הצלם שתיעד את ליובאוויטש בימי הבראשית ● מיוחד
הרצל קוסאשוילי
בבוקרו של עוד יום ראשון סתמי ומעיק לאחר מנוחת השבת, מצאתי את עצמי מתהלך במסדרונות הפתלתלים מרכז החסד 'יד ביד' שמנהל ידידי הרב יעקב גלויברמן מזה שנים.
מי שביקר במקום יודע שאין על הקירות במסדרונות ובחדרים 'שטחים מתים', הקירות עומדים בזכות עצמם ובזכות מאות רבות של תמונות מהפעילות המבורכת שיוצאת מהמקום ההוא.
אבל אני פה בגלל משהו אחר לגמרי, יותר נכון מישהו אחר. הצלם הוותיק, 'דור אחרי דור' אפשר לומר - מיכאל (מרצ'לו) אלמגור.
מיכאל נולד ברומניה בעיר טרגו אוקנה. כשאני שואל אותו באיזו שנה, הוא מחייך בצניעות ומספר לי בחצי לחישה, כנראה נגד עין הרע: "שמעון פרס מבוגר ממני בעשרה חודשים..."
התכנון היה לבוא לחצי שעה של ראיון מתומצת ותכליתי, מספר תמונות נדירות בשביל הדרמטיזציה ויאללה לאובייקט הבא, עד כמה שזה נשמע לכם אכזרי. אבל חצי שעה במחיצתו של מיכאל הופכת בקלות מרגיזה לשעתיים וחצי של נבירה בארכיונים שנגלו לעיניי.
קצת מוזר לשמוע ממנו שמות חב"דיים ששגורים על פיו. שמות כמו פיני אלטהויז, הרב זווין, הרב אפרים וולף, שלוימקה מיידנצ'יק ועוד רבים וטובים, שרובם הגדול כבר לא בין החיים.
לרב אפרים וולף הוא מתגעגע במיוחד, וגם לבנו בערקה ע"ה. "כשהתחלתי לעבוד עם ר' אפרים, הוא לקח אותי הצידה ואמר לי כך: "אני ייקה, זה אומר שגם אתה צריך להיות ייקה". לא הבנתי על מה הוא מדבר. הוא הרי יודע שאני בכלל מרומניה, מה הוא רוצה ממני? חשבתי לעצמי. לאחר שנים של עבודה איתו, למדתי להבין למה התכוון ר' אפרים. ייקה זה אומר להיות ישר כמו סרגל ולא להתחכם. לא לזוז ימין או שמאל. זה היה ר' אפרים שהכרתי".
"גם את בערקה' ז"ל אהבתי. לקחתי ללב את מותו בגיל צעיר כל כך. היה אדם חיוני ומלא חיות ושמחה. עד היום אשתי אומרת לי שהיא מתגעגעת לפעמים לבערקה' ולהומור שלו".
פרט טריוויה שלא רבים מכם ידעו, ושמיכאל מספר לי בשלווה: הנחת אבן הפינה לכפר חב"ד, הונחה בכל ליד תחנת הרכבת בלוד... ולמרבה הפלא הוא זוכר את זה היטב. "היה זה בשנת 49. אני זוכר שהרב הרצוג הרב הראשי הגיע, עם יוסף שפרינצק יו"ר הכנסת ועוד מספר אישים נכבדים".
למעשה, מיכאל אלמגור צילם אלפי תמונות מהווי חב"ד וליובאוויטש בראשית שנותיה בארץ הקודש, בפרדס לוד ולאחר מכן בכפר חב"ד.
ויש גם תחושת פספוס כמובן. בשנת תש"ב נפטר באי קורסיקה שבצרפת, בנו של הרבי מהר"ש ואחיו של הרבי הרש"ב. לאחר כחמש שנה הועלה ארונו ארצה לבקשתו של הרבי. הרבי ביקש מר' אפרים וולף, לטפל בכל הקשור להבאת ארונו לארץ ולקבורתו בצפת. הרבי גם ביקש דיווח על מצב גופתו.
ר' אפרים מסתבר, ניסה להשיג את הצלם מיכאל אלמגור ללא הצלחה, שיתלווה אליו ויצלם את המעמד. מדובר בשנים שבהן הטכנולוגיה היחידה היתה, לכתת את רגליך מבית לבית בכדי ליצור תקשורת...
למעשה, הלילה בו נחת ארונו של הרה"ק מנחם מענדל שניאורסאהן ע"ה, היה לילה חורפי וגשום במיוחד, בטח בעיר צפת. מיכאל שנודע לו לאחר מעשה כי ר' אפרים חיפש אותו, נזכר במקרה הזה ומספר שנסע לצלם אירוע אחד ולא היה בבית. תמונות מהמעמד הזה אין, אולם ר' אפרים מסר דיווח על מצב גופו הקדוש של בן הרבי המהר"ש לפני קבורתו מחדש בבית העלמין בצפת.
מידי פעם מציץ לחדר הרב יעקב גלויברמן לוודא שאני עדיין מרותק לארכיון. העסקן החב"די הוותיק הרב גלויברמן, שהיה יד ימינו של הרב אפרים וולף, מרענן את זכרונו יחד עם מיכאל: "אני זוכר את הצלם פריידין שהגיע לליובאוויטש ללא חותמת זקן בשנות השבעים. אני גם זוכר את הצלם גרשון גרא. אבל מיכאל היה כאן לפניהם ותיעד הכל בזמן אמת. הרבי ביקש מר' אפרים ע"ה תמונות מהתהוות השכונה בלוד ומהישיבה בפרדס, ומיכאל היה 'הצלם' בה"א הידיעה-'פוטו אוניברסל'.
"הוא צילם פה את הצעדים הראשונים בפרדס. את פיני אלטהויז והרב זווין עם הרבנים הראשיים דאז. את האדמו"ר מבויאן ועוד רבים וטובים שלצערי אינם איתנו כיום".
כשהוא יוצא מיכאל אומר: "אני חייב את המפעל הזה לרב גלויברמן. הוא נתן לי כאן את המקום והחדר הזה שאוכל לעבוד בו בנחת ולשמר את העשייה שלי מלפני עשרות שנים. למעשה, אתה יכול לכתוב שהארכיון והתמונות שאתה מפרסם זה באדיבות ארכיון 'יד ביד', בסדר?"
הייתי ממשיך להתפייט כאן, על איך שכחובב היסטוריה מושבע, התרגשתי בחלק ניכר של התמונות. מה גם שבחלק מהתמונות היותר מאוחרות בצבע, מראשית שנות השמונים, כבר זיהיתי את עצמי ואת אחיי וחבריי, וכך, תמונה רדפה תמונה, עד שנאלצתי לאחר שעתיים וחצי לנזוף בעצמי ולקום בחוסר חשק גלוי מהכיסא. אבל אני עוד בטוח אחזור לשם לסיבוב שני.
מאפשרים לכם לקבל
