"סליחה. יש לי פגישה חשובה בניו-יורק. אם לא אשתתף בה אישית, אצטרך לעזוב את המטוס", ניסה את מזלו אצל הדיילת. התשובה השלילית הייתה: "אדוני, אנחנו כבר על מסלול ההמראה. יש מטוסים מקדימה ומאחורה. זה לא אפשרי". חצי שעה עברה והרב קניקוב ראה ש"העניינים לא מתקדמים". מידי כמה שניות הוא הציץ בשעונו, וחישב מתי הכי מוקדם שהם מסוגלים לנחות בניו-יורק. עוד רבע שעה עברה, והשליח עלה על רעיון - שלא היה נשמע מעשי: ייתכן ויש מספיק יהודים בטיסה זו לארגן איזה מניין. "לא ראיתי שום יהודים דתיים. אבל זה היה התקווה היחידה שלי", הוא מודה. "לפני שאני עושה סצנות, בדקתי את סיכויי ההצלחה שלי", הוא משחזר. "בניסיון לא לבלוט, קמתי ממושבי 'לחלץ עצמות' ועברתי במעברים למצוא פנים יהודיות. מצאתי אחד דומה לתיאור. עזרתי אומץ ושאלתי לזהותו. כמעט קפצתי משמחה כשענה לי בחיוב שהוא בן לעם היהודי. הסברתי לו את העניין, והוא ענה בספקנות: אתה יכול לכלול אותי אם אתה משיג עוד תשע". מאושר מ'ההצלחה', הרב ניגש לפנים היהודיות הנוספות שהוא איתר. "קיבלתי תשובות כמו 'אני לא דתי', 'אני לא יודע להתפלל'. אבל הם היו מוכנים להצטרף. לפני שאני מבחין, היה לנו כבר ארבעה למניין". אולם, הוא ממשיך לספר, "הדקות המשיכו לתקתק, ואני כאילו נתקלתי לקיר לבנים. באופק המטוס לא נראו עוד פנים יהודיות". לוותר? להתייאש? * בשלב הזה הוא החליט לשנות טקטיקה. הרב החל לעבור במעברים ולתחקר: ישנם יהודים במושבים בשורה שלך?. הוא דווקא קיבל כמה סימנים מעודדים. "מה שקרה היה לא יאומן. מידי פעם אנשי זיהו את עצמם או את שכניהם כיהודים". המספר עלה לשבעה. זקוקים לעוד שלושה 'בלבד'. לפתע אחד הנוסעים ניגש אליו ושאל אותו "אפשר לעזור לך?". הרב קניקוב היה בטוח שאדם האדיב נמנה על צוות הדיילים. מתברר שזה היה אחד ממנהלי חברת התעופה JetBlue, שבחר לטוס במחלקה הרגילה. כששמע על המצב הקשה של היהודי המזוקן, הוא הציע את עזרתו בחיפוש אחרי Jews (- יהודים). "אולי אתה מעוניין לעשות הודעה במערכת כריזה של המטוס", המנהל הציע. "אני מודה לך", ענה הרב. "אך אעדיף לחפש את האנשים בלי פרופיל גבוה". השיחה הרמה ביניהם הגיעה לאוזניים נוספות. "סליחה", התרומם מכסאו אדם מעבר למעבר. "יצא לי לשמוע במקרה את השיחה שלכם. אני יהודי". השליח החל להתלהב. "התחלתי להאמין שזה יקרה, והמשכתי בחיפושים. התחלתי להתרגש מהסיכוי לארגן את המניין הפלאי", הוא נזכר. אולם התשובות "מצטער", "סליחה" או פשוט "ממש לא" - החזירו אותו למציאות שהייתה בשמי הרקיע. תשובה נוספת שהוא קיבל, אמרה "החבר לידי הוא חצי יהודי". הרב ניגש במהירות ושמע כי החבר הוא "לא בדיוק יהודי". מאוכזב, הוא כמעט הסתובב ללכת בחזרה ואז נאמר לו: "סבתי הייתה יהודייה". "אמא של אמא שלך", הרב בדק בזהירות. "כן. זה לא עושה אותי ליהודי. נכון?" "וודאי שאתה יהודי", הרב ענה, מרוגש לא-פחות. !Neat, ההוא ענה בסלנג אנגלי שמשמעו 'נהדר'. * עכשיו דברים נראו מבטיחים יותר. לנוסעים במטוס כבר לא ספקות בהתרחשות היהודית. מידי מספר דקות, המנהל האדיב היה מברר מהצד השני "אז כמה יש כבר?". יש לנו תשעה, הייתה התשובה. המנהל הרים טלפון לתא-הטייס לברר אם יש שם יהודים. "שלילי", הייתה התשובה שחשפה קול מתמיה - 'יש לכך קשר לאיחור של הטיסה?'. * "הנקודה הזו כולם רצו לעזור לי, אבל המצב נראה אבוד", מספר הרב. "אני כבר בדקתי פעמיים את כל 450 המושבים במטוס. המציאות האפלה יצרה רושם שיש במטוס רק תשעה יהודים מעל גיל בר-מצווה". כשהוא עשה את דרכו בחזרה אל המושב, מדוכדך, מישהו שהרגיש רע עבורו, עצר אותו ושאל: "יש לי חבר יהודי בג'ורג'יה. הוא יכול להצטרך לכם בשיחת ועידה!" הרב הסביר לו שזה לא אפשרי מבחינה הלכתית. "כאילו אני לא מכיר כמה יהודים שאפשר לטלפן אליהם"... הרב התקשר לאחיו בניו-יורק וסיפר לו את הלא-יאומן. "אתה הרי משמש כקצין-דת במשרד של השריף. אולי תשיג ליווי משטרתי שיוריד אותי מהמטוס", הוא ניסה ללא סיכוי ריאלי. * הזמן פעל לרעתו. עוד מעט לא ניתן להתפלל. עכשיו הוא כבר חזר למושבו לצמיתות. משליך את יהבו על אביו שבשמים. דקות אחדות עברו, ונוסע שישב לימינו, ניקה את גרונו והתוודה: "אני מאוד מצטער אבל מוקדם יותר כששאלת אותי אם אני יהודי, לא סיפרתי לך את האמת כי הרגשתי מאוים מהשאלה שלך. אני באמת יהודי". "העיניים שלי התרחבו לצורה של צלוחית", מעיד השליח. "בהתחלה חשבתי שהוא משקר או מנסה להיות נחמד לאדם במצוקה. הייתי חשדני ושאלתי אותו האם אימו יהודייה". "בהחלט. שם משפחה של אמי מלפני הנישואין הוא 'הורוביץ'. אין יותר יהודי מזה", ההוא ענה בביטחה ואז הוסיף "ברוך אתה אדונ'..." * השליח וכל הסובבים היו מסוחררים מהתרגשות. הוא סימן למנהל החברה הנאמן, שישב עשר מושבים מאחוריו. "אור ירוק. יש לנו עשר", הרב צרח כמעט בבכי של אושר. "היה נראה שזכיתי בלוטו", הוא מתבדח. המנהל ניגש לדיילות ונתן להן הוראות מפורטות כיצד להתנהל במהלך הטקס היהודי החשוב הזה. הרב הבהיר להם שאין הרבה לעשות מצידם, וכי התפילה יארך שבעה עד תשעה דקות. הרב קניקוב החל לעבור שוב במעברי המושבים 'להרים' את המתנדבים שלו. "קיוויתי שאני אזכור איפה הם ישבו. ובהחלט זכרתי". בדרכו אל סוף המטוס, עם תשעה אנשים מאחוריו, הוא הבחין באדם שישב במושב שלוש שורות מהסוף שהוא לא פגש. "הוא נראה כמו יהודי, וחשבתי שעם תשעה האנשים האלמונים שאספתי, עדיף שיהיה לו עוד אחד ליתר בטיחות", הרב האמיץ מספר. "כן. אבל נדמה לי שאתה חוסר את המעבר. כל האנשים האלה רוצים לעבור", האיש התחמק. "אני יודע. האנשים האלה הם חלק ממניין התפילה שלי", הרב ענה. המום לגמרי, האיש מיהר להודיע כי הוא מצטרף לתפילה. * "האטמוספרה בגב המטוס הייתה מחשמלת ומלהיבה", הרב מספר. "תדרכתי את החבר'ה על התפילה ואיך היא תתנהל. מתברר כי רק שלושה מתוך תשעה השתתפו אי-פעם בתפילה. ניצלתי את ההזדמנות להגיד דברים קצרים על משמעותה של תפילה. "תפילה אינה מוגבלת למקום מסויים שהיא נעשית. לא משנה אם זה בחדר הפרטי שלכם בבית או על במטוס JetBlue על מסלול המראה", הוא אמר להם בחגיגיות. "מכיוון שאין, עדיין, לחברת התעופה עשרה סידורים לתפילות, אני אוביל את התפילות, ואתם תענו 'אמן' אחרי הברכות". "איך נדע מתי לענות", תהה אחד מהם. "כשארים את האגודל", הגיעה התשובה. "המחזה הייתה מעוררת כבוד, ואחת הדיילות ביקשה רשות לצלם אותנו. הסכמתי. חברי המניין ענו 'אמן' בקול גבוה ותקיף, בלי בושה מהמורשת היהודית שלהם. כל המטוס דיברו עלינו". אחד-עשר איש 'רגילים', עם מפיות לבנות על ראשם, עומדים מסביב לרב חרדי (שחבש כובע והעניק את כיפתו לאחד המתפללים) ועונים 'אמן' בכל פעם שהוא מרים את ידו. "דקות אחדות אחרי שסיימנו, הטייס הודיע כי ניתן אישור לטיסה וביקש לחזור למקומות", הרב קניקוב מספר. "בדרך חזרה, אחד היהודים אמר לי עם דמעות בעיניו: אני לחלוטין לא מעורב ביהדות. רציתי להודות לך מכל ליבי". כך התנהלה לה המניין השמיימי, שלא הייתה בדיוק מחזה שגרתי בפרסומות של חברת JetBlue. (בנימין וייס)