עוד מימי הצאר ניקולאי נוהגים יהודים רחמנים בני רחמנים להתריע על הגעתם של אלה שכובעם כחול ופגיעתם רעה. אז היו אלה חוטפי המשטרה הצבאית של הצאר, ואילו היום מדובר במשטרת התנועה האימתנית. מצד שני, אם אתה נוסע לפני לא חגור, כשגן-ילדים שלם מצווח מאחוריך ועם גופה קשורה לגג המכונית, הסר דאגה מלבך. זה בסדר, הם כבר יעצרו אותי בתשע ועשרים החרידו צעקות את השכונה השלווה. אני הייתי אז בנסיעה אטית מהמכולת אל תא הדואר. כל מה שהצלחתי לשמוע, מבעד לחלון המוגף ולרעש המזגן, היה קול עמום שקרא משהו שנשמע כמו: "הם כאן‭."!‬ בחלון בית קטן עמד בגופייה שכני נ‭,'‬ וכשהוא מנופף לעברי בשתי ידיו צווח לעברי ככרוכייה. פתחתי את החלון. "הם כאן‭,"!‬ הוא צעק. "שים חגורה או תעצור בצד‭."‬ במקביל החל הטלפון לצלצל. בית. אשתי. "הם כאן‭,"‬ היא לחשה. "מאיר צלצל להגיד. הם עוצרים כמעט כל אחד‭."‬ גזירת הקנטוניסטים החרידה את מנוחת יהודי רוסיה וליטא באמצע המאה ה‭.19-‬ בשנת 1827 הוציא הצאר ניקולאי צו לפיו על כל קהילה יהודית לספק מספר מסוים של נערים יהודים לצבא בכל שנה. הילדים היו נלקחים לעשרים וחמש שנות עבודת פרך בצבא ואז משוחררים לאזרחותם. בתחילה היו מנהיגי הקהילה צריכים לספק בעצמם את הילדים ולהעבירם למקום איסוף מרכזי. משאלה התחמקו מהמלאכה הקשה, היו שליחי המשטרה הצבאית מגיעים לעצמם, פושטים על העיירה וחוטפים ילדים מכל הבא ליד. כשהיו היהודים מבחינים בעגלת החוטפים, הם היו פורצים במנוסת בהלה ומכריזים בגרונות ניחרים "הם כאן‭,"‬ "הם כאן‭,"‬ ממש כמו ששמעתי אני. רק שאצלנו מדובר היה בניידת מצ'וקמקת של משטרת התנועה. פעם בחודש, לערך, "הם" באים, תופסים פינה במרכז ומתחילים להוריד אחד אחד. עוד לא נולד הנהג שלא יעבור עבירת תנועה בדרכו מהמכולת לדואר בתוך כפר מגורים. זה בלי חגורה, ההוא בלי חולצה, זה הניח לידו את התינוק בלי שהידק את החגורה, זה קורא עיתון שעכשיו הגיע, ההוא חולץ תפילין תוך כדי סיבוב. כיוון שכך, נהגו יהודים רחמנים בני רחמנים להודיע ולהתריע מפני אלה, שכובעם כחול ופגיעתם רעה. ניידות משטרת התנועה הם מפגשו האולטימטיבי של האזרח עם הרשויות. אנחנו רואים אור מהבהב מרחוק, ונתקפים אימה מפני כוח חזק מאיתנו, שאוטוטו יכול לבוא בדרישות ולתבוע את שלו. שונות ומגוונות השיטות המתוחכמות שפיתח הנהג הישראלי להתמודדות עם המפגש הנואש הזה. לא כולן אפקטיביות. להלן מספר הערות בעניין. ‭.1‬ באופן כללי, אם רשיונותיך בתוקף; תעודת הביטוח גם; אורותיך תקינים; דיבוריתך מותקנת; סרטי הראות חדשים; פליטת העשן שלך תקינה; שתי ידיך היו מונחות על ההגה בתנוחת עשר ועשרה; אותתת כראוי; נסעת במהירות המותרת; שמרת על נתיבך; לא זרקת בדל סיגריה בעד החלון; עקפת משמאל במהירות המותרת בעיר; בנך בן ה‭19-‬ חגור מאחור; עברת קורס נהיגה מונעת ואין לך הרשעות קודמות – אין לך מה לדאוג. הביקורת תעבור בשלום ואתה תיסע לדרכך. באופן פרטי – יש מעט מאוד אנשים כאלה בארץ, והם מרוכזים במבואותיו הצפוניים של שיכון ותיקים בנהריה. ‭.2‬ המבט הענייני, הנונשלנטי, המופנה קדימה וצופה אל האופק כאילו אין מחר, אינו עושה רושם על השוטרים והוא גם מיותר לחלוטין. גם כך הם אינם רואים את הנהג, אלא את המכונית: אורותיה, מצבה הכללי, מהירות נסיעתה והקולות שהיא משמיעה. נהג שנוסע בפז'ו 404 תכלת נטולת מספר שגופה קשורה לגגה ייעצר גם אם יניח שתי ידיים על ההגה ויתקע מבטו קדימה. ‭.3‬ הפזילה הקלילה ימינה מעבר למשקפי השמש, בעוד הראש נותר ישר, מסוכנת. היא אמנם נחוצה וכמעט בלתי נמנעת, כדי לבדוק מה בדעת השוטר לעשות, אולם היא מסוכנת. היא גורמת לנהג לסטות מנתיב הנסיעה ולבצע סחרור קטן על הכביש. הוא ייעצר. בטוח. ‭.4‬ ראית שוטר. אתה בלי חגורה. אינסטינקטיבית אתה שולח יד למשוך אותה ולחגור. אל תנסה לשכנע אף אחד שברגעים אלה אתה מעסה בקלילות את בסיס בלם היד, סתם כך, כתחביב. כל שוטר יודע שמי שנוסע מולו בפנים לחוצות, ומתעסק בקדחתנות אי-שם בשיפולי כסאו, לא עסוק בשום עניין זולת הידוק החגורה, שבדיוק עכשיו הסתבכה בתוך דוח תנועה ישן שהתיישב על נקב המתפס. ‭.5‬ חפינת הטלפון ביד והצמדתו ללחי כאילו לא בשיחה מדובר אלא בכף יד חובקת לחי, שמעון-פרס-בלילות-הפסד סטייל, אינה משכנעת. נהפוך הוא. שוטרי תנועה נוטים להחמיר יותר עם נהג שמתנמנם על כף ידו במהלך הנסיעה מאשר עם כזה שמדבר בטלפון. זה הרבה יותר מסוכן. ‭.6‬ עניין נוסף הקשור בטלפון: גירוד אטי בראש באמצעות האנטנה בשעה שהשיחה פעילה, לבד מזה שהוא מסוכן, בגלל הקרינה, גם הוא אינו משכנע שום שוטר שנוסע על-ידך. זה נראה מטומטם ומוזר, שאדם שיד ימינו פנויה יעדיף לגרד בראשו באמצעות מכשיר אלקטרוני שפולט קריאות היסטריות: "הלו‭,"!‬ "הלו‭,"!‬ "אתה שומע אותי‭,"?‬ "הלו!". 7. היצמדות לאוטובוס משמאל יעילה בדרך כלל, אלא אם כן אתה באמצע טלפון. רעש המנוע של האוטובוס לא יאפשר את המשכה של שום שיחה. לפעמים כבר עדיף לקחת את הסיכון להיתפס. ‭.8‬ הרכב הלבן הקטן שלשמאלך ברמזור הוא אמנם רכב משטרתי. מספר הרישוי שלו אדום. זה לא אומר שאתה צריך לנסות להעלים את נוכחותך, להסתיר את האבק שעל לוח המחוונים, לפזם את ההימנון הלאומי ולשנן חוקים בעל-פה. הקצינה היושבת בו היא קרימינולוגית שעוסקת במחקר במחלקה לזיהוי פלילי. אין לה באוטו פנקס דוחות ואין לה מושג מה זו משטרת תנועה. מאותה סיבה אתה גם לא צריך להניח לה לעקוף אותך ולבצע לעברה מחוות חנופה זולות. ‭.9‬ אל תפחד לעמוד ראשון בטור מכוניות כשמעברו השני של הצומת יש ניידת. מי אמר שהם עוצרים את הראשון? אולי את השני? מנגד, אל תפחד להיות שני. מי אמר שהם עוצרים את השני? אולי הם יודעים שכולם עושים את החשבון הזה ולכן הם דווקא כן עוצרים את הראשון? ‭.10‬ לי עצמי יש מאזדה 121 לבנה שמספר הרישוי שלה ‭.9525609‬ אם אתה נוסע לפני, גם אם חסר לך מכסה מנוע, אין לך חגורה, במושב האחורי שלך יושב גן-ילדים שלם שמוציא יד וראש דרך החלון ובתא הכפפות שלך שקית גדושה בכדורי אקסטזי - אל תדאג. הם לא יעצרו אותך. הם יעצרו אותי.