מנהגי חב"ד לתענית אסתר ולימי הפורים
תענית אסתר:
* זמן כניסת הצום באזור המרכז הוא בשעה 4:01 לפנו בוקר. צאת הצום בשעה 17:57
* נשים מעוברות או מניקות שקשה להן הצום אינן חייבות לצום ובתנאי שמרגישות קושי מסוים ואינן צריכות להתחיל לצום ואז להרגיש את הקושי בצום אלא די בכך שיודעות לפני הצום שקשה להן לצום ואינן צריכות להתחיל את הצום.
* יולדת בתוך שלושים יום ללידה אינה צמה כלל אף אם מרגישה שיכולה לצום .
* שאר חולים שחייבים לאכול כגון חולי לב וסכרת וכדומה או חולה שנפל למשכב ומרגיש שהצום קשה לו מכביד עליו את החולי או הכאב – אינם צריכים לצום .
* מי שיש לו כאבים חזקים ומרגיש שאינו יכול לצום – לא יצום .
* מי שבריא אך חייב לקחת תרופות, יקח בלי מים ואם אינו יכול – ימיס את הכדור במים.
* נותנים 'מחצית השקל' ביום חמישי, תענית-אסתר (למרות שאין זה סמוך לפורים) לפני תפילת מנחה ואפשר לתת לכל מטרת צדקה ואין חובה לתת לעניים דווקא.
* חיוב הנתינה הוא לכל אחד מבני הבית הגברים שמעל גיל מצוות, ונוהגים לתת גם עבור בניו הקטנים ואם אשתו מעוברת נותן גם עבור הוולד . מנהגנו הוא שנותנים (עבור בניו הקטנים וגם) בעבור אשתו ובנותיו הקטנות . בנות גדולות ראוי שיתנו בעצמן .
* חשוב להדגיש: אם התחיל לתת פעם אחת בשנים קודמות בעבור בני ביתו הקטנים – צריך להתמיד במנהג זה לתת עבורם ויש להמשיך במנהג זה לתת עבורם גם לאחר שכבר בגרו ונותנים עבור עצמם .
* מי שלא נתן 'מחצית השקל' בתענית-אסתר, יכול להשלים זאת ביום שישי ובפורים.
* 'מחצית השקל' היא חצי מהמטבע המקומי ומאחר וכתוב בתורה שלוש פעמים 'מחצית השקל' לכן נותנים שלוש מחציות של המטבע המקומי, ובארץ ישראל נותנים שלוש חצאי שקלים בעבור כל אחד ואחד, זהו עיקר הדין.
* יש הנוהגים לתת שלוש חצאי מטבע חשוב ובימינו נותנים שלוש חצאי דולר. מאחר ואין לכל אחד מטבע של חצי דולר, לכן ישנם גבאי צדקה המחזיקים מטבעות אלו ומשלמים להם שווי שלושת חצאי הדולר ועל ידי כך קונים מהם את המטבעות הללו ואותם נותנים לתוך הקופה .
* יש נוהגים לתת סכום 'מחצית השקל' מדאורייתא, שהיא 9.6 גרם כסף טהור, ושוויה בשנה זו הוא בערך 36 שקל, ויש להתעדכן בשער המדויק ביום תענית-אסתר.
* הנותנים בעד בני משפחתם הקטנים – די לתת שלושה חצאי שקלים כפי המטבע המקומי. אך מי שנתן בשנים קודמות סכום גבוה יותר כגון שלושה חצאי דולר עבור בני ביתו הקטנים – אינו יכול לשנות לסכום נמוך משום נדר.
פרשת זכור:
* מותר לטעום מיני מזונות בבוקר 'שבת זכור' .
* גם נשים משתדלות מאוד לשמוע קריאת 'זכור' .
* קוראים פעמיים זכר, תחילה זֵכר בצירה ואחר כך זֶכר בסגול . והעולה קורא יחד עם הבעל-קורא כמו בכל קריאת-התורה .
* יש המקפידים להשתדל לשמוע את ברכת העולה לקריאת זכור .
* בקריאת 'זכור' אין צריכים כוונה מיוחדת לצאת ולהוציא ידי חובה .
* מי שלא שמע קריאת 'זכור', יכול בשעת-הדחק לצאת בקריאת 'ויבוא עמלק' בפורים וכן ישתדל לשמוע פרשת 'זכור' כשיקראו בפרשת כי-תצא .
שבת ערב פורים:
* אין אומרים 'אב הרחמים' לאחר חצות היום וכן אין אומרים במנחה 'צדקתך' .
* מותר ללמוד טעמי המגילה בשבת מתוך מגילה כשרה, בשבת שחלה בערב פורים (כבשנה זו) .
* אסור להביא את המגילה לבית-הכנסת בשבת, משום 'מכין משבת לחול' וכן אין מביאים על-ידי קטן, ובשעת-הדחק-גדוֹלה אפשר להביאה בשבת בצנעה ובתנאי שילמד בה בבית-הכנסת . כל זה הוא בשבת עצמה עד 'פלג המנחה' אך מ'פלג המנחה' עד מוצאי שבת המגילה היא 'מוקצה ואין לגעת בה ולהביאה לבית הכנסת .
* מותר ללכת מבית הכנסת לבית על מנת להביא את המגילה ואין בהליכה זו משום 'ממצוא חפצך' , ומיד בצאת השבת יכול להביא את המגילה לבית הכנסת ואינו צריך לומר 'ברוך המבדיל' אף-על-פי שהוא לפני מעריב . וכל זה הוא בתנאי שרק לוקח את המגילה בלבד אך אם עושה גם מלאכה וכגון שחוזר לבית הכנסת ברכבו – חייב לומר 'ברוך המבדיל'.
* בליל פורים מרבים קצת בסעודה. לובשים בגדי שבת כל הפורים .
זמן קריאת המגילה:
* אבל בשנת אבלותו ניגש חזן בתפילות הפורים. ואם הוא 'בעל קורא' מברך בעצמו שהחיינו על קריאת המגילה .
* קריאת מגילה זמנה לאחר תפילת ערבית ואמירת קדיש שלם עם תתקבל. לאחר המגילה אומרים בשנה זו שחל פורים במוצאי שבת ויהי נועם ואתה קדוש ואומרים קדיש שלם בלי תתקבל .
* בשנה זו, שפורים חל במוצאי-שבת, קוראים בבית-הכנסת קודם 'הבדלה'. אך הקורא בביתו ביחידות, מבדיל תחילה ואחר-כך קורא המגילה ואומר 'ויתן לך' לאחר הקריאה . ונראה שכן הוא הדין גם למי שכבר יצא בקריאת מגילה וקורא פעם נוספת לאחרים (ואפילו למניין) – שמבדיל תחילה ואחר כך קורא להם.
*זמן קריאת המגילה הוא בליל פורים מצאת-הכוכבים עד עלות-השחר. ולכתחילה יש לקרוא המגילה עד חצות . ומותר ללמוד לפני קריאת המגילה .
* זמן המגילה ביום הוא מנץ-החמה עד השקיעה, ואם קורא בבין-השמשות יקרא בלא ברכה . ואם מתחיל לקרוא מבעוד יום וגומר בבין-השמשות, נראה שיכול לברך.
* קריאת המגילה ביום חשובה יותר מקריאת המגילה בלילה ולכן אם מזדמן ב'מבצעים' לקרוא רק פעם אחת – עדיף לקרוא דווקא ביום .
* בית-כנסת שיש בו כמה חדרים, צריכים הכול להתאסף למקום אחד ולשמוע יחד את המגילה, משום "ברוב עם הדרת מלך" .
ברכות המגילה:
* כופלים המגילה כ'איגרת', לשלושה חלקים, וכך עושים גם השומעים , לפני תחילת הברכות, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לקריאה . וכן יש לעשות גם כשקורא ליחיד.
* הבעל-קורא מברך וכולם יוצאים ממנו .
* הקורא לאחר והוא כבר יצא ידי חובתו – יברך השומע את שלושת הברכות. ואם אינו יודע לברך – יברך הקורא בשבילו .
* מברכים בעמידה וגם השומעים צריכים לעמוד . גם כשקוראים ביחיד עומדים הן המברך והן השומע, בשעת הברכה . אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו" ו"צריך להזהיר לרבים שנכשלים בזה" .
* אין לדבר מתחילת הברכות עד לאחר סיום קריאת המגילה וברכת 'הרב את ריבנו' . ואם דיבר בין הברכות לתחילת המגילה – חוזר ומברך שוב . ונראה שחוזר ומברך רק "על מקרא מגילה".
* אם הפסיק בדיבור בין הברכות לתחילת הקריאה - חוזר ומברך , ונראה שצריך לברך שוב רק ברכת "על מקרא מגילה" ולא "שהחיינו" או "שעשה ניסים".
* בדיעבד אין סדר הברכות מעכב.
* השוכח לברך ונזכר לאחר שהתחיל את המגילה, יברך לפני הפסוק "איש יהודי", נזכר לאחר פסוק זה, יברך לפני "בלילה ההוא" . נזכר לאחר "בלילה ההוא" – יברך בסיום הפרק בו נזכר . נזכר לפני הפסוק האחרון – יברך במקום שנזכר .
* כשמברך באמצע הקריאה יברך גם ברכת שעשה ניסים וברכת שהחיינו . אם נזכר מיד בסיום קריאת המגילה לפני ברכת 'הרב את ריבנו' – יברך רק ברכת שהחיינו ושעשה ניסים . נזכר לאחר מכן - לא יברך, וכדאי שישמע מאחר העומד לקרוא במגילה וייצא ממנו ידי חובה.
קריאת המגילה:
*לכתחילה צריכים לכוון לצאת ידי חובה ולהוציא את השומעים ידי חובה, אך כשבאים לבית-הכנסת במיוחד כדי (להתפלל ו)לשמוע מגילה או מתאספים במקום מיוחד לשם שמיעת מגילה – יוצאים ידי חובה אף אם שומעים סתם, בלי כוונה לצאת בשמיעה זו, "לפי שהוא נגרר אחר מחשבתו הראשונה" שבא לשמוע מגילה. אך אם באים בסתם ושמעו מגילה – צריכים להתכוון במפורש לצאת ידי חובה .
* הבעל-קורא עומד בשעת הקריאה והקהל השומעים את המגילה – ואפילו אלו הקוראים לעצמם מתוך מגילה כשרה יחד עם הבעל קורא – יכולים לשבת. ואם קורא ליחידים או נשים, יכול גם הבעל-קורא לשבת בשעת קריאה .
* במקום שאין מניין, כדאי לשמוע במעמד עוד אנשים ולא שכל אחד יקרא לבד , וכן אחד יברך לכולם.
* לכתחילה צריך הבעל-קורא להפסיק בין פסוק לפסוק, רק כדי שיעור נשימה .
* צריך לקרוא כל מילה מתוך הכתב. אך אם קרא כמה מילים על-פה – יצא . וחייב להשמיע לאוזניו מה שקורא, כיוון שלדעת כמה פוסקים אם לא שמע – לא יצא .
* אם החסיר אפילו מילה אחת בקריאה או בשמיעה – לא יצא . לכן צריך לקרוא ברור, כדי שישמעו השומעים כל מילה וייצאו ידי חובתם.
* טעות בקריאה (או בניקוד), שאינה משנה את משמעות המילים – אינה מעכבת . ואם טעה בטעות המשנה את משמעות המילה – צריך לחזור למקום שטעה ולקרוא משם והלאה .
*אם אין קורא היודע 'טעמים' ואחר מסייע לו בקריאה, מתוך חומש, צריך להיזהר לקרוא לו בשקט, כדי שהשומעים ישמעו רק את הקורא מתוך מגילה ולא את הקורא מהחומש. ואם אין מי שיעזור – אפשר לקרוא בלי 'טעמים', אבל לקרוא בלי טעויות המשנות את המשמעות ומעכבות את הקריאה.
* אם התחיל לקרוא המגילה והגיע אדם היודע לקרוא – אפשר לתת לו לקרוא (אך כמובן שאינו יוצא בקריאה זו שהרי לא קרא מהתחלה) .
* כאשר קוראים במניין, נוהגים לכתחילה שכל אחד שיש לו מגילה כשרה קורא לעצמו בלחש, ובפרט בבית-כנסת שיש בו רעש ובלבול, ויכול להפסיד שמיעת כמה מילים . וצריך לשים לב לקרוא יחד עם הבעל-קורא . וכדאי שיקרא באופן שמשמיע לאוזניו מה שקורא , אך לא יקרא בקול-רם, אלא אם כן הוא מכוון להוציא את כל מי שישמע ממנו ולא מהבעל-קורא .
* השומע ומקשיב מתוך חומש, יקשיב לכל מילה ולא יקרא בפיו יחד עם הבעל-קורא (ואף אם קוראים המגילה בשבילו בלבד ). ואם החסיר בשמיעת כמה מילים (כגון שהתנמנם או שדיבר באמצע המגילה והמשיך הבעל-קורא לקרוא), בדיעבד יכול לומר בפיו את אותן המילים שהחסיר וכן את שאר המילים, עד שידביק את הבעל-קורא, וכשיגיע אליו ימשיך לשמוע באוזניו (ואמירה זו צריכה להיות באופן ששומע באוזניו מה שמוציא בפיו, כפי שציינו לעיל).
* אם נכנס לבית-הכנסת לאחר שהבעל-קורא כבר התחיל לברך – יברך בלחש מהר (אף-על-פי שמקשיב מתוך חומש) . ובדיעבד ובשעת-הדחק, אם התחיל הקורא לקרוא קצת – יכול לברך ולהשלים מהר בפיו את מקצת הפסוקים שהבעל-קורא קרא כבר (שכן בדיעבד, השלמת מילים בפה יכולה להיות עד חצי המגילה) .
* שמיעת המגילה חייבת להיות באוזניים ולא על-ידי טלפון ורמקול, אך לא חייבים לעמוד באותו חדר של הבעל-קורא, אלא אפשר לעמוד אפילו מחוץ לבית-הכנסת, ובתנאי שיתכוון לשמוע ולצאת ידי חובה .
* מי שקשה לו השמיעה והוא שומע רק על-ידי מכשיר-שמיעה, עדיף שיקרא לעצמו מתוך מגילה כשרה ולא ישמע מהבעל-קורא . וצריך גם שישמע באוזניו מה שמוציא מפיו . ואם לא שמע באוזניו – לא יצא ולא הוציא אחרים .
* השומע קדיש, ברכו או קדושה באמצע קריאת-המגילה צריך לענות כפי שעונים באמצע אמירת הלל .
* אין מברכים 'אשר יצר' באמצע המגילה אלא רק לאחריה.
* אם דיבר הבעל-קורא או השומע – ממשיך ממקום שהפסיק וצריך השומע לראות שלא הפסיד אף מילה בזמן שדיבר, ואם הפסיד – ישלים בקריאה מהירה עד שיגיע למקום שאוחז הבעל קורא.
* מי שהוצרך להפסיק באמצע קריאת המגילה – יכול להצטרף למניין אחר ולהמשיך ממקום שפסק , אך יזהר לא לדבר.
* הפסיק באמצע קריאת המגילה, בין ברצון ובין באונס – ממשיך בקריאה ממקום שפסק, ואפילו שהפסיק לזמן ארוך כל-כך שהיה יכול לגמור בו את כל המגילה .
* כאשר מקשיבים למגילה, צריכים להתכוון להקשיב לבעל-קורא , אך קורה שחושבים על דברים אחרים באמצע המגילה, ויש במחשבות אלו שני סוגים: א. הרהורים בלבד, אך בשעת ההרהור הוא עדיין שומע את הבעל-קורא, ובזה אין ההרהור מפסיק ואינו מעכב . ב. פניית הלב, כלומר הרהורים כאלו הגורמים לטרדה שכתוצאה ממנה הוא אינו מקשיב לבעל-קורא ומתנתק לרגע ופתאום מתעורר ומגלה שהבעל-קורא המשיך הלאה והוא לא שם לב. במקרה כזה לא יצא ידי חובת קריאה (ואפילו שעומד סמוך לבעל-קורא והמילים חלפו לו ליד האוזן) . אך בדיעבד יכול להשלים את המילים שלא שמע, עד שיחבור לבעל-קורא. אך אם קורא בעצמו את המגילה, יצא ידי חובתו אף אם חשב על דברים אחרים באופן שהתנתק ושכח מקריאתו .
דינים נוספים בקריאה:
* ארבעת הפסוקים קוראים הקהל ואחר-כך חוזר עליהם הבעל-קורא , וכן עושים גם בקריאה לפחות ממניין. ואנשים בקהל הקוראים בעצמם מתוך מגילה כשרה – קוראים פסוקים אלו עם הציבור.
* מכים רק ב"המן" שמצורף לו תואר .
* מגביהים הקול מ"בלילה ההוא" ומנענעים המגילה במילים "האיגרת הזאת" ו"איגרת הפורים" .
* "להשמיד להרוג ולאבד" וחוזרים שוב עם הוספת האות ו' – "ולהרוג ולאבד". "ואיש לא עמד בפניהם" ולאחר מכן חוזרים וקוראים, "ואיש לא עמד לפניהם".
* עשרת בני המן, לכתחילה אומרים בנשימה אחת מ"חמש-מאות איש". ובדיעבד, יצא ידי חובה אם הפסיק ביניהם בנשימה. ואם לא יכול להחזיק נשימה מ"חמש-מאות" – יתחיל מ"ואת פרשנדתא" . גם הקהל קוראים את עשרת בני המן בנשימה אחת . ואם אינו יכול להחזיק נשימה ובאפשרותו לקרוא מתוך הכתב בלי נשימה אחת או בנשימה אחת אך לא מתוך הכתב – עדיף שיקרא מתוך הכתב. וצריך להיזהר לקרוא את כל 'ואת' מתוך הכתב וכן לקרוא בכל אחד מבני המן את 'ואת' המתאים לו אך בדיעבד אין זה מעכב שהרי יכול לקרוא כמה מילים בעל פה.
* הקורא את המגילה לנשים – אם יוצא ידי חובתו בקריאה זו, הוא מברך את הברכות ופוטר אותן, ואם הקורא כבר יצא ידי חובתו – כל אחת מהנשים מברכת בעצמה .* בסיום קריאת המגילה בציבור, מברכים ברכת "הרב את ריבנו" בעמידת כל הציבור , וברכה זו יכול כל אחד מהציבור לברך, וגוללים את המגילה רק לאחר הברכה . אם דיבר בין סיום המגילה לברכה, עדיף שישמע ברכה זו מאחר .
* כשקורא ביחיד יש לקרוא "ברכה היקרה הזו" בלי שם ומלכות .
* יש הנוהגים להיזהר לא לגעת במגילה בשעת הקריאה ולשיטתם גם אין לגעת במגילה בתוך הסעודה, אך לא ראינו זהירות זו בשעת הקריאה אצל כ"ק אדמו"ר, ולכן גם בשעת הסעודה יש להקל בזה.
* אין לקחת מגילת חברו בלי רשותו .
נשים בקריאת מגילה:
* כדאי שגם נשים לא יאכלו לפני קריאת המגילה, אך יכולות להקל (ובפרט מעוברת ומניקה), אך לא בנטילת-ידיים.
* נשים חייבות בכל מצוות הפורים. ואם יכולות ללכת לבית-הכנסת לשמוע את המגילה, עדיף שילכו משום 'פרסומי ניסא' . ואם לא יכולות לשמוע בעזרת-נשים כל מילה – יקראו את המגילה בבית ואין הידור לשמוע מגילה בהשתתפות עשר נשים דווקא.
* מנהגנו שמברכות "על מקרא מגילה" למרות שהן רק שומעות . ולכתחילה צריכות לעמוד בשעת אמירת הברכות .
* יש לשים לב לשמוע מגילה לאחר אמירת ברכות-השחר וברכות-התורה.
* מברכים 'שהחיינו' גם בקריאת המגילה ביום ומכוונים לפטור גם את שאר מצוות היום.
* אישה שצריכה להפסיק באמצע המגילה ולגשת לתינוק וכדומה, יכולה להפסיק אך תשתדל מאוד לא לדבר.
קטנים:
* קטנים וקטנות חייבים בכל מצוות הפורים מדין חינוך למצוות (והגיל הוא בערך 6 ותלוי לפי הבנתו וחריפותו של הילד). ויש להביאם לבית-הכנסת ולחנכם להקשיב למגילה, ככל יכולתם, אף אם ברור שאינם מסוגלים להקשיב לכל הקריאה כולה . "מנהג טוב" להביא לבית-הכנסת קטנים וקטנות שהם פחות מגיל חינוך ואינם מסוגלים להקשיב כלל לקריאה , אך לא קטנים ממש המבלבלים דעת השומעים .
קטנים שהגיעו לחינוך חייבים בכל מצוות היום . ואם יש ספק אם הגיעו לחינוך – "ספיקא לחומרא" .
* קטן שהגיע לחינוך ולא שמע את המגילה צריך לקרוא לו ויברך הוא בעצמו ובתנאי שברור שמסוגל להקשיב לכל המגילה.
על הניסים:
* אומרים "ועל הניסים" ביום הפורים. ואם שכח לומר בברכת-המזון ונזכר לאחר שאמר ה' של סיום הברכה, אינו חוזר, וכשיגיע ל'הרחמן' יאמר 'הרחמן הוא יעשה לנו ניסים' וכו' . ונראה ש'הרחמן' זה נאמר לאחר 'הרחמן הוא ישבור עול גלות מעל צוארינו' . ואם נזכר לפני סיום הברכה, חוזר ואומר, אף אם אמר שם ה' באמירת "ועל הכול ה' אלוקינו" .
* שכח 'ועל הניסים' בתפילות, אם נזכר לאחר שאמר ה' של "הטוב שמך" – אינו חוזר , ואין מדלגים "ועל הניסים" בשביל לסיים מהר ולהספיק 'קדושה' .
* בן י"ד שאמר ביום ט"ו "ועל הניסים" (וכן להפך), אינו חוזר ואין זה 'הפסק' .
יום פורים:
* נוהגים להתחפש בפורים וללבוש מסכות כדי להרבות בשמחה . ואין מתחפשים לבע"ח טמאים.
* אין טועמים לפני קריאת המגילה .
* נוהגים ללכת למקווה כמו לפני כל עשיית מצווה.
* על-פי קבלה יש לקרוא מגילה לאחר התפילה דווקא, ואפילו אם בשל כך יצטרך לקרוא המגילה ביחידות .
* קוראים בתורה "ויבוא עמלק" בפרשת בשלח, ומקדימים 'זֶכר' (בסגול) ל'זֵכר' (בצירה). ומי שלא שמע פרשת 'זכור' ב'שבת זכור', יכול להתכוון לצאת ידי חובת מחיית עמלק בקריאה זו . ונראה שאין צריך לומר לבעל-קורא שיכוון להוציאו .
* מיד לאחר קריאת התורה קוראים במגילה ואחר כך אומרים 'אשרי ובא לציון' וקדיש ורק אז מכניסים את ספר התורה להיכל .
* קוראים עם טלית ותפילין ומברכים 'שהחיינו' גם ביום , ומכוונים לפטור את שאר מצוות היום. ואם לא כיוון, ישמע שוב את הברכה במניין אחר. ומברכים ברכת שהחיינו גם אם כבר קיים את מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודה .
* אחרי המגילה ממשיכים "אשרי" וכו'.
בן עיר ובן כרך:
סוגיה זו מורכבת מאוד וכאן כתבנו את הדינים העיקריים העולים מהשיטות, וכל מקרה שאינו מופיע להלן יש לשאול רב.
* תושב כפר-חב"ד החוגג פורים ביום ראשון, י"ד באדר ורוצה לעלות לירושלים – האפשרות העדיפה היא לעלות לירושלים ביום שני ט"ו באדר וכך נפטרים מכל השאלות. וכן תושב כפ"ח הנמצא במוצאי-שבת בירושלים – האפשרות העדיפה היא שיחזור לכפ"ח עוד באותו הלילה, או שיישאר בירושלים עד יום שני בבוקר וינהג פורים ביום ט"ו כמנהג ירושלים, וכך נפטר מכל השאלות.
* תושב כפ"ח הנמצא במוצאי-שבת בירושלים וחוזר לכפ"ח לפני עלות-השחר – צריך לחגוג ביום י"ד ויכול לקרוא מגילה במוצאי-שבת בירושלים ובברכה. וכן אם נמצא בכפ"ח בעלות-השחר של יום י"ד ונוסע לירושלים ביום י"ד - יכול לקרוא מגילה עם ברכה ולקיים שאר מצוות-היום גם בירושלים.
* תושב כפ"ח הנוסע לשבת לירושלים וחוזר משם ביום ראשון בצהריים, לְדעת כמה פוסקים הוא נפטר לגמרי ממצוות פורים (כיוון שבעלות-השחר של י"ד היה בירושלים ובעלות-השחר של ט"ו היה בכפ"ח), ולכן עליו לחזור לכפ"ח במוצאי-שבת ולחגוג את יום י"ד או להישאר בירושלים עד יום שני בבוקר ולחגוג שם את יום ט"ו.
* תושב כפ"ח שנסע לירושלים ביום י"ד ונשאר בירושלים בליל ט"ו ואפילו לאחר עלות השחר – אינו צריך לחגוג פורים פעם נוספת .
וכן להיפך:
* בן ירושלים הרוצה לבוא לכפר-חב"ד – האפשרות העדיפה היא שיבוא לכפ"ח בי"ד ביום ויחזור לירושלים בליל ט"ו לפני עלות-השחר ואז חוגג את הפורים ביום ט"ו בירושלים, ובמקרה זה יכול לקרוא את המגילה בליל ט"ו גם בכפ"ח.
* בן ירושלים הנמצא בשבת או במוצאי-שבת בכפ"ח – יחזור לירושלים לפני עלות-השחר ויחגוג פורים ביום ט"ו בירושלים, ואינו קורא את המגילה בליל י"ד עם אנשי כפ"ח ואינו אומר "ועל הניסים". אפשרות נוספת היא שיישאר בכפ"ח עד יום שני בבוקר ויחגוג פורים ביום י"ד בכפ"ח וכך יינצל מכל השאלות.
* בן ירושלים שנסע לכפ"ח בי"ד ביום – אינו חוגג כלום בכפ"ח ועליו לחזור לירושלים לפני עלות-השחר של ט"ו ואז להתחייב בפורים בליל ט"ו ויומו. ואם נמצא בכפ"ח ויודע שיחזור לירושלים לפני עלות-השחר של יום ט"ו – יכול לקרוא את המגילה בברכה כבר בכפ"ח, למרות ששם כבר נגמר פורים.
משלוח מנות:
* המכינים בביתם משלוחי מנות אפויים – צריכים לזכור להפריש חלה (מקילו שלוש מאות) ובברכה (מכמות של קילו שבע מאות) .
* הפרשת חלה נעשית מעיסה אחת העשויה באותה צורה, אך המכינים כמה סוגי עיסות ומקפידים שלא יתערבו העיסות – צריך שיהא בכל אחת שיעור חלה והם אינם מצטרפים יחד לשיעור אחד של חלה. האופים עיסה לאוזני המן – כל העיסה מצטרפת לחיוב חלה, אף שבדעתם אחר כך למלאות את האוזני המן במילויים שונים .
* זמן משלוח מנות הוא ביום ולאחר ברכת שהחיינו על המגילה ולכן אם מקיים משלוח מנות לפני ברכת שהחיינו יש לכוון שלא לצאת ידי חובה במשלוח מנות זה. גם נשים חייבות בזה; ואישה תשלח לאישה ואיש לאיש, ולא להיפך . וכן גדולים וגדולות מעל גיל מצווה, אף שגרים אצל ההורים, חייבים בזה בעצמם ואינם יוצאים במה ששולחים ההורים .
* אישה נשואה תשלח בעצמה, מלבד מה ששולח בעלה, כמו כן יכול בעלה לשלוח בשמה ובתנאי שיהיה מידיעתה .
* שולחים שתי מנות לאיש אחד שהוא 'רעהו' (ולכתחילה שיהא מעל גיל בר-מצווה ). וצריך להיות דברי מאכל או שתייה הראויים לאכילה כמו שהם ואינם צריכים בישול , ולא די בכך שהמנות יהיו בכמות של כזית מאכל או רביעית משקה אלא צריך שיהיו גדולות, הראויות להתכבד לפי המקום, וצריכות להיות שונות (ולא רק בטעמן) . שתי המנות צריכות להינתן יחד .
* לכתחילה שולחים את המנות על-ידי שליח . ושולחים על-ידי הקטנים – לחנכם במצוות .
* המצווה מתקיימת רק כשמגיע לידי המקבל והמקבל יודע ששלחו לו וכן יודע מי הוא השולח . וכמובן שכל זה הוא רק במנה אחת שהיא המצווה ובשאר המשלוחים אין צורך להקפיד על כל הנ"ל.
* אבֵל (רח"ל), שולח מנות של אוכל, אך לא דברי תפנוקים. ואין שולחים לו במשך י"ב חודש הראשונים להוריו או שלושים יום על שאר קרובים . ואם שלחו לו, יכול לקבל ואינו צריך להחזיר . ובפשטות, מותר לשלוח לאשת האבל וכל-שכן לבעל האבלה.
מתנות לאביונים:
* גם נשים חייבות במתנות-לאביונים, ואישה יכולה לתת לאיש ולהיפך . ובעל נותן בשביל אשתו גם שלא בידיעתה .
* זמן מתנות-לאביונים הוא ביום פורים ולא בליל פורים ולאחר ברכת שהחיינו וקריאת המגילה ואם נותן לפני כן – יש לכוון לא לצאת זה ידי חובה. ואם פוגש עני בבית-הכנסת והוא לפני קריאת המגילה – ייתן לו צדקה ויתכוון שלא לקיים בזה את המצווה.
* צריך לתת לשני עניים, לכל אחד – מתנה. עני ואשתו נחשבים לשני עניים ואם נתן להם שתי מתנות - קיים את המצווה . וכן עני קטן המבין שנותנים לו מעות פורים, מקיימים בזה מתנות-לאביונים .
* שיעור המתנה לעני, לכתחילה, הוא שיעור סעודה של ג' ביצים, היינו כמה שעולה 171 גרם לחם (לחמניה רגילה היא בערך 80 גרם ואם כן מתנה לעני היא כמה שעולה מעט יותר משתי לחמניות). ומתנות אלו יכולות להיות כסף או אוכל.
* מתנות לאביונים צריך לתת באותו היום ואם אין לו עני יכול לתת לגבאי הצדקה שידו כיד עניים ונחשב כאילו נתן לעני בו ביום .
* זמן מתנות-לאביונים הוא אחר קריאת המגילה . מתנות אלו צריכות להיות מכספו הפרטי ולא מקופת צדקה. ואם רצה יכול להוסיף על המתנה מכספי מעשר .
* אבֵל (רח"ל) נותן מתנות-לאביונים, ועני אבֵל יכול לקבל מתנות-לאביונים אפילו בתוך ימי השבעה .
* גדר אביון הוא מי שאין לו הכנסה קבועה שיכול להתפרנס ממנה את ההוצאות השוטפות הרגילות (לא כולל מותרות) שלו ושל בני משפחתו ואין לו נכסים (אחרים מלבד ביתו וכליו הצריכים לו), וכן מי שיש לו הכנסה קבועה המספיקה לו אך יש לו הוצאות חריגות שאינו יכול לכסות אותן במסגרת הפרנסה הרגילה שלו, כגון הוצאות רפואיות או הוצאות חתונת ילדיו (ברמה הרגילה הממוצעת של חתונה).
* החליט בליבו לפני פורים לתת סכום זה לעניים ביום פורים - אינו יכול לתת סכום זה למטרה אחרת אלא רק לעניים ביום פורים .
משתה ושמחה:
* זמן הסעודה הוא לאחר מנחה, אך אפשר לעשותה גם לפני חצות היום "ויקבץ אנשי ביתו וחבריו כי אי-אפשר לשמוח כראוי ביחיד" .
* צריכים ליטול הידיים לסעודת פורים וכן לאכול בה בשר , ובמקום של דחק וקושי אפשר להקל . נשים חייבות בסעודת פורים ולפיכך חייבות הן גם באכילת לחם ובשר (ועל-כל-פנים קציצות או מרק של בשר). וצריך לשתות יין מלבד שתיית 'משקה' . וצריך לשתות יותר מרגילותו ובתנאי שאין השתייה מזיקה לו ויירדם מתוך השתייה .
* המברך ברכת-המזון בלילה, אומר "ועל הניסים" ובתנאי שלא התפלל כבר מעריב באמצע הסעודה.
מאפשרים לכם לקבל
