אנ"ש, המהפכה צריכה אתכם ● דעה
שניאור חביב
השעה הייתה כבר אחרי חצות. על השולחן היו פזורים סלטים בצלחות פלסטיק וכמה בקבוקי משקה ריקים. סביב השולחן ישבו כמה חברים, שהתארגנו להתוועדות ספונטנית לכ"ח ניסן. היו שם נציגים מכל העדות והחוגים החב"דים, שהמשותף לכולם הייתה התחושה שבתאריך כזה, אי אפשר להישאר בבית.
כך מצאנו את עצמינו יושבים אחד מול השני, מגלגלים שאריות מיץ בכוס חד-פעמית, ובין ניגון לניגון שואלים אחד את השני שוב ושוב מה זה 'עשו ככל אשר ביכלתכם'.
אני לא משפיע, אני לא מומחה ל'הרגשים' ופרשנויות. ובכלל, זה ממש מביך אותי לדבר בפני חב"דניקים ועוד יותר בפני חברים. אבל לא יודע למה פתאום נפלה לי שם איזו שהיא תובנה אישית וחלקתי אותה עם המשתתפים בהתוועדות.
חשבתי על זה ש'עשו ככל אשר ביכולתכם' זה לא פרויקט ששייך לקיץ תשנ"א. זו לא התקפה חד פעמית של 'עד מסירות נפש'. 'עשו ככל אשר ביכולתכם' זה דרך חיים. זה סגנון עבודה בעבודת ה', בשליחות, בכל מה שקשור להבאת הגאולה. זו שיטה שאומרת שבכל שצריך ללכת עד הסוף, לעשות את המקסימום, לא להרפות מהעניין כל עוד קיימות אפשרויות שטרם מוצו. כל עוד לא עשינו ככל אשר ביכולתנו.
*
בשנת תש"מ החליט הרבי למנף את התהלוכות הרבי ביקש שלא יהיה ילד בישראל של יצעד בתהלוכות. חסידי חב"ד נרתמו במלוא המרץ ועשו ככל שביכולתם. הם הפגינו חדשנות, מעוף, מחשבה יצירתית ורתמו את כל הכלים והטכנולוגיה העכשווית כדי להביא כמה שיותר ילדים.
רב מחופש על גמל, צמד משפיעים זקנים במכונית מירוץ אדומה עם גג פתוח,מסוקים שנוחתים תוך כדי כינוס, הכרזת פסוקים ממרומי המנוף הכי גבוה של מכבי האש בירושלים ואפילו תהלוכה על עגלה רתומה לסוס.
אבל מאז עברו שנים, העולם התקדם, (או זז רוורס, תלוי בהשקפת העולם). הטכנולוגיה העילית השתלטה על חיינו, תרבות הפנאי עברה במידה רבה מן הרחוב אל המסך הקטן. כולם מדברים על זה שהיום קשה להוציא אנשים מן הבית. על אחת כמה וכמה ילדים כבולים ברשת.
כולם הבינו את זה. מי מוקדם ומי מאוחר. קמפיינים עוברים לרשת, ועצרות ענק מפנות את מקומן לעצומות ויראליות, שיתופי מחאה, והפגנות לייקים המוניות. ואנחנו? היה נראה שקצת נתקענו עם התה והלימון והספרים הישנים, עם אותה המודעה ועם אותם ההרגלים...
נכון, כל שליח ניסה במקומו להיות מקורי, לחשוב מחוץ לקופסה. היו כאלו שהשקיעו בפרסים חדשניים, כאלו שהשקיעו באמן מפורסם כאלו שהשקיעו במודעה בסגנון צעיר. אבל בסופו שלי יום, בעת קיפול השלטים, שוב עלתה האנחה המלווה בהסבר הקבוע: 'אין מה לעשות, היום ילדים כבר לא יוצאים מהבית'.
אבל הרבי לא הגביל את התהלוכות לשנות השמונים או התשעים. הרבי רוצה רעש דקדושה, כן, רעש טוב. ושיצעדו ברחובה של עיר, כן, ברחוב ממש, היכן שהולכים אנשים ונוסעות מכוניות. אפילו שכיכר העיר עברה לדף הבית.
אבל איך עושים את זה?
השאלה הזו לא נתנה מנוחה זה זמן רב לכמה אברכים, שלוחים צעירים. הם יצאו מנקודת הנחה כי גם לכספת המוגנת ביותר יש מפתח. צריך רק למצוא אותו. ואם הרבי אמר שלא יישאר ילד בישראל שלא צעד בתהלוכה, אין דבר כזה 'ילדים לא יוצאים'. אם הם לא יוצאים, אנחנו צריכים למצוא את הדרך להוציא אותם.
אולם בשביל זה צריך לעשות ככל אשר ביכולתנו. זה אומר, גיוס אנשי מקצוע מן השורה הראשונה בתחומי השיווק, ההפקה, תכניות הילדים, ובכל תחום רלוונטי כדי להיות בטוחים שהשתמשנו בכלים המקצועיים והחדשניים ביותר להביא מקסימום ילדים לתהלוכה.
יש דברים שבאים ב'אתערותא דלעילא' ויש ב'אתערותא דלתתא'. מהשטח. את הפרוייקט נטלו על עצמם כמה שלוחים צעירים שהחליטו שהשנה, בל"ג בעומר, יהיה לרבי הרבה יותר נחת רוח ויהי מה. הם לקחו על עצמם התחייבויות של מאות אלפי שקלים. אבל שום מחיר אינו גבוה בשביל לעשות לרבי נחת. כדי להגיע כמה שיותר קרוב למצב שלא יישאר ילד בישראל שאינו משתתף בתהלוכה.
שני שליש מתוך הסכום שעומד על כמה מאות אלפי שקלים. מומן על ידי השלוחים. השבוע הם החליטו לפנות לאנ"ש כדי לממן את החלק השני של הפרוייקט - קמפיין ענק בכלי התקשורת שיקרא לילדים להשתתף בתהלוכה.
אחד העקרונות של עסקים מוצלחים, הוא לזהות מומנטום. עכשיו זה המומנטום של התהלוכות. הכלים המקצועיים ביותר עומדים לרשותנו. ההתלהבות קיימת. זה הזמן של אנ"ש להצטרף לחגיגת הנחת רוח לרבי. תרמו, שתפו, פרסמו, סייעו, בואו והביאו. תרמו לתהלוכה. כי רק בכם תלויה המהפכה.
אנ"ש, השלוחים זקוקים לכם! בואו לתרום 180 שקלים בקליק אחד
מאפשרים לכם לקבל
