מערכת COL
|
יום י"ב אדר ה׳תשע״ג
22.02.2013
ונהפוך הוא ● הרצל ויחיאל בישיבת פוניבז' ● כתבת וידאו
באווירת ימי הפורים, החליטו הרצל קוסאשוילי ויחיאל פליישמן לקיים 'ונהפוך הוא' משלהם, ויצאו לישיבת פוניבז' - מעוזם של 'המתנגדים' בבני-ברק ● הבשורות הטובות: כמה מהבחורים מחביאים חוברות של 'דבר מלכות' בפנימייה והם 'משוגעים' על 'הניגון האבוד' של חב"ד בעיבוד המחודש ● הבשורות הרעות: מה שהיה הוא שיהיה - אין סיכוי בזמן הקרוב לביקור גומלין בישיבה המרכזית בכפר חב"ד, ומבחינתם, התדמית על חסידי חב"ד לא השתנתה ● היה מעניין הרצל ויחיאל בפוניבז'
הרצל ויחיאל בפוניבז' (צילומים: שניאור שיף, עריכה: צביקי ריבקין, COL)
הרצל קוסאשוילי ויחיאל פליישמן
האמת היא שזה התחיל בכלל כקוריוז ולא תלינו הרבה תקוות במפגש הזה עם 'העולם שמעבר'. אז לפני שאתם תוקפים וחמתכם בוערת בכם, ושנייה לפני שאתם מתמלאים חימה, קחו בחשבון שסוף כל סוף מדובר בסוג של 'ונהפוך הוא' פורימי, ובאמת שאין מה לקחת ללב.
ובכל זאת, אי אפשר שלא להביא כמה וכמה תובנות מהביקור בישיבת פוניבז' הידועה, מעוזם של 'המתנגדים', שמשם יצאה שנאה וארס לחב"ד ולקדוש לנו, על כל המשתמע מכך.
נתחיל בכך שזה לא היה קל. למצלמה אכן כולנו 'היינו נחמדים', אבל בוויכוחים שלא לעין המצלמה, נראה שלא הרבה השתנה. רבה של בני ברק הרה"ח רבי משה יהודה לייב לנדא שליט"א מכונה שם בזלזול מופגן, ועל ביקור גומלין בשיבה המרכזית בכפר אין מה לדבר, והתדמית על החב"דניקים לא השתנתה.
לא ברור מה מקורה של השנאה היוקדת הזאת אצל נערים צעירים שחלקם הגדול נולד 'לאחר הצמצום' לאחר ג' תמוז. ככל הנראה מדובר בבורות ובשנאה חסרת טעם שהשתרשה ועברה מדור לדור.
אבל היו גם כמה נקודות של אור בעניים החב"דיות שלנו. מסתבר שגיליון ה'דבר מלכות' לא זר להם. כמה מהם ידעו לספר בדיסקרטיות הרצויה, שבפנימייה מתגלגלות להן כמה חוברות כאלה.
מאחורי הקלעים
יש בהחלט תחושת החמצה בכל מה שקשור למובא בכתבה שלפניכם. כי האמת היא שהשיחות המשחררות והעמוקות באמת יכלו לקרות רק לאחר שהמצלמה כבתה. שם בעצם גילינו את הבחורים שהתוודו בפנינו שהם מחזיקים במגירה האישית שליד מיטתם את גיליונות ה"דבר מלכות", ומאידך לפגוש במקביל גם את מה שציפינו לו -דעות קדומות ותיאוריות שקיבלו הבחורים בישיבה מהוריהם על מהי חב"ד ומה היא מייצגת.
אבל זה היה די ברור לשמוע זאת מבחורים שאמרו שהשאיפה שלהם להיות 'גדול' בדיוק כמו אבא שלהם, ואת האבא שלהם מסתבר שכבר הכרנו בעבר...
בשטח עצמו זה התחיל בשיחת היכרות עם אחד הבחורים ששטח בפנינו את סדר היום בישיבה, המשיך בלימוד סוגיה במסכת גיטין הנלמדת בישיבה, ובוויכוחים על סביב התהום האידיאולוגי שפעור בינינו, כשאנחנו מצידנו מנסים שלא ליפול למלכודת הקלישאות.
בין לבין ניסינו לברר איתם האם הם מודעים להיסטוריה האמיתית ולסיפור של שנחאי במלחמת העולם השנייה... הם כמובן דקלמו את אלה ששכתבו עבורם את ההיסטוריה מחדש, ואפילו ציטטו 'בריתחא דאורייתא' שאחד מרבניהם אמר פעם: "על הכל אני סולח לליובאוויטשערס, רק לא על זה שחטפו לי את ר' שלוימה קרליבך..."
לאחר שעה של לימוד, ושעה נוספת של סיור בסביבת הזאל תוך כדי וויכוחים סוערים, סיימנו את הביקור בתחושה של 'גאוות יחידה'.
או כפי שאמרנו לאחד הבחורים שם: "בכנות, אנחנו לא מקנאים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שלך. אם אתה עושה הכל בשביל להינצל מהגהינום זו בעיה שלך, אל תמשוך אותי איתך בבקשה".
אבל לך תסביר להם שאנחנו באמת מאמינים שהסגפנות לא תציל אותנו מהגהינום ושכולנו בטוח נגיע לשם בסופו של דבר...
אז אולי לא מדובר בנס כל כך גדול שנכנסו ויצאנו משם בשלום, אבל ללא ספק המרחק בין העולמות הוא רחוק, ואולי טוב שכך...
פורים שמח!
לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה, או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן
האמת היא שזה התחיל בכלל כקוריוז ולא תלינו הרבה תקוות במפגש הזה עם 'העולם שמעבר'. אז לפני שאתם תוקפים וחמתכם בוערת בכם, ושנייה לפני שאתם מתמלאים חימה, קחו בחשבון שסוף כל סוף מדובר בסוג של 'ונהפוך הוא' פורימי, ובאמת שאין מה לקחת ללב.
ובכל זאת, אי אפשר שלא להביא כמה וכמה תובנות מהביקור בישיבת פוניבז' הידועה, מעוזם של 'המתנגדים', שמשם יצאה שנאה וארס לחב"ד ולקדוש לנו, על כל המשתמע מכך.
נתחיל בכך שזה לא היה קל. למצלמה אכן כולנו 'היינו נחמדים', אבל בוויכוחים שלא לעין המצלמה, נראה שלא הרבה השתנה. רבה של בני ברק הרה"ח רבי משה יהודה לייב לנדא שליט"א מכונה שם בזלזול מופגן, ועל ביקור גומלין בשיבה המרכזית בכפר אין מה לדבר, והתדמית על החב"דניקים לא השתנתה.
לא ברור מה מקורה של השנאה היוקדת הזאת אצל נערים צעירים שחלקם הגדול נולד 'לאחר הצמצום' לאחר ג' תמוז. ככל הנראה מדובר בבורות ובשנאה חסרת טעם שהשתרשה ועברה מדור לדור.
אבל היו גם כמה נקודות של אור בעניים החב"דיות שלנו. מסתבר שגיליון ה'דבר מלכות' לא זר להם. כמה מהם ידעו לספר בדיסקרטיות הרצויה, שבפנימייה מתגלגלות להן כמה חוברות כאלה.
מאחורי הקלעים
יש בהחלט תחושת החמצה בכל מה שקשור למובא בכתבה שלפניכם. כי האמת היא שהשיחות המשחררות והעמוקות באמת יכלו לקרות רק לאחר שהמצלמה כבתה. שם בעצם גילינו את הבחורים שהתוודו בפנינו שהם מחזיקים במגירה האישית שליד מיטתם את גיליונות ה"דבר מלכות", ומאידך לפגוש במקביל גם את מה שציפינו לו -דעות קדומות ותיאוריות שקיבלו הבחורים בישיבה מהוריהם על מהי חב"ד ומה היא מייצגת.
אבל זה היה די ברור לשמוע זאת מבחורים שאמרו שהשאיפה שלהם להיות 'גדול' בדיוק כמו אבא שלהם, ואת האבא שלהם מסתבר שכבר הכרנו בעבר...
בשטח עצמו זה התחיל בשיחת היכרות עם אחד הבחורים ששטח בפנינו את סדר היום בישיבה, המשיך בלימוד סוגיה במסכת גיטין הנלמדת בישיבה, ובוויכוחים על סביב התהום האידיאולוגי שפעור בינינו, כשאנחנו מצידנו מנסים שלא ליפול למלכודת הקלישאות.
בין לבין ניסינו לברר איתם האם הם מודעים להיסטוריה האמיתית ולסיפור של שנחאי במלחמת העולם השנייה... הם כמובן דקלמו את אלה ששכתבו עבורם את ההיסטוריה מחדש, ואפילו ציטטו 'בריתחא דאורייתא' שאחד מרבניהם אמר פעם: "על הכל אני סולח לליובאוויטשערס, רק לא על זה שחטפו לי את ר' שלוימה קרליבך..."
לאחר שעה של לימוד, ושעה נוספת של סיור בסביבת הזאל תוך כדי וויכוחים סוערים, סיימנו את הביקור בתחושה של 'גאוות יחידה'.
או כפי שאמרנו לאחד הבחורים שם: "בכנות, אנחנו לא מקנאים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שלך. אם אתה עושה הכל בשביל להינצל מהגהינום זו בעיה שלך, אל תמשוך אותי איתך בבקשה".
אבל לך תסביר להם שאנחנו באמת מאמינים שהסגפנות לא תציל אותנו מהגהינום ושכולנו בטוח נגיע לשם בסופו של דבר...
אז אולי לא מדובר בנס כל כך גדול שנכנסו ויצאנו משם בשלום, אבל ללא ספק המרחק בין העולמות הוא רחוק, ואולי טוב שכך...
פורים שמח!
לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה, או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
