"קשה אמנם למנות את כולם", אמר הרבי בהתוועדות י"ט בכסלו תש"כ ('ספר השליחות' עמ' 234 ) ופירט רק את "השלוחים בפריז אשר בצרפת, במילאנו שבאיטליה, בקזבלנקה ובמקנס שבמרוקו, ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, ובכל מקום ומקום". קודם לכן הזכיר את עולי רוסיה שהתיישבו בכפר-חב"ד ואת אלה שנותרו ברוסיה. מאז ועד היום נוספו עליהם כהנה וכהנה. שלוחים מסורים במרוקו כך העיד המשלח - הרבי - על עבודתם המסורה של השלוחים במרוקו, במכתבו (מיום ה' תמוז ה'תשי"ח - ליקוטי-שיחות כרך כב, עמ' 397) לאיש עליית הנוער בארץ הקודש: נמצאים [=במרוקו] עשיריות מוסדות חינוך משלנו ובראשם עומדים אנשים מסורים העוקבים אחרי כל פרט מחיי התלמידים והתלמידות, לא רק בשעות בהן נמצאים במוסדות החינוך אלא גם בשעות שלפניהן ושלאחריהן ובהמצאם בבית וברחוב. בשנת תשמ"א בביקורו של האדמו"ר מבעלז אצל הרבי ('בצל החכמה', עמ' 120) סיפר הרבי: כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר שלח שלוחים למרוקו כדי לייסד שם בתי ספר, וכן לבנות, עורר הדבר 'סערה': הייתכן? הרי 'כל כבודה בת מלך פנימה' - מה פשר הנהגה 'חדשה' זו שבת תעזוב בית הוריה ותלך ללמוד בכל יום בבית-ספר - דבר שהוא בבחינת פריצת גדר?! התברר עד כמה גדול היה צורך בכך, שכן היו חסרות ידיעות בסיסיות בעניינים הכי חשובים. זהירות יתירה אגב אזכור השלוחים והשליחות במרוקו, הנה איגרת מעניינת ששלח הרבי לשד"ר הראשון שפעלבמרוקו, הרה"ח ר' מיכאל ליפסקר (ז"ל), בשנת תשי"א (נדפסה בחוברתו 'עשרים שנה עבודת הקודש במרוקו' עמ' יח): ונקודה הכללית בזה היא, שאצל הספרדים יש כמה וכמה עניינים של צניעות בנוגע לנשים וגם לנערות וקטנות שקיבלו עליהם במשך כמה דורות . . צריך להיזהר ביותר שלא יאמרו שמיום בוא ליובאוויטש למחנם באו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ובמילא מובן, שמתחילה צריך לחקור אצל החרדים והזקנים שהם באיזה מנהג נהגו אבותיהם בהנ"ל וגם אם צריך בזה איזה שינויים - יהיה השינוי באופן כזה שלא יהיה מזה לעז שבאו מקדושה כו'. בכל רחבי תבל ב'סקירה קצרה' על "עבודת הלשכה של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש", ששוגרה לנשיא שז"ר בשנת תשי"ד (פורסמה ב'צדי"ק למלך', חוברת ו', עמ' 134 -140), מסופר על השלוחים, אם כי לא ננקב בשם זה במפורש (שם עמ' 136): "פיזורם של חסידי חב"ד בכל רחבי תבל - שתוכנן בחלקו הגדול ע"י אדמו"ר שליט"א עצמו (מאחר שבדרך כלל לא יקבע חסיד את מקום מגוריו מבלי לשאול בעצת האדמו"ר) - מטרתו חשובה ורבת-גוונים. חסידים אלו הקימו גרעינים להפצת התורה והחסידות בארצות מגוריהם הרבות. עומדים הם בקשר אמיץ עם האדמו"ר שליט"א, שולחים לו ידיעה ממקור ראשון על חייהן של העדות היהודיות בחלקי עולם שונים, ומשמשים הם כצינורות של ברכה להביא את השפעתו המבורכת של האדמו"ר שליט"א, במישרין או בעקיפין, אף לארצות נדחות ורחוקות ביותר". יהודים ושלוחים במקומות נידחים בהתוועדות שבת פרשת נח תשמ"ט השמיע הרבי שיחה מאלפת בקשר ל'שנת הבנין' ('התוועדויות תשמ"ט', כרך א, עמ' 304 ואילך), בה אמר בין השאר: בימינו אלו נמצאים יהודים גם בחלקי העולם שבדורות שלפני זה לא דרכה בהם רגלו של יהודי - כמו אמריקה . . ועל דרך זה בנוגע לאוסטרליה, שבדורות הקודמים היתה ארץ גזירה, שאליה הגלו חוטאים ופושעים . . וברבות הימים נעשתה מקום ישוב על דרך הרגיל... והנה, לאחרי שיהודים התיישבו גם במקומות הרחוקים, בכל קצווי תבל - הוצרך גם לעסוק בהפצת התורה והיהדות כו' גם במקומות אלו. ובעניין זה השתדל ביותר כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (וגם אביו, כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע) - לשלוח שלוחים גם למקומות הרחוקים, שבהם התיישבו בני-ישראל; שלוחים שיעסקו בהפצת התורה והיהדות, כולל ובמיוחד על-ידי הקמת מוסדות חינוך, חדרים וישיבות, בתי-ספר לנערות וכו' וכו', כדי שהיהודים הנמצאים במקומות אלו יוכלו לחיות חיי יהדות על-פי התורה. ובאופן כזה קמו כמה וכמה מרכזים של יהדות בכל קצווי תבל, גם במדינות הרחוקות . . ומזה מובן שככל שהולך וניתוסף בהתפשטותם של בני-ישראל ברחבי העולם, הולך וניתוסף בהצורך לעסוק בהפצת התורה והיהדות במקומות רחוקים - בכוחו ובשליחותו של נשיא דורנו, שכן, לולי זאת אין להתיישב במקום שרחוק מחיי יהדות, כפסק-דין הרמב"ם ש"צריך אדם להתחבר לצדיקים וליישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם", שמזה מובן שצריך לדור במקום של יהודים שומרי תורה ומצוות כו', ורק בכוחו ובשליחותו של נשיא הדור יכולים וצריכים להתיישב במקום שרחוק מחיי יהדות, כדי להפיץ שם תורה ויהדות, עד שיעשו ממנו מקום של יהדות, כולל ובמיוחד - הקמת סניפים של תומכי-תמימים... "היתה לי הנאה רבה" אגב, מספר ימים לאחר השמעת השיחה הנ"ל (פרשת נח), נקראו לחדרו של הרבי חברי ועד 'אגודת חסידי חב"ד' (ביום ט' במרחשוון תשמ"ט - 'צדי"ק למלך', חוברת ז, עמ' 264 ואילך). הרבי פתח ואמר (באידיש, אחר-כך הגיה את הדברים וצילומם מופיע שם. לפנינו ב'תרגום חופשי'): השנה בחודש תשרי היו כאן נציגים של יותר מקומות מתמיד. היתה לי הנאה גדולה לראות ש"גדיים נעשו תיישים" והשלוחים כבר ממנים שלוחים. היתה לי הנאה מהסתדרותם ושהם אף גדלו וראויים שיסייעום ויעודדום יותר מעד עתה. דרוש אפוא ועד עמו יוכלו להיוועץ, כולל באי-כוח מכאן, ושימסרום את הדברים שיש למסור, ואם יש צורך להעניק עצות כיצד להרחיב את העבודה יותר מעד עתה... אחרים, במקומות אחרים, כבר גדלו ואי-אפשר לתת להם פקודות כפי שהיה הסדר עד עתה, שהם היו מדווחים ומכאן נתנו להם פקודות. מצד גודל הצלחתם, והם יודעים על אתר כפי שהמצב נראה ומה דרוש. הם כבר גדלו ואפשר לסמוך עליהם. הגיע הזמן לדעתי שיצרפו לאותם שהם מכמה מדינות מארץ-ישראל, קאליפארניה ועוד מדינות, בהן ישנה פעילות רחבה. ובעת הצורך אפשר להתקשר אליהם טלפונית, ואז הרי כאילו הם נוכחים כאן... בהמשך ביקש הרבי ועורר על חשיבות ניהול ניירת חוקית לכל מוסד ושליח וכו'. זהירות מפגיעה בתכלית באחת הקהילות היהודיות בארצות-הברית שהה שליח של הרבי. לפתע נוצר צורך במציאת שוחט ובודק. חברי הקהילה - ביניהם אנשים שהיו קשורים לרבי - ראו באותו שליח מועמד מתאים לתפקיד. אולם הרבי לא הסכים לכך ושיגר לאחד מחשובי הבעלי-בתים שם מכתב, שבו הוא מבהיר את השקפתו ('מקדש מלך', כרך א, עמ' 102): נסיעה הנ"ל למחנם היתה לתכלית מכוונה, הפצת המעיינות חוצה, ומובן שכל עניין שיכול לגרוע מתפקידו זה, יש להיזהר ממנו, גירעון הן מצדו . . הן מצד המקבלים. ורואים במוחש בילידי ארצות-הברית, שעניין הקצוב בזמן ומקבלים בעדו משכורת קבועה, והתפקיד מבואר, יש לו בנפש דין קדימה - לגבי תפקיד שאינו מפורט כל כך ויש לפרשו בכמה אופנים . . בהנוגע להמקבלים גם כן מובנת עמדתי, אשר הבעלי-בתים בארצות-הברית יש להם השקפה מסויימה בהנוגע לשוחט, ואפילו כשאינו בהזדמנות זו אלא משך זמן קצר, הנה המגרעות של השקפה זו קשה להחזירן אחר-כך וקל למבין. עם זאת ממשיך הרבי: לאחרי כל הנ"ל - לא רציתי להבריק תיכף ומיד מניעת העניין, כיוון שאיני יודע ברור המצב על אתר, וגודל הנחיצות בממלא מקום השוחט ובודק דווקא על-ידי הנ"ל. ולכן מסרתי ע"י הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוהרחמ"א שי' חדקוב - שעליו לחשוב רק בעניינים כאלו שלא יוגרע כלל ממילוי תפקידו העיקרי והפנימי. "משרה מלאה" בד בבד חשוב להדגיש, כי במקרים רבים אחרים היו הוראותיו של הרבי שונות, הכול על-פי העניין ועל-פי ראות הדברים בעיני קודשו. כך למשל, מעשה בשליח ששימש כמורה בבית-ספר באחת מערי-השדה בארצות-הברית ורצה לעזוב את משרתו בחינוך ולעסוק רק בענייני הפצת היהדות כו'. הרבי כתב לו בתגובה על כך (ליקוטי-שיחות, כרך כג, עמ' 488) בשנת תשל"ו: "מהו ההכרח (לדעתו) שאופן שליחותם ומקומה - צריך להיות דווקא כפי רצונו והיפך רצוני? לאידך גיסא, שליח בעיר חשובה שהוצעה לו עבודה (חלקית) בשדה החינוך, בנוסף להתעסקותו בהפצת היהדות והמעיינות נענה על-ידי הרבי ('ספר השליחות', קה"ת תשמ"ז, עמ' 235): כפשוט - להיות שליח חב"ד משרה מלאה והלואי שיספיק וביחד עם זה . . אי אפשר... פתיחת מנייני חב"ד שלוחים רבים התלבטו בעניין פתיחת מניינים בנוסח חב"ד, שהרבי ראה בהם עניין חשוב מאוד (ראה שיחת י"ט בכסלו תש"כ, שיחות-קודש תש"כ). אבל כשהדברים הגיעו למעשה בפועל, היו תשובותיו של הרבי מתאימות לכל מקום ומקום לגופו. שליח ששאל "אודות בית הכנסת חב"ד", נענה: צריך לברר באם אינו קשור במחלוקת וכיוצא בזה ובמקום ספק, הרי הכלל הוא, שב ואל תעשה עדיף, ובפרט שיש מקום בשכל לומר, שכשאין בית-הכנסת חב"די מיוחד יש לדרוש בכל בית-כנסת עניין חב"די, מה-שאין-כן כשיוכלו לומר שלעניינים אלו הוקצב בניין פלוני וכו'. ובפרט שצריך עיון אם יש כדאי לחלק לאיזהו מקומן. הוראת ביניים בין שתי אלו קיבל השד"ר המפורסם הרב שד"מ הלוי רייטשיק (ליקוטי-שיחות, כרך יט, עמ' 476) בשנת תש"י: ובדבר שאלתו מכבר, בעניין יסוד בית הכנסת נוסח אר"י במחנו - הנה אף שבעצם הדבר נכון הוא, אבל הוא בעצמו מפני תפקידו ועבודתו, אינו צריך ואינו יכול להיות קשור עם בית-הכנסת אחת, כי מצודתו צריכה להיות פרושה על כל העיר וסביבותיה. [ובהמשך: "ומחפש הנני אחרי איש מתאים לשלחו למחנו, שהוא יהיה הרב והלומד שיעורים וכו' בבית-הכנסת הנזכר לעיל, וכמובן גם המסייע בהתייסדותו. וכבוד תורתו יהיה העומד ממעל לו..."]. וכיוצא-בזה בעניין מוסדות חינוך חב"ד (ראה 'ספר השליחות' עמ' 180). "תמיד לעזרתך"... הנה סיפור מדהים המעיד על כוחם של השלוחים ועל ראייתו הרחוקה של הרבי. ביו"ד בכסלו תשל"ז רשם ביומנו אחד מתלמיד ישיבת "תומכי תמימים" ב770-, את הסיפור הבא: "הרב יוסף ויינבערג סיפר בתוכניתו השבועית ברדיו שלפני מספר שבועות התקשר יהודי מניו-יורק לרב חיים איצ'קע דרייזין, שליח הרבי בסאן-פראנציסקו, וביקש ממנו להציל את בתו שהדרדרה מדרך הישר רחמנא ליצלן, ועומדת להינשא לגוי בקליפורניה. ר' ח.י.ד. ענה שמכיוון והיום ערב-שבת-קודש, אין לו אפשרות לפעול בנושא, אך הוא מבטיח לטפל בדבר ביום ראשון. היהודי הניו-יורקי התחנן אליו בדמעות שליש שישתדל לעשות עוד באותו יום דבר-מה בנידון. השליח נטל עמו חלות ויין ונסע לפני שבת לאותו מקום בו נמצאה הנערה. הוא שכר חדר במלון סמוך ובמשך השבת הצליח לאתר את הנערה. הוא ניהל עמה שיחות ארוכות במהלכן גילתה לו שאביה זכה להיכנס פעם ל'יחידות' אל הרבי. באותו מעמד פנה לרבי בבקשת ברכה שיצליח לחנך את ילדיו בדרך הישר מכיוון שבימינו אין יודעים מה יילד יום ובכל פעם נהיה יותר קשה לחנך ילדים. תגובת-תשובת הרבי היתה: "בכל פעם תעמוד בקשר עם אחד משלוחיי, והם יהיו תמיד לעזרתך". במשך השנים - הוסיפה הנערה - סיפר אבי מספר פעמים את הדברים ששמע מהרבי... ורק עכשיו אני מבינה אותן. פעולת השליח הצליחה, הנערה ביטלה את כל הקשר עם הגוי ונסעה ללמוד ב'מכון חנה'". דרכה של ליובאוויטש בשיחת שבת-קודש פרשת חיי-שרה תשמ"ז אמר הרבי בעניין אופן עבודת השלוחים, במסגרת שיחה לרגל כינוס השלוחים הרביעי שהתחיל באותה שבת ('ספר השליחות', קה"ת תשמ"ז, עמ': 388): אין צורך להוכיח שדרכה של חב"ד ושלוחי חב"ד היא דווקא מתוך אהבת ישראל ובדרכי נועם ודרכי שלום - כיוון שזוהי מהות חב"ד וליובאוויטש - אהבת ישראל ואחדות ישראל . . חב"ד לוחמת בעבירות, ולא בחוטאים. ואדרבה - את החוטאים משתדלים להחזיר בתשובה. ודאי שאסור להעניק 'הכשר'" להנהגת ה'חוטאים', וצריכים להבהיר לאחרים שלא יתנהגו כמותם; אך זוהי עדיין מלחמה ב'חטאים' ולא ב'חוטאים'. ודוגמא לכך: האיסור וחילול השם שבבשר הטריפה, הנה ההתנגדות היא לבשר הטריפה, אבל לא לקצב... ברוח הדברים העיד הרבי על עצמו, כשעורר לתקן עניינים בקו ד'סור מרע', כי איננו נוקב בשמות האנשים אלא מדבר על ה'עניינים', למען יתוקנו. [מעניין להשוות זאת לדברי ה'חתם סופר' שהתפרסם במלחמותיו כנגד מפירי הדת ומבקשי 'תיקונים' שהעיד על עצמו: "נזהרתי מאד שלא ללחום עם שום אדם ולא נזכר שום אדם באגרות שלי כלל ולא יראה החוצה שום התגרות אדם באדם כי אם האמת לוחם עם השקר" (שו"ת חתם-סופר, חלק ו', סימן פה)]. לא כל הרוצה ליטול את השם בשנת תש"כ כתב הרבי למשפיע הרה"ח ר' שלמה-חיים קסלמן (ז"ל) ('צדי"ק למלך' חוברת ה' עמ' 120): פשוט שכשאשלח שליח לכחב"ד או למק"א [=לכפר חב"ד או למקום אחר] - אודיע מקודם שפלוני הוא שלוחי. ובטח יודיעני בחוזר מי שמע וממי שמעו שאומר ע"ע [=על עצמו] שהוא שלוחי... בשנת תשל"ד הועלתה הצעה על-ידי מוסדות חינוך חב"ד בירושלים להוציא לאור 'ספר השליחים'. הרעיון היה לפרסם את פעלם של השלוחים תמונותיהם וכדומה. במענה להצעה זו שיגר להם הרב חדקוב ש"עד עתה לא היה נהוג כלל במחננו" ענין כזה. ועוד כמה סיבות לשלילה. מאז נשתנו העיתים והרבי עודד פירסום עבודתם של השלוחים בעיתונים (כמו ב'כפר חב"ד', 'אלגמיינער ז'ורנאל', וכיו"ב). 'כנס' או 'כינוס'? כשהוכן בשנת תשמ"ז 'קונטרס השליחות' לכבוד כינוס השלוחים וה'פתח דבר' הוכנס להגהת הרבי (צילום המענה ב'צדי"ק למלך', חוברת ג, עמ' 148) ציין הרבי: אולי סו"ס [=סוף סוף] יחליטו: כנס, או כינוס... מתנת אבות בשבת-קודש פרשת תולדות תשמ"ח, בשיחה לכבוד הכינוס, בישר הרבי כי למחרת, ביום ראשון, ראש-חודש כסלו אחר מנחה, יעניק לכל אחד ואחד מהשלוחים קונטרס 'מאמר' חסידות ד"ה "ושבתי בשלום" (תשל"ח) שהופיע לקראת יום זה. כשהוכנסה שיחת השבת (באידיש) להגהת הרבי הוסיף בעצם כתב יד-קדשו שהמאמר "מלוקט ומיוסד אויף [=על] מאמרי רבותינו נשיאינו".