מערכת COL
|
יום כ"ח שבט ה׳תשע״ג
08.02.2013
סיפורים מדהימים בסיום הרמב"ם העולמי ● סיקור, גלריה
אלפים השתתפו ב"סיום הרמב"ם העולמי", כפי שכונה נקרא על ידי הרבי, בקראון הייטס ● כמידי שנה, נציגי החסידויות הגיעו לברך את חסידי חב"ד לקראת המעמד החגיגי ● מה רצה הרבי מתינוקת בת שלושה חודשים? כיצד הגיב האדמו"ר מסלונים בני-ברק כשיצא מהרבי? וסיפור מפעים מבית-חב"ד בוויטנאם סיום הרמב"ם העולמי
(צילומים: שמעון רומני)
אלפים השתתפו ב"סיום הרמב"ם העולמי", כפי שכונה נקרא על ידי הרבי, שהתקיים ברוב פאר והדר בשכונת המלך, קראון הייטס, ביום שלישי בערב.
אלפי המשתתפים היו עדים חיים לזה שלמרות שזה כבר הסיום השלושים ואחד, הרי שהסיום הולך ומתחזק משנה לשנה ורואים כאן במוחש את כוחו של הרבי, בעל התקנה, שעומד ומשמש כמאז ומקדם.
המנחה הרב שמואל מנחם מענדל בוטמאן מנהל צעירי אגודת חב"ד המרכזית ויושב ראש סיום הרמב"ם העולמי פתח את הפרק של הרבי, תוך שהוא מזכיר את החזן של הרבי ר' משה טלשבסקי זכרונו לברכה שהיה אומר את הפרק כל שנה.
עד מתי...
מסכי הענק התחילו את מלאכתם. והנה רואים את פני הקודש, והנה שומעים את הוד קולו של הרבי, כשעושה את הסיום על הרמב"ם. משתוקקים לימים עברו, ומתחננים, "עד מתי", רבונו של עולם, "עד מתי..."
הוראת הרבנים
מפאת נסיעה מחוץ לעיר, נבצר מהרב אברהם אזדאבא, חבר הבד"צ דקראון הייטס להשתתף, וחברי הבד"צ הרב אהרן יעקב שוויי והרב יוסף ישעיה ברוין דיברו בדברי הלכה, הגדה וחסידות והביעו דברי התעוררות להמשיך בילמוד הרמב"ם ביתר שאת ויתר עוז.
היושב ראש הרב בוטמאן עומד בדבריו שסיום הרמב"ם השנה הוא בשנת המאתיים להסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן, ורואים מדברי הרבי שהשנה היא שנת "סגולה" במקביל לשנת "המאה והחמישים" להסתלקות אדמו"ר הזקן בשנת תשכ"ג.
הרב בוטמאן גם הדגיש את דברי הרבי שיש הרבה מן המשותף בין הרמב"ם לאדמו"ר הזקן ששניהם היו פוסקים בהלכה, הרמב"ם בספר היד החזקה ואדמו"ר הזקן בשלחן ערוך שלו, ושניהם גם כתבו ספרים גם בנסתר דתורה, לעזור לאלו שמחפשים דרך בעבודת השם, הרמב"ם ב"מורה נבוכים" ואדמו"ר הזקן בתניא ושאר ספרים.
הוא עמד בדבריו על היחודיות של מחזור השלושים ואחד. שמספר שלושים ואחד הוא התיבה "לא" שזה ענין לכאורה שלילי, ועל ידי לימוד הרמב"ם הופכים את ה"לא" ל"אל" וכמו שכתוב א-ל ה' ויאר לנו" ומה"לא" נעשה "אל" ונעשה אור לכל בני ישראל במושבותם.
"שלימות בחזקה"
המנחה הציג את הרב שלום דובער דרייזין, שבחסותו התקיים "סיום הרמב"ם העולמי" לעילוי נשמת אביו הרב החסיד המשפיע ר' אברהם דרייזין זכרונו לברכה. ר' שלום בער עמד בדבריו על האישיות המיוחדת של הרמב"ם שהי' לא רק פוסק אלא גם מנהיג ישראל שדאג לכל עם ישראל. גם הדגיש שהרמב"ם לא נתן לבנו שם כשם אביו מימון רק אברהם על שם אברהם אבינו "ראש המאמינים". ר' שלום דובער דריזין גם שיבח את קהל חסידי חב"ד – שמקיימים במשך כל השנים את הוראת הרבי. הקהל החזיק לו טובה בתשואות כפיים סוערות.
הרב יצחק רבינוביץ דיבר בשם חסידות בויאן. הוא הדגיד שהרמב"ם מסים את ספרו במילים ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ויש רמז בזה שלימוד הרמב"ם יביא את הגאולה השלימה, ואז ישרה שכינתו בתוכנו.
המדרש אומר, על הפסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, למה נאמר שמו של דוד, והרי שלמה בנה את בית המקדש, ולא דוד. אך כיון שדוד הוא זה שמסר את עצמו עליה, לכן נקראת על שמו.
והרי כתוב בגמרא סוטה, בנוגע לעצמות יוסף: ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, והרי משה לקח את העצמות ולא בני ישראל, ולמה נקראת המצוה על שם בני ישראל. אלא מכיון שבני ישראל גמרו את המצוה, לכן נקראת על שמם.
מהו ההבדל בין משה רבינו שלא נקראה המצוה על שמו, ודוד שמסר נפשו על בית המקדש, ונקראה על שמו?
כיון שדוד הוא הביא את השראת השכינה למטה. אצל משה לא מדובר על ענין של השראת השכינה, ולכן נקראת על שם גומרה.
על ידי לימוד הרמב"ם פועלים את השראת השכינה למטה. וזה מביא את הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימנו אמן.
נכדו של הרבי מסלונים בעל "יסוד העבודה" הרב יוסף וויינבערג סיפר סיפור אישי מהרבי. "הגעתי פעם להרבי לדולרים יחד עם הבת שלי שהייתה בת שלוש חדשים. שהגיע התור שלי לעמוד מול הרבי, ראיתי שהרבי מכין שני דולרים בשבילי ובשביל הבת שלי. כשעברתי הרבי נתן לי דולר אחד, והשני נשאר ביד של הרבי, והרבי אמר שהוא רוצה שהיא תקח בעצמה. מדובר בתינוקת בת שלוש חדשים. כשהרבי גמר לדבר היא הושיטה את ידה, ולקחה את הדולר מיד הרבי. הרבי חייך. אני רוצה להסביר את הענין.
"בעיקר, המילים שלי מכוונות אל צעירי חב"ד שלא הייתה להם הזכייה לראות ולהרגיש את מה שאנחנו ראינו והרגשנו, אני אסביר זאת ע"י סיפור של סבי הרב הגדול הרב החסיד ר' ישראל שמעון קסטלניץ, שהיה ידוע בתור זכרן ודייקן וחסיד מפורסם נפלא, שהוא שמע מר' ישראל זלמן שלובסקי, שהיה חסיד מפורסם ומשמש בקודש של שלושה אדמו"רי סלונים, המעשה היה שהוא נסע בשליחות של רבי שמואל ישראל סלונימער, לרבי המהר"ש בשליחות, כשהגיע אל הרבי המהר"ש, פתחו לו את הדלת ע"י הבת שלו שהייתה בת שש שנים.
"לאחרי שהוא נכנס, הוא רצה לנקות את עצמו מהגשמים והבוץ של הדרך, אך היא אמרה לו שכאן מקבלים כל אחד כמו שהוא, עם הבוץ ה"בלאטע" והגשם וכו', מקבלים ומטהרים, הרבי רצה לנקות ולהבריק, ורצה שכלאחד בעצמו יבריק.
"בעניננו, ברמב"ם אנו פוגשים ניגוד מאוד מופלא, דבר והיפוכו, מצד אחד, ברמב"ם ישנם אלפי תילי תילים של הלכות, והראשונים כבר נעמדו על כל ווארט של הרמב"ם, נהרות של דיו נשפכו על פירושי הרמב"ם, מצד שני זה כבר עבר למעלה מ800 שנה מאז שהרמב"ם כתב את חיבורו, וזה נמצא אצל כל אחד, אפילו אצל פשוטי העם, כאילו זה חיבור שהתחבר לאחרונה.
"ואת זה הרבי רוצה, להתעסק ולהבריק כל אחד. למרות שהראש של הרבי היה חובק עולם ממש, בכל זאת הוא התעסק עם פשוטי העם, הוא רצה לגשת בנפרד ולהתעסק עם כל אחד, וזה מה שהרבי רצה: "אני רוצה לתת לה ביד שלה".
"בתשמ"ג, הרבי מסלונים מבני ברק, היה אצל הרבי והיה מלא בהתפעלות, ושאלתי אותו אחר כך ממה היה יותר בהתפעלות? וענה לי שהרבי כל מעיינו וענינו, זה כיצד ניתן לקרב יהודי לקב"ה. זה מה שהרבי התכווין בלימוד הרמב"ם - לאחד את כולם, להגיע לכל יהודי.
"הקב"ה יעזור שהסיום וההתחלה של הרמב"ם תהיה הדחיפה האחרונה לצאת מהגלות הקשה הזאת ונזכה לראות עין בעין, ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים ונאמר אמן".
"תחיית המתים" על ידי קיום התורה והמצוות
הרב מרדכי לייב ווייס, גיסו של הרבי ממונקאטש עמד בדבריו שפרשיית השבוע פותחת בדין של עבד עברי, שמעתי פעם תורה על הפסוק באופן כזה. כתוב "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי". ולכאורה למה צריכים להכפיל את המילים "ואם אמור יאמר"? והפירוש הוא, שכל דבר שיהודי אומר - דבר חכמה, זה גורם נחת רוח למעלה, ולכן חוזרים על זה עוד הפעם למעלה.
עבד זה - היהודי שעובד כאן למטה, הוא אוהב את אשתו - התורה, את בני - את המצוות שלו, הוא אינו רוצה לצאת חופשי - מת הוא חפשי מן המצוות, הוא רוצה להישאר בתורה ומצוות. ועל כזה דבר חוזרים עוד הפעם למעלה. לכן ישנו כפל בפסוק.
זה אחד מהדברים הגדולים של הרבי, הוא לא לקח חופש אף פעם לא היה כזה דבר, לא היה כזה מושג לא בחורף ולא בקיץ, כל הזמן עבודה ללא הפסקה. אין חפשי, כל הזמן בהמשך אחד ללא הפסקה, עבודת הקודש ממשיכה כל הזמן, אין הפשט שמקרבים יהודים לתורה, אלא עושים אותם "חיים", כשמביאים אותו לתורה זה ענין של "להחיות מתים" כי ע"י קיום התומ"צ, הוא נעשה חי.
לימוד ההלכות ברמב"ם הוא כדי להתגבר על ה"הליכות" של היצר הרע.
הרב יחזקאל בקנרוט, מנכ"ל מוסדות מודזיץ' בארה"ק אמר שהרבי ממודזיץ' שליט"א ביקש אותו לייצג אותו בסיום הרמב"ם, ובפרט שיש להרבי ממוזיץ קשר לחסידות חב"ד, וגם שאמו של הרבי ממודזיץ' היא מהצאצאים של אדמו"ר הזקן, ובפרט שהשנה היא שנת המאתיים להסתלקותו.
הרבי ממודזיץ' ביקש ממני שאזכיר את מה ששמע מאביו בעל הנחלת דוד, שבצעירותו למד בתומכי תמימים בתל אביב, דבר שאמר בסיום הש"ס בישיבת חכמי לובלין לפני כשמונה שנים.
"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, אל תקרי הליכות אלא הלכות". הגמ' מסיימת עם הענין של הלכות. שזה הענין גם של סיום הרמב"ם - הלכות.
מה כל הענין של הלמוד "אל תקרי הליכות אלא הלכות" שיהיה כתוב לכתחילה "הלכות".
והביאור בזה, שכתוב שהקב"ה יושב ומחדש הלכות בכל יום. מי יודע את ההלכות האלה? מהי התועלת מזה? מי שומע את זה? אלא, כנגד זה כתוב שיצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, לכן הקב"ה יושב כנגד ומחדש הלכות בכל יום, כדי לעמוד בתקיפות נגד יצרו של אדם שמתגבר עליו בכל יום.
ומהם הלכות אלו? אלו הם תקנות של גדולי ישראל שמתחדשים מזמן לזמן, כנגד המתגבר עליו של היצר הרע.
ובפרט בסיום של הלכות - לימוד רמב"ם, תקנה של הרבי שהוא גדול המתקנים כבר כמה דורות, והתקנות הולכים ומתרבים, וזו זכות גדולה ללומדי הרמב"ם, להתגבר על ה"הליכות" של היצר הרע.
שבזכות זה נזכה ל"ומלאה הארץ דעה את ה'" שנזכה לגאולה השלימה במהרה בימנו אמן!
לימוד הרמב"ם מאחד את כלל ישראל לגאולה השלימה
הרב אליעזר בוים, מנהל ישיבת "יגדיל תורה" מגור סיפר שפעם היה כתב באחד העיתונים בארץ ישראל בשם יהודה אבנר, שנכנס לרבי ושאל, מה הכוונה רבי? מה זה אומר? יש יהודי צדיק, אבל מה זה רבי. שאל אותו הרבי אתה יודע מה זה נר, זה חתיכת שעווה, שאותה אתה יכול להדליק, לרבי יש את האש. הרבי לא מדליק את הנר, יש לו את האש, להדליק, אתה צריך להדליק לבד, צריך לעשות את העבודה לבד, ועל ידי זה נעשה, נר ה' נשמת אדם. כשהאדם עובד אזי הנר נדלק.
וזה מה שהרמב"ם מסיים, ומזכיר את העניין שבימות המשיח, לא יהיה קנאה ולא יהיה תחרות. כדי להיבא את משיח, צריך להיות עם אחד, כולם יחד, בנפרד אי אפשר. לא יכול להיות קנאה ותחרות, צריך ללכת יחד עם רצון אחד ומטרה אחת, בשביל לקבל פני משיח יחד, וזה עושה הרבי שלוקח את כלל ישראל ללכת ולקבל פני משיח באחדות של סיום הרמב"ם.
עושים שמחה לגמרה של תורה
בשם חסידות צאנז-קלויזנבורג דיבר הרב שלמה לייזער, רב קהילת שפע חיים דצאנז-קלויזענבורג בבארא פארק.
"לפני שאתעכב על העניין של הסיום, ברצוני לספר סיפור מענין. מעשה ששמעתי בשיעור דף היומי שמתקיים אצלנו בבית כנסת. אותו אדם שממנו שמעתי את הסיפור הוא איש עסקים, שסיפר שבחודש אלול לפני הסיפור שהיה במומביי, הוא היה בוויטנאם.
"בבית חב"ד שם הוא פוגש יום אחד, אדם שלא היה נראה לו כך כך יהודי נשוי עם גויה, שבבעלותו כמה מפעילם גדולים. דיברנו ביננו ואמרתי לו שעד אחרי ראש השנה אני נמצא כאן. לפני ר"ה הזמין השליח את כל היהודים שבעיר לסעודה ותפילה וכו'. אותו אדם הגיע לתפילה למרות שהוא נשוי עם גויה, אבל הוא מגיע כי הוא יהודי. והוא מאוד התעורר מההתוועדות שישבו יחד וכו'.
"בלילה, השליח הזמין את כולם למחר בבוקר לתקיעת שופר, תפילה, וסעודת חג - התוועדות, כולם הגיעו והתפללו שמעו תקיעת שופר, נשארו להתוועד, ואותו יהודי התחיל לבוא יותר ויותר לבית הכנסת לשמוע ללמוד ולהתפלל.
"יום אחד לאחרי כמה שנים, אני עומד בכותל המערבי, וניגש אלי יהודי אחד ושואל אותי האם אני מכיר אותו. עניתי לו שאיני מכיר אותו. ואז הוא מציג את עצמו ואומר שהוא אותו יהודי מבית חב"ד בוויטנאם, וכעת הוא הגיע לארץ ישראל להתחתן עם בת ישראל כשירה, ולהעמיד בית ישראל. מה שסחף ומשך אותו תדעו לכם, זה ההתוועדות. שיושבים יחד, אז גדולה לגימה שמקרבת".
זו המעלה של לומר לחיים יחד עם חבר. כשגומרים ספר תורה, או שעושים סיום וכד', עושים שמחה לגמרה של תורה ומתחילים מחדש שוב. על ידי זה אנו מראים שאין זה דבר של סיום שגומרים ולא חוזרים לענין, רק שתמיד ממשיכים הלאה. וזו הסיבה שהרבי המריץ וממריץ לכתוב עוד ועוד ספרים וספרי תורה, וללמוד עוד ועוד רמב"ם תניא וכל התורה כולה, כיון שאין סוף לחדש עוד ועוד, באופן של ופרצת ימה וקדמה צפונה וקדמה, שגם בעולם הזה הגשמי, ישנם ענינים של בלי גבול, וזה התורה שהיא אינה נגמרת. וזהו כוחו של צדיק, כוחו של הרבי, להרחיב את היהדות באופן של בלי גבול, אשריכם, שאתם מפיצים את המעיינות של הרבי מקימיים את הרצון של הרבי, באופן של בלי גבול, עד לתכלית ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
כוחו של סיום
הרב יחיאל מיכל שטיינמץ, דיין דקהילת וויזניץ במונסי סיים את הרמב"ם, ושאל מהו הענין שעושים סיום, שמסיימים ענין בלימדו וכד'? אולי אפשר לומר על פי מה שהגמרא אומרת, שאין המצוה נקראת אלא על שם גומרה, על שמו נקראת. שאדם גומר מסכת, המסכת נקראת על שמו, כל מה שהוא הכניס והתייגע במסכת, כעת נקרא על שמו. ומצד זה שנקרא על שמו ראוי לעשות חגיגה וסיום.
וזה מה שהבעל תניא אומר בפרק ט"ו בתניא, שיש אחד שנקרא עובד אלקים ויש אחד שנקרא - ואשר לא עבדו. אדם שמתייגע נק' עובד אלקים, כמו אצל כלב, למה נקרא עבדי כלב, ולא נאמר על יהושע.
יהושע לא היה לו יצה"ר - כיון שמשה התפלל עליו ואמר י-ה יושיעך מעצת מרגלים. אבל כלב היה צריך לעבוד לבד, והוא הלך לקברי אבות והתייגע בעצמו. כזה אדם נקרא עבד אלקים, הנקודה היא יגיעת האדם.
ועיקר ההתייגעות ניכר ומתבטא אצל מי שמסיים, וממילא מובן גודל השמחה, למי שמסיים, המכה הגדולה שהוא נותן על ידי זה ליצר הרע.
תיקון הנשמות
הרב אהרן גולדמינצר הדיין של סקווירא שלוחו של הרבי מסקווירא שליט"א התחיל את המחזור הל"ב יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והמשיך שעל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, הזהר מסביר, אלה סודות הגלגולים לכל הנשמות החייבות להשלים את כל המצוות. שהרי כל יהודי צריך לקיים את כל התורה כולה, וישנם חלקים בתורה שיהודי לא קיים. ואם כך איך יכול להיות תיקון לנשמות ישראל.
ולכן ישנו הענין של גלגולים כדי שכל הנשמות יתקנו. והתיקון לזה יכול להיות גם ע"י לימוד תורה שהרי כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, כך גם כך הלומד תורה, כאילו קיים את כל התורה, שלימוד הרמב"ם, בדור האחרון בזמן האחרון לפני ביאת המשיח, זהו התיקון לכל הנשמות, והרבי מליובאוויטש, שכל עיסוקו הוא לקבל פני משיח, פעל תיקון לכל הנשמות שיהיו מוכנות לקבל פני משיח.
ותיקון הנשמה צריך להיות גם על ידי ההתקשרות לצדיק הדור, כמו שאמר משה כי יהיה להם דבר בא אלי, דבר לא ברור, צריך לבוא אל משה רבינו. וע"י לימוד הרמב"ם מקיימים את מה שהרבי הורה לכל עם ישראל לעשות, והרי זה הלימוד הוא לימוד "על דעתו" וזה יפעל את הפעולה הרצויה, תיקון נשמת כל ישראל ויוכל להיות התגלות פני משיחנו.
עושי מצוה
הרב בוטמאן הודה לבנו הרב יוסף יצחק בוטמאן שלא חשך עמל ויגיעה לנהל ולסדר את כל עניני סיום הרמב"ם העולמי בלב ונפש, וזכות הרמב"ם, וזכות הרבי מחולל התקנה, יעמדו לו בכל מילי דמיטב בכל מכל כל.
המנחה הודה לנשי ישראל על השתתפותן בלימוד הרמב"ם בספר המצוות ועל השתתפותן בסיום הרמב"ם העולמי ועל עידודן לבעליהן ולבניהן על השתתפותם התקנת לימוד הרמב"ם.
בסוף הסיום נהנו המשתתפים ממקהלה ילדים מיוחדת היו אלו קולותיהם של צעירי הצאן, הבל שאין בו חטא, ששרו בחיות אופיינית ניגוני שמחה כשהקהל עוזר להם בהתלהבות.
תם ולא נשלם. בדברי הנואמים עבר כמו חוט שני המציאות שלמרות השנים, ולמרות שזה כבר הסיום השלושים ואחד הרי שתקנת הרבי וחגיגת הסיום הולכת ומתרחבת, ולא נס ליחם, ואדרבה, זה נמשך כמעיין המתגבר משנה לשנה, שרואים בזה ברכתו התמידית של הרבי בעל התקנה. משתתפי הקהל העצום הלכו לבתיהם שמחים וטובי לב. זה הי' ממש מפגן עצום של השתתפות רבנים ראשי ישיבות, אורחים ונציגי חצרות חסידים באופן נפלא, וכולם נקבצו ובאו לעודד את לימוד הרמב"ם ולהתחמם לאורו של מחולל התקנה שמכין את העולם ויוציא אותנו מהגלות תיכף ומיד ממש.
המנחה מכריז שסיום הרמב"ם הבא יהי' בח' שבט תשע"ד בירושלים עיר הקודש על ידי הרמב"ם והרבי.
אלפי המשתתפים היו עדים חיים לזה שלמרות שזה כבר הסיום השלושים ואחד, הרי שהסיום הולך ומתחזק משנה לשנה ורואים כאן במוחש את כוחו של הרבי, בעל התקנה, שעומד ומשמש כמאז ומקדם.
המנחה הרב שמואל מנחם מענדל בוטמאן מנהל צעירי אגודת חב"ד המרכזית ויושב ראש סיום הרמב"ם העולמי פתח את הפרק של הרבי, תוך שהוא מזכיר את החזן של הרבי ר' משה טלשבסקי זכרונו לברכה שהיה אומר את הפרק כל שנה.
עד מתי...
מסכי הענק התחילו את מלאכתם. והנה רואים את פני הקודש, והנה שומעים את הוד קולו של הרבי, כשעושה את הסיום על הרמב"ם. משתוקקים לימים עברו, ומתחננים, "עד מתי", רבונו של עולם, "עד מתי..."
הוראת הרבנים
מפאת נסיעה מחוץ לעיר, נבצר מהרב אברהם אזדאבא, חבר הבד"צ דקראון הייטס להשתתף, וחברי הבד"צ הרב אהרן יעקב שוויי והרב יוסף ישעיה ברוין דיברו בדברי הלכה, הגדה וחסידות והביעו דברי התעוררות להמשיך בילמוד הרמב"ם ביתר שאת ויתר עוז.
היושב ראש הרב בוטמאן עומד בדבריו שסיום הרמב"ם השנה הוא בשנת המאתיים להסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן, ורואים מדברי הרבי שהשנה היא שנת "סגולה" במקביל לשנת "המאה והחמישים" להסתלקות אדמו"ר הזקן בשנת תשכ"ג.
הרב בוטמאן גם הדגיש את דברי הרבי שיש הרבה מן המשותף בין הרמב"ם לאדמו"ר הזקן ששניהם היו פוסקים בהלכה, הרמב"ם בספר היד החזקה ואדמו"ר הזקן בשלחן ערוך שלו, ושניהם גם כתבו ספרים גם בנסתר דתורה, לעזור לאלו שמחפשים דרך בעבודת השם, הרמב"ם ב"מורה נבוכים" ואדמו"ר הזקן בתניא ושאר ספרים.
הוא עמד בדבריו על היחודיות של מחזור השלושים ואחד. שמספר שלושים ואחד הוא התיבה "לא" שזה ענין לכאורה שלילי, ועל ידי לימוד הרמב"ם הופכים את ה"לא" ל"אל" וכמו שכתוב א-ל ה' ויאר לנו" ומה"לא" נעשה "אל" ונעשה אור לכל בני ישראל במושבותם.
"שלימות בחזקה"
המנחה הציג את הרב שלום דובער דרייזין, שבחסותו התקיים "סיום הרמב"ם העולמי" לעילוי נשמת אביו הרב החסיד המשפיע ר' אברהם דרייזין זכרונו לברכה. ר' שלום בער עמד בדבריו על האישיות המיוחדת של הרמב"ם שהי' לא רק פוסק אלא גם מנהיג ישראל שדאג לכל עם ישראל. גם הדגיש שהרמב"ם לא נתן לבנו שם כשם אביו מימון רק אברהם על שם אברהם אבינו "ראש המאמינים". ר' שלום דובער דריזין גם שיבח את קהל חסידי חב"ד – שמקיימים במשך כל השנים את הוראת הרבי. הקהל החזיק לו טובה בתשואות כפיים סוערות.
הרב יצחק רבינוביץ דיבר בשם חסידות בויאן. הוא הדגיד שהרמב"ם מסים את ספרו במילים ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ויש רמז בזה שלימוד הרמב"ם יביא את הגאולה השלימה, ואז ישרה שכינתו בתוכנו.
המדרש אומר, על הפסוק מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, למה נאמר שמו של דוד, והרי שלמה בנה את בית המקדש, ולא דוד. אך כיון שדוד הוא זה שמסר את עצמו עליה, לכן נקראת על שמו.
והרי כתוב בגמרא סוטה, בנוגע לעצמות יוסף: ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, והרי משה לקח את העצמות ולא בני ישראל, ולמה נקראת המצוה על שם בני ישראל. אלא מכיון שבני ישראל גמרו את המצוה, לכן נקראת על שמם.
מהו ההבדל בין משה רבינו שלא נקראה המצוה על שמו, ודוד שמסר נפשו על בית המקדש, ונקראה על שמו?
כיון שדוד הוא הביא את השראת השכינה למטה. אצל משה לא מדובר על ענין של השראת השכינה, ולכן נקראת על שם גומרה.
על ידי לימוד הרמב"ם פועלים את השראת השכינה למטה. וזה מביא את הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימנו אמן.
נכדו של הרבי מסלונים בעל "יסוד העבודה" הרב יוסף וויינבערג סיפר סיפור אישי מהרבי. "הגעתי פעם להרבי לדולרים יחד עם הבת שלי שהייתה בת שלוש חדשים. שהגיע התור שלי לעמוד מול הרבי, ראיתי שהרבי מכין שני דולרים בשבילי ובשביל הבת שלי. כשעברתי הרבי נתן לי דולר אחד, והשני נשאר ביד של הרבי, והרבי אמר שהוא רוצה שהיא תקח בעצמה. מדובר בתינוקת בת שלוש חדשים. כשהרבי גמר לדבר היא הושיטה את ידה, ולקחה את הדולר מיד הרבי. הרבי חייך. אני רוצה להסביר את הענין.
"בעיקר, המילים שלי מכוונות אל צעירי חב"ד שלא הייתה להם הזכייה לראות ולהרגיש את מה שאנחנו ראינו והרגשנו, אני אסביר זאת ע"י סיפור של סבי הרב הגדול הרב החסיד ר' ישראל שמעון קסטלניץ, שהיה ידוע בתור זכרן ודייקן וחסיד מפורסם נפלא, שהוא שמע מר' ישראל זלמן שלובסקי, שהיה חסיד מפורסם ומשמש בקודש של שלושה אדמו"רי סלונים, המעשה היה שהוא נסע בשליחות של רבי שמואל ישראל סלונימער, לרבי המהר"ש בשליחות, כשהגיע אל הרבי המהר"ש, פתחו לו את הדלת ע"י הבת שלו שהייתה בת שש שנים.
"לאחרי שהוא נכנס, הוא רצה לנקות את עצמו מהגשמים והבוץ של הדרך, אך היא אמרה לו שכאן מקבלים כל אחד כמו שהוא, עם הבוץ ה"בלאטע" והגשם וכו', מקבלים ומטהרים, הרבי רצה לנקות ולהבריק, ורצה שכלאחד בעצמו יבריק.
"בעניננו, ברמב"ם אנו פוגשים ניגוד מאוד מופלא, דבר והיפוכו, מצד אחד, ברמב"ם ישנם אלפי תילי תילים של הלכות, והראשונים כבר נעמדו על כל ווארט של הרמב"ם, נהרות של דיו נשפכו על פירושי הרמב"ם, מצד שני זה כבר עבר למעלה מ800 שנה מאז שהרמב"ם כתב את חיבורו, וזה נמצא אצל כל אחד, אפילו אצל פשוטי העם, כאילו זה חיבור שהתחבר לאחרונה.
"ואת זה הרבי רוצה, להתעסק ולהבריק כל אחד. למרות שהראש של הרבי היה חובק עולם ממש, בכל זאת הוא התעסק עם פשוטי העם, הוא רצה לגשת בנפרד ולהתעסק עם כל אחד, וזה מה שהרבי רצה: "אני רוצה לתת לה ביד שלה".
"בתשמ"ג, הרבי מסלונים מבני ברק, היה אצל הרבי והיה מלא בהתפעלות, ושאלתי אותו אחר כך ממה היה יותר בהתפעלות? וענה לי שהרבי כל מעיינו וענינו, זה כיצד ניתן לקרב יהודי לקב"ה. זה מה שהרבי התכווין בלימוד הרמב"ם - לאחד את כולם, להגיע לכל יהודי.
"הקב"ה יעזור שהסיום וההתחלה של הרמב"ם תהיה הדחיפה האחרונה לצאת מהגלות הקשה הזאת ונזכה לראות עין בעין, ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים ונאמר אמן".
"תחיית המתים" על ידי קיום התורה והמצוות
הרב מרדכי לייב ווייס, גיסו של הרבי ממונקאטש עמד בדבריו שפרשיית השבוע פותחת בדין של עבד עברי, שמעתי פעם תורה על הפסוק באופן כזה. כתוב "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי". ולכאורה למה צריכים להכפיל את המילים "ואם אמור יאמר"? והפירוש הוא, שכל דבר שיהודי אומר - דבר חכמה, זה גורם נחת רוח למעלה, ולכן חוזרים על זה עוד הפעם למעלה.
עבד זה - היהודי שעובד כאן למטה, הוא אוהב את אשתו - התורה, את בני - את המצוות שלו, הוא אינו רוצה לצאת חופשי - מת הוא חפשי מן המצוות, הוא רוצה להישאר בתורה ומצוות. ועל כזה דבר חוזרים עוד הפעם למעלה. לכן ישנו כפל בפסוק.
זה אחד מהדברים הגדולים של הרבי, הוא לא לקח חופש אף פעם לא היה כזה דבר, לא היה כזה מושג לא בחורף ולא בקיץ, כל הזמן עבודה ללא הפסקה. אין חפשי, כל הזמן בהמשך אחד ללא הפסקה, עבודת הקודש ממשיכה כל הזמן, אין הפשט שמקרבים יהודים לתורה, אלא עושים אותם "חיים", כשמביאים אותו לתורה זה ענין של "להחיות מתים" כי ע"י קיום התומ"צ, הוא נעשה חי.
לימוד ההלכות ברמב"ם הוא כדי להתגבר על ה"הליכות" של היצר הרע.
הרב יחזקאל בקנרוט, מנכ"ל מוסדות מודזיץ' בארה"ק אמר שהרבי ממודזיץ' שליט"א ביקש אותו לייצג אותו בסיום הרמב"ם, ובפרט שיש להרבי ממוזיץ קשר לחסידות חב"ד, וגם שאמו של הרבי ממודזיץ' היא מהצאצאים של אדמו"ר הזקן, ובפרט שהשנה היא שנת המאתיים להסתלקותו.
הרבי ממודזיץ' ביקש ממני שאזכיר את מה ששמע מאביו בעל הנחלת דוד, שבצעירותו למד בתומכי תמימים בתל אביב, דבר שאמר בסיום הש"ס בישיבת חכמי לובלין לפני כשמונה שנים.
"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, אל תקרי הליכות אלא הלכות". הגמ' מסיימת עם הענין של הלכות. שזה הענין גם של סיום הרמב"ם - הלכות.
מה כל הענין של הלמוד "אל תקרי הליכות אלא הלכות" שיהיה כתוב לכתחילה "הלכות".
והביאור בזה, שכתוב שהקב"ה יושב ומחדש הלכות בכל יום. מי יודע את ההלכות האלה? מהי התועלת מזה? מי שומע את זה? אלא, כנגד זה כתוב שיצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, לכן הקב"ה יושב כנגד ומחדש הלכות בכל יום, כדי לעמוד בתקיפות נגד יצרו של אדם שמתגבר עליו בכל יום.
ומהם הלכות אלו? אלו הם תקנות של גדולי ישראל שמתחדשים מזמן לזמן, כנגד המתגבר עליו של היצר הרע.
ובפרט בסיום של הלכות - לימוד רמב"ם, תקנה של הרבי שהוא גדול המתקנים כבר כמה דורות, והתקנות הולכים ומתרבים, וזו זכות גדולה ללומדי הרמב"ם, להתגבר על ה"הליכות" של היצר הרע.
שבזכות זה נזכה ל"ומלאה הארץ דעה את ה'" שנזכה לגאולה השלימה במהרה בימנו אמן!
לימוד הרמב"ם מאחד את כלל ישראל לגאולה השלימה
הרב אליעזר בוים, מנהל ישיבת "יגדיל תורה" מגור סיפר שפעם היה כתב באחד העיתונים בארץ ישראל בשם יהודה אבנר, שנכנס לרבי ושאל, מה הכוונה רבי? מה זה אומר? יש יהודי צדיק, אבל מה זה רבי. שאל אותו הרבי אתה יודע מה זה נר, זה חתיכת שעווה, שאותה אתה יכול להדליק, לרבי יש את האש. הרבי לא מדליק את הנר, יש לו את האש, להדליק, אתה צריך להדליק לבד, צריך לעשות את העבודה לבד, ועל ידי זה נעשה, נר ה' נשמת אדם. כשהאדם עובד אזי הנר נדלק.
וזה מה שהרמב"ם מסיים, ומזכיר את העניין שבימות המשיח, לא יהיה קנאה ולא יהיה תחרות. כדי להיבא את משיח, צריך להיות עם אחד, כולם יחד, בנפרד אי אפשר. לא יכול להיות קנאה ותחרות, צריך ללכת יחד עם רצון אחד ומטרה אחת, בשביל לקבל פני משיח יחד, וזה עושה הרבי שלוקח את כלל ישראל ללכת ולקבל פני משיח באחדות של סיום הרמב"ם.
עושים שמחה לגמרה של תורה
בשם חסידות צאנז-קלויזנבורג דיבר הרב שלמה לייזער, רב קהילת שפע חיים דצאנז-קלויזענבורג בבארא פארק.
"לפני שאתעכב על העניין של הסיום, ברצוני לספר סיפור מענין. מעשה ששמעתי בשיעור דף היומי שמתקיים אצלנו בבית כנסת. אותו אדם שממנו שמעתי את הסיפור הוא איש עסקים, שסיפר שבחודש אלול לפני הסיפור שהיה במומביי, הוא היה בוויטנאם.
"בבית חב"ד שם הוא פוגש יום אחד, אדם שלא היה נראה לו כך כך יהודי נשוי עם גויה, שבבעלותו כמה מפעילם גדולים. דיברנו ביננו ואמרתי לו שעד אחרי ראש השנה אני נמצא כאן. לפני ר"ה הזמין השליח את כל היהודים שבעיר לסעודה ותפילה וכו'. אותו אדם הגיע לתפילה למרות שהוא נשוי עם גויה, אבל הוא מגיע כי הוא יהודי. והוא מאוד התעורר מההתוועדות שישבו יחד וכו'.
"בלילה, השליח הזמין את כולם למחר בבוקר לתקיעת שופר, תפילה, וסעודת חג - התוועדות, כולם הגיעו והתפללו שמעו תקיעת שופר, נשארו להתוועד, ואותו יהודי התחיל לבוא יותר ויותר לבית הכנסת לשמוע ללמוד ולהתפלל.
"יום אחד לאחרי כמה שנים, אני עומד בכותל המערבי, וניגש אלי יהודי אחד ושואל אותי האם אני מכיר אותו. עניתי לו שאיני מכיר אותו. ואז הוא מציג את עצמו ואומר שהוא אותו יהודי מבית חב"ד בוויטנאם, וכעת הוא הגיע לארץ ישראל להתחתן עם בת ישראל כשירה, ולהעמיד בית ישראל. מה שסחף ומשך אותו תדעו לכם, זה ההתוועדות. שיושבים יחד, אז גדולה לגימה שמקרבת".
זו המעלה של לומר לחיים יחד עם חבר. כשגומרים ספר תורה, או שעושים סיום וכד', עושים שמחה לגמרה של תורה ומתחילים מחדש שוב. על ידי זה אנו מראים שאין זה דבר של סיום שגומרים ולא חוזרים לענין, רק שתמיד ממשיכים הלאה. וזו הסיבה שהרבי המריץ וממריץ לכתוב עוד ועוד ספרים וספרי תורה, וללמוד עוד ועוד רמב"ם תניא וכל התורה כולה, כיון שאין סוף לחדש עוד ועוד, באופן של ופרצת ימה וקדמה צפונה וקדמה, שגם בעולם הזה הגשמי, ישנם ענינים של בלי גבול, וזה התורה שהיא אינה נגמרת. וזהו כוחו של צדיק, כוחו של הרבי, להרחיב את היהדות באופן של בלי גבול, אשריכם, שאתם מפיצים את המעיינות של הרבי מקימיים את הרצון של הרבי, באופן של בלי גבול, עד לתכלית ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
כוחו של סיום
הרב יחיאל מיכל שטיינמץ, דיין דקהילת וויזניץ במונסי סיים את הרמב"ם, ושאל מהו הענין שעושים סיום, שמסיימים ענין בלימדו וכד'? אולי אפשר לומר על פי מה שהגמרא אומרת, שאין המצוה נקראת אלא על שם גומרה, על שמו נקראת. שאדם גומר מסכת, המסכת נקראת על שמו, כל מה שהוא הכניס והתייגע במסכת, כעת נקרא על שמו. ומצד זה שנקרא על שמו ראוי לעשות חגיגה וסיום.
וזה מה שהבעל תניא אומר בפרק ט"ו בתניא, שיש אחד שנקרא עובד אלקים ויש אחד שנקרא - ואשר לא עבדו. אדם שמתייגע נק' עובד אלקים, כמו אצל כלב, למה נקרא עבדי כלב, ולא נאמר על יהושע.
יהושע לא היה לו יצה"ר - כיון שמשה התפלל עליו ואמר י-ה יושיעך מעצת מרגלים. אבל כלב היה צריך לעבוד לבד, והוא הלך לקברי אבות והתייגע בעצמו. כזה אדם נקרא עבד אלקים, הנקודה היא יגיעת האדם.
ועיקר ההתייגעות ניכר ומתבטא אצל מי שמסיים, וממילא מובן גודל השמחה, למי שמסיים, המכה הגדולה שהוא נותן על ידי זה ליצר הרע.
תיקון הנשמות
הרב אהרן גולדמינצר הדיין של סקווירא שלוחו של הרבי מסקווירא שליט"א התחיל את המחזור הל"ב יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והמשיך שעל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, הזהר מסביר, אלה סודות הגלגולים לכל הנשמות החייבות להשלים את כל המצוות. שהרי כל יהודי צריך לקיים את כל התורה כולה, וישנם חלקים בתורה שיהודי לא קיים. ואם כך איך יכול להיות תיקון לנשמות ישראל.
ולכן ישנו הענין של גלגולים כדי שכל הנשמות יתקנו. והתיקון לזה יכול להיות גם ע"י לימוד תורה שהרי כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, כך גם כך הלומד תורה, כאילו קיים את כל התורה, שלימוד הרמב"ם, בדור האחרון בזמן האחרון לפני ביאת המשיח, זהו התיקון לכל הנשמות, והרבי מליובאוויטש, שכל עיסוקו הוא לקבל פני משיח, פעל תיקון לכל הנשמות שיהיו מוכנות לקבל פני משיח.
ותיקון הנשמה צריך להיות גם על ידי ההתקשרות לצדיק הדור, כמו שאמר משה כי יהיה להם דבר בא אלי, דבר לא ברור, צריך לבוא אל משה רבינו. וע"י לימוד הרמב"ם מקיימים את מה שהרבי הורה לכל עם ישראל לעשות, והרי זה הלימוד הוא לימוד "על דעתו" וזה יפעל את הפעולה הרצויה, תיקון נשמת כל ישראל ויוכל להיות התגלות פני משיחנו.
עושי מצוה
הרב בוטמאן הודה לבנו הרב יוסף יצחק בוטמאן שלא חשך עמל ויגיעה לנהל ולסדר את כל עניני סיום הרמב"ם העולמי בלב ונפש, וזכות הרמב"ם, וזכות הרבי מחולל התקנה, יעמדו לו בכל מילי דמיטב בכל מכל כל.
המנחה הודה לנשי ישראל על השתתפותן בלימוד הרמב"ם בספר המצוות ועל השתתפותן בסיום הרמב"ם העולמי ועל עידודן לבעליהן ולבניהן על השתתפותם התקנת לימוד הרמב"ם.
בסוף הסיום נהנו המשתתפים ממקהלה ילדים מיוחדת היו אלו קולותיהם של צעירי הצאן, הבל שאין בו חטא, ששרו בחיות אופיינית ניגוני שמחה כשהקהל עוזר להם בהתלהבות.
תם ולא נשלם. בדברי הנואמים עבר כמו חוט שני המציאות שלמרות השנים, ולמרות שזה כבר הסיום השלושים ואחד הרי שתקנת הרבי וחגיגת הסיום הולכת ומתרחבת, ולא נס ליחם, ואדרבה, זה נמשך כמעיין המתגבר משנה לשנה, שרואים בזה ברכתו התמידית של הרבי בעל התקנה. משתתפי הקהל העצום הלכו לבתיהם שמחים וטובי לב. זה הי' ממש מפגן עצום של השתתפות רבנים ראשי ישיבות, אורחים ונציגי חצרות חסידים באופן נפלא, וכולם נקבצו ובאו לעודד את לימוד הרמב"ם ולהתחמם לאורו של מחולל התקנה שמכין את העולם ויוציא אותנו מהגלות תיכף ומיד ממש.
המנחה מכריז שסיום הרמב"ם הבא יהי' בח' שבט תשע"ד בירושלים עיר הקודש על ידי הרמב"ם והרבי.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
