שבת בבוקר בשכונת שחמון. מאות יהודים חובשי כיפות, עטויים בטליתות, פותחים את שערי חצר הווילה או הקוטג', יוצאים מחצרות בנייני המגורים החדשים ועושים את דרכם אל שני בתי הכנסת המפוארים שבשכונה. הם צועדים ברחובות הנושאים כולם שמות של הרים: הר המוריה, הר סיני, הר נבו... קדושה אמיתית של שבת. בחצרות הבתים עדיין אפשר לראות, פה ושם, סוכות שבעליהן טרם פירקו אותם. לא סוכות בשביל 'האווירה', אלא סוכות כשרות למהדרין, לפי כל ההידורים והכללים. הו, רק שכחתי לציין, חם שם בשכונת שחמון. חם מאוד. אקלים די שכיח בעיר הדרומית – אילת. נשמע לכם הזוי? לחלוטין. אם רק הייתם מגיעים לשכונת שחמון לפני כשנה, גם שמות הרחובות לא היו מסתדרים עם התסריט שקראתם למעלה. "כשהגעתי לשכונה לקחתי על עצמי כפרויקט לשנות את שמות הרחובות", מספר הרב שמעון אייזנבך, רבה של שכונת שחמון. "מצאתי את עצמי מטייל בין רחובות השכונה שנשאו שמות כמו 'המדיינים' 'הצלבנים' 'הכנענים' 'החיתים' 'היבוסים' - ויצאתי לקרב. איך אפשר להכניס קדושה בין רחובות עם שמות כאלה? זו הייתה מלחמה קשה. בתחילה רציתי לשנות את השמות לשמות עם מוטיבים דתיים כמו 'הכהנים' 'הלווים' וכו', אך הרעיון התקבל בהיסטריה מצד תושבים שחששו שהנה הגיע רב חדש והוא הולך להשתלט על העניינים ו'לחרד' את השכונה. בסופו של דבר הגענו להסכמה ולפני שנה הניחו את השלטים החדשים. כיום שמות הרחובות הם שמות של הרים בארץ-ישראל". ירקות במזוודה השינוי הקוסמטי שעברו שמות הרחובות בשכונת שחמון הם רק חלק מזערי מהשינוי העצום שעברה העיר אילת כולה בשנים האחרונות. המילה 'מהפך' לא תחשב לבומבסטית אם נשתמש בה כדי לתאר את ההליך שעברה העיר במהלך 25 השנים שחלפו מאז הגיע להשתכן בה רבה הראשי האשכנזי, הרב יוסף הכט ועד ימים אלה. משיממון כמעט מוחלט בכל מה שקשור לדת, מעיר שהקונוטציה היחידה שאפשר היה לקשור לשמה היו חופש, שחרור וחוסר צניעות משווע, הפכה אילת לעיר המאכלסת בתוכה כמה קהילות דתיות כשבראשן חב"ד, ש"ס, ואנשי מרכז הרב המחזיקים במקום כולל וישיבת 'הסדר'. בעיר פועלים עשרות בתי כנסת, ויש בה ישיבות, תלמודי-תורה, ופעילות תורנית סביב השעון. "שנתיים לאחר שקיבלתי את הסמיכה לרב שכונה", מספר הרב אייזנבך, "החלטנו אני ואשתי לעבור להתגורר בשכונת שחמון. זה היה לפני כארבע שנים. בימים הראשונים, הפכנו בשבתות את אחד מגני הילדים לבית-כנסת. כיום יש בשכונה שני בתי-כנסת מפוארים, כשבכל אחד מהם מתפללים בכל שבת כ-200 אנשים. כמובן שבחגי תשרי יש צורך בתוספת של בתי-כנסת ארעיים, כי אנשים עומדים מחוץ לדלתות".| כבר לפני למעלה משני עשורים הגיע אל העיר הרב יוסף הכט, רבה הראשי האשכנזי של העיר אילת. "אל העיר נשלחתי על-ידי הרבי מליובאוויטש זצ"ל כדי לשמש בה כרב ראשי", מספר הרב הכט. "רק כדי לסבר את האוזן לגבי מצב הדת בעיר באותן שנים, אספר כי היו בה שישה בתי-כנסת ואולי 30 משפחות השתמשו במקווה העירונית. בכל העיר ניתן היה למצוא גן ילדים דתי אחד, אך גם הוא עמד באותם ימים בפני סגירה. כיום יש למעלה מ-30 בתי כנסת ברחבי העיר, גני ילדים, תלמודי-תורה, בית-ספר גדול לבנות, כוללים, ישיבות, ושלושה מקוואות פעילים". # העשייה קשה יותר בעיר כמו אילת? "ודאי. לעין ערוך. העוצמה של עיר תיירותית בקנה מידה כזה היא גדולה מאוד. השפעתו של חוף הים ששוקק חיים במשך כל היום, מקומות הבילוי, בתי המלון, זו עוצמה שקשה להתמודד מולה. עד היום, עם כל השינויים שעברה העיר עצמה, מי שיגיע אל העיר דרך שדה התעופה, ייסע ישירות אל אזור החוף, ישהה במקום 10 ימים ויחזור באותה הדרך אל ביתו – לא ייתקל בכלל בחייה התורניים של העיר. למרות שאט-אט גם לאזור ההוא מתחילה לחדור מעט רוח אחרת. ועם כל זה היינו צריכים להתמודד בתחילה ואנחנו צריכים להתמודד גם היום. לנסות ולהחדיר קדושה אל מול העוצמה הגשמית הזו". # איך? "הצעד הראשון היה להביא אנשים חרדים שיגורו במקום. הבאנו לעיר כמה משפחות חרדיות כדי שאנשים יתרגלו לראות בעיניים אנשים חרדים. זו הייתה תופעה לא מוכרת. לאט-לאט כל אחת מהמשפחות אספה סביבה מכרים, שכנים, ידידים והחלה להפיץ ביניהם יהדות. התחלנו להוכיח לאנשים כי ניתן, גם בעיר אילת, לנהל אורח-חיים דתי. וכמובן המון הרצאות וכינוסים בנושאים חשובים כמו כשרות, טהרת המשפחה, שבת, חינוך. לאט-לאט זה התחיל לזוז. נשים חזרו מהרצאות הביתה ושכנעו את הבעלים שצריך להתחיל לשמור על כשרות. החלה דרישה למזון כשר בעיר. אם פעם היה צריך להביא מזון כשר מחוץ לעיר, היום ניתן להשיג פה כמעט כל דבר". גם הרב אייזנבך שמתגורר באילת כבר 19 שנה יודע לספר על השינויים המדהימים שעברה העיר בכל מה שקשור לענייני דת. "כשהגענו לפה, היינו צריכים להביא את האוכל מחוץ לעיר. פה אי-אפשר היה למצוא מוצרים כשרים למהדרין. כך שנאלצנו לנסוע בכל פעם למרכז הארץ ולקנות כמויות גדולות של אוכל. פעם בשבועיים הייתה מגיעה לעיר משאית עם מוצרי חלב כשרים למהדרין. שלא לדבר על שנת שמיטה. באותה שנה המשפחה בירושלים הייתה אורזת לנו במזוודות ירקות ושולחת עם 'אגד'. היום אפשר למצוא בעיר אפילו פיצה כשרה למהדרין שעומדת תחת השגחתי, דבר שעד לפני כשנה ניתן היה רק לחלום עליו. היום, למעט מוצרים מעטים, ניתן למצוא פה כל דבר שניתן למצוא בסופרמרקט בירושלים או בבני-ברק". הבעיה היחידה שעדיין נותרה בתחום הכשרות הוא המחיר שצריכים התושבים לשלם בעבור המוצרים. "אין פה עדיין תחרות כמו במרכז הארץ", אומר הרב יעקב לנזר, רבה של ישיבת ההסדר 'איילת השחר' באילת. "ואנחנו נאלצים לשלם מחירים גבוהים יותר מאשר במקומות אחרים". אך גם הוא, כמו שאר הרבנים, מבטל את הקושי הזה אל מול שפע המוצרים הכשרים למהדרין ששוטפים את העיר. הבית ברחוב רודד פעילותם של אנשי המזרחי החלה גם היא לפני כשני עשורים. התיאורים על התקדמותה של העיר אילת מעיר שכולה חולין לעיר ש'קול התורה נשמע בה' נשמעים גם שם. "לפני 20 שנה החל 'מכון מאיר' שהיה בעיר להביא פעם בשבוע מרצה לאילת. הם נוכחו לגלות כי הביקוש להרצאות הללו גדל והחליטו להקים כולל במקום", מספר הרב יעקב לנזר. "הקמנו פה כולל שהיה מורכב ממורים שלמדו חצי יום ולימדו חצי יום ומאברכים שלמדו במשך יום שלם. לפני שמונה שנים התקבלה החלטה להקים, בנוסף, ישיבת 'הסדר'". כיום לומדים בישיבת ה'הסדר' 100 תלמידים. בנוסף לתלמידים השוהים במקום, מתגוררים גם הר"מים בעיר אילת. # זו אחריות די כבדה להביא לכאן בחורים ואנשי צוות. "צריך לעשות הבחנה ברורה. העיר אילת מחולקת לשניים. יש את שפת הים ואזור המלונות. באזור הזה אין לנו מה לחפש. אנחנו משתדלים להדיר רגלינו משם. וישנה העיר אילת עצמה שהיא עיר ואם בישראל, כמו כל עיר אחרת. יש בה בתי כנסת, ציבור דתי שמאוד התחזק בשנים האחרונות וגל עצום של חזרה בתשובה. נכון שקיימת באילת בעיה קשה בעניין שמירת העיניים, אך אסור לשכוח שגם רחובותיה של תל-אביב בימות הקיץ הם לא חממה למי שרוצה לשמור על עצמו מדברים אסורים". גם אנשי המזרחי, כמו אנשי חב"ד, מקיימים קשר הדוק ורצוף עם תושביה החילונים של העיר. "בוגרי הכולל שלנו מוסרים שיעורי יהדות בבתי הספר החילוניים בעיר. יש להם שעות קבועות בחטיבת הביניים בעיר. כמו כן הקמנו מדרשה ליהדות, אליה מגיעים כיתות היסודי. ישנה גם פעילות פרטנית שאינה רשמית כמו חוגי בית והרצאות". # היכן מתחנכים ילדיכם? "הילדים שלנו לומדים בבית הספר הממלכתי-דתי בעיר, כשאנחנו הוספנו להם תלמוד-תורה משעת סיום הלימודים הרגילים ועד שעות אחר-הצהריים, שם הם מקבלים תגבור תורני". רוצים להגיע אל 'בית חב"ד' בעיר? מאוד פשוט. חפשו את הרחוב הראשי, רחוב התמרים, משם ישנה כניסה לרחוב רודד. שם במספר 6 תמצאו את הבניין בן שלוש הקומות של חב"ד. "עזבי", אומר הרב מנדי קליין, שליח חב"ד בעיר. "אין צורך בהסברים. כל נהג מונית בעיר שאומרים לו שרוצים להגיע אל בית חב"ד, יידע מיד את הדרך". בניין בית חב"ד ברחוב רודד מכיל כ-1000 מטר מרובע של יהדות. הוא שוקק חיים במשך 24 שעות ביממה. יש כאן ישיבה בה לומדים כ-30 בחורים תושבי העיר שחזרו בתשובה. במסגרת הישיבה, הבחורים גם אוכלים ולנים במקום. באותו הבניין ממוקם גם בית תמחוי בו מקבלים מידי יום 300 איש ארוחת צהריים חמה. את האוכל מבשלים במקום, במטבח גדול ומשוכלל. בבניין גם ספרייה תורנית גדולה, היחידה בעיר אילת. יום-יום, בשעות אחר-הצהריים, ישנה ספרנית במקום וילדים, כמו מבוגרים או מורות, יכולים לבוא כדי להחליף ספרים או לרכוש ידע. "בעיר כמו אילת, ספריה כזו היא אטרקציה", אומר הרב קליין. "התפוסה בספריה מלאה. פתוח פה בכל יום בין השעות ארבע אחר-הצהריים עד לשמונה בערב. ואין מקום אחד פנוי. גם מורות המלמדות יהדות, בדרכן שלהן, בבתי ספר לא דתיים, מגיעות לפה כדי לקבל חומר. אפשר להשיג פה כל ספר כמו בכל ספריה המכבדת את עצמה בערים ירושלים או בני-ברק". בבית הכנסת הגדול של בית חב"ד מתפללים מידי יום כ-130 איש. "אצלנו המניין לתפילת שחרית הוא בשעה תשע בבוקר. זה מתאים לכל אותם אנשים שלא מעוניינים לקום בשש בבוקר כדי להתפלל. גם בבתי המלון יודעים היום להפנות את התיירים אלינו, כשהם מחפשים מקום שאפשר להתפלל בו. גם אחרי התפילה אנשים אינם ממהרים לעזוב את המקום. הם טועמים משהו ונשארים לשמוע שיעור". מלבד בית חב"ד יש בעיר בית-ספר לבנות בו לומדות כיום 150 בנות, תלמוד-תורה וארבעה גני ילדים בתפוסה מלאה. וכמובן גם שיעורים בכל רחבי העיר ופעילות שוטפת בבתי הספר החילונים". כשמדברים על מוסדות דת, אי-אפשר שלא להתרשם מהתנופה הענקית שצברה העיר אילת בכל מה שקשור לטהרת המשפחה. "כשהגענו לעיר", מספר הרב הכט, "היה פה מקווה אחד. באותן שנים ניתן היה בקושי רב למצוא 30 משפחות ששמרו על טהרת המשפחה. כעבור 10 שנים של פעילות הגענו ל-300 משפחות, כשבמהלך השנים הוספנו עוד שני מקוואות. כיום ישנם שלושה מקוואות חדשים פעילים, כ-1300 משפחות השומרות על טהרת משפחה ואנחנו פועלים במרץ רב כדי לבנות מקווה טהרה נוסף בעיר". הישיבה של רוני רוני פאלי לומד בישיבת חב"ד. הוא נשוי, אב לילדה. לאילת הגיע כילד צעיר. "הורי התגרשו כשהייתי ילד קטן. אבי היה שחום עור ואמי יהודיה. היא לקחה אותי ואת אחי ועברה לגור באילת. לא היה לנו באותן השנים שום קשר ליהדות. גם לא היה לי אבא שיעבור איתי שלבים ביהדות שגם ילדים בבתים שאינם שומרי מצוות עוברים. לא בר-מצווה, לא קידוש, לא הליכה לבית-כנסת ביום כיפור או שמחת תורה". # זכור לך בשנים ההן שנתקלת באילת בדת או בדתיים? "האמת היא שלא. אני זוכר את עצמי נוסע באופניים ברחוב בו נמצא בית חב"ד ואפילו לא מודע לבניין הזה. את רוב היום עשיתי בחוף, עם החברים שלי. דת היה הדבר האחרון שראיתי בעיניים". לפני כ-10 שנים חזרה אמו של רוני בתשובה. רוני, בעליו את אחד הפאבים המצליחים באילת, נשמע לבקשתה של אימו והחליט לסגור את הפאב בשבתות. "זה היה דבר לא קל. שבת היא המוקד של כל השבוע ודווקא בשבת לסגור את הפאב זה דבר לא פשוט. במיוחד שישנה נטייה אצל ילדים להתמרד נגד הניסיון של הוריהם לשנות להם את החיים. אך בכל זאת החלטתי לסגור את הפאב, ואולי היה זה הניצוץ הראשון שהדליק לאחר מכן את האש של החזרה בתשובה". לפני שלוש שנים החליט רוני שאת יום כיפור יבלה בבית כנסת, במקום על חוף הים, כפי שעשה בשנים קודמות. "ראיתי שם חבר שלי שהיה בקיא בתפילה וידע על מה מדובר ואני הרגשתי כל-כך זר, לא היה לי מושג על מה מדובר. זה מאוד חרה לי. אז החלטתי להתחיל ללמוד קצת יהדות. לא חשבתי בכלל על חזרה בתשובה, אבל ידעתי שאני רוצה קצת ידע, כדי שבעתיד כשיהיו לי ילדים, אוכל ללמד אותם קצת על יהדות. שלא יגדלו בשיממון כמו זה שאני גדלתי. כך, לאט-לאט התחלתי ללמוד והתחזקתי, עד שהגעתי למצב שהתחלתי לשמור מצוות". # באותה התקופה ניהלת גם פאב, איך השתלבו שני הדברים ביחד? "בהתחלה החלטתי לשלב בין שני הדברים. ניסיתי להכניס אל תוך הפאב מעט יהדות. הבאתי את הרב יחיאל קוצר כדי שימסור שיעורים. הבאתי להקות שמנגנות מוסיקה דתית. היה חשוב לי להראות לאנשים את ההתקדמות האישית שלי. קיצרתי את השיער הארוך, הלכתי עם כיפה וציצית. אבל ככל שהתקדמתי בחזרה בתשובה, התחיל להיות יותר קשה להמשיך לנהל את הפאב. בסופו של דבר הייתי בשלב שלא היה לי את הכוחות להתמודד עם האווירה בפאב. סגרתי את הפאב ועברתי ללמוד בישיבה בצפת, ולאחר מכן בישיבה בתל-אביב". כעבור זמן התחתן רוני עם חוזרת בתשובה והזוג חזר להתגורר באילת. כיום לומד רוני בישיבה לחוזרים בתשובה. # למה דווקא אילת? לא היה קל יותר לחיות בצפת או ירושלים? "אין כמו לחיות במקום הטבעי שלך. דווקא באילת, המקום אליו אני רגיל, אני מרגיש הכי טוב. פה זה המקום שלי. אז אולי התנאים הפיזיים מעט יותר קשים, אבל אלה פרטים שוליים". # אתה נמצא באילת מאז היותך ילד, גם אתה מרגיש בשינוי שחל בעיר? "קשה לי לענות על השאלה בצורה אובייקטיבית. אני מניח שבתור ילד, מאחר וכל הנושא היה זר לי ולא מוכר, אז לא ראיתי אותו. זה טבעי. כיום, כאדם דתי אני רואה את הכול אחרת. אבל ברור שהמצב בעיר השתנה. רק לפני שלוש שנים, כשהתחלתי לחזור בתשובה, הייתי צריך לעבור לעיר אחרת כדי ללמוד בישיבה, כי פה בעיר לא היה איפה. היום יש פה ישיבה. בנוסף לזה שכמות האנשים שמתקרבים כיום ליהדות ולדת באילת היא עצומה. פה, באילת, כולם מכירים את כולם בשם הפרטי, ואני פוגש אין סוף אנשים שאני מכיר אותם מהשלב הקודם בחיים שלי שגם הם כמוני החליטו לחזור בתשובה". סוד הקסם... באילת, שאינה עיר גדולה, פועלים כמה ארגונים גדולים. לכאורה, מתכון בטוח לחיכוכים, פוליטיקה ואינטריגות. "שיתוף הפעולה אצלנו בין כל הארגונים הוא שם דבר", אומר הרב קליין. אני, בחשדנות אופיינית, ממהרת לשוחח עם יו"ר המועצה הדתית, משה אלמקייס, איש ש"ס. אני עושה זאת בזריזות, כדי למנוע כל אפשרות לתיאום עמדות והצלבת עדויות. #אילו קהילות דתיות יש באילת וכמה מונה כל קהילה? "אי אפשר למדוד דברים כאלה", הוא עונה לי. "אנחנו באילת אוכלוסיה די מגובשת. קשה למדוד את זה במי שייך לש"ס ומי שייך לחב"ד. נכון שיש פה ש"ס וחב"ד ומזרחי וברסלב אבל כולם פועלים כתף אל כתף. זו הייחודיות של הקהילה באילת". חזון אחרית הימים ... "אני חושב שמדובר בכמה אלמנטים שיצרו את המצב המיוחד הזה באילת", אומר הרב קליין. "דבר ראשון זה הריחוק שלנו. אנחנו מרגישים על פלנטה אחרת וזה גורם לנו להתחבר אחד לשני. כל אחד מכיר את השני בשם הפרטי. כשמישהו מאיתנו עושה אירוע, כולם מגיעים להשתתף. אולי זה גם בגלל הריחוק שלנו מהפוליטיקה במרכז הארץ. זה רחוק מאיתנו ולא מגיע עד לפה, ואולי גם הצורך שלנו להתקרב אחד אל השני, כדי לקבל חיזוק מול מה שקורה בחלק השני של העיר". שאלתי את אלמקייס, מה גורם לאנשים שומרי מצוות לגור דווקא באילת. הוא לא ממש הבין את השאלה. "אין דבר קל יותר מאשר להתאהב בעיר הזו. המון אנשים מגיעים לפה בשל סיבה כלשהי. אנשי צבא, עובדי תחום המלונאות, אבל גם אחרי שהם מסיימים את תפקידם פה הם מחליטים להישאר. נכון שפעם אנשים דתיים לא שקלו אפילו לשמוע על הצעת פרנסה בעיר הזו, דבר שכיום אין איתו שום בעיה. כי כיום אין שום קושי לנהל פה חיים דתיים. סוד הקסם של המקום זה דו-קיום בין הציבור החילוני לדתי, ובציבור הדתי בינו לבין עצמו. זה דבר שלא רואים במקומות אחרים. תוסיפי לזה את הפסטורליה של המקום, השקט, הרוגע – ואי-אפשר לעזוב". אז נכון שיש כבר הרבה בתי כנסת בעיר והמרכולים הגדולים מלאים בכל טוב כשר למהדרין, אבל עדיין ההתמודדות היום-יומית, בעיקר בנושא חינוך הילדים, קשה מאוד. מספר הרב הכט: "ללא כל ספק היום קל יותר לגדל פה ילדים, לפחות מהבחינה שיש להם חברים הנמצאים באותה הסיטואציה, והביחד עוזר להם להתגבר על הקשיים. אבל עדיין, גם במצב הזה, קשה פה. זה דורש מאיתנו לתת תוספת של חום בבית והמון הסברים על כך שאנחנו שונים מהאחרים והדגשה על מה מותר ומה אסור. הבילוי העיקרי פה בעיר הוא בחוף הים, דבר שאנחנו לא יכולים לאפשר לילדים שלנו, אך המשפחות הדתיות שגרות פה מוצאות פה ושם שטחי חוף שוממים שאפשר לקחת לשם את הילדים כדי שיוכלו, גם הם, לבלות קצת בים". גם הרב אייזנבך מתאר את גידולם של הילדים וחינוכם כגורם שעדיין מקשה על המגורים בעיר אילת. "עד לגיל בר-בת מצווה הילדים מתחנכים פה, אבל לאחר מכן הם צריכים לצאת מהעיר. תארי לעצמך בנות שרק סיימו בית-ספר יסודי צריכות לעזוב את הבית ולנסוע ללמוד במקום המרוחק מרחק של 5 שעות נסיעה מהבית. בתחילה, כשרק הבת הבכורה עזבה את הבית, הייתי מוצא את עצמי נוסע פעמיים בשלושה ימים, מרחק של 5 שעות נסיעה. פעם אחת ביום חמישי כדי להחזיר אותה הביתה ופעם שנייה ביום ראשון כדי לקחת אותה לבית הספר. אבל הקושי שלנו, ההורים, הוא קטן לעומת הקושי של הילדים. כשלכל זה צריך להוסיף את הריחוק מהמשפחה המורחבת. הילדים שלנו לא יכולים לנסוע פעם בשבוע לבקר את הסבתא. הם מפסידים הרבה שמחות משפחתיות ואירועים נוספים. את הפיתרון לבעיות הללו עדיין לא מצאנו".