מערכת COL
|
יום ד' אב ה׳תשע״ג
11.07.2013
המצב הזוגי בכי רע? יש פיתרון ● דינה טורנהיים, מנחת נישואין
עם כל הכבוד לספונטניות, כאשר אנו רוצים לפנות לבן הזוג בהערה או בביקורת, כדאי מאד ש"נרחץ" ידינו ב"כיור" הזוגי הווירטואלי ונוודא שידינו נקיות מאינטרסים, מרגש נקמנות או מפנקסנות כלפי בן הזוג, רק אז נאמר לו את הדברים בניסוח ובטון המתאים ● דינה טורנהיים, מנחת נישואין ומרצה, בטור מיוחד ● מגזין שישי המצב הזוגי בכי רע?
(אילוסטרציה)
דינה טורנהיים, מנחת נישואין ומרצה
מעשה באדם שהיו לו קשיים גדולים בהגייה ובדיבור, מה שיצר דיבור איטי ומשובש למדי. היות וכך, הוא היה מובטל . בכל יום היה תר אחר מודעות דרושים בעיתון כדי למצוא מקור פרנסה.
בוקר אחד, לכדה את עיניו מודעה קטנה בעיתון: "דרוש מוכר בחנות ספרים". עוד באותו יום, שם פעמיו לכיוון החנות, ניגש אל בעל החנות ואמר לו בדיבורו האיטי והמשובש: "שלום אני רוצה לעבוד בחנותך כמוכר".
בעל החנות, הבין מיד עם מי יש לו עסק, ניסה להתחמק ואמר לאותו אדם: "כבר מצאתי מישהו זה כבר לא רלוונטי"...
אך אותו אדם לא וויתר והציע לבעל החנות הצעה עסקית מעניינת: "בטח יש לך במחסן ספרים ישנים שכבר הרבה זמן אתה לא מצליח למכור, תן לי אותם ואני אנסה למכור אותם בדרכי שלי וברווחים נתחלק חצי-חצי".
בעל החנות הסכים להצעה והורה לאותו אדם לגשת למחסן החנות ולקחת משם ארגז ספרים, וכך היה...
כעבור כשעתיים הוא חוזר עם ארגז ריק, לתדהמת בעל החנות הוא הצליח למכור את כל הספרים, הארגז התמלא בשנית ונמכר אף הוא בשעות ספורות, אחרי שמכר 4 ארגזים מלאים לא התאפק בעל החנות פנה לאותו אדם ושאלו: מהו הסוד שלך איך אתה מצליח למכור ספרים שאני כבר שנים מנסה, וללא הצלחה?
ענה לו: "אני עובר מבניין לבניין ומדלת לדלת, נוקש על הדלת וכשפותחים לי אני אומר לבעל הבית בדיבורי האיטי והמשובש: שלום! אני מוכר ספרים, או שאתה קונה את הספר או שאני מקריא לך את הספר"...
סוד ההצלחה של אותו אדם היה העקשנות שלו והדבקות במטרה, הוא עמד שם על סף הדלת כאומר: נכון, אני מגמגם. נכון, הספרים לא רלוונטיים, אבל אני לא מתכוון לוותר ואם לא תקנה, תשלם על זה ביוקר...
לא נוותר
זוהי בדיוק המשמעות שעומדת מאחורי לימוד הלכות בית הבחירה, אנחנו משננים הלכות שקשורות בבניית בית המקדש, כאומרים להקב"ה: נכון, אנחנו "מגמגמים" רוחנית, נכון, ההתנהגות שלנו גלותית.
אבל אנחנו כבר לומדים את הלכות בית הבחירה, ולא מתכוונים לוותר עד שתשלח לנו גאולה שלימה.
כל בית יהודי הוא בית בחירה פרטי כמו שכתוב "איש ואישה זכו שכינה ביניהם", ובשביל שהמצב הזוגי לא יהיה בכי רע, כדאי מאד שנלמד הליכות לזוגיות טובה מהלכות בית הבחירה.
בהלכה א' - הרמב"ם כותב שהמטרה של בניית בית המקדש היא עלייה לרגל והקרבת הקורבנות, כאשר יהודי מקדיש מהונו ומאונו, קונה קרבן עולה לבית המקדש ומקריב אותו, זוהי השראת השכינה בבית המקדש.
גם בזוגיות, הדרך להשרות את השכינה היא "עבודת הקרבנות", בשביל שתהיה אהבה ואחווה צריך להתאמץ, לוותר ולהקריב אחד למען השני, זוגיות ללא נתינה והענקה הדדית זוהי זוגיות שהשכינה מתקשה מאד לדור בה.
בהלכה ו' - הרמב"ם מונה את כלי המקדש: מזבח, כבש, כיור, מנורה, שולחן, מזבח נוסף.
אם נסתכל במבט מלמעלה על הרשימה הזאת נראה דבר תמוה מאד, במרכז הרשימה במקום של הכבוד ניצב לו במלוא הדרו הכיור, והרי הוא הכלי הכי נחות, הן מבחינת מיקומו במקדש, מחוץ לקודש, והן מבחינת מיקומו בפרשיות התורה, אחרי כל הכלים האחרים, מדוע אם כן מונה אותו הרמב"ם בין הכלים הראשונים?
אלא, שלדעת הרמב"ם לכיור ישנה חשיבות גדולה מאד, כיוון שהוא מאפשר לכוהנים להתכונן לעבודה במקדש, הם רוחצים בו את ידיהם ורגליהם, ורק אז נכנסים להקריב קרבנות, לולא הכיור לא תתאפשר העבודה בקודש פנימה.
בלי לאינטרסים
גם בזוגיות, ישנה חשיבות עצומה להכנה. עם כל הכבוד לספונטניות ולזרימה, כאשר אנו רוצים לפנות לבן הזוג בהערה או בביקורת, כדאי מאד ש"נרחץ" ידינו ב"כיור" הזוגי הווירטואלי ונוודא שידינו נקיות מאינטרסים, מרגש נקמנות או מפנקסנות כלפי בן הזוג, רק אז נאמר לו את הדברים בניסוח ובטון המתאים.
בהלכה י"ג - הרמב"ם כותב שהמזבח בבית המקדש צריך להיות גם "מזבח אבנים" וגם " מזבח אדמה" כיצד זה יתכן? והרי זו סתירה? האם המזבח צריך להיות עשוי מאבנים או מאדמה?
אלא שהמזבח צריך להיות עשוי מאבנים אך הוא צריך להיות מחובר חזק לאדמה ללא חלל ולמחילות תחתיו.
רוב הזוגות שחיים בסטרס תמידי והמצב הזוגי שלהם בכי רע, הם זוגות שלא השכילו לבנות את הזוגיות שלהם כ"מזבח אדמה" כבר בשנות הנישואין הראשונות הם לא בססו את הקשר על יסודות חזקים ואיתנים של אהבה ותקשורת נכונה ובריאה.
אבל תמיד אפשר ללמוד איך לבנות נכון, גם זוג שחי עשרות שנים יחד יכול להתחיל מתחילה ולבנות מחדש את בית הבחירה הפרטי.
יהי רצון שבזכות השלום והשלווה בבית הבחירה הפרטי, נזכה לבית הבחירה הכללי והנצחי בגאולה האמתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
מעשה באדם שהיו לו קשיים גדולים בהגייה ובדיבור, מה שיצר דיבור איטי ומשובש למדי. היות וכך, הוא היה מובטל . בכל יום היה תר אחר מודעות דרושים בעיתון כדי למצוא מקור פרנסה.
בוקר אחד, לכדה את עיניו מודעה קטנה בעיתון: "דרוש מוכר בחנות ספרים". עוד באותו יום, שם פעמיו לכיוון החנות, ניגש אל בעל החנות ואמר לו בדיבורו האיטי והמשובש: "שלום אני רוצה לעבוד בחנותך כמוכר".
בעל החנות, הבין מיד עם מי יש לו עסק, ניסה להתחמק ואמר לאותו אדם: "כבר מצאתי מישהו זה כבר לא רלוונטי"...
אך אותו אדם לא וויתר והציע לבעל החנות הצעה עסקית מעניינת: "בטח יש לך במחסן ספרים ישנים שכבר הרבה זמן אתה לא מצליח למכור, תן לי אותם ואני אנסה למכור אותם בדרכי שלי וברווחים נתחלק חצי-חצי".
בעל החנות הסכים להצעה והורה לאותו אדם לגשת למחסן החנות ולקחת משם ארגז ספרים, וכך היה...
כעבור כשעתיים הוא חוזר עם ארגז ריק, לתדהמת בעל החנות הוא הצליח למכור את כל הספרים, הארגז התמלא בשנית ונמכר אף הוא בשעות ספורות, אחרי שמכר 4 ארגזים מלאים לא התאפק בעל החנות פנה לאותו אדם ושאלו: מהו הסוד שלך איך אתה מצליח למכור ספרים שאני כבר שנים מנסה, וללא הצלחה?
ענה לו: "אני עובר מבניין לבניין ומדלת לדלת, נוקש על הדלת וכשפותחים לי אני אומר לבעל הבית בדיבורי האיטי והמשובש: שלום! אני מוכר ספרים, או שאתה קונה את הספר או שאני מקריא לך את הספר"...
סוד ההצלחה של אותו אדם היה העקשנות שלו והדבקות במטרה, הוא עמד שם על סף הדלת כאומר: נכון, אני מגמגם. נכון, הספרים לא רלוונטיים, אבל אני לא מתכוון לוותר ואם לא תקנה, תשלם על זה ביוקר...
לא נוותר
זוהי בדיוק המשמעות שעומדת מאחורי לימוד הלכות בית הבחירה, אנחנו משננים הלכות שקשורות בבניית בית המקדש, כאומרים להקב"ה: נכון, אנחנו "מגמגמים" רוחנית, נכון, ההתנהגות שלנו גלותית.
אבל אנחנו כבר לומדים את הלכות בית הבחירה, ולא מתכוונים לוותר עד שתשלח לנו גאולה שלימה.
כל בית יהודי הוא בית בחירה פרטי כמו שכתוב "איש ואישה זכו שכינה ביניהם", ובשביל שהמצב הזוגי לא יהיה בכי רע, כדאי מאד שנלמד הליכות לזוגיות טובה מהלכות בית הבחירה.
בהלכה א' - הרמב"ם כותב שהמטרה של בניית בית המקדש היא עלייה לרגל והקרבת הקורבנות, כאשר יהודי מקדיש מהונו ומאונו, קונה קרבן עולה לבית המקדש ומקריב אותו, זוהי השראת השכינה בבית המקדש.
גם בזוגיות, הדרך להשרות את השכינה היא "עבודת הקרבנות", בשביל שתהיה אהבה ואחווה צריך להתאמץ, לוותר ולהקריב אחד למען השני, זוגיות ללא נתינה והענקה הדדית זוהי זוגיות שהשכינה מתקשה מאד לדור בה.
בהלכה ו' - הרמב"ם מונה את כלי המקדש: מזבח, כבש, כיור, מנורה, שולחן, מזבח נוסף.
אם נסתכל במבט מלמעלה על הרשימה הזאת נראה דבר תמוה מאד, במרכז הרשימה במקום של הכבוד ניצב לו במלוא הדרו הכיור, והרי הוא הכלי הכי נחות, הן מבחינת מיקומו במקדש, מחוץ לקודש, והן מבחינת מיקומו בפרשיות התורה, אחרי כל הכלים האחרים, מדוע אם כן מונה אותו הרמב"ם בין הכלים הראשונים?
אלא, שלדעת הרמב"ם לכיור ישנה חשיבות גדולה מאד, כיוון שהוא מאפשר לכוהנים להתכונן לעבודה במקדש, הם רוחצים בו את ידיהם ורגליהם, ורק אז נכנסים להקריב קרבנות, לולא הכיור לא תתאפשר העבודה בקודש פנימה.
בלי לאינטרסים
גם בזוגיות, ישנה חשיבות עצומה להכנה. עם כל הכבוד לספונטניות ולזרימה, כאשר אנו רוצים לפנות לבן הזוג בהערה או בביקורת, כדאי מאד ש"נרחץ" ידינו ב"כיור" הזוגי הווירטואלי ונוודא שידינו נקיות מאינטרסים, מרגש נקמנות או מפנקסנות כלפי בן הזוג, רק אז נאמר לו את הדברים בניסוח ובטון המתאים.
בהלכה י"ג - הרמב"ם כותב שהמזבח בבית המקדש צריך להיות גם "מזבח אבנים" וגם " מזבח אדמה" כיצד זה יתכן? והרי זו סתירה? האם המזבח צריך להיות עשוי מאבנים או מאדמה?
אלא שהמזבח צריך להיות עשוי מאבנים אך הוא צריך להיות מחובר חזק לאדמה ללא חלל ולמחילות תחתיו.
רוב הזוגות שחיים בסטרס תמידי והמצב הזוגי שלהם בכי רע, הם זוגות שלא השכילו לבנות את הזוגיות שלהם כ"מזבח אדמה" כבר בשנות הנישואין הראשונות הם לא בססו את הקשר על יסודות חזקים ואיתנים של אהבה ותקשורת נכונה ובריאה.
אבל תמיד אפשר ללמוד איך לבנות נכון, גם זוג שחי עשרות שנים יחד יכול להתחיל מתחילה ולבנות מחדש את בית הבחירה הפרטי.
יהי רצון שבזכות השלום והשלווה בבית הבחירה הפרטי, נזכה לבית הבחירה הכללי והנצחי בגאולה האמתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
