מערכת COL
|
יום י"ג ניסן ה׳תשע״ג
24.03.2013
נחשף 'מופת' מדהים שהתרחש ב'חלוקת הדולרים' האחרונה
בגיליון רב-התוכן של 'משפחה חסידית', המצורף ל'כפר חב"ד' נחשף 'מופת' מדהים של הרבי שהתרחש ביום ראשון, כ"ו אד"ר תשנ"ב, בשעה 6:59 בערב, כמחצית השעה לפני תום מעמד החלוקה האחרונה לעת-עתה ● מרגש ומפעים מופת מהרבי
(עיבוד מחשב)
מעמד חלוקת הדולרים באותו היום היה מיוחד במינו. מעמד שמימי שעד עצם היום הזה, 21 שנים אחרי, ממשיכים לזרום הסיפורים, הניסים והנפלאות שהתרחשו ו'התגלגלו' כתוצאה מאותה חלוקת הדולרים – שליחות-מצוה לצדקה.
היה זה ביום ראשון, כ"ו באדר ראשון, תשנ"ב. מעמד חלוקת הדולרים האחרון – לעת עתה – בו העניק הרבי בידו הק' דולרים להמוני עמך בית ישראל ועשה אותם שלוחי מצוה למצות הצדקה.
החלוקה הזו הייתה לא שגרתית שכן מעולם לא שאל הרבי את מזכירו הרב גרונר האם ישנם עוד הרבה אנשים המחכים לתורם. ורק באותו היום – סיפר הרב גרונר לימים – שאל הרבי את השאלה הזו כמה וכמה פעמים.
וחלוקת הדולרים האחרונה הזו – לעת-עתה - הייתה שמימית במיוחד, שכן רבים-רבים מהעוברים לפני הרבי באותו היום יספרו על הברכה ומימושה כהרף עין, ולפעמים תוך כדי...
השעה הייתה 6:59 בערב, שעון ניו-יורק (אגב, ניתן לבדוק את הזמן המדויק מתי עבר כל אחד לפני הרבי באמצעות הווידיאו המורה את הדקות) בדקה הזו בדיוק - כחצי שעה לפני סיום החלוקה - עבר לפני הרבי הטוען הרבני ר' ישראל זוסמן מבני-ברק. נכון לאותה שעה, לא חסיד היה וגם לא בן חסיד. לא מקורב וגם לא ידיד. ועתה הסכיתו ושמעו איזה 'מופת' מדהים ומסעיר הוא חווה. אך בל נקדים את המאוחר ותחילה נערוך היכרות קצרה עם ר' ישראל.
לאחר נישואיו נשאב ר' ישראל לעולם העסקים ות"ל עשה חיל וראה ברכה בעמלו, אבל ר' ישראל לא היה מרוצה. הוא לא היה שבע רצון מהחיים בעולם העסקים וכאב את ההתנתקות מעולם הישיבה והכולל אותו אהב כל כך. העובדה הזו הציקה לו מאוד ויום אחד חבר קרוב אמר לו כי הדבר הנכון לעשות במצבו הוא לקבל על עצמו לתמוך באברך שמקדיש את חייו לתורה ובזכות השותפות הזו, כמו השותפות של ישכר יושב האוהל עם זבולון הסוחר תקנה לו חלק של ממש בלימודו של האברך השוקד יומם ולילה.
הלה הזכיר לו כי על הפסוק "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך", אומר המדרש (בבראשית רבה פרשה צט): שני השבטים הללו - זבולון ויששכר - נתברכו ביחד, משום שלאחר הכניסה לארץ ישראל, שבט זבולון התפרנס ממסחר ימי וחסך זמן עבודה לשבט יששכר. זמן זה נוצל על ידי יששכר ללימוד תורה.
וממשיך המדרש ואומר: "זבולון לחוף ימים ישכון, הרי זבולון קדם (בפסוק בספר דברים) ליששכר, שכן מייחסן "יששכר זבולון". ולמה כן? אלא שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו, לפיכך קדמו. עליו אמר הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה. יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו. וכן משה אומר שמח זבולון בצאתך. למה? שיששכר באוהליך שלך הן, שאת מסייעו לישב בהן".
כך מצינו גם בילקוט שמעוני: "שמח זבולון בצאתך" -מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לכנענים ומן הכנענים ומוכר לאחיו, "ויששכר באהליך" - מלמד ששבטו של יששכר משתבח שנאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים".
הדברים חדרו לליבו של ר' ישראל זוסמן והוא החליט לגשת אל הגאון הרב אהרן לייב שטיינמן, ולהיוועץ בו האם לאמץ את ההצעה הזו.
לאחר מחשבה אמר לו הרב שטיינמן: לא זו בלבד שבאמצעות השותפות הזו יהיה לך חלק בלימודו של האברך אלא שגדול כוחה של שותפות זו שערך לימוד התורה שלו יוכפל כך שממנו לא ייגרע מאומה והזכות שלך תהיה גדולה ונפלאה.
בהמשך הרב שטיינמן יעץ לו גם עם מי לערוך את הסכם היששכר-זבולון הזה. "אני מכיר אברך אחד שאם יסייעו בידו לפרנסת משפחתו כך שיוכל להמשיך ללמוד שעות רבות בכל יום יהיה גדול בתורה. אם לא, הוא יקבל על עצמו להיות מלמד דרדקי שזה בהחלט דבר גדול, אבל לא מגיע כלל למה שהאברך היקר הזה מסוגל". והוא אף נקב בשמו של האברך המדובר: הרב הגאון ר' שמואל-יצחק-גד יודייקין. האברך הלמדן המופלג נמנה על צאצאי הגאון מווילנא לימודו מעמיק ופורה. לימים זכה לחבר כמה ספרים על הש"ס ואת ספריו מעטרות הסכמות מגדולי הרבנים מכל החוגים.
ר' ישראל זוסמן התרגש. הוא רצה כבר להכיר את האיש שרבו כל כך הילל ושיבח. זה מה שחיפש: הלימוד של הרב יודייקין, כך אמר לו מורו ורבו, ישכפל את עצמו וייחשב כאילו גם אתה עסקת בתורה כמו אותו גאון ומתמיד.
ישראל הסכים בשמחה לממן את הרב יודייקין ואת משפחתו והציע לו סכומים נאים ביותר אבל הרב יודייקין, בצניעותו ובענוותנותו הרבה, ביקש את המינימום ההכרחי. כדי לוודא שאיש לא יפריע לו מתלמודו שכר לו ה'זבולון' הפרטי שלו חדר באזור קרית הישיבה בבני ברק למען יוכל לשקוד על תלמודו יומם ולילה. רק שעה אחת ביום היה הרב יודייקין עונה לטלפון ומשיב לשאלות בלימוד ומעניק עצה טובה למי שרצה בכך.
שליחות חשובה
חייהם של ה'יששכר' וה'זבולון' התנהלו ברוגע ככשני הצדדים מרוצים מהשותפות עד אשר יום אחד התרחש הארוע המסעיר שהשפיע עליהם עמוקות.
הכול החל בשיחת טלפון שקיבל הר' זוסמן מקרובת משפחה. "אני יודעת שמחר אתה אמור לנסוע לניו-יורק לצורך העסקים שלך. שתהיה לך נסיעה טובה והצלחה רבה, ואם יורשה לי אבקש ממך טובה גדולה". הגברת קרובת המשפחה דיברה בקול מאד נרגש ונענה מיד שישמח לעשות למענה מה שתבקש, "אבל אני רוצה להיות בטוחה שתבצע את השליחות במילואה", אמרה וישראל הבטיח למרות שלא ידע במה מדובר, אבל היתה לו כבר תחושה כי אכן מדובר בענין גדול וחשוב.
לעת ערב הגיע ישראל לבית קרובתו. "אתמול התבשרתי כי חליתי במחלה הקשה – ל"ע – והיות ואני בהריון מתקדם אמרו לי הרופאים כי עלי להפיל את העובר".
ישראל נדהם מהבשורה הקשה. אבל קרובתו לא נתנה לו שהות לעכל את הדברים והמשיכה: "הוסבר לי קיים חשש סביר מאד שהטיפולים הקשים שאני עתיד לעבור יזיקו לעובר, וגם אם הוא ייוולד בריא, קיים חשש סביר שיגדל יתום מאם, רחמנא-ליצלן. אילו היית בתי, אמרה האחות שמסרה לי את הבשורה הנוראה, הייתי מציעה לך להפסיק את ההריון ..."
כאן עצרה האישה את דבריה ומעיניה זלגו דמעות: "הבקשה שלי אליך היא אחת: אני מתחננת אליך שתיגש אל הרבי מליובאוויטש שכידוע ברכותיו מחוללות ניסים ונפלאות, ותבקש ברכה עבורי ועבור העובר שלי. אנא, תשאל את הרבי כיצד עלי לנהוג לגבי המשך ההיריון, ומה שהרבי יגיד – כך אעשה בלי לשאול שאלות".
ובחזרה לחלוקת הדולרים של אותו יום ראשון:
חזקה שליח עושה שליחותו והרב זוסמן שהבטיח לאותה אשה להביא את בקשה ואת שאלתה לפני הרבי עמד בהבטחתו ובאותו יום ראשון מדובר, כ"ו באדר ראשון תשנ"ב, התייצב בין האלפים בתור הארוך של הממתינים לגשת אל הרבי.
כאשר הגיע תורה, רגע לפני שבע בערב, וזה אומר אחרי שהרבי כבר ניצב על משמרתו שעות ארוכות, הוא הבחין כחי ה'משמשים' העומדים ליד הרבי דוחקים בציבור העוברים לפני הרבי להתקדם במהירות רבה ככל האפשר וממש בלתי אפשרי לומר מילה.
"הבנתי אותם", אומר ר' ישראל לאחר מעשה, "אלפים רבים המתינו בתור ואם כל אחד ידבר עם הרבי 'רק דקה', המעמד יתארך עוד שעות ארוכות. ובכל זאת, הייתה שליחות חשובה הגובלת בפיקוח נפש וגמרתי אומר לשטוח את הדברים בפני הרבי ויהי מה".
ר' ישראל החליט כי בהגיע תורו הוא יחזיק חזק בסטנדר של הרבי, עד שימסור את השליחות במילואה ויזכה למענה. אמר ועשה. המשמשים ניסו לדחוק בו, אך בדיוק אז הרבי נעץ בהם את מבט עיניו הק' כאומר – הניחו לו לומר את דברו.
לאחר שסיפר את סיפור קרובתו בקצרה שאל הרבי לשמה ולשם אמה. "לפתע", מתרגש ישראל וניכר עליו כאילו הוא חווה את הדברים מחדש – "עצם הרבי את עיניו הקדושות לשניה וחזר וקח אותן. חשתי שהרבי עולה לרגע לעולמות אחרים, עולמות עליונים, ומיד שב לעולם הזה... ואז הרבי אמר: היא חולה אבל לא במחלה ההיא, שתגיד לרופאים שיחפשו משהו אחר".
ישראל חשב שעוד רגע קט והוא מתעלף תוך כדי עמידה ליד הרבי. יש צילומים, יש חוות-דעת של כמה רופאים מומחים, והרבי כאן ממרחק אלפי מילין קובע בנחרצות שהרופאים טעו, למרות שהצילומים היו בידיהם... אבל הרבי המשיך: "מה שיש לה זו לא המחלה ובמילא גם השאלה השנייה האם תפיל את עוברה מיותרת. ייוולד לה בן שיהיה מיוחד"...
כרוח סערה ניגש ישראל למכשיר הטלפון מחוץ ל-770, טלפן לקרובתו בארץ הקודש וחזר באזניה את דברי הרבי מילה במילה.
מרוגשת ונסערת, היא הגיבה שאכן יש לה סימן ואות לטובה שכן היום, לראשונה מאז חלתה, הרגישה טוב. ר' ישראל מצידו סיפר לקרובתו את כל השתלשלות העניינים והסיכום היה כי לאור דברי הרבי הדיאגנוזה של הרופאים מוטעית ועליה לחזור שוב ולעשות בדיקות חדשות.
דברי הרבי נסכו בה רוח של תקווה ושמחה והיא פנתה מיד אל הרופאים בבקשה לעבור בדיקות חוזרות.
הרופאה הבכירה, פרופ' נכבדה, שקיבלה לידיה את הבדיקות הייתה המומה: "הבדיקות מהיום מראות את ההפך ממה שראינו בבדיקות הקודמות! מעולם לא קרה לי דבר כזה!". הבדיקות הכן הראו כי הגברת איננה חולה במחלה האיומה. ההיריון נמשך על הצד הטוב ביותר, ובבוא העת נולד בחסדי ה' ילד בריא בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.
הפרופ' החלה לתחקר אותה: "מה אכלת? מה עשית? הרי מה שקורה כאן לא הגיוני בעליל!"
"בינתיים חזרתי לארץ ואני עצמי", מספר הרב זוסמן, "נכנסתי למשרדה של הפרופ' וסיפרתי לה את הדברים כהווייתם. בתגובה, היא הכתה בידה על השולחן במשרדה וקראה - יש אלוקים!".
ספר על התניא
כצפוי, הסיפור השפיע עמוקות על ר' ישראל והוא החליט לשתף בו את השותף שלו בעסקת יששכר-זבולון, הוא הרב יודייקין.
ר' ישראל חזר בפניו על כל הפרטים ובסערת רגשותיו הוסיף "ראה – אנחנו שייכים לחוגים הליטאיים, אבל אני מספר לך מופת מדהים ומפעים מהרבי מליובאוויטש לא מפי השמועה אלא בדידי הווה עובדא!".
תשובת הרב יודייקין הפתיעה אותו: "תן לי לבדוק את הסיפור, ואם הדברים נכונים – אני מתחיל ללמוד חסידות חב"ד"...
הרב יודייקין, איש אמת באפיו ובמהותו, בדק את הסיפור מכל צדדיו והגיע למסקנה המתבקשת כי אכן הסיפור אמיתי. הוא החל ללמוד חסידות בעיון ובשקידה, ראה פרי טוב בעמלו ובשנים האחרונות אף הספיק להוציא לאור כמה ספרים בענייני חסידות ולא מכבר הגדיל לעשות בספר מלא וגדוש (לא פחות מ-900 עמודים!) של עיונים וביאורים בספר התניא.
עכשיו, זכה הרב זוסמן ה'זבולון', שהשותפות בינו לבין הרב יודייקין ה'יששכר', כוללת גם את לימוד פנימיות התורה...
היה זה ביום ראשון, כ"ו באדר ראשון, תשנ"ב. מעמד חלוקת הדולרים האחרון – לעת עתה – בו העניק הרבי בידו הק' דולרים להמוני עמך בית ישראל ועשה אותם שלוחי מצוה למצות הצדקה.
החלוקה הזו הייתה לא שגרתית שכן מעולם לא שאל הרבי את מזכירו הרב גרונר האם ישנם עוד הרבה אנשים המחכים לתורם. ורק באותו היום – סיפר הרב גרונר לימים – שאל הרבי את השאלה הזו כמה וכמה פעמים.
וחלוקת הדולרים האחרונה הזו – לעת-עתה - הייתה שמימית במיוחד, שכן רבים-רבים מהעוברים לפני הרבי באותו היום יספרו על הברכה ומימושה כהרף עין, ולפעמים תוך כדי...
השעה הייתה 6:59 בערב, שעון ניו-יורק (אגב, ניתן לבדוק את הזמן המדויק מתי עבר כל אחד לפני הרבי באמצעות הווידיאו המורה את הדקות) בדקה הזו בדיוק - כחצי שעה לפני סיום החלוקה - עבר לפני הרבי הטוען הרבני ר' ישראל זוסמן מבני-ברק. נכון לאותה שעה, לא חסיד היה וגם לא בן חסיד. לא מקורב וגם לא ידיד. ועתה הסכיתו ושמעו איזה 'מופת' מדהים ומסעיר הוא חווה. אך בל נקדים את המאוחר ותחילה נערוך היכרות קצרה עם ר' ישראל.
לאחר נישואיו נשאב ר' ישראל לעולם העסקים ות"ל עשה חיל וראה ברכה בעמלו, אבל ר' ישראל לא היה מרוצה. הוא לא היה שבע רצון מהחיים בעולם העסקים וכאב את ההתנתקות מעולם הישיבה והכולל אותו אהב כל כך. העובדה הזו הציקה לו מאוד ויום אחד חבר קרוב אמר לו כי הדבר הנכון לעשות במצבו הוא לקבל על עצמו לתמוך באברך שמקדיש את חייו לתורה ובזכות השותפות הזו, כמו השותפות של ישכר יושב האוהל עם זבולון הסוחר תקנה לו חלק של ממש בלימודו של האברך השוקד יומם ולילה.
הלה הזכיר לו כי על הפסוק "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך", אומר המדרש (בבראשית רבה פרשה צט): שני השבטים הללו - זבולון ויששכר - נתברכו ביחד, משום שלאחר הכניסה לארץ ישראל, שבט זבולון התפרנס ממסחר ימי וחסך זמן עבודה לשבט יששכר. זמן זה נוצל על ידי יששכר ללימוד תורה.
וממשיך המדרש ואומר: "זבולון לחוף ימים ישכון, הרי זבולון קדם (בפסוק בספר דברים) ליששכר, שכן מייחסן "יששכר זבולון". ולמה כן? אלא שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו, לפיכך קדמו. עליו אמר הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה. יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו. וכן משה אומר שמח זבולון בצאתך. למה? שיששכר באוהליך שלך הן, שאת מסייעו לישב בהן".
כך מצינו גם בילקוט שמעוני: "שמח זבולון בצאתך" -מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לכנענים ומן הכנענים ומוכר לאחיו, "ויששכר באהליך" - מלמד ששבטו של יששכר משתבח שנאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים".
הדברים חדרו לליבו של ר' ישראל זוסמן והוא החליט לגשת אל הגאון הרב אהרן לייב שטיינמן, ולהיוועץ בו האם לאמץ את ההצעה הזו.
לאחר מחשבה אמר לו הרב שטיינמן: לא זו בלבד שבאמצעות השותפות הזו יהיה לך חלק בלימודו של האברך אלא שגדול כוחה של שותפות זו שערך לימוד התורה שלו יוכפל כך שממנו לא ייגרע מאומה והזכות שלך תהיה גדולה ונפלאה.
בהמשך הרב שטיינמן יעץ לו גם עם מי לערוך את הסכם היששכר-זבולון הזה. "אני מכיר אברך אחד שאם יסייעו בידו לפרנסת משפחתו כך שיוכל להמשיך ללמוד שעות רבות בכל יום יהיה גדול בתורה. אם לא, הוא יקבל על עצמו להיות מלמד דרדקי שזה בהחלט דבר גדול, אבל לא מגיע כלל למה שהאברך היקר הזה מסוגל". והוא אף נקב בשמו של האברך המדובר: הרב הגאון ר' שמואל-יצחק-גד יודייקין. האברך הלמדן המופלג נמנה על צאצאי הגאון מווילנא לימודו מעמיק ופורה. לימים זכה לחבר כמה ספרים על הש"ס ואת ספריו מעטרות הסכמות מגדולי הרבנים מכל החוגים.
ר' ישראל זוסמן התרגש. הוא רצה כבר להכיר את האיש שרבו כל כך הילל ושיבח. זה מה שחיפש: הלימוד של הרב יודייקין, כך אמר לו מורו ורבו, ישכפל את עצמו וייחשב כאילו גם אתה עסקת בתורה כמו אותו גאון ומתמיד.
ישראל הסכים בשמחה לממן את הרב יודייקין ואת משפחתו והציע לו סכומים נאים ביותר אבל הרב יודייקין, בצניעותו ובענוותנותו הרבה, ביקש את המינימום ההכרחי. כדי לוודא שאיש לא יפריע לו מתלמודו שכר לו ה'זבולון' הפרטי שלו חדר באזור קרית הישיבה בבני ברק למען יוכל לשקוד על תלמודו יומם ולילה. רק שעה אחת ביום היה הרב יודייקין עונה לטלפון ומשיב לשאלות בלימוד ומעניק עצה טובה למי שרצה בכך.
שליחות חשובה
חייהם של ה'יששכר' וה'זבולון' התנהלו ברוגע ככשני הצדדים מרוצים מהשותפות עד אשר יום אחד התרחש הארוע המסעיר שהשפיע עליהם עמוקות.
הכול החל בשיחת טלפון שקיבל הר' זוסמן מקרובת משפחה. "אני יודעת שמחר אתה אמור לנסוע לניו-יורק לצורך העסקים שלך. שתהיה לך נסיעה טובה והצלחה רבה, ואם יורשה לי אבקש ממך טובה גדולה". הגברת קרובת המשפחה דיברה בקול מאד נרגש ונענה מיד שישמח לעשות למענה מה שתבקש, "אבל אני רוצה להיות בטוחה שתבצע את השליחות במילואה", אמרה וישראל הבטיח למרות שלא ידע במה מדובר, אבל היתה לו כבר תחושה כי אכן מדובר בענין גדול וחשוב.
לעת ערב הגיע ישראל לבית קרובתו. "אתמול התבשרתי כי חליתי במחלה הקשה – ל"ע – והיות ואני בהריון מתקדם אמרו לי הרופאים כי עלי להפיל את העובר".
ישראל נדהם מהבשורה הקשה. אבל קרובתו לא נתנה לו שהות לעכל את הדברים והמשיכה: "הוסבר לי קיים חשש סביר מאד שהטיפולים הקשים שאני עתיד לעבור יזיקו לעובר, וגם אם הוא ייוולד בריא, קיים חשש סביר שיגדל יתום מאם, רחמנא-ליצלן. אילו היית בתי, אמרה האחות שמסרה לי את הבשורה הנוראה, הייתי מציעה לך להפסיק את ההריון ..."
כאן עצרה האישה את דבריה ומעיניה זלגו דמעות: "הבקשה שלי אליך היא אחת: אני מתחננת אליך שתיגש אל הרבי מליובאוויטש שכידוע ברכותיו מחוללות ניסים ונפלאות, ותבקש ברכה עבורי ועבור העובר שלי. אנא, תשאל את הרבי כיצד עלי לנהוג לגבי המשך ההיריון, ומה שהרבי יגיד – כך אעשה בלי לשאול שאלות".
ובחזרה לחלוקת הדולרים של אותו יום ראשון:
חזקה שליח עושה שליחותו והרב זוסמן שהבטיח לאותה אשה להביא את בקשה ואת שאלתה לפני הרבי עמד בהבטחתו ובאותו יום ראשון מדובר, כ"ו באדר ראשון תשנ"ב, התייצב בין האלפים בתור הארוך של הממתינים לגשת אל הרבי.
כאשר הגיע תורה, רגע לפני שבע בערב, וזה אומר אחרי שהרבי כבר ניצב על משמרתו שעות ארוכות, הוא הבחין כחי ה'משמשים' העומדים ליד הרבי דוחקים בציבור העוברים לפני הרבי להתקדם במהירות רבה ככל האפשר וממש בלתי אפשרי לומר מילה.
"הבנתי אותם", אומר ר' ישראל לאחר מעשה, "אלפים רבים המתינו בתור ואם כל אחד ידבר עם הרבי 'רק דקה', המעמד יתארך עוד שעות ארוכות. ובכל זאת, הייתה שליחות חשובה הגובלת בפיקוח נפש וגמרתי אומר לשטוח את הדברים בפני הרבי ויהי מה".
ר' ישראל החליט כי בהגיע תורו הוא יחזיק חזק בסטנדר של הרבי, עד שימסור את השליחות במילואה ויזכה למענה. אמר ועשה. המשמשים ניסו לדחוק בו, אך בדיוק אז הרבי נעץ בהם את מבט עיניו הק' כאומר – הניחו לו לומר את דברו.
לאחר שסיפר את סיפור קרובתו בקצרה שאל הרבי לשמה ולשם אמה. "לפתע", מתרגש ישראל וניכר עליו כאילו הוא חווה את הדברים מחדש – "עצם הרבי את עיניו הקדושות לשניה וחזר וקח אותן. חשתי שהרבי עולה לרגע לעולמות אחרים, עולמות עליונים, ומיד שב לעולם הזה... ואז הרבי אמר: היא חולה אבל לא במחלה ההיא, שתגיד לרופאים שיחפשו משהו אחר".
ישראל חשב שעוד רגע קט והוא מתעלף תוך כדי עמידה ליד הרבי. יש צילומים, יש חוות-דעת של כמה רופאים מומחים, והרבי כאן ממרחק אלפי מילין קובע בנחרצות שהרופאים טעו, למרות שהצילומים היו בידיהם... אבל הרבי המשיך: "מה שיש לה זו לא המחלה ובמילא גם השאלה השנייה האם תפיל את עוברה מיותרת. ייוולד לה בן שיהיה מיוחד"...
כרוח סערה ניגש ישראל למכשיר הטלפון מחוץ ל-770, טלפן לקרובתו בארץ הקודש וחזר באזניה את דברי הרבי מילה במילה.
מרוגשת ונסערת, היא הגיבה שאכן יש לה סימן ואות לטובה שכן היום, לראשונה מאז חלתה, הרגישה טוב. ר' ישראל מצידו סיפר לקרובתו את כל השתלשלות העניינים והסיכום היה כי לאור דברי הרבי הדיאגנוזה של הרופאים מוטעית ועליה לחזור שוב ולעשות בדיקות חדשות.
דברי הרבי נסכו בה רוח של תקווה ושמחה והיא פנתה מיד אל הרופאים בבקשה לעבור בדיקות חוזרות.
הרופאה הבכירה, פרופ' נכבדה, שקיבלה לידיה את הבדיקות הייתה המומה: "הבדיקות מהיום מראות את ההפך ממה שראינו בבדיקות הקודמות! מעולם לא קרה לי דבר כזה!". הבדיקות הכן הראו כי הגברת איננה חולה במחלה האיומה. ההיריון נמשך על הצד הטוב ביותר, ובבוא העת נולד בחסדי ה' ילד בריא בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.
הפרופ' החלה לתחקר אותה: "מה אכלת? מה עשית? הרי מה שקורה כאן לא הגיוני בעליל!"
"בינתיים חזרתי לארץ ואני עצמי", מספר הרב זוסמן, "נכנסתי למשרדה של הפרופ' וסיפרתי לה את הדברים כהווייתם. בתגובה, היא הכתה בידה על השולחן במשרדה וקראה - יש אלוקים!".
ספר על התניא
כצפוי, הסיפור השפיע עמוקות על ר' ישראל והוא החליט לשתף בו את השותף שלו בעסקת יששכר-זבולון, הוא הרב יודייקין.
ר' ישראל חזר בפניו על כל הפרטים ובסערת רגשותיו הוסיף "ראה – אנחנו שייכים לחוגים הליטאיים, אבל אני מספר לך מופת מדהים ומפעים מהרבי מליובאוויטש לא מפי השמועה אלא בדידי הווה עובדא!".
תשובת הרב יודייקין הפתיעה אותו: "תן לי לבדוק את הסיפור, ואם הדברים נכונים – אני מתחיל ללמוד חסידות חב"ד"...
הרב יודייקין, איש אמת באפיו ובמהותו, בדק את הסיפור מכל צדדיו והגיע למסקנה המתבקשת כי אכן הסיפור אמיתי. הוא החל ללמוד חסידות בעיון ובשקידה, ראה פרי טוב בעמלו ובשנים האחרונות אף הספיק להוציא לאור כמה ספרים בענייני חסידות ולא מכבר הגדיל לעשות בספר מלא וגדוש (לא פחות מ-900 עמודים!) של עיונים וביאורים בספר התניא.
עכשיו, זכה הרב זוסמן ה'זבולון', שהשותפות בינו לבין הרב יודייקין ה'יששכר', כוללת גם את לימוד פנימיות התורה...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
