מערכת COL
|
יום י"ט תמוז ה׳תשע״ג
27.06.2013
החיבור הקטלני: שוחד ותסביך נחיתות ● דעה
פלוני מעניק לנו 'שוחד' דברים, אלמוני מופיע בפנינו ומשתפך בנופת צופים ומספר לנו כמה חב"ד נחמדים, וכל זה כדי שנבין ונקלוט שהוא "לא היה בעדת קורח", הוא אוהב אותנו, הוא מעריץ את רבנו, ו..אופס, ה'שוחד' הלזה נכנס ומחלחל בדלת האחורית של תודעתנו ו..'שיק שק' - אותו פלוני אלמוני מקבל 'הכשר' - את תמיכתנו להיבחר כרב ראשי...
● הרב דוד מאיר דרוקמן במאמר נוקב הבחירות לרבנות
הרב דוד-מאיר דרוקמן
בשיחה מיום י"ח ניסן תשמ"ג מספר הרבי אודות אביו הרה"ק רבי לוי יצחק שנציגי המשטר הסובייטי דרשו ממנו שייתן הכשר למצות של פסח, ובאם לא יעשה כן – "פירוש הדבר כי הוא יוצא למלחמה נגד הממשלה". רבי לוי'ק לא רק שלא התפעל מן האיומים אלא אף הודיע שאם טחינת הקמח למצות לא תיעשה עפ"י דת ותורת ישראל לא רק שלא יעניק את ההכשר "אלא אף יודיע לכל, כי לקמח זה אין כל קשר אליו"!
שוב 'הסבירו' לו כי בכך הוא מתגרה בשלטון, ברם כל זה לא הרשים את רבי לוי'ק והוא הצהיר כי "אם ירצו להעניש אותו על כך- הרשות בידם, אך לתת הכשר על קמח שאינו כשר למצה...הרי זה נגד ההלכה, נגד ה', והוא לא ייתן הכשרו על כך, וגם יעשה כל מה שבידו, שכולם ידעו כי הוא לא נתן את ההכשר"!
ורבי לוי'ק שילם כידוע ב'ריבית' ובחייו על התעקשויותיו אלה, אבל הוא לא נרתע!
בימים אלה, שהנושא 'החם' הוא בחירות לרבנות, ועל הפרק השאלה מה צריכה להיות דמותו של רב בישראל, טוב שלפחות אנו חסידי חב"ד נפנים את הדברים לאור שיחתו הנ"ל של הרבי.
שאלו פעם את הגאון רבי מאיר שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין, לשם מה הוא פתח ישיבה לכל כך הרבה תלמידים – "וכי עם ישראל זקוק לכזה ריבוי של רבנים?" ענה רבי מאיר בצחות לשונו: "מגמתי לחנך תלמידים שכשיהיו 'בעלי בתים' יהיו לפחות 'מבינים' ברבנים, וידעו איזה רב לבחור".
פעם הייתה זאת אקסיומה, לפחות במשקפיים חסידיות, והיא; רב איננו סוג של עסקן, של פוליטיקאי המעמיד עצמו לבחירה, רב איננו ארטיסט המפריח הצהרות לכל עבר באופן שכל אומה תהיה נדמית לו כאומתו. רב, כך ידענו פעם, צריך להיות סמל והתגלמות של 'עמוד שדרה'. על אחת כמה וכמה, ברגע שרב מסוים מצהיר הצהרה "כדי למצוא חן" (ובפרט שיש 'רגליים לדבר' שזהו לא רק כדי למצוא חן), אמירה שאיננה לאמיתתה של תורה ושאיננה תואמת את דבר ה' זו הלכה, כל שכן שנאמרים על ידו דברים, או שזה בשמו (מבלי שיוכחשו על ידו) שהינם בציפור נפשה של האומה (סוגיית הגיורים וכו') - מועמדותו של רב שכזה נפסלת בכך על הסף!
אלא שדא עקא, ובהקדים: לגבי בקשתן המפורסמת של בנות צלפחד ממשה רבנו "תנה לנו נחלה" - מספרת התורה על רעיא מהימנא; "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". מדוע לא פסק משה רבנו בעצמו ומכוח תורתו? מדוע הקריב את שאלתן-משאלתן לפני השי"ת? אלא, מסבירים מפרשים, שבנות צלפחד נתנו בעצם למשה רבנו ..'שוחד'; הם אמרו לו "ואבינו לא היה בעדת קורח", כלומר, הם אומרים למשה רבנו; המשפחה שלנו לא הייתה מאלה החולקים עליך... אנחנו 'לא היינו בעסק'", ברגע זה – הפך משה רבנו ל'משוחד', עתה הוא כבר נוגע בדבר ולא רשאי לפסוק בעצמו לטובתן של בנות צלפחד. ובמילא הוא כבר מחוייב לשאול את פי קודב"ה בעצמו, ולא יכול לסמוך על שיקול דעתו.
חזות קשה ראיתי לאחרונה: פלוני מעניק לנו 'שוחד' דברים, אלמוני מופיע בפנינו ומשתפך בנופת צופים ומספר לנו כמה חב"ד נחמדים, וכל זה כדי שנבין ונקלוט שהוא "לא היה בעדת קורח", הוא אוהב אותנו, הוא מעריץ את רבנו, ו..אופס, ה'שוחד' הלזה נכנס ומחלחל בדלת האחורית של תודעתנו ו..'שיק שק' - אותו פלוני אלמוני מקבל 'הכשר' - את תמיכתנו להיבחר כרב ראשי...
לא משנה מה עמדותיו בקשר לגיור, לא משנה שהרבי ממש שפך את ליבו בכל הקשור לסוגיית 'מיהו יהודי' , ונא לעיין, למשל, ב'דברי כיבושין' ביום תענית י"ז בתמוז תשמ"ו, הכיצד הרבי מבאר שפרצות בחומה המבדילה בין ישראל לעמים (גיורים מפוקפקים) גורמות במישרין ל"הבקעה העיר'" ולחורבן ממנו אנו סובלים עד היום הזה!
מה קרה לנו? האם סובלים אנו כל מהיפך "הנפלינו", כאותו ילדון המשווע לחיבוק, והמסמיק מכל מחמאה שהוא מקבל, עד כדי איבוד עשתונות ואבדן השכל הישר? אכן, החיבור המוזר שבין שוחד דברים המהול בתסביך רגשי נחיתות הוא בהחלט שילוב קטלני.
איברא, כפי שמבאר הרבי שגם את הפשרנים ו'מבקיעי העיר' חיש לאהוב כפי שחובה לאהוב כל אחד ואחד מישראל - ברם, 'אהבת ישראל' אין פירושה שחייבים אנו לתמוך באותם פוסחים לצערנו על שתי הסעיפים!
וכבר כתבתי לאחד מידידי, שאם הרכב שלי 'נתקע', לא אפנה למאן דהו שמרעיף עלי שוחד דברים ומחניף לי באמירות "כמה אני נחמד", ואפילו אם אותו מכונאי-מתחזה אכן עזר לי בפועל בעבר בכמה וכמה עניינים; הכל טוב ויפה, אבל, מה נעשה, לטיפול ברכב מכני - אין הוא ראוי! במקרה שכזה אפנה רק למכונאי מוסמך. והוא הדין בנדוננו: רב בישראל צריך ללכת בעקבות 'המודל' של רבי לוי'ק, כך עכ"פ לטעמנו כחסידי חב"ד, ובאם אינו שכזה, כבודו במקומו מונח, אבל אנו תפקידנו לתמוך במי שהכי מתקרב לזקיפות קומה ולהגדרה של "יראתו קודמת לחכמתו", עם כל המשתמע מזה.
ולהזכירנו, שכבר היה לעולמים; רב ידוע וגאון עצום שעזר בפועל ממש לכרם אנ"ש בארץ בכמה וכמה עניינים, ואף היה ממעריצי רבנו הגלויים, ובכל זאת לא תמך בו הרבי למשרת רב ראשי עקב פסק הלכה מסויים שלו, ואכמ"ל.
ותן לחכם ויחכם עוד, "והאמת והשלום אהבו".
שוב 'הסבירו' לו כי בכך הוא מתגרה בשלטון, ברם כל זה לא הרשים את רבי לוי'ק והוא הצהיר כי "אם ירצו להעניש אותו על כך- הרשות בידם, אך לתת הכשר על קמח שאינו כשר למצה...הרי זה נגד ההלכה, נגד ה', והוא לא ייתן הכשרו על כך, וגם יעשה כל מה שבידו, שכולם ידעו כי הוא לא נתן את ההכשר"!
ורבי לוי'ק שילם כידוע ב'ריבית' ובחייו על התעקשויותיו אלה, אבל הוא לא נרתע!
בימים אלה, שהנושא 'החם' הוא בחירות לרבנות, ועל הפרק השאלה מה צריכה להיות דמותו של רב בישראל, טוב שלפחות אנו חסידי חב"ד נפנים את הדברים לאור שיחתו הנ"ל של הרבי.
שאלו פעם את הגאון רבי מאיר שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין, לשם מה הוא פתח ישיבה לכל כך הרבה תלמידים – "וכי עם ישראל זקוק לכזה ריבוי של רבנים?" ענה רבי מאיר בצחות לשונו: "מגמתי לחנך תלמידים שכשיהיו 'בעלי בתים' יהיו לפחות 'מבינים' ברבנים, וידעו איזה רב לבחור".
פעם הייתה זאת אקסיומה, לפחות במשקפיים חסידיות, והיא; רב איננו סוג של עסקן, של פוליטיקאי המעמיד עצמו לבחירה, רב איננו ארטיסט המפריח הצהרות לכל עבר באופן שכל אומה תהיה נדמית לו כאומתו. רב, כך ידענו פעם, צריך להיות סמל והתגלמות של 'עמוד שדרה'. על אחת כמה וכמה, ברגע שרב מסוים מצהיר הצהרה "כדי למצוא חן" (ובפרט שיש 'רגליים לדבר' שזהו לא רק כדי למצוא חן), אמירה שאיננה לאמיתתה של תורה ושאיננה תואמת את דבר ה' זו הלכה, כל שכן שנאמרים על ידו דברים, או שזה בשמו (מבלי שיוכחשו על ידו) שהינם בציפור נפשה של האומה (סוגיית הגיורים וכו') - מועמדותו של רב שכזה נפסלת בכך על הסף!
אלא שדא עקא, ובהקדים: לגבי בקשתן המפורסמת של בנות צלפחד ממשה רבנו "תנה לנו נחלה" - מספרת התורה על רעיא מהימנא; "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". מדוע לא פסק משה רבנו בעצמו ומכוח תורתו? מדוע הקריב את שאלתן-משאלתן לפני השי"ת? אלא, מסבירים מפרשים, שבנות צלפחד נתנו בעצם למשה רבנו ..'שוחד'; הם אמרו לו "ואבינו לא היה בעדת קורח", כלומר, הם אומרים למשה רבנו; המשפחה שלנו לא הייתה מאלה החולקים עליך... אנחנו 'לא היינו בעסק'", ברגע זה – הפך משה רבנו ל'משוחד', עתה הוא כבר נוגע בדבר ולא רשאי לפסוק בעצמו לטובתן של בנות צלפחד. ובמילא הוא כבר מחוייב לשאול את פי קודב"ה בעצמו, ולא יכול לסמוך על שיקול דעתו.
חזות קשה ראיתי לאחרונה: פלוני מעניק לנו 'שוחד' דברים, אלמוני מופיע בפנינו ומשתפך בנופת צופים ומספר לנו כמה חב"ד נחמדים, וכל זה כדי שנבין ונקלוט שהוא "לא היה בעדת קורח", הוא אוהב אותנו, הוא מעריץ את רבנו, ו..אופס, ה'שוחד' הלזה נכנס ומחלחל בדלת האחורית של תודעתנו ו..'שיק שק' - אותו פלוני אלמוני מקבל 'הכשר' - את תמיכתנו להיבחר כרב ראשי...
לא משנה מה עמדותיו בקשר לגיור, לא משנה שהרבי ממש שפך את ליבו בכל הקשור לסוגיית 'מיהו יהודי' , ונא לעיין, למשל, ב'דברי כיבושין' ביום תענית י"ז בתמוז תשמ"ו, הכיצד הרבי מבאר שפרצות בחומה המבדילה בין ישראל לעמים (גיורים מפוקפקים) גורמות במישרין ל"הבקעה העיר'" ולחורבן ממנו אנו סובלים עד היום הזה!
מה קרה לנו? האם סובלים אנו כל מהיפך "הנפלינו", כאותו ילדון המשווע לחיבוק, והמסמיק מכל מחמאה שהוא מקבל, עד כדי איבוד עשתונות ואבדן השכל הישר? אכן, החיבור המוזר שבין שוחד דברים המהול בתסביך רגשי נחיתות הוא בהחלט שילוב קטלני.
איברא, כפי שמבאר הרבי שגם את הפשרנים ו'מבקיעי העיר' חיש לאהוב כפי שחובה לאהוב כל אחד ואחד מישראל - ברם, 'אהבת ישראל' אין פירושה שחייבים אנו לתמוך באותם פוסחים לצערנו על שתי הסעיפים!
וכבר כתבתי לאחד מידידי, שאם הרכב שלי 'נתקע', לא אפנה למאן דהו שמרעיף עלי שוחד דברים ומחניף לי באמירות "כמה אני נחמד", ואפילו אם אותו מכונאי-מתחזה אכן עזר לי בפועל בעבר בכמה וכמה עניינים; הכל טוב ויפה, אבל, מה נעשה, לטיפול ברכב מכני - אין הוא ראוי! במקרה שכזה אפנה רק למכונאי מוסמך. והוא הדין בנדוננו: רב בישראל צריך ללכת בעקבות 'המודל' של רבי לוי'ק, כך עכ"פ לטעמנו כחסידי חב"ד, ובאם אינו שכזה, כבודו במקומו מונח, אבל אנו תפקידנו לתמוך במי שהכי מתקרב לזקיפות קומה ולהגדרה של "יראתו קודמת לחכמתו", עם כל המשתמע מזה.
ולהזכירנו, שכבר היה לעולמים; רב ידוע וגאון עצום שעזר בפועל ממש לכרם אנ"ש בארץ בכמה וכמה עניינים, ואף היה ממעריצי רבנו הגלויים, ובכל זאת לא תמך בו הרבי למשרת רב ראשי עקב פסק הלכה מסויים שלו, ואכמ"ל.
ותן לחכם ויחכם עוד, "והאמת והשלום אהבו".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
