבדימונה הדרומית.
הקעמפ נערך ע"י צעירי אגודת חב"ד באה"ק בראשות הרה"ח יוסף יצחק אהרונוב, ובסיועו הרב של יו"ר אגף הסניפים הרה"ח נפתלי ליפסקר. הנהלת הקעמפ מודה להם מקרב לב, וכן להרב יעקב פינסון על עזרתו הנדיבה.
יגעו וטרחו להצלחת הקעמפ הרה"ח ישראל גליס שי' שליח הרבי לדימונה ומשפחתו, ובנו הרה"ח מנחם מענדל גליס שי' שליח הרבי לצפון דימונה. ועליהם עלינו להודות להרה"ח חיים יעקב ליבוביץ' שי' שהוזיל מהונו להצלחת הקעמפ.
הצוות רוחני של הקעמפ מנה את הגנרלים, התמימים לוי יצחק גליס וארי ברוד, המרכזים התמימים מענדי ליפשיץ, זעליג אלטהויז וישראלי'ק שוחאט, קציני הלימודים התמימים דוד אבא זלמנוב ומענדי אשכנזי, כשעל הניהול הגשמי ניצחו התמימים אוריה ג'ורי ואבריימי ליבוביץ', וראשי הצוותות התמימים מענדי אייגרמן ודניאל ליטמנוביץ'.
תודת הקעמפ, החיילים ושלוחי הרבי בארץ הקודש שלוחה אליהם.
COL מתכבד להגיש גלריית ענק בצירוף יומן אישי, מהחוויות, הפעילויות והטיולים שנערכו בקעמפ.
יום שלישי, ט"ז אב
העיר דימונה, המשתרעת על המדבר הנגבי בדרומה של ארץ הקודש, לא ידעה מעודה ימים כאלו. בין נתיבי העיר, לצד מרכולים ושווקים צבעוניים, נסעה שיירה מיוחדת. הראשון מקרית שמונה, השני מיהוד, ואילו השלישי הצפין מאילת. יחד עם הרכבים הפרטיים נע "האוטובוס של הקעמפ" שתכולתו האנושית כללה עוד שלוחים צעירים מרחבי ארץ הקודש.
אחד אחרי השני פרקו הרכבים את הילדים בואכה "קרית גן ישראל – השלוחים הצעירים". מדריכים נלהבים קיבלו את פני החיילים, ניתבו את דרכם בשרשרת החיול, וקדימה לכנס הפתיחה. כמאה וארבעים חיילים, התיישבו במקומותיהם ב'זאל', מקבלים בחדווה את המרכזים, וביראה את הגנרלים. לאחר פעילות היכרות ומשחק קבוצתי, ארוחת ערב ומעריב, הוכרז ברמקול המרכזי: "א גוט נאכט גן ישראל". אכן, לילה ראשון בקעמפ.
יום רביעי, י"ז אב
"מודה אני לפניך". קולו של הרבי נשמע ממערכת הכריזה הסובבת את המחנה, החיילים קמים בזריזות, הבוגרים טובלים במקווה ומצטרפים לאחיהם הצעירים ב"מזונות פאר דאווענען".קרבנות, שינון תניא ו – שחרית הראשון בקעמפ. תפילה בחיות ובהתלהבות, בעידוד המרכזים ומנהלי הלימודים. והנה, הגיע השיעור הראשון. לקראת סופו של השיעור, הגיעה לקעמפ משלחת ממשרד החינוך לביקורת. כאשר נכנס הפקח לשטח הקעמפ, נתקל בקבוצות קבוצות של ילדים, ישובים במעגלים על כרי הדשא, מאזינים בשקיקה למדריך המסביר בטוב טעם את החומר הנלמד מהחוברת המיוחדת. הנושא – "אויספירן די כוונה", המשכת השכינה למטה בעולם הזה – כפי שתבע הרבי מדור השביעי, והעומדים בחוד החנית – מאת השלוחים. הפקח שפשף את עיניו כלא מאמין, "זו לא פעילות ספורט או ארוחה, זהו שיעור תורה! במחוזותינו לא נראה לי שראיתי מחזה כזה", דברי הפקח.
לאחר תפילת מנחה, הודיעו המרכזים.... טיול ראשון בקעמפ! שיירת האוטובוסים עזבה את העיר דימונה ונסעה במדבריות הנגב בדרכה ל-חוות הגמלים המיוחדת. החיילים שפשפו את עיניהם בתדהמה כשראו מבעד לחלון האוטובוס את דבשת הגמל מתרוממת. סיירות סיירות עלו החיילים על ספינת המדבר, ברכיבה ממושכת (וכן, קצת מכאיבה) על הרכב בו נסעו אבותינו.
ובחזרה לקעמפ, ארוחת ערב ותפילת ערבית, תכניות הערב המיוחדות, ושוב, "גוט נאכט גן ישראל".
יום חמישי, י"ח אב
היום השלישי בקעמפ גן ישראל נפתח בסדר הרגיל, קימה ומקוה, מזונות ושתיה, ברכות וקרבנות, ותפילה מיוחדת.
השיעורים המיוחדים בנגלה ובחסידות וההקשבה המלאה של החיילים מנעו מהם לראות את ההתרחשויות בשטח. שולחנות שונעו מהכא להתם, שלטי הכוונה התנפנפו ואנשי צוות סיבלו עליהם ציוד. לאחר השיעור השני, תפילת מנחה וארוחת צהריים, נפתחה בסערה הפעילות המיוחדת.
כל סיירת התהפכה ל"מחתרת" מתקופת הקומוניזם, ההיא למקווה וההיא לחיידר, אחת לישיבה ואחת לברית מילה. אנשי הצוות היו שוטרי הק.ג.ב. והמדריכים – ה"משפיעים". החיילים הוצרכו ללמוד מדברי הרבי הקודם ולפענח כתב סתרים, תוך שהם מתחמקים משוטרי הק.ג.ב. מחזה מלבב היה לראות את חיילי הקעמפ, כשהציצית מתנפנפת מעל לחולצותיהם חגורה ב"בענדל" (גארטל), משננים מספר השיחות, מפענחים צפנים, ובעיקר נמלטים מהשוטרים.
לאחר תפילת ערבית הופתעו החיילים לשמוע כי את ארוחת הערב יסעדו... "על האש". סיירת סיירת, סביב המדריך ו'מנגל', ישבו והאזינו לסיפורי חסידים תוך ניגון ניגוני נשמה.
יום שישי, י"ט אב
התמונה המשפחתית השנתית. אין מילים אחרות. כל בני השלוחים מארץ הקודש, מצפון ומדרום, מהמרכז ומהשרון הצטופפו יחד על הטריבונות הארעיות, תוך ניגון סוער של "שלוחי אדוננו" וריקוד על המקום והמתינו ל'פלאש' שיתעד את האחדות הגדולה של משפחת השלוחים בארץ הקודש.
מנוחה קלה וארוחה, התארגנות לשבת וטבילה במקווה, מסדר שבתי במיוחד, ותפילת "קבלת שבת" בקעמפ היתה ממש כראוי ל"שבת קעמפ – איז שמחת תורה".
לאחר ארוחת שבת חגיגית במיוחד, כאשר בין הדגים למרק התנגנו ניגוני הקעמפ המיוחדים, הגיע עת הזימון. המרכז הרים את כוס היין, והס הושלך בחדר האוכל. "רבותי", נשמעה הקריאה – "מלחמת התקשרות!!!!". החיילים ההמומים לא ציפו לתפנית כזו.
מלחמת התקשרות נפתחה בסערה בחלוקת הפלוגות ולימוד יסודות הנושא, כלשאחריה נטו החיילים לישון לאגור כוחות ליום המחרת.
שבת קודש, כ' אב
מה ראוי יותר מיום ההסתלקות של אביו של הרבי, מאשר התעמקות ביסודות השליחות, ולימוד וליבון של כל פרט ופרט. ומה יותר מתאים לשבת כזו, מאשר תפילת שחרית שבתית-מלחמתית, כאשר כל פלוגה מוסיפה חיות והתלהבות בתפילות ובלימודים. כיון ששבת היום, תחרות הספורט המסורתית של המלחמה הוחלפה בחידון חסידי, במהלכו "נלחמו" הפלוגות על נושאי המלחמה – "מה גדלו" – הוספה באיכות השליחות, ו"מה רבו" – הוספה בכמות השליחות.
במוצאי השבת, לאחר ערבית והבדלה, נערכו ההצגות המסורתיות, כאשר כל פלוגה מחדירה בהצגה את המסרים של הנושא אותו חרתה על דגלה.
יום ראשון, כ"א אב
ליום כה עמוס, לא ציפו החיילים אפילו בדמיונם. לאחר תפילת שחרית קרבית במיוחד, התחרו הפלוגות בשינון תניא בעל פה, כשלאחר שעה לא נותר אפילו חייל אחד בקעמפ שלא סיים את מכסת הלימוד שעלתה על עמוד תניא שלם!
אפשר לומר, ששיאה של המלחמה התרחש במעמד הסיום, עת עלו הפלוגות והציגו את המוצגיהם. פלוגת "מה רבו", הציגה את מעמד ה"חנוכה ליוו", כשמהקעמפ בדימונה מתחברים הילדים ל"הדלקה" המרכזית ב-770 יחד עם הרבי. לעומתה, פלוגת "מה גדלו" הציגה את הכהן הגדול, עולה מתוך המזבח, מבין האש הבוערת על עצי המערכה, לקול צלילי הלויים והכהנים המברכים את עם ישראל. הכהן פנה לכל אחד מעם ישראל – "מה רבו" – והדליק בהם את הניצוץ. אכן, ההחלטה קשה, מי מבין הפלוגות תהיה הפלוגה המנצחת. הכרזת הניצחון נדחתה לשפת הבריכה, כשבסופה, לאחר התייעצות ארוכה ושקלול נתוני הלימודים והתפילות, הוחלט כי פלוגת "מה רבו", הפלוגה שחרתה על דגלה את ההוספה בכמות השליחות, ניצחה בקרב.
לאחר ההכרזה והרחצה בבריכה, הזדרזו החיילים למעמד האחדות – מפגש הקעמפים של משתתפי מחנות "גן ישראל" מכל רחבי ארץ הקודש, ברחבת בית אגודת חסידי חב"ד 770 בכפר חב"ד. אמנם, יתרון רב יש לשלם על חלקיו, אך יחד עם זה הורגשה תחושת ה"ונפלינו" של ילדי השלוחים, הדור הבא של שלוחי הרבי, על פני הקעמפים האחרים. פסוק ועוד אחד, ריקוד סוער של "שלוחי אדוננו" ומסדר עוצמתי, וכראוי לקעמפ של שלוחים, יוצאים מ-770 חזרה למקום השליחות – בדימונה.
יום שני, כ"ב אב
יום שני נפתח בשגרתיות-מה, כשלאחר תפילת שחרית וארוחת הבוקר – הופתעו החיילים לשמוע, שתוך דקות ספורות עליהם לארגן את חפציהם – וקדימה – טיול יומיים!
לאחר נסיעה ארוכה במהלכה הורגש ה"קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה" באופן של "ופרצת ימה וקדמה", נעצרו החיילים בנקודת הציון הראשונה: נחל ציפורי. ההפתעה שחיכתה להם היתה עצומה: עשרות זוגות אופניים בוהקים, עמדו בשורות זה לצד זה, וחיכו לחיילים שיתסערו עליהם בדרכם למסלול המאתגר.
לאחר המסלול המיוחד וארוחה קלה, המשיכו החיילים בנסיעה למקום הלינה באיזור נהריה. לאחר רחצה בברכה ישבו החיילים ל"אש לילה" מיוחד על המפקדים, לצד ארוחה בשרית שופעת ואיכותית ולקול ניגוני נשמה.
יום שלישי, כ"ג אב
"וישכימו ויסעו". לאחר טבילת שחרית נסעו החיילים לבית הכנסת העתיק בטבריה לתפילת שחרית, כשבסיום התפילה, במקום ארוחת בוקר הזדרזו לעלות חזרה על האוטובוסים. לאחר נסיעה של מספר דקות נעצרו האוטובוסים בחניון חוף הלידו, כשהחיילים מזדרזים להסתער על ספינת ה"לידו 4", בדרכה לשייט במימי הכינרת.
לאחר ארוחת הבוקר, פרצה המוזיקה בדציבלים גבוהים מתוך מערכת הרמקול שעל הספינה, וריקודים סוערים החלו.
לאחר מכן המשיכו בנסיעה, אתנחתא קלה לתפילת מנחה וארוחת צהריים, ו-הנה הגענו לקייאקים. ירידה מסודרת לנמל, הסתדרות בספינות וקדימה לתוך המים. שייט ארוך, יחד עם המדריכים והמרכזים, תוך כדי השמעת סיסמאות הקעמפ.
אכן, מגיע להם, לילדי השלוחים, לקבל ולחוות אטרקציות שכאלו.
יום רביעי, כ"ד אב
לאחר שינת לילה עריבה במיוחד, התעוררו החיילים בזמן קריאת שמע לתפילת שחרית. יום אחרון ללימודים ולשינון בעל פה, ועמדת ה"לערנען קלאב" – מועדון הלימודים של גן ישראל, נראתה מלאה מתמיד. ההוא כבר סרן, והלה סגן אלוף, והנה, עוד כמה שורות ויש לנו כבר "אלוף" בקעמפ.
כראוי ליום האחרון בקעמפ, נערך משפט-צוות ראוותני, במהלכו נשפטו כל אנשי הצוות של הקעמפ, החל מהנגרלים וכלה במעיר הבוקר, על "עברותיהם" ועל התייחסותם כלפי החיילים.
השלב בו חשים הילדים כי "הנה זמן פרידה הגיע", הוא לא אחר מאשר הצגת הצוות המיוחדת, במהלכה משחקים כל אנשי הצוות בהפקה מיוחדת. השנה הוחלט כי המסר של ההצגה הוא – החדרת תחושת הייחודיות של השליחות בכל מקום, בביצוע הסיפור המרגש של "האחים מסלאוויטא".
בסיום ההצגה, באופן ספונטני, נעמדו החיילים במעגלים יחד עם המפקדים ושאר הצוות, לשירת המנון הסיום. אני יכול לומר, ראיתי הרבה דמעות.
יום חמישי, כ"ה אב
בוקר טוב גן ישראל, יום אחרון בקעמפ! תפילת שחרית בהתלהבות מיוחדת, ולאחריה "באנקעט הסיום" המיוחד.
חדר האוכל סודר בצורה מרשימה במיוחד כיאה לבנקט ילדי השלוחים. אט אט החלו החיילים תופסים את מקומותיהם, המרכזים עסוקים באמירת ה"גראמענים" כשמידי פעם חייל מתנדב עולה ומבצע "גארמען" על אחד מחברי הצוות. כתיבת פ"נ ומשוב, הכרזת החיילים המצטיינים והסיירת המנצחת, והשיא של מעמד הסיום: שירת המנון הסיום. הדגל הורד לחצי התורן, הגנרלים הורידו מעליהם את המשרוקיות, והקעמפ כולו החל לשיר בדמע את המנון הסיום – "זמן פרידה". אילו היה בידי גליון כתיבה כגודל היבשה ודיו בשפע כמימי האוקיינוס, ספק יש בי אם הייתי מצליח להעביר את התחושה המיוחדת שהורגשה. פה חייל זע הצידה ומוזיל דמעה, כאן אני רואה מפקד שממרר בבכי חסר מעצורים, ואפילו הגנרלים, נראה היה שמתקשים הם בעת הפרידה.
אכן, חסידים אינם נפרדים, אין ספק כי השלוחים הצעירים שהעבירו את ימי הקיץ השתא בקעמפ "גן ישראל" לא ישכחו זאת לעולם, יעבירו את החוויות למקום השליחות, יוסיפו בפעולותיהם ויהוו את דור ההמשך לשלוחי הרבי.
מאפשרים לכם לקבל
