"המודיע" על תחיית יהדות בירובידז'אן
בחודש מנחם אב תרס"ג אמר שר האוצר של הצאר ניקולאי השני, סרגיי ויטה, לאישיות יהודית באירופה המערבית: "נהגתי לומר לצאר המנוח, אלכסנדר השלישי: הוד מלכותך, אילו היה אפשר להטביע את שש או שבע מיליוני היהודים בים השחור, הייתי מצדד בכך בהחלט (עפ"ל), אבל אם אי אפשר הדבר, יש להניח להם לחיות".
שלושים שנה אחר כך, חשב השלטון הקומוניסטי איך אפשר להתפטר מהיהודים. בין השאר הציע לשלוח אותם לחזית, גם במטרה לחצוץ בין ברית המועצות לבין סין במלחמת מנג'וריה, שהיתה עקובה מדם. למעשה, גם היהודים לחמו וגם נגד הנאצים ואבדו קרבנות רבים. בהצעת הקמת חבל האוטונומיה היהודית ברוסיה בשם בירובידז'אן - כשם העיר המרכזי בה, היו קרבנות בנפש אך הפגיעה ברוח היתה חמורה וגדולה יותר.
נסיעה מרתקת
בדיוק לפני עשר שנים ביקרנו במקום המרוחק הזה, מתוך "מריחוק מקום וקירוב לבבות". בית המלון הקטן יעיד על מיעוט המבקרים במקום. ואכן, היתה זו 'נסיעה היסטורית' ומאוד מרתקת ומעניינת, מה גם שהשלטון הקומוניסטי חדל אך הקומוניזם טרם בוטל. לא כל הידיעות והשינויים מאז הפרסטרויקה התקבלו בחבל ארץ זה. ולדוגמה: בירובידז'אן נותרה בשמה כפי שהיתה. להרבה ערים בברית המועצות לשעבר עשו 'שינוי השם', לאחר נפילת חומות הברזל. פטרבורג שהיתה ללנינגרד, חזרה בתנש"א להיות פטרבורג. אמנם הקג"ב אינו פועל ובמקומו יתכן ופועל אוזנו הכרויה וידו הארוכה של אפ-ס-בי.
ובבירובידז'אן, והיא במזרח הרחוק, אמרנו שהידיעה על סיום השלטון הקומוניסטי טרם הגיעה לשם, ובוודאי שלא בכל מה שקשור לדת.
כל מה שמריח ממנו דת מבריח אותם. דת בפירושו הבולשביקי - פאנאטי. אמנם כן יש התחדשות הקהילות בחבר המדינות ובמיוחד ברוסיה ובאוקראינה, גם כאן ה"קעהילע" תופס מקום חשוב. "קעהילע" הוא שם של אחד משלושת העיתונים בבירובידז'אן. העיתון הנפוץ ביותר הוא ה"ביראבידזשאנער שטערן". כך במקור.
אמנם בראש השנה וביום כיפור היו באים לבית הכנסת, אך רק לשם מפגש. בביקורי נאמר לי כי בראש השנה שעבר, נערך באותו יום קונצרט לכבוד השנה החדשה. בחנוכה באו לאכול פונצ'קעס. על כשרות הם ידעו רק שאוכל טוב הוא אוכל טרי. אם מגיע בשר כשר לכבוד חג הפסח או לחודש תשרי, זה רק הודות למשלוח שמגיע ממשרדי איגוד הקהילות היהודיות במוסקבה, מיסודו ובנשיאות הנגיד ר' לוי לבייב ובראשות הגר"ב לאזאר, רבה של רוסיה.
היסטוריה של חבל ארץ זה
בעמי ברית המועצות ויפן נפוץ הסיפור על הפרטיזן, שלאחר עשרות שנים נמצא עדיין במערה ולפתע יצא ותרמילו בידו ולשאלה מה הוא עושה פה, השיב שעדיין מחכה לרכבת שתעבור והוא יניח את הפצצה. כשאמרו לו שהמלחמה הסתיימה מזמן, הוא טען להגנתו שלא הודיעו לו...
בירובידז'אן (להמחשה: 8 שעות טיסה ממוסקבה לחברובסק ומשם מרחק של 170 ק"מ נסיעה במכונית לבירובידז'אן. אגב, הפרשי השעות בין מוסקבה לאיזור זה הוא 7 שעות קדימה), חבל ארץ בפדרציה הרוסית לשעבר, במחוז חברובסק שבמזרח הרחוק (4 שעות נסיעה במכונית עד גבול סין), נקבע על ידי ממשלת ברית המועצות, בשנת תרפ"ח, כאיזור להתיישבות יהודית והיתה התקוה הגדולה של הקומוניזם היהודי בשנות השלושים. חבל ארץ מרוחק זה, יועד על ידי השלטון הסובייטי להיות המענה לשאיפות הלאומיות הטריטוריאליות של היהודים ותחליף לארץ ישראל.
בשנת תרצ"ד הוענק לו מעמד אוטונומי והאידיש היתה אמורה להיות שפתו הרשמית. אלפי יהודים עברו או הועברו אליו, אך חלק גדול מהם עזב תוך זמן קצר.
למעשה, חבל ההתיישבות היהודית מתחיל מעברו השני של נהר אמור, המהווה גבול בין ברית המועצות לשעבר לבין מנצ'וריה הסינית. שטח החבל האוטונומי הוא 36 אלף קמ"ר ובירתו בירובידז'אן.
החורף קר ויבש עם מעט שלג, תקופת האביב מתונה, בקיץ חם ולח, ובסתיו יבש ונעים. בחבל - נהרות ואגמים רבים המשופעים בדגה. הקרקע כבדה, שליש השטח מיוער. שטחי הביצה נרחבים. המחצבים רבים, אך עד כה פותחו רק מכרות בדיל. העיר בירובידז'אן, יושבת על גדות הנהר בולשאיה בירה, ומכאן שמה 'בירה בידזשאן' ובה עוברת מסילת הברזל הטרנס-סיבירית.
החלטת ממשלת ברית המועצות להקצות את חבל בירובידז'אן להתיישבות יהודית בעלת אופי אוטונומי, נבעה משיקולים אחדים:
א. ביצור בטחונה של רוסיה הסובייטית במזרח הרחוק נוכח סכנת הסתננות סינית והתפשטות יפנית, בעיקר אחרי כיבוש מנצ'וריה על ידי יפן בשנים תרצ"א-צ"ב.
ב. מגמה להסתייע בצעד פרו יהודי, כביכול, לשם שיפור מעמדה של ברית המועצות בדעת הקהל המערבית.
ג. פתרון חלקי לקשיים כלכליים של היהודים בריכוזים במערב ברית המועצות.
ד. הצעת חלופה לרעיון הציוני.
במפת החבל ישובים יהודיים, כגון ולדהיים (נווה יער) ובירופלד (שדה בירו, בירה הוא הנהר המקומי). תחנת הרכבת של העיר בירובידז'אן, שעל גגה שמה באידיש וברוסית, נחנכה בתרצ"ו ושופצה לאחרונה, כשבחזית הכניסה הוצבה אנדרטה ועליה מנורה, הסמל היהודי.
הקומוניסטים היהודיים, שערכו מסע תעמולה נמרץ להקמת החבל האוטונומי, התגאו במיוחד בקולחוזים (חוות שיתופיות), כדוגמת ולדהיים (במבטא הרוסי שהאות ה' מתחלף באות ג' - אומרים אותה ולגיים).
באביב תרצ"ד הוענק לחבל שם חדש: "החבל האוטונומי היהודי". כל הארגונים הציוניים ברחבי העולם התנגדו להקמת בירובידז'אן היהודית, אך בכמה ארצות קמו ארגוני מגבית יהודיים - רובם ככולם סוציאליסטיים - למען הישוב היהודי בחבל.
בשנת תר"צ הגיעו כאלף וארבע מאות יהודים מארצות שונות להתיישב בבירובידז'אן. צמרת ההנהגה הקומוניסטית בבירובידז'אן היתה מורכבת כולה מיהודים מתבוללים, חברי המפלגה הקומוניסטית הרוסית. אידיש נקבעה לצד הרוסית כשפה רשמית. שלטי רחוב, שלטי תחנות רכבת ובולי דואר נשאו כתובות באידיש, וכן החלו לצאת בבירובידז'אן עיתון וכתב עת באידיש. מהלך זה הגיע לקיצו בתקופת "הטיהורים" הגדולים של סטאלין בשנים תרצ"ו - צ"ח, אז חוסלה כל הצמרת היהודית של החבל האוטונומי. בשנת תשי"ח הודה שליט ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, בראיון לעיתון הצרפתי "לה פיגארו", שהתוכנית ליישוב היהודים בבירובידז'אן נכשלה.
אידיש ללא אידישקייט
לאחר שעזבתי את 10 הק"מ מחברובסק בדרכי לבירובידז'אן וחציתי את נהר אומר, מעל הגשר הרחב והחדש, מקטע זה מתחיל למעשה חבל הארץ "האוטונומיה היהודית ברוסיה". עוד לפני 160 ק"מ. ככל שהתקרבתי למחוז חפצי עברתי על פני עיירות ויישובים שבעבר היו מיושבים בה רק יהודים, כשעל בית העיריה או המועצה המקומית עדיין השלטים עם הכיתובים באידיש וברוסית. 80 ק"מ לפני היעד נכנסתי לעיירה סמידוביטש השייכת למחוז היהודי, כך לאמורזט, אבולוצ'יה, לנינסקה, וולדהיים (וולגיים), שם הייתי במוזיאון המקומי ונדהמתי לראות הודעות ומודעות אנטי דתיות והוראות לציבור - והכל באידיש - לבל ייתפסו לחגוג את חג המצות, את חג הפסח ועוד. יש בו מסמכים רבים מתקופות שונות של ההתיישבות היהודית.
לקראת הנסיעה עשיתי שיעורי בית. התקשרתי לראש הקהילה, אריה לייב טויטמן, והצגתי את עצמי כחוקר ועיתונאי. זה שמח לבואי. שוחחנו כמובן בטלפון באידיש. התקשרתי לשליח חב"ד דאז, הרב מרדכי שיינר וזה כמובן שמח לבואי. 'יהא בואך לברכה, לי ולמקום. יראו יהודי מקורי ובתלבושתו'. הרב שיינר אירגן לי פגישות עם כל המי ומי. החל מהמושל, סגניו, ראש העיריה, סגניו ויועציו וכל מי שהוא משהו בקהילה, במוסדות הציבוריים, במוזיאונים, בספריות, במערכות העיתונים, 3 במספר שמופיעים בבירובידזשאן. אגב, הלוגו בשפת האידיש, התוכן כלל לא.
לאחר שהנחתי במלון את המזוודה יצאתי לסיור ממונע בעיר, לקרוא שלטים ולהכיר על 'רגל אחת' את העיר. ובכל זאת: אורח לרגע רואה כל פגע. הבחנתי וצפיתי בהתרגשות בשלט החדש שבחזית בניין המשטרה לעניינים מיוחדים מ.וו.ד. באידיש ועם ניקוד: אינייאנים.
ראינו מה שיש והבחנו מיד במה שאין: אידישקייט. יש בית כנסת, יש קהילה, יש בית ספר יהודי ואין שום לחלוחית של אידישקייט. הקומוניזם אשם.
האיש שהפך לאטרקציה של בירובידז'אן
בקילומטר האחרון לפני הכניסה לעיר, ניצבת לה אנדרטה ענקית לבנה הנראית למרחוק.
מרגש עד מאוד להבחין אותיות עבריות בשחור על רקע לבן: ביראבידזשאנ. שם העיר ותפקיד המשרד מופיע באידיש וגם ברוסית על כל הניירת הרשמית של המחוז והעירייה, בנייני ציבור מרכזיים, על תחנת הרכבת, הדואר. אגב, על בית הדואר המרכזי ה"פוסט" לא רשום פושט, כבמבטא הרוסי, אלא דווקא "פאשטש".
בטרם נסיעתי למקום, בדקתי בספר תולדות חב"ד ברוסיה את העבר שלהם במקום. ומעניין שלשם לא הגיעו ולא היתה להם פעילות. יום אחד החליטו הרב מרדכי שיינר ורעייתו לצאת לשליחות ולהשתקע במקום ולעשות את ביתם כתובת לכל דבר יהודי.
ב"קעהילע" לא חיכו לו. יחסיו עם ראשי הקהילה היו טובים הודות למזגו וטיבו וטבעו. הוא לא ישב ב"מזרח" בבית הכנסת, הוא אף לא התפלל שם.
השליח הרב שיינר הביא עמו ספר תורה ותשמישי קדושה והחל לארגן מנין לתפילות שבת בביתו. הוא גם קיבל רמזים עבים להפסיק. חודש ימים התגורר בבית המלון היחיד בעיר, עד שהשיג דירה מתאימה לתפקידו ולעניינים שעבור זה הגיע למקום המרוחק הזה, תרתי משמע, אך את התקופה שהיה שם לא ישכח ולא איחל למי שיבוא אחריו או ימלא את מקומו.
אבל, חזקה על שליח שעושה שליחותו, והנה מי שממלא את מקומו, עליו יכול הרב שיינר לומר בפה מלא: בכל אדם מקנא חוץ מבנו ותלמידו. אחד שכזה הוא היום האיש הרצוי בבירובידז'אן, שמו הרב אליהו ריס.
אליהו ריס נולד בשנת תש"ן בבירובידז'אן, למשפחה שלא היתה שומרת תורה ומצוות. כעבור שנתיים עלו ארצה, כאן נפגש האב בשכונת מגוריו בחב"דניק, וזה הציע לו לשלוח את הבן לבית הספר של חב"ד בצפת וכך עשה. מהיום הראשון לבואו בבית החינוך החדש הרגיש שכאן מקומו והבין מה שאומרים על חב"ד - "עם כל הלב, לכל אחד", וכך נסע מדי יום יום מביתו משך שעה ובחזרה שעה, אך למד חומש, גמרא והלכה וכו'.
כעבור שנתיים עבר לבית ספר אחר ולא של חב"ד, שם למד כשנתיים, עד שהוריו החליטו שחוזרים חזרה לרוסיה, ולא סתם רוסיה, אלא בירובידז'אן, עיר בסוף רוסיה, רחוקה מהכל ומכולם. עד היום הוא וגם לא הוריו יודעים למה פתאום חזרו לרוסיה.
בהתחלה למד בבית הספר היהודי בחברובסק, אך כעבור זמן קצר התחיל ללמוד בבית ספר רוסי בבירוביג'אן, שם כולם ידעו שהוא יהודי ואף לא הסתיר זאת.
עד שיום אחד נודע לו על שיעור בפרשת השבוע וביהדות שמוסר הרב מרדכי שיינר, שליח חב"ד. ריס הלך לקהילה לפגוש את הרב אך הוא לא היה שם. הוא היה ב...בית הכנסת.
באחד מימי החנוכה נכנסה אשה דתיה למועדון הילדים בניין הקהילה, וביקשה מכמה ילדים לבוא לבית הכנסת לשם צילום עם החנוכיה. כאן הבין ריס כי תהיה לו הזדמנות להכיר את הרב פנים אל פנים. האשה פנתה לריס ולעוד ארבעה ילדים שילכו לעשות תמונה לעיתון, בבית הכנסת.
כך סיפר לנו הרב ריס: "הבנתי שהנה זה ההזדמנות שלי להכיר את הרב, ושמחתי מאוד. התביישתי מאוד לדבר בעברית איתם. אני לא יודע למה, אבל כל הזמן הזה שהיינו בבית הכנסת, לא יכולתי לפתוח את הפה, ולהגיד אפילו מלה אחת, ובסיום פרויקט צילום התמונה, ביקש הרב מאיתנו להשאיר את הסביבונים, אבל את החנוכיות, אמר לנו לקחת ולהדליק כל יום בבית. כולם החזירו את הסביבונים וגם אני. וכל הזמן הזה שתקתי ולא אמרתי שום מלה".
"כל הילדים יצאו מבית הכנסת, ואני עצוב מאוד משום שהיתה לי הזדמנות להכיר את הרב מקרוב, אך לא עשיתי זאת.
פתאום, כשיצאנו מבית הכנסת, מוציא ילד אחד מכיסו סביבון, את אותו הסביבון שהרב ביקש להשאיר בבית הכנסת, הבנתי שזו היא השגחה פרטית, לקחתי את הסביבון מאותו הילד, ורצתי לבית הכנסת ממש שמח. הגעתי לרב ואמרתי: הנה הסביבון שאחד הילדים שכך להחזיר, וכך הכרתי את הרב ומשפחתו. הייתי משתדל לעזור לו בבית הכנסת, התחלתי להניח תפילין לפני הליכתי לבית הספר, ולאט לאט התחלתי לשמור תורה ומצוות, הנחתי תפילין לאנשים אחרים, כך גם הורי הכירו את משפחתו של הרב".
"כעבור שנתיים, הציע לי הרב לטוס לישיבת קיץ במוסקבה ולשהות בה במשך חודש. הרב הציע ששבועיים אנוח בקעמפ, ושבועיים תלמד תורה בישיבה. אמרתי לכולם שאני נוסע לנוח בקעמפ במוסקבה, ושאני אחזור כעבור חודש לבירובידז'אן.
למזלי, הרב אמר לי שאין לא כסף להלוך וחזור למוסקבה, אלא יש לו כסף רק לצד אחד, וכשתרצה לחזור תגיד להנהלת הישיבה, והם יקנו לך כרטיס חזרה".
"כעבור חודש הגיע הזמן לחזור, אך הרגשתי שמשהו מושך אותי ועוצר אותי בישיבה.
לא הבנתי מה זה, כי מצד אחד רציתי לחזור לחיים הרגילים, מצד שני ללמוד בישיבה הרבה שעות כל יום - זה היה קשה, אבל משהו משך אותי לזה והחלטתי להשאר וללמוד בישיבה. למדתי בישיבה 5 שנים. למדתי לקבלת סמיכה, ונסעתי בקבוצה בשנת תש"ע ב-770 בניו יורק".
בהמשך התחתן ריס במוסקבה. לאחר נישואיו נסע עם בני ביתו לפני כל חג לבירובידז'אן, במטרה להכניס יהדות בין אנשי הקהילה היהודית, באמצעות ארגון מסיבות - סיבה למסיבה, ולארגן סדר פסח ל-300 איש.
ריס מציין, שהציעו לו לצאת לשליחות באמריקה, אך חברי קהילה בבירובידז'אן פנו אליו שיבוא אליהם והוא היה בדילמה. מצד אחד באמריקה קל להיות יהודי גם בגשמיות וגם ברוחניות, מאידך בבירובידז'אן יש יהודים שצריכים לדעת מה זה יהדות ואיך להיות כיהודי. "נזכרנו בדברי חז"ל 'עניי עירך קודמים' והחלטנו שזה בירובידז'אן, ובס"ד היום יש מנין יום יום", הוא מספר ל"המודיע".
אליהו ריס מארגן היום שיעורי תורה לצעירים ולמבוגרים, הוא מופיע לפני הקהל בתוכנית "אידישקייט" שהתחיל הרב מרדכי שיינר, וגם הקים מוזיאון מפואר.
למקום מגיעים הרבה מאוד תיירים מכל העולם, וכולם מסתכלים על הקהילה ועל בית הכנסת, ומבינים שזו לא סתם היסטוריה של היהודים בעיר הזאת - אלא להיפך, היא מתפתחת ומתחדשת יום יום, ומבינים כולם שאפילו במקום כל כך רחוק יש שלוחים של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.
מאפשרים לכם לקבל
