האם אבל צריך לומר קדיש גם במניין שאינו מתפלל בו?
שאלה: האם אבל צריך לומר קדיש גם במניין שאינו מתפלל בו?
תשובה: כשאבל מתפלל במניין הוא אומר כל קדיש יתום ("יהא שלמא") וקדיש דרבנן ("על ישראל") השייכים לתפילה באותו מניין (וללימודים שלאחריה). אם הוא עובר לפני התיבה, הוא גם אומר את כל הקדישים של שליח הציבור, כמובן. כתבו הפוסקים שלא יימנע אפילו מקדיש אחד (ובפרט אם הוא אבל על אחד מהוריו, שאז עליו לומר קדיש מדין כיבוד אב ואם).
אם אינו מתפלל במניין זה, ויש מישהו אחר שאומר את הקדישים של המניין, אין הוא (האבל שאינו מתפלל במניין) אומר אותם גם-כן. אולם אם אין אדם אחר שאומר את הקדישים, והאבל הוא היחיד שיכול לאומרם – כדאי שיאמר אותם, כדי שייאמרו כל הקדישים שנתקנו בסדר התפילה.
אחרי אמירת פסוקי מקרא נהוג לומר קדיש יתום, ואחר לימוד תורה שבעל-פה, ובפרט משנה, נהוג לומר דברי אגדה ("רבי חנניה בן-עקשיא") וקדיש דרבנן. קדיש זה יכול לומר כל אדם, אך במקום שיש אבל, מכבדים אותו באמירתו.
חצי הקדיש שאחרי קריאת התורה שייך עקרונית לבעל-קורא, אך למנהג הספרדים אומרו העולה לתורה האחרון (ובפרט אם הוא אבל או בעל יארצייט), ובהרבה קהילות (וגם בחב"ד) נהוג לכבד בו את אחד האבלים.
למנהג חב"ד אומר האבל י"ח קדישים בכל יום חול (ובכלל זה הקדישים שאחרי התהילים והמשניות שאחרי התפילה, אך הקדיש שאחרי קריאת התורה אינו נכלל במניין זה). אם משום-מה הפסיד האבל מקצת הקדישים או נאלץ לצאת לפני סיום אמירתם, ישלימם על-ידי אמירתם במניין אחר.
מקורות: נטעי גבריאל הל' אבלות ח"ב פ"מ סי"ז ופמ"ה ס"א, ילקוט יוסף הל' ביקור חולים ואבלות (תשס"ד) עמ' תעה, וש"נ. שלחן מנחם ח"א או"ח סי' ס,פח, וח"ה יו"ד סי' קסב.
מאפשרים לכם לקבל
