מערכת COL
|
יום ח' אדר ה׳תשע״ג
18.02.2013
הרבי מבקש: "לעשות 'רעש' ממבצע פורים" ● לקט
בשבוע הבא, יצא לדרך "מבצע פורים" הגדול ו-COL מגיש לקט שיחות ועידודים מהרבי הנוגעים למבצע זה ● וגם: תשובות הלכתיות למצבים מיוחדים ב"מבצע פורים" לסיפור המלא
חובה על כולנו
החובה והזכות להשתדל ביותר, ובפרט אלו שיש להם השפעה על סביבתם, לפרסם בכל מקום שידם מגעת, גודל מעלת מצוות אלו, ושאפשר בנקל מאוד לקיימם, ולפרסם אשר כל אחד ואחת שהגיעו לגיל מצוות מחוייבים בהם, ולא עוד, אלא שגם הקטנים והקטנות שהגיעו לחינוך יקיימו בעצמם מצוות אלו, ובוודאי ובוודאי אשר תצליח ההשתדלות ויתווספו המונים מישראל לקיים את מצוות פורים.
(לקוטי שיחות, ח"ד, עמ' 1284).
לעשות 'רעש' ממבצע פורים
"צריך להשתדל ביותר, שכל אחד ואחת מישראל כולל גם הקטנים והקטנות שהגיעו לחינוך, יקיימו את המצוות דפורים, וזה יביא להתאחדות של כל ישראל, אנשים נשים וטף, שיורגש בהם בגילוי שהם "עם אחד" . . יעשו אסיפה על דבר הנזכר לעיל, לעשות שטורעם ('רעש') ולהביא הדבר לפועל ממש שכל אחד ואחת מישראל יקיימו את מצוות פורים" .
פעילות - בכל מקום
"הדגשה מיוחדת בנוגע ליהודים הזקוקים לעזר מיוחד, יהודים הנמצאים בבתי זקנים, בתי רפואה, בתי אסורים ואותם המצויים בצבא בכל מקום" .
עם חיילי צה"ל
"על אחת כמה וכמה שצריך להביא את מצוות החג לאלו שמשרתים בצבא הגנה לישראל, העומדים בגופם ושומרים ומגנים מתוך מסירות נפש ממש על גבולות ארץ ישראל, לשמור על 'שלימות הארץ' כפשוטו".
"ויישר כוח מיוחד מגיע לאלו הנוסעים לשמח את החיילים המגינים על גבולות ארץ-ישראל בשמחת הפורים, יחד עם קיום מצוות משלוח-מנות איש לרעהו ומתנות-לאביונים, באופן המתאים" .
בהזדמנות מסוימת, הרבי הודה לכל אלו שזיכו חיילים ב'מבצע פורים':
"יישר כוח מיוחד מגיע לאלו שפעלו לשמח יהודים בשמחת פורים מעבר לים ואף אלה שפעלו בכך במדינה זו, לשמח את בני ישראל המגינים על הגבולות בשמחת פורים ושאר מצוות החג... מכיון שהם (השלוחים שפעלו ב'מבצע פורים') בריחוק מקום גשמי, אך בקירוב ובהתאחדות רוחנית, יאמרו נא כל הנאספים כאן 'לחיים' עבור עצמם ועבורם. ו"גדולה לגימה שמקרבת" ויתבטל ההפסק וריחוק במקום גשמי, ותהיה מציאות של "עם אחד" .
עם המטופלים בבתי-רפואה
"על דרך זה בפעילות הפורים עם הנמצאים רחמנא-ליצלן בבתי-רפואה, שהנהלת בית-הרפואה צריכה לספק למטופלים את כל צרכיהם, ואין שם מציאות של 'עני'.
והעצה לכך היא כאמור, להביא קופת צדקה עימם, והמטופלים בבית-הרפואה ישימו את המטבעות שנותנים להם בקופת הצדקה, ובכך הם יקיימו מצוות מתנות-לאביונים.
וגם בפעולה עם הנמצאים בבית-הרפואה ישנה מעלה מיוחדת: רואים בעיני בשר את עידוד הרוח שנפעל על-ידי ביקור חולים בכלל, על אחת כמה וכמה כשהביקור קשור בכך שמקיימים עמם את מצוות הפורים, בדיוק כפי שכל יהודי, בריא ושלם בגופו, מקיים מצוות אלו, כך שזוהי נקודה נפלאה ופעולה נפלאה במצוות אהבת ישראל.
כל האמור לעיל דורש הכנה מיוחדת, שכן צריכים לשם כך לקבל רשיון מיוחד מהנהלת בית-הרפואה ומהנהלת בית-הכלא. לכן יש להתחיל בכל האמור מבעוד מועד, כבר מראש-חודש אדר" .
עם העולים החדשים
"דגש מיוחד ב'מבצע פורים' יש לשים לפעילות עם העולים החדשים שמגיעים מכל העולם. בחג הפורים צריך לזכות את העולים במצוות משלוח-מנות, באדיבות ובסבר פנים יפות [ומשלוח-מנות זה אינו בכלל מתנות-לאביונים, אלא לתת להם משלוח-מנות כפשוטו שיקיימו את המצווה].
ובמיוחד שבין העולים החדשים ישנם כאלה שבמשך שנים לא יכלו לקיים מצווה זו בגלוי, ואף כאלה שלא יכלו כלל לקיים מצוות משלוח-מנות. במילא צריך למצוא את כתובותיהם של העולים החדשים, ולוודא שכל אחד מהם יקבל משלוח-מנות.
ובאותו מעמד יש לזכות גם את העולים עצמם בנתינת משלוח-מנות. כלומר, לא חלילה באופן שנותנים להם ומיד לוקחים מהם חזרה את המשלוח-מנות, אלא יחד עם המשלוח-מנות שנותנים להם יש להוסיף עוד דבר, וזאת הם יתנו חזרה כמשלוח-מנות.
ולהדגיש, שמצוות משלוח-מנות היא על כל אחד ואחת מגיל בר מצווה ובת מצווה, ואף קטנים יותר מצד מצוות חינוך, וממילא ידאגו וירצו כולם לקיים המצווה.
במקביל, השלוחים שמביאים את המשלוח-מנות יהיו השלוחים של האביונים לקבל מהעולים החדשים כסף עבור מתנות-לאביונים. ולא שהשלוחים יקחו את מעות המתנות-לאביונים עבור עצמם, שכן הם אינם בכלל אביונים (ואדרבה, הנהגתם צריכה להיות ביד רחבה), אלא שהם יקבלו זאת בתור שליח בלבד, שמכניס בזו ומוציא בזו, ובכך יזכו את העולים החדשים גם במצוות מתנות-לאביונים" .
משלוח מנות: בן לבן, בת לבת
"כשנותנים לחיילים וכדומה 'משלוח מנות', יש להקפיד לתת לגברים בשם 'צעירי אגודת חב"ד' ולנשים בשם 'נשי חב"ד', וכדי שהם בעצמם יקיימו את המצווה – יש להדריכם להחליף את המנות" .
קריאת מגילה באמצעות מיקרופון
"אחד הקורא ואחד השומע מפי הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה".
וגדולי הפוסקים האחרונים דנו בשאלה שנתעוררה בדורות האחרונים, האם אפשר לצאת ידי חובה בשמיעת קריאת המגילה על ידי רמקול או דרך הטלפון או בשידור חי. ורובם העלו לאסור, כי הקול הנשמע על ידי הרמקול והטלפון וכיוצא בזה אינו קול האדם כלל, אלא קול המכשיר שקולט את קול האדם ומהפכו לגלים חשמליים המרעידים, ושוב נוצר קול חדש, קול חשמלי מתכתי, והרי זה כשומע קריאת המגילה מהקלטת טייפ (קלטת) שודאי אין זה בכלל "שומע מפי שהוא חייב בקריאתה".
ולפי זה, אלו השומעים רק על ידי מכשיר שמיעה, לא יצאו ידי חובתם בשמיעת המגילה אלא יצטרכו לקרוא בעצמם את המגילה.
ויש מהפוסקים שדנו להקל בזה שהרי אף בלא מכשיר הרמקול והטלפון, אין קול האדם מגיע לאוזן השומע רק על ידי גלי אויר ואחרי שיהוי מה, ואף על פי כן לכולי עלמא נחשב לקול האדם ממש, אם כן גם על ידי רמקול וטלפון שפעולתם לקלוט את גלי האוויר האלו ולהגבירם באופן שיגיע למרחוק הרי זה כקול הברה המעורב עם קול האדם ממש שאפשר לצאת ידי חובה, מכל מקום אף הסוברים כן לא התירו אלא בשעת הדחק.
ויש שכתבו שאף אם נסבור כסברת המקילים הנ"ל, מכל מקום יש להימנע מכך ואין להשמיע המגילה על ידי רמקול אף לא לצורך נשים, וכן נתפשט המנהג לאסור .
***
"על כן למסקנא דדינא נראה לפי עניות דעתי דנהי דלכתחילה בודאי יש לעשות כל טצדקי לחזר שלא להשמיע קריאת המגילה דרך המיקרופון, אבל בעברו וקראו בודאי - אין מקום לבוא ולפסוק בסכינא חריפא שלא יצאו ידי חובתם והברכות כאילו היו לבטלה. ובאין דרך אחרת, או כפי שנשאלתי במקרה אחר על בית חולים גדול שאי אפשר להעביר שמיעת קריאת המגילה לחולים כי אם דרך המיקרופון, אזי המורה כגון דא להתיר אפילו לכתחילה השמעת קריאתה באמצעות כלי המיקרופון אין מזחיחין אותו" .
אכן, הרבי כתב בעניין זה:
"אין מקום לשמיעת קריאת המגילה וכו' על ידי טלפון ורדיא וכיוצא בזה – כי אין זה קול אדם כלל (אפילו לא כהתוקע לתוך הבור) ופשוט שחידוש גדול וגם מוזר הוא לאמר שכח כוחו ושינוי עיקרי במהות וכו' יבוא במקום דיבור.
ואף שישנם מהאחרונים פוסקי וגדולי ישראל - מוכח מהשו"ת שלהם עצמם, שאלה שביארו לפניהם מהות ואופן פעולת הטלפון טעו בזה טעות עקרי ואכמ"ל" .
***
"אריכות לשוני - גרמה לעשות טפל תיאור אופן פעולת הטלפון (ורדיא) בעת שהטעם שאין יוצאין בזה שמיעת המגילה הוא כי נעשה שינוי עיקרי, ואין זה כי אם קול של (קרום של) מתכת, פלאסטיק וכיוצא בזה, שהמתכת מוציאה הקול על ידי שכח כוחו דהאדם משנה תוקף זרם העלעקטרי והזרם מניע את הקרום. והזרם אין איש יודע מהותו, אבל הכל מודים שאינו כלל ממהות האויר (שהאויר הוא מציאות הלכתית, נוגע לכופה כלי על הנר בשבת, מג"א סוף סימן רעז' ושו"ע אדמוה"ז שם). וכתבתי במכתבי הנ"ל, שבדברי המתירים עצמם נראה שאלו שתיארו לפניהם אופן פעולת הטלפון טעו בהתיאור, שאך על פי זה מובן שלא נחתו כלל לדון בזה שזהו קול מתכת" .
קריאת מגילה לנשים
"וכן מנהג עיר הקודש ירושלים ת"ו לקראה לנשים בברכה . . וכל שכן השתא דאכשור דרי בזה, שכל הנשים כמעט מבינות ומדברות בלשון הקודש, ואין קריאת המגילה זרה להם כלל, נראה לעניות דעתי שיש להורות לקראה בברכותיה להרבות השמחה, ובמקום מנהג לא אמרינן סביל, ואין בזה פקפוק כלל, ורק ברכה אחרונה אין לברך אלא בצבור".
קריאת מגילה על-ידי קטן
לכאורה, אם אשה יצאה כבר ידי חובתה, אין מוציאה לאשה אחרת, והוא הדין קטן לאשה או קטן לאחר, שיש להסתפק אם הם בכלל ערבות דילמא בהו גם כן, אף על פי שיצא – מוציא .
ויש הכותבים שאף אנשים שכבר יצאו ידי חובתן אין הם יכולים להוציא נשים או קטנים שאינם בכלל 'ערבות'. אמנם למעשה הסכימו גדולי הפוסקים, שבין אנשים ובין נשים שכבר יצאו ידי חובתן, יכולים להוציא נשים וקטנים בקריאת המגילה. וכן קטן שהגיע לחינוך – אף שכבר יצא ידי חובתו – יכול להוציא קטן אחר, וכל שכן אם עדיין לא יצא ידי חובתו שיכול לקרות מתוך מגילה כשירה, ולהוציא קטן אחר ידי חובתו (ויש להזהירם שיכוונו קודם המצווה כוונת שומע ומשמיע להוציא).
מי ראוי להיות שליח במשלוח מנות?
"שמעתי מהחתם סופר זצ"ל כי הגאון רבי עקיבא איגר חקר במצות משלוח מנות אם צריכים לשלוח על ידי ישראל גדול ולא על ידי גוי או קטן, כדין כל שליחות שבתורה דקיימא לן אין שליחות לעכו"ם וקטן - או שאין הבדל.
והשיב לו, אילו הייתה המצוה לתת מנות על ידו עצמו ממש, ורק כי היינו רוצים לצאת על ידי שליח מצד שלוחו של אדם כמותו, אז היה מקום לומר כן, למעט עכו"ם שכן אין ידו כידנו. מה שאין כן עתה, שאין המצוה כלל לתת בעצמו כי אם לשלוח, אין צריך לזה דין שליחות של ממש" .
לא להתחפש להמן
"בפורים ישנה הדגשה מיוחדת – ע"פ "מנהג ישראל" – לשתף את הקטנים והקטנות בכל עניני פורים ("וזכרם לא יסוף מזרעם"), וכמנהג ישראל שהילדים 'מכים' את 'המן' בעת קריאת המגילה, וכיוצא בזה.
ובכמה מקומות נהוג שהילדים עורכים 'הצגת פורים' – שבה ממחישים את כל סיפור המגילה. ולכן, כשם שצריכים מישהו שישחק ויציג את התפקיד של מרדכי ואסתר, חרבונה, וכיוצא בזה. כמו כן צריכים מישהו שישחק ויציג את התפקיד של 'המן' – לדבר את דבריו של המן, וכיוצא בזה.
וכאשר שואלים את הילד או הילדה: היתכן שהנך ממלא תפקיד כזה ב'הצגה' – לדבר את דבריו של 'המן', בה בשעה שהנך קורא לו בשם 'המן הרשע'?!
אזי משיב הילד – שיודע הוא שדיבורים אלו (דבריו של המן שמציג ב'הצגת פורים') אינם שייכים ל'יהודי' חס ושלום. אבל אף על פי כן, מכיון שמבטיחים לו 'פרוטות אחדות' עבור דבר זה, מוכן הוא לחרוג ממציאותו – למשך זמן קצר בלבד – ולחזור על דבריו של המן.
ובפרט – ממשיך הילד להצטדק – שהוא עדיין לפני 'בר מצווה' (או 'בת מצווה'), ואם כן, אין לבוא אליו בטענות, ויתירה מזו – טוען הוא – מהכסף שיקבל עבור מילוי תפקידו ב'הצגה' יתן חלק לצדקה!
וכאשר שואלים אותו, הרי ביכולתך להרוויח כסף על ידי להבדיל חזרת משניות בעל פה [כמנהג ישראל שההורים (או הזקנים) נותנים 'פרסים' לילדים (או לנכדים) עבור הצטיינותם בענינים הקשורים עם תורה ומצוותי'], ולמה עליך 'לשחק' את התפקיד של 'המן'?! – עונה הילד, שעבור ה'הצגה' נותנים לו סכום כסף גדול יותר, או שמקבל זאת במהירות ובנקל יותר, וכיוצא בזה!
ועדיין ממשיכים לשאול אותו: אם אמנם משחק אתה את תפקידו של 'המן' אך ורק כדי לקבל פרוטות אחדות – מדוע הנך 'מונח' בזה כל כך, ועושה זאת מתוך חיות, בליווי תנועות ידיים ורגלים וכיוצא בזה!
עונה הילד: כאשר 'ישחק' את תפקידו של 'המן' בחיות וב'שטורעם', בקול רם ויפה ומתוך חיות – יזכה לקבל 'כבוד' מהוריו וחבריו, כי כולם יראו שהוא 'שחקן' טוב שיכול לשחק ב'תיאטרון', מכיון שהוא 'שיחק' את תפקידו של 'המן' בצורה טובה ביותר, עד שהצליח להפחיד את קהל השומעים, מכיוון שדיבר את דברי המן (היפך הברכות וכו') בחיות ולהט גדול ביותר, שכולם יכלו לתאר לעצמם שכך דיבר המן הרשע בעצמו, רחמנא ליצלן!
ולכן מעוניין הוא 'לשחק' את תפקידו של המן מתוך חיות וכו' – כי רק אז יקבל 'כבוד' מכולם על היותו 'שחקן' מעולה: מה שאין כן אם ישחק את התפקיד רק כדי לצאת ידי חובתו, בקול ענות חלושה, כך שיכירו בדבריו שאינו מתכוין לדברים שאומר!
ומוסיף הילד לטעון: מדוע באים אליו בטענות ושואלים וכו' – הרי המלמד והמורה דרך שלו יודע שהוא קיבל על עצמו לשחק ב'הצגה' את תפקידו של 'המן'. ומכיון שלא מיחה בעדו, מובן שאין כל עול בכך – מדשתיק אודי' לי'! ובפרט – שברוב הפעמים הודה לו בפירוש.
ומזה מובן עד כמה צריכים להקפיד על חינוך הקטנים – שאפילו אם מישהו ידבר על לבם שבשביל כסף (ובפרט אם יתנו חלק ממנו לצדקה) וכבוד, כדאי להם להתנהג (אפילו לפי שעה בלבד) באופן שאינו מתאים ליהודי, ידעו שאין מה להתפעל מהצעה כזו! ועוד ועיקר – שלא יישאר עליו שום רושם כלל וכלל מדיבורים אלו וכו'.
וכאשר משתדלים לחנכו באופן כזה בעודו צעיר לימים, "חנוך לנער" – אזי בטוחים שגם "כי יזקין לא יסור ממנה" !
● באדיבות: הספר "מבצעים כהלכתם"
החובה והזכות להשתדל ביותר, ובפרט אלו שיש להם השפעה על סביבתם, לפרסם בכל מקום שידם מגעת, גודל מעלת מצוות אלו, ושאפשר בנקל מאוד לקיימם, ולפרסם אשר כל אחד ואחת שהגיעו לגיל מצוות מחוייבים בהם, ולא עוד, אלא שגם הקטנים והקטנות שהגיעו לחינוך יקיימו בעצמם מצוות אלו, ובוודאי ובוודאי אשר תצליח ההשתדלות ויתווספו המונים מישראל לקיים את מצוות פורים.
(לקוטי שיחות, ח"ד, עמ' 1284).
לעשות 'רעש' ממבצע פורים
"צריך להשתדל ביותר, שכל אחד ואחת מישראל כולל גם הקטנים והקטנות שהגיעו לחינוך, יקיימו את המצוות דפורים, וזה יביא להתאחדות של כל ישראל, אנשים נשים וטף, שיורגש בהם בגילוי שהם "עם אחד" . . יעשו אסיפה על דבר הנזכר לעיל, לעשות שטורעם ('רעש') ולהביא הדבר לפועל ממש שכל אחד ואחת מישראל יקיימו את מצוות פורים" .
פעילות - בכל מקום
"הדגשה מיוחדת בנוגע ליהודים הזקוקים לעזר מיוחד, יהודים הנמצאים בבתי זקנים, בתי רפואה, בתי אסורים ואותם המצויים בצבא בכל מקום" .
עם חיילי צה"ל
"על אחת כמה וכמה שצריך להביא את מצוות החג לאלו שמשרתים בצבא הגנה לישראל, העומדים בגופם ושומרים ומגנים מתוך מסירות נפש ממש על גבולות ארץ ישראל, לשמור על 'שלימות הארץ' כפשוטו".
"ויישר כוח מיוחד מגיע לאלו הנוסעים לשמח את החיילים המגינים על גבולות ארץ-ישראל בשמחת הפורים, יחד עם קיום מצוות משלוח-מנות איש לרעהו ומתנות-לאביונים, באופן המתאים" .
בהזדמנות מסוימת, הרבי הודה לכל אלו שזיכו חיילים ב'מבצע פורים':
"יישר כוח מיוחד מגיע לאלו שפעלו לשמח יהודים בשמחת פורים מעבר לים ואף אלה שפעלו בכך במדינה זו, לשמח את בני ישראל המגינים על הגבולות בשמחת פורים ושאר מצוות החג... מכיון שהם (השלוחים שפעלו ב'מבצע פורים') בריחוק מקום גשמי, אך בקירוב ובהתאחדות רוחנית, יאמרו נא כל הנאספים כאן 'לחיים' עבור עצמם ועבורם. ו"גדולה לגימה שמקרבת" ויתבטל ההפסק וריחוק במקום גשמי, ותהיה מציאות של "עם אחד" .
עם המטופלים בבתי-רפואה
"על דרך זה בפעילות הפורים עם הנמצאים רחמנא-ליצלן בבתי-רפואה, שהנהלת בית-הרפואה צריכה לספק למטופלים את כל צרכיהם, ואין שם מציאות של 'עני'.
והעצה לכך היא כאמור, להביא קופת צדקה עימם, והמטופלים בבית-הרפואה ישימו את המטבעות שנותנים להם בקופת הצדקה, ובכך הם יקיימו מצוות מתנות-לאביונים.
וגם בפעולה עם הנמצאים בבית-הרפואה ישנה מעלה מיוחדת: רואים בעיני בשר את עידוד הרוח שנפעל על-ידי ביקור חולים בכלל, על אחת כמה וכמה כשהביקור קשור בכך שמקיימים עמם את מצוות הפורים, בדיוק כפי שכל יהודי, בריא ושלם בגופו, מקיים מצוות אלו, כך שזוהי נקודה נפלאה ופעולה נפלאה במצוות אהבת ישראל.
כל האמור לעיל דורש הכנה מיוחדת, שכן צריכים לשם כך לקבל רשיון מיוחד מהנהלת בית-הרפואה ומהנהלת בית-הכלא. לכן יש להתחיל בכל האמור מבעוד מועד, כבר מראש-חודש אדר" .
עם העולים החדשים
"דגש מיוחד ב'מבצע פורים' יש לשים לפעילות עם העולים החדשים שמגיעים מכל העולם. בחג הפורים צריך לזכות את העולים במצוות משלוח-מנות, באדיבות ובסבר פנים יפות [ומשלוח-מנות זה אינו בכלל מתנות-לאביונים, אלא לתת להם משלוח-מנות כפשוטו שיקיימו את המצווה].
ובמיוחד שבין העולים החדשים ישנם כאלה שבמשך שנים לא יכלו לקיים מצווה זו בגלוי, ואף כאלה שלא יכלו כלל לקיים מצוות משלוח-מנות. במילא צריך למצוא את כתובותיהם של העולים החדשים, ולוודא שכל אחד מהם יקבל משלוח-מנות.
ובאותו מעמד יש לזכות גם את העולים עצמם בנתינת משלוח-מנות. כלומר, לא חלילה באופן שנותנים להם ומיד לוקחים מהם חזרה את המשלוח-מנות, אלא יחד עם המשלוח-מנות שנותנים להם יש להוסיף עוד דבר, וזאת הם יתנו חזרה כמשלוח-מנות.
ולהדגיש, שמצוות משלוח-מנות היא על כל אחד ואחת מגיל בר מצווה ובת מצווה, ואף קטנים יותר מצד מצוות חינוך, וממילא ידאגו וירצו כולם לקיים המצווה.
במקביל, השלוחים שמביאים את המשלוח-מנות יהיו השלוחים של האביונים לקבל מהעולים החדשים כסף עבור מתנות-לאביונים. ולא שהשלוחים יקחו את מעות המתנות-לאביונים עבור עצמם, שכן הם אינם בכלל אביונים (ואדרבה, הנהגתם צריכה להיות ביד רחבה), אלא שהם יקבלו זאת בתור שליח בלבד, שמכניס בזו ומוציא בזו, ובכך יזכו את העולים החדשים גם במצוות מתנות-לאביונים" .
משלוח מנות: בן לבן, בת לבת
"כשנותנים לחיילים וכדומה 'משלוח מנות', יש להקפיד לתת לגברים בשם 'צעירי אגודת חב"ד' ולנשים בשם 'נשי חב"ד', וכדי שהם בעצמם יקיימו את המצווה – יש להדריכם להחליף את המנות" .
קריאת מגילה באמצעות מיקרופון
"אחד הקורא ואחד השומע מפי הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה".
וגדולי הפוסקים האחרונים דנו בשאלה שנתעוררה בדורות האחרונים, האם אפשר לצאת ידי חובה בשמיעת קריאת המגילה על ידי רמקול או דרך הטלפון או בשידור חי. ורובם העלו לאסור, כי הקול הנשמע על ידי הרמקול והטלפון וכיוצא בזה אינו קול האדם כלל, אלא קול המכשיר שקולט את קול האדם ומהפכו לגלים חשמליים המרעידים, ושוב נוצר קול חדש, קול חשמלי מתכתי, והרי זה כשומע קריאת המגילה מהקלטת טייפ (קלטת) שודאי אין זה בכלל "שומע מפי שהוא חייב בקריאתה".
ולפי זה, אלו השומעים רק על ידי מכשיר שמיעה, לא יצאו ידי חובתם בשמיעת המגילה אלא יצטרכו לקרוא בעצמם את המגילה.
ויש מהפוסקים שדנו להקל בזה שהרי אף בלא מכשיר הרמקול והטלפון, אין קול האדם מגיע לאוזן השומע רק על ידי גלי אויר ואחרי שיהוי מה, ואף על פי כן לכולי עלמא נחשב לקול האדם ממש, אם כן גם על ידי רמקול וטלפון שפעולתם לקלוט את גלי האוויר האלו ולהגבירם באופן שיגיע למרחוק הרי זה כקול הברה המעורב עם קול האדם ממש שאפשר לצאת ידי חובה, מכל מקום אף הסוברים כן לא התירו אלא בשעת הדחק.
ויש שכתבו שאף אם נסבור כסברת המקילים הנ"ל, מכל מקום יש להימנע מכך ואין להשמיע המגילה על ידי רמקול אף לא לצורך נשים, וכן נתפשט המנהג לאסור .
***
"על כן למסקנא דדינא נראה לפי עניות דעתי דנהי דלכתחילה בודאי יש לעשות כל טצדקי לחזר שלא להשמיע קריאת המגילה דרך המיקרופון, אבל בעברו וקראו בודאי - אין מקום לבוא ולפסוק בסכינא חריפא שלא יצאו ידי חובתם והברכות כאילו היו לבטלה. ובאין דרך אחרת, או כפי שנשאלתי במקרה אחר על בית חולים גדול שאי אפשר להעביר שמיעת קריאת המגילה לחולים כי אם דרך המיקרופון, אזי המורה כגון דא להתיר אפילו לכתחילה השמעת קריאתה באמצעות כלי המיקרופון אין מזחיחין אותו" .
אכן, הרבי כתב בעניין זה:
"אין מקום לשמיעת קריאת המגילה וכו' על ידי טלפון ורדיא וכיוצא בזה – כי אין זה קול אדם כלל (אפילו לא כהתוקע לתוך הבור) ופשוט שחידוש גדול וגם מוזר הוא לאמר שכח כוחו ושינוי עיקרי במהות וכו' יבוא במקום דיבור.
ואף שישנם מהאחרונים פוסקי וגדולי ישראל - מוכח מהשו"ת שלהם עצמם, שאלה שביארו לפניהם מהות ואופן פעולת הטלפון טעו בזה טעות עקרי ואכמ"ל" .
***
"אריכות לשוני - גרמה לעשות טפל תיאור אופן פעולת הטלפון (ורדיא) בעת שהטעם שאין יוצאין בזה שמיעת המגילה הוא כי נעשה שינוי עיקרי, ואין זה כי אם קול של (קרום של) מתכת, פלאסטיק וכיוצא בזה, שהמתכת מוציאה הקול על ידי שכח כוחו דהאדם משנה תוקף זרם העלעקטרי והזרם מניע את הקרום. והזרם אין איש יודע מהותו, אבל הכל מודים שאינו כלל ממהות האויר (שהאויר הוא מציאות הלכתית, נוגע לכופה כלי על הנר בשבת, מג"א סוף סימן רעז' ושו"ע אדמוה"ז שם). וכתבתי במכתבי הנ"ל, שבדברי המתירים עצמם נראה שאלו שתיארו לפניהם אופן פעולת הטלפון טעו בהתיאור, שאך על פי זה מובן שלא נחתו כלל לדון בזה שזהו קול מתכת" .
קריאת מגילה לנשים
"וכן מנהג עיר הקודש ירושלים ת"ו לקראה לנשים בברכה . . וכל שכן השתא דאכשור דרי בזה, שכל הנשים כמעט מבינות ומדברות בלשון הקודש, ואין קריאת המגילה זרה להם כלל, נראה לעניות דעתי שיש להורות לקראה בברכותיה להרבות השמחה, ובמקום מנהג לא אמרינן סביל, ואין בזה פקפוק כלל, ורק ברכה אחרונה אין לברך אלא בצבור".
קריאת מגילה על-ידי קטן
לכאורה, אם אשה יצאה כבר ידי חובתה, אין מוציאה לאשה אחרת, והוא הדין קטן לאשה או קטן לאחר, שיש להסתפק אם הם בכלל ערבות דילמא בהו גם כן, אף על פי שיצא – מוציא .
ויש הכותבים שאף אנשים שכבר יצאו ידי חובתן אין הם יכולים להוציא נשים או קטנים שאינם בכלל 'ערבות'. אמנם למעשה הסכימו גדולי הפוסקים, שבין אנשים ובין נשים שכבר יצאו ידי חובתן, יכולים להוציא נשים וקטנים בקריאת המגילה. וכן קטן שהגיע לחינוך – אף שכבר יצא ידי חובתו – יכול להוציא קטן אחר, וכל שכן אם עדיין לא יצא ידי חובתו שיכול לקרות מתוך מגילה כשירה, ולהוציא קטן אחר ידי חובתו (ויש להזהירם שיכוונו קודם המצווה כוונת שומע ומשמיע להוציא).
מי ראוי להיות שליח במשלוח מנות?
"שמעתי מהחתם סופר זצ"ל כי הגאון רבי עקיבא איגר חקר במצות משלוח מנות אם צריכים לשלוח על ידי ישראל גדול ולא על ידי גוי או קטן, כדין כל שליחות שבתורה דקיימא לן אין שליחות לעכו"ם וקטן - או שאין הבדל.
והשיב לו, אילו הייתה המצוה לתת מנות על ידו עצמו ממש, ורק כי היינו רוצים לצאת על ידי שליח מצד שלוחו של אדם כמותו, אז היה מקום לומר כן, למעט עכו"ם שכן אין ידו כידנו. מה שאין כן עתה, שאין המצוה כלל לתת בעצמו כי אם לשלוח, אין צריך לזה דין שליחות של ממש" .
לא להתחפש להמן
"בפורים ישנה הדגשה מיוחדת – ע"פ "מנהג ישראל" – לשתף את הקטנים והקטנות בכל עניני פורים ("וזכרם לא יסוף מזרעם"), וכמנהג ישראל שהילדים 'מכים' את 'המן' בעת קריאת המגילה, וכיוצא בזה.
ובכמה מקומות נהוג שהילדים עורכים 'הצגת פורים' – שבה ממחישים את כל סיפור המגילה. ולכן, כשם שצריכים מישהו שישחק ויציג את התפקיד של מרדכי ואסתר, חרבונה, וכיוצא בזה. כמו כן צריכים מישהו שישחק ויציג את התפקיד של 'המן' – לדבר את דבריו של המן, וכיוצא בזה.
וכאשר שואלים את הילד או הילדה: היתכן שהנך ממלא תפקיד כזה ב'הצגה' – לדבר את דבריו של 'המן', בה בשעה שהנך קורא לו בשם 'המן הרשע'?!
אזי משיב הילד – שיודע הוא שדיבורים אלו (דבריו של המן שמציג ב'הצגת פורים') אינם שייכים ל'יהודי' חס ושלום. אבל אף על פי כן, מכיון שמבטיחים לו 'פרוטות אחדות' עבור דבר זה, מוכן הוא לחרוג ממציאותו – למשך זמן קצר בלבד – ולחזור על דבריו של המן.
ובפרט – ממשיך הילד להצטדק – שהוא עדיין לפני 'בר מצווה' (או 'בת מצווה'), ואם כן, אין לבוא אליו בטענות, ויתירה מזו – טוען הוא – מהכסף שיקבל עבור מילוי תפקידו ב'הצגה' יתן חלק לצדקה!
וכאשר שואלים אותו, הרי ביכולתך להרוויח כסף על ידי להבדיל חזרת משניות בעל פה [כמנהג ישראל שההורים (או הזקנים) נותנים 'פרסים' לילדים (או לנכדים) עבור הצטיינותם בענינים הקשורים עם תורה ומצוותי'], ולמה עליך 'לשחק' את התפקיד של 'המן'?! – עונה הילד, שעבור ה'הצגה' נותנים לו סכום כסף גדול יותר, או שמקבל זאת במהירות ובנקל יותר, וכיוצא בזה!
ועדיין ממשיכים לשאול אותו: אם אמנם משחק אתה את תפקידו של 'המן' אך ורק כדי לקבל פרוטות אחדות – מדוע הנך 'מונח' בזה כל כך, ועושה זאת מתוך חיות, בליווי תנועות ידיים ורגלים וכיוצא בזה!
עונה הילד: כאשר 'ישחק' את תפקידו של 'המן' בחיות וב'שטורעם', בקול רם ויפה ומתוך חיות – יזכה לקבל 'כבוד' מהוריו וחבריו, כי כולם יראו שהוא 'שחקן' טוב שיכול לשחק ב'תיאטרון', מכיון שהוא 'שיחק' את תפקידו של 'המן' בצורה טובה ביותר, עד שהצליח להפחיד את קהל השומעים, מכיוון שדיבר את דברי המן (היפך הברכות וכו') בחיות ולהט גדול ביותר, שכולם יכלו לתאר לעצמם שכך דיבר המן הרשע בעצמו, רחמנא ליצלן!
ולכן מעוניין הוא 'לשחק' את תפקידו של המן מתוך חיות וכו' – כי רק אז יקבל 'כבוד' מכולם על היותו 'שחקן' מעולה: מה שאין כן אם ישחק את התפקיד רק כדי לצאת ידי חובתו, בקול ענות חלושה, כך שיכירו בדבריו שאינו מתכוין לדברים שאומר!
ומוסיף הילד לטעון: מדוע באים אליו בטענות ושואלים וכו' – הרי המלמד והמורה דרך שלו יודע שהוא קיבל על עצמו לשחק ב'הצגה' את תפקידו של 'המן'. ומכיון שלא מיחה בעדו, מובן שאין כל עול בכך – מדשתיק אודי' לי'! ובפרט – שברוב הפעמים הודה לו בפירוש.
ומזה מובן עד כמה צריכים להקפיד על חינוך הקטנים – שאפילו אם מישהו ידבר על לבם שבשביל כסף (ובפרט אם יתנו חלק ממנו לצדקה) וכבוד, כדאי להם להתנהג (אפילו לפי שעה בלבד) באופן שאינו מתאים ליהודי, ידעו שאין מה להתפעל מהצעה כזו! ועוד ועיקר – שלא יישאר עליו שום רושם כלל וכלל מדיבורים אלו וכו'.
וכאשר משתדלים לחנכו באופן כזה בעודו צעיר לימים, "חנוך לנער" – אזי בטוחים שגם "כי יזקין לא יסור ממנה" !
● באדיבות: הספר "מבצעים כהלכתם"
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
