מה עושים בליל שישי בברוקלין?
דוד דמן
נוסעים ל'סֶווֶן סֶווֶנטִי', והכוונה לרחוב 'איסטרן פארקווי, בית מספר שבע מאות שבעים - אולי הבית הכי מוכר בעולם לאחר ה'דאונינג טן' של ראש הממשלה הבריטי. מעניין היה לשמוע את הקול המתכתי של הג'י.פי.אס. שלי משדר בדרמטיות את ההגעה הזאת, כחבד"י מן המנין: 'הגענו לסוון סוונטי', אמר, ורק חסר היה שיתחיל לשיר: 'דידן נצח'.
המקום היה ערני מתמיד, ולא שהוא אי פעם רדום או לא מוועד (מלשון 'התוועדות'). אנשים באו ונכנסו, והם היו מכל גווני הקשת הצבעונית שחב"ד התברכה בהם. בפנים היה דחוס, חום מהביל של קוגל ומרק היתמר בחלל, וים של תמימים הסב סביב השולחנות שמילאו את ההיכל, ומה התברר לי? שנקלעתי להתוועדות רבתי לרגל חג הגאולה.
אין לי מושג מה עושים בהתוועדות, אבל ממה שראיתי, אנשים שרו בדביקות, ולגמו מעט שתיה חריפה, אבל בעיקר האזינו, ובקשב רב. בשולחן המזרח ישב יהודי מבוגר, וסיפר ושר, ושר וסיפר, והחסידים צחקו והתרגשו חליפות, וניכר היה עליהם שהם צמאים לשמוע עוד ועוד.
שאלתי מישהו, בחור צעיר, מי האיש, והלה פתח זוג עיניים תמהות.
"זהו ר' מנדל מרוזוב, אינך יודע?"
"לא".
"הוא הרי הבן של ר' חוניא".
כעת, כבר לא ידעתי שני דברים.
"מרוזוב", הסביר לי הבחור, "הוא יהודי שגילו נושק למאה, ולבד מזה שהוא חסיד גדול, הוא גם בנו של ר' חוניא (אלחנן דב) מרוזוב ע"ה, הגבאי המיתולוגי של הרבי הרש"ב זצ"ל ובנו הריי"צ זצ"ל. ר' מנדל, כשהיה ילד קטן, היה מסייר בביתו של הרבי, כאילו היה ביתו, ולכן הוא היום מן היחידים, אולי היחיד, שזוכר היטב את הרבי הרש"ב" (שהיה אביו של הרבי הריי"צ זצ"ל, מי שהיה חמיו של הרבי הרמ"מ זצ"ל).
רבי מנדל, רענן ברוחו, ישב בראש השולחן וניהל את ההתוועדות ביד רמה. שר ניגוני חב"ד עתיקים, סיפר זיכרונות, וחזר על שיחות, והקהל ביקש עוד ועוד, ואני, שלא ממש רגיל לשמוע את היידיש בעלת המבטא הרוסי הכבד, התקשיתי להבין הכל, אבל קלטתי שתי עובדות מאלפות, וכה סיפר רבי מנדל:
"כשהייתי ילד קטן, בן חמש, נכנסתי פעם לחדרו של הרבי הרש"ב. הרבי, ישב בראש השולחן אחוז שרעפים. כשראה אותי, קראני אליו, ושאל אותי: 'יינגעלע, איפה היצר טוב שלך?'
"הראיתי לו על לוח לבי הימני. " 'ואיפה שוכן היצר הרע שלך?' הקשה, ואני הראיתי לו על לוח לבי השמאלי.
" 'ואיפה הנשמה?', הוסיף הרבי לשאול.
"הצבעתי על מוחי.
" 'שאל אותי הרבי: ומה נמצא בתוך הנשמה שלך?'
"לא ידעתי מה לענות.
" 'בתוך נשמה של כל יהודי', אמר לי הרבי, 'שוכנת לה עוד נשמה קטנה'.
"אמר ולא יסף. סתם ולא פירש.
"בחוץ, עמדו החסידים בתור כדי לשמוע ממני מה אמר לי הרבי. כששמעו את המשפט האחרון החלה התלהטות רוחות.
כל אחד ניסה לפרש את הדברים הסתומים של הרבי, זה בכה, וזה בכה, ועד מהרה נבנו תילי תילים של פלפולים על משפט אחד של הרבי".
הסיפור השני קשור לאביו, הגבאי רבי חוניא ע"ה. "כשאבי התקבל לגבאי, היו מי שניסו להניא אותו בטענה החסידית העתיקה ש'גבאי אינו יכול להיות חסיד'. אבל אבא
בכל זאת לקח על עצמו את התפקיד. לאחר תקופה מסוימת, כשהחלו חסידים לטעון שהוא אינו חסיד, מפני שהוא גבאי, ענה להם אבי: 'אני מוכן לאבד את כל המדרגות של חסיד, אך ורק כדי לזכות לראות, רק פעם אחת ויחידה, את הרבי הרש"ב
קורא קריאת שמע שעל המיטה'. עבודה נשגבה שארכה שעות ארוכות".
אני, עזבתי את המקום בחצות. החסידים נשארו להתוועד כנראה עד אור הבוקר. אולי הם עוד שם.
בני הענק ראיתי שם.
מאפשרים לכם לקבל
