מערכת COL
|
יום כ"ז שבט ה׳תשע״ג
07.02.2013
עשור למותו הטראגי של אילן רמון ז"ל האסטרונאוט שנגע בלבבות
בשבת הקרובה ימלאו עשר שנים למותו הטראגי של אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון, שנספה יחד עם ששת חבריו למסע, עם כניסתה לאטמוספרה של מעבורת החלל קולומביה, לאחר שיוט בחלל במשך כשבועיים ימים ● לטיסה המיוחדת מסביב לכדור הארץ, לקח איתו רמון מספר פריטים ייחודיים-מזוזות, ספר תורה קטן ששרד את השואה ודולר של הרבי ● הוא גם התעניין באמצעות השליח במרכז החלל בפלורידה הרב חיים צבי קוניקוב, בשמירת שבת בחלל, וערך קידוש כשהוא מרחף באוויר לסיפור המלא
אילן רמון ז"ל (צילום: סוכנות החלל נאס"א NASA מתוך ויקיפדיה)
אילן רמון ז"ל נולד בשנת 1954 ברמת-גן ובילדותו עברה משפחתו לבאר-שבע. למעשה, אילן נשר מקורס הטיס הראשון שלו עקב בעיות בריאות, אך את הקורס השני סיים כחניך מצטיין. רמון היה טייס מוכשר שאף סייע לקלוט את מטוסי האף-16 הראשונים שהגיעו לארץ בשנות השמונים.
פרט להשתתפות בטיסת המעבורת קולומביה, רמון גם היה הטייס הצעיר ביותר בכוח התקיפה של הכור הגרעיני "תמוז" בעיראק ב-1982 בתקופת שלטונו של ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל. רמון גם סייע בפיתוח מטוס הלביא הישראלי, פיקד על טייסות שונות, וקודם במהירות לדרגת אלוף משנה בחיל האוויר. בעקבות אסון המעבורת קולומביה הותיר רמון אחריו את אשתו רונה וארבעת ילדיהם. בשנת 2009 נספה בנו אסף ז"ל בטיסת אימונים בדרום הר חברון.
מדינת ישראל הצטרפה למועדון החלל בשנת 1998. את הדרך לשם הוביל שיגורו של לוויין הניסוי אופק 1, על משגר השביט הישראלי. לאחריו שוגרו אופקים חדשים, לווייני תקשורת וכמובן רכיבי חלל שיוצרו בישראל עבור משימות חלל זרות. בשנת 1995 הוחלט שראש הממשלה דאז, שמעון פרס יבקש מהאמריקאים שיתוף פעולה מאויש בחלל, הווה אומר – אסטרונאוט ישראלי. מאחר שלישראל לא היתה, ואין עד היום, יכולת לשגר אדם לחלל, ההבנה היתה שהאמריקאים יספקו את המקום במעבורת ואת האימונים, ואנו נביא את הטייס.
רבים חשבו שאין סיכוי רב לקבל תשובה חיובית, שכן מדובר בפרויקט ארוך, יקר, והמקומות על מעבורת החלל היו ספורים. ואולם, לאחר פגישת פרס-קלינטון בשנת 1995, הודיע קלינטון במסיבת עיתונאים משותפת שבקרוב יהיה אסטרונאוט ישראלי בחלל כשיתוף פעולה עם סוכנות החלל האמריקאית.
תאריך השיגור של המשימה נדחה 13 פעמים על פני שנתיים, משלוש סיבות עיקריות: החלפת מטען המעבורת לפני הטיסה, התארכות בלתי צפויה של פעולות התחזוקה במעבורת בין השיגורים, וסדקים שהתגלו בצינורות מערכת הדלק של המעבורת חודש לפני השיגור – שתוכנן ליולי 2002.
לטיסה המיוחדת מסביב לכדור הארץ, לקח איתו רמון מספר פריטים ייחודיים-מזוזות, ספר תורה קטן ששרד את השואה ודולר של הרבי.
רמון אף התעניין אצל הרב חיים צבי קוניקוב, השליח במרכז החלל בפלורידה, כיצד עליו לשמור שבת בחלל. בתשובה לשאלתו השיבו רבנים אליהם הפנה הרב קוניקוב את השאלה, כי עליו לספור שישה פרקי זמן שאורכם 24 שעות, ולשמור את השבת בפרק הזמן השביעי, בדומה לנוהג ההלכתי הנהוג בקטבים בהם השמש איננה זורחת במשך חודשים ארוכים.
קיים חשש שהמעבורת לא תשרוד את הדרך חזרה
תקרית אחת העיבה על גיליון הציונים החלק של המשימה. 81.9 שניות לאחר השיגור אירע הדבר שבהמשך יביא לאובדנה של המעבורת. חתיכה של ספוג בידוד התנתקה מהתמוכה (strutt) שמחברת את מיכל הדלק החיצוני לגוף המעבורת. חתיכת הספוג פגעה בכנפה השמאלית של המעבורת במהירות 800 ק"מ בשעה. האירוע נקלט במצלמות הבטיחות, ועלה באנליזה שבוצעה יום לאחר השיגור (אנליזה בוצעה גם שעתיים אחר השיגור, אולם המידע ברזולוציה הגבוהה יותר הצריך זמן עיבוד רב). בתמונות נראית בבירור חתיכת הספוג פוגעת בעוצמה בכנף המעבורת ומתרסקת לחלוטין.
ואכן, עלתה השאלה לגבי ההשפעה שתהיה לפגיעה זו על כניסתה של המעבורת חזרה לאטמוספרה. לקראת סיום משימת מעבורת, היא נכנסת לאטמוספרה במהירות של כ-30 אלף קמ"ש. במהירות כזו מתלהטת האטמוספרה שסביבה ל-1,500 מעלות. המעבורת עטופה באריחים שאמורים להגן עליה מן החום. אמנם, היה ידוע כי שלמות האריחים חיונית להגנה על המעבורת, אך סדקים ושברים קטנים באריחים קרמיים זוהו לאחר נחיתת מוצלחות של מעבורות החלל, גם במשימות עבר של קולומביה – כך שפגיעה באריחים הקרמיים לא היוותה סיבה אוטומטית לביטול המשימה. היה צורך לכמת את הנזק.
כימות הנזק שנגרם לכנף המעבורת עקב הפגיע של חתיכת ספוג הבידוד התגלה כמשימה לא פשוטה. צוות הקרקע אמנם הביא לידיעת האסטרונאוטים את הפגיעה בכנף, אך מיקום האריחים ביחס לחלונות המעבורת מנע בדיקה ויזואלית על ידי האסטרונאוטים עצמם. נוסף על כך, זרוע רובוטית בעלת מצלמות, המסוגלת לצלם את חוץ המעבורת, לא הותקנה הפעם מפני שאופי המשימה לא דרש זאת. גם תנועה לכיוון תחנת החלל, שבה היו אסטרונאוטים שיכלו לצלם את הנזק ולשלוח את התמונות למהנדסי נאס"א בכדור הארץ, לא תוכננה ועל כן לא התבצעה.
דו"ח החקירה מתח ביקורת על התנהלות הדרג המנהלי שכללה התעלמות מחוות דעת של מהנדס אחד שטען כי "המעבורת לא תשרוד את הדרך חזרה".
ב-1 לפברואר, כ"ט בשבט ניתן לאסטרונאוטים האות להפעיל את מנועי המעבורת כדי לצאת מהמסלול ולחזור לכדור הארץ. המעבורת החלה להאט ממהירות 29,000 קמ"ש לקראת כניסתה לאטמוספרה. בשלב זה, למעבורת החלל לא היתה דרך חזרה, והיה עליה להשלים את נחיתתה על כדור הארץ בניסיון אחד. לאחר כעשר דקות, הגיעה הטמפרטורה בכנף שמאל ל-1,577 מעלות צלסיוס. לצופים על הקרקע נראתה מעבורת החלל כנקודת אור, ולפתע בהירותה התעצמה מאוד. היו אלו מולקולות האוויר הלוהטות, שהתלהטו לפתע, לא מגוף מעבורת אווירודינמי אלא מכמה שברים שנעו במהירות של 22.5 מאך. הצופים על הקרקע ראו שברי מעבורת מותירים שובל לבן בשמים. בשלב זה קפאה המעבורת על מסכי המכ"ם וידיעות על האסון הגדול החלו לרצד על המסכים.
לאחר היוודע האסון, כשצוותי החדשות עברו לשלב הסיכומים והאבל, היו לא מעטים שהדגישו את גאוותו היהודית של אילן רמון, ואת החפצים המשמעותיים אותם לקח איתו לחלל.
פרט להשתתפות בטיסת המעבורת קולומביה, רמון גם היה הטייס הצעיר ביותר בכוח התקיפה של הכור הגרעיני "תמוז" בעיראק ב-1982 בתקופת שלטונו של ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל. רמון גם סייע בפיתוח מטוס הלביא הישראלי, פיקד על טייסות שונות, וקודם במהירות לדרגת אלוף משנה בחיל האוויר. בעקבות אסון המעבורת קולומביה הותיר רמון אחריו את אשתו רונה וארבעת ילדיהם. בשנת 2009 נספה בנו אסף ז"ל בטיסת אימונים בדרום הר חברון.
מדינת ישראל הצטרפה למועדון החלל בשנת 1998. את הדרך לשם הוביל שיגורו של לוויין הניסוי אופק 1, על משגר השביט הישראלי. לאחריו שוגרו אופקים חדשים, לווייני תקשורת וכמובן רכיבי חלל שיוצרו בישראל עבור משימות חלל זרות. בשנת 1995 הוחלט שראש הממשלה דאז, שמעון פרס יבקש מהאמריקאים שיתוף פעולה מאויש בחלל, הווה אומר – אסטרונאוט ישראלי. מאחר שלישראל לא היתה, ואין עד היום, יכולת לשגר אדם לחלל, ההבנה היתה שהאמריקאים יספקו את המקום במעבורת ואת האימונים, ואנו נביא את הטייס.
רבים חשבו שאין סיכוי רב לקבל תשובה חיובית, שכן מדובר בפרויקט ארוך, יקר, והמקומות על מעבורת החלל היו ספורים. ואולם, לאחר פגישת פרס-קלינטון בשנת 1995, הודיע קלינטון במסיבת עיתונאים משותפת שבקרוב יהיה אסטרונאוט ישראלי בחלל כשיתוף פעולה עם סוכנות החלל האמריקאית.
תאריך השיגור של המשימה נדחה 13 פעמים על פני שנתיים, משלוש סיבות עיקריות: החלפת מטען המעבורת לפני הטיסה, התארכות בלתי צפויה של פעולות התחזוקה במעבורת בין השיגורים, וסדקים שהתגלו בצינורות מערכת הדלק של המעבורת חודש לפני השיגור – שתוכנן ליולי 2002.
לטיסה המיוחדת מסביב לכדור הארץ, לקח איתו רמון מספר פריטים ייחודיים-מזוזות, ספר תורה קטן ששרד את השואה ודולר של הרבי.
רמון אף התעניין אצל הרב חיים צבי קוניקוב, השליח במרכז החלל בפלורידה, כיצד עליו לשמור שבת בחלל. בתשובה לשאלתו השיבו רבנים אליהם הפנה הרב קוניקוב את השאלה, כי עליו לספור שישה פרקי זמן שאורכם 24 שעות, ולשמור את השבת בפרק הזמן השביעי, בדומה לנוהג ההלכתי הנהוג בקטבים בהם השמש איננה זורחת במשך חודשים ארוכים.
קיים חשש שהמעבורת לא תשרוד את הדרך חזרה
תקרית אחת העיבה על גיליון הציונים החלק של המשימה. 81.9 שניות לאחר השיגור אירע הדבר שבהמשך יביא לאובדנה של המעבורת. חתיכה של ספוג בידוד התנתקה מהתמוכה (strutt) שמחברת את מיכל הדלק החיצוני לגוף המעבורת. חתיכת הספוג פגעה בכנפה השמאלית של המעבורת במהירות 800 ק"מ בשעה. האירוע נקלט במצלמות הבטיחות, ועלה באנליזה שבוצעה יום לאחר השיגור (אנליזה בוצעה גם שעתיים אחר השיגור, אולם המידע ברזולוציה הגבוהה יותר הצריך זמן עיבוד רב). בתמונות נראית בבירור חתיכת הספוג פוגעת בעוצמה בכנף המעבורת ומתרסקת לחלוטין.
ואכן, עלתה השאלה לגבי ההשפעה שתהיה לפגיעה זו על כניסתה של המעבורת חזרה לאטמוספרה. לקראת סיום משימת מעבורת, היא נכנסת לאטמוספרה במהירות של כ-30 אלף קמ"ש. במהירות כזו מתלהטת האטמוספרה שסביבה ל-1,500 מעלות. המעבורת עטופה באריחים שאמורים להגן עליה מן החום. אמנם, היה ידוע כי שלמות האריחים חיונית להגנה על המעבורת, אך סדקים ושברים קטנים באריחים קרמיים זוהו לאחר נחיתת מוצלחות של מעבורות החלל, גם במשימות עבר של קולומביה – כך שפגיעה באריחים הקרמיים לא היוותה סיבה אוטומטית לביטול המשימה. היה צורך לכמת את הנזק.
כימות הנזק שנגרם לכנף המעבורת עקב הפגיע של חתיכת ספוג הבידוד התגלה כמשימה לא פשוטה. צוות הקרקע אמנם הביא לידיעת האסטרונאוטים את הפגיעה בכנף, אך מיקום האריחים ביחס לחלונות המעבורת מנע בדיקה ויזואלית על ידי האסטרונאוטים עצמם. נוסף על כך, זרוע רובוטית בעלת מצלמות, המסוגלת לצלם את חוץ המעבורת, לא הותקנה הפעם מפני שאופי המשימה לא דרש זאת. גם תנועה לכיוון תחנת החלל, שבה היו אסטרונאוטים שיכלו לצלם את הנזק ולשלוח את התמונות למהנדסי נאס"א בכדור הארץ, לא תוכננה ועל כן לא התבצעה.
דו"ח החקירה מתח ביקורת על התנהלות הדרג המנהלי שכללה התעלמות מחוות דעת של מהנדס אחד שטען כי "המעבורת לא תשרוד את הדרך חזרה".
ב-1 לפברואר, כ"ט בשבט ניתן לאסטרונאוטים האות להפעיל את מנועי המעבורת כדי לצאת מהמסלול ולחזור לכדור הארץ. המעבורת החלה להאט ממהירות 29,000 קמ"ש לקראת כניסתה לאטמוספרה. בשלב זה, למעבורת החלל לא היתה דרך חזרה, והיה עליה להשלים את נחיתתה על כדור הארץ בניסיון אחד. לאחר כעשר דקות, הגיעה הטמפרטורה בכנף שמאל ל-1,577 מעלות צלסיוס. לצופים על הקרקע נראתה מעבורת החלל כנקודת אור, ולפתע בהירותה התעצמה מאוד. היו אלו מולקולות האוויר הלוהטות, שהתלהטו לפתע, לא מגוף מעבורת אווירודינמי אלא מכמה שברים שנעו במהירות של 22.5 מאך. הצופים על הקרקע ראו שברי מעבורת מותירים שובל לבן בשמים. בשלב זה קפאה המעבורת על מסכי המכ"ם וידיעות על האסון הגדול החלו לרצד על המסכים.
לאחר היוודע האסון, כשצוותי החדשות עברו לשלב הסיכומים והאבל, היו לא מעטים שהדגישו את גאוותו היהודית של אילן רמון, ואת החפצים המשמעותיים אותם לקח איתו לחלל.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
