הסיפור המלא והחגיגי של השליחה (?) מאוסטרופולי
אוסטרופולי, מישו?
במקום שלא בטוח קיים, לפחות לא כיום ולא בשם זה, תחת שם בדוי שהגרילה לי כותבת המדור בכדי לעורר את סקרנותכם, בסיטואציה שיתכן התרחשה ויתכן...ובכן, ישבנו סביב השולחן. אני, בעלי השליח והטיפוס התורן שהתעקש להישאר עד לאחר שאחרון האורחים עזבו את סעודת הפורים רבת המשתתפים והיצורים שלא ברור עדיין מי מהם מחופש ומי מהם מקודד ככה ב- די.אנ.אי המולד שלו עוד מיום היוולדו.
כל האוכל כבר פונה, אך דומה שמיודענו עדיין רעב גם לאחר האוכל הרב שהוגש קודם, הוא החל אוסף באצבעותיו את פירורי השומשום שנותרו על השולחן, תוחב אותן במורד גרונו וחוזר שוב ושוב על המשפט שהפך לקלישאה יהודית 'טוב, אז אני אעשה את מה שאבי עשה', נדרכנו לשמע תחילתה של אותה בדיחה הרשלהאי'ת ידועה ותהינו אם הברנש רק שתה קצת מעבר לקיבולו, אם הוא בעל חוש הומור גרוע וממוחזר, או שבאמת מדובר באדם בעל קיבה אינסופית.
בעודנו תוהים, הוא אמר זאת שוב ושוב ושוב. קמתי מהשולחן והבאתי את שאריות התבשילים שנותרו, אלה שהרוטב בהם כבר הספיק להיקרש ולהיצמג.
הוא הזיז ממנו את הצלחת ששמתי לפניו והחל נועץ מזלג בקערות הגדולות ובפיו חליפות. החלפנו מבטים מכילים כאלו של שליחים והסתכלנו בו.
כששאריות דבוקות לדפנות הקערות בלבד, הוא הניח את המזלג, ניגב את פיסות המזון שדבקו בזקנו והחל מגולל את קורותיו(?!) :
אני נצר אוסטרופולי מובהק של אותו הרשל'ע בדחן. מקובל מאבות אבותיי שקיבלו מאבותיהם עד לאותו הרשל'ע עצמו כי קיומו ההיתולי לכאורה היה לעיתים רציני ונכבד עד כדי שדמעות הצחוק של שומעיו עורבבו לעיתים עם דמעות צער העוני שלו. יהודי פשוט המהלך לו בעיירת הולדתו רעב כתינוק ושנון כחודיו של מזלג בלתי מושג, היה הרשל'ע מהתל ומארגן מושבי לצים מושבע בכדי להפיג את תחושות הכיווץ בקיבתו ובעיקר בכדי להשכיח ממנו את כעסה של זוגתו המגדפת את הלצותיו ואמרותיו נטולות הממון.
מפה לשם החליט הרשל'ע להביא תועלת ופרנסה הביתה ונעשה לתקופה מסוימת נהג ושמש צמוד לרב דרשן שנסע בין העיירות השונות ובכל מקום שהגיע היו הכל מתכנסים בבית המדרש הקהילתי, או אז היה נושא הרב דרשה מאלפת, השומעים היו נעתקים במקומם כמכושפים ומצומררים חלקם מגודל החכמה וההתפעלות והרוב הנכבד, ממתיקותה של אי ההבנה והפשיטות הנבערת שבה היו נפעמים מכל דבר הנשגב מבינתם.
במשך תקופה ארוכה היו נוסעים השניים כאשר בכל דרשה שכזו, יושב הרשל'ע בירכיתי בית המדרש וממתין לרב שיסיים את הרצאתו. עם הזמן, למד הרשל'ע את הדרשה על בורייה וידע כל שיג וקימוט, הערה, פלפול והלצה אגבית בהם היה הרב מתבל את דרשתו.
פעם אחת בעודם עושים את דרכם לעיירה נוספת, ביקש הרשל'ע נואשות מהרב כי יאות להתחלף עימו רק הפעם ויהיה העגלון ואילו הוא, הרשל'ע, יהיה הרב שיישא את הדרשה, ולו רק בכדי פעם אחת בחיים לחוש את טעמם של דברי חכמה והתעמקות המתקבלים באהדה אצל אלו השוחרים את דרך העיון ושכל הישר.
הסכים הרב ונאות להחליף עימו בביקור זה, ולתת לו התפקיד בעוד הוא לוקח את תפקידו שלו.
נכנס הרשל'ע לבית המדרש. נכבדי הקהל כבר חיכו שם וקיבלו אותו בסבר פנים יפות ובכבוד עצום. אט אט התאסף ההמון והרשל'ע החל נואם בקול בוטח. הוא נתן את הדרשה על כל סעיפיה ודייק בפרטים ובניואנסים הקטנים, פתח מראי מקומות, הגביה והנמיך את קולו במקומות הנכונים ושילהב את השומעים כנואם וותיק.
בתום ההרצאה היו הנוכחים חסרי מילים והכל הסתכלו בו במבט משתאה ומעריץ. כשאז פתח אחד מרבני הקהל את פיו ואמר: 'מזה זמן רב שאנו מתחבטים בשאלה הלכתית סבוכה שעלתה מתוך הלימוד ואנו אובדי עצות ממש. לשמחתנו נזדמן סוף כל סוף תלמיד חכם ראוי לשמו לעירנו...', וכאן שטח הלה את שאלתו הפלפולית והעמקנית דקות ארוכות.
כשסיים הלה, החוויר הרשל'ע מעט אך מיד התעשת מחפש אחר מפלט שלא יחשוף את מעמדו האמיתי, הוא העביר את ידיו בזקנו כחוכך בדעתו וכיווץ את גביני עיניו כמתלבט, חושב. עייני הכל היו נשואות אליו דרוכות אחר מענה ראוי ומשיב נפש על טרדה לימודית זו.
הרש'לע כמו התעורר משרעפיו וענה כשהוא רציני בהחלט, כשרק עיניו מחויכות ואישוניו בורקות באותו זיק שדבק בו בעת של קונדסות וליצנות:
' השאלה שלך, רבי יהודי, פשוטה כל כך, עד שאפילו העגלון שלי יודע את התשובה...'
ובכן, מסיים האורח שלנו אגב קינוח אף קולני, כל ימיי ניסיתי להתחקות באורחותיי אחרי הייחוס הנפלא הזה. בשבת הקרובה אשמח אם ייתן לי הרב לשאת דרשה במקומו....
שבת, השליח מזמין את הצאצא הנלהב לבימת בית הכנסת, הלה ניגש לבימה ולהפתעת השליח הוא לבוש בסירטוק ומגבעת עם קנייעטש, מכחכח בגרונו נושא מבט הרה משמעות כלשהי בקהל המתפללים ופותח:
'לפני כשבוע נגלה אלי בחלום סב סב סבי ר' הרשל'ע מאוסטרופולי והראה לי את המחזה הבא;
חב''דניק ופוילישע'רס צועדים להם בשיפולי השמים ומגיעים בטעות לגיהנום, מיד נושא הפוילשער את עיניו למעלה ומבקש: 'רבי תציל אותי, מידי שבת באתי לטיש ונדחסתי בין היושבים בצפיפות איומה....' מיד הגיעה יד גדולה ולקחה אותו לגן עדן. החב''דניק מיהר להתעשת אף הוא וקרא: 'רבי, תציל אותי... למדתי ב-'תומכי תמימים' ועשיתי מבצעים מידי יום שישי.....' לפתע קול גדול נשמע מעליו ; 'אל תדאג חסיד יקר, אתה נמצא כאן בשליחע'ס.....'
ובכן ידידיי היקרים, הגיע לפואנטה סוף כל סוף מיודענו החביב, החלטתי בין רגע כי אני הופך לחב''דניק חייכן.... איפה שלא אהיה, יהיה זה בחסות התפקיד !!!!!!
מאפשרים לכם לקבל
