לא בכל פעם מתאפשר לציבור להציץ אל תוך הקרביים של מערכת קבלת ההחלטות. בדרך-כלל מחזיקים הקברניטים את קלפיהם קרוב לחזה ומסתירים את השיקולים האמיתיים שלהם. מבחינה זו עשה יועצו הקרוב של ראש-הממשלה שירות חשוב לציבור כאשר פרש בהרחבה את המניעים שהולידו את תכנית ה'הינתקות'. השירות הזה חשוב לא מפני שעכשיו אנחנו מבינים יותר את פשר ההחלטה האומללה הזאת. בדיוק להפך – אם עד עכשיו סברנו שאולי יש כאן דבר-מה עמוק ונסתר, עכשיו, כשנחשפה המחשבה שמאחורי היוזמה, היא מתגלית במלוא עליבותה ורפיסותה. ברור לנו עכשיו עד כמה עומדת התכנית המדינית הזאת על כרעי-תרנגולת, עד כדי הרפתקנות ממשית. משלמים בנכסי העתיד יועצו של ראש-הממשלה עטף את דבריו במילים יפות, אנחנו ננסח זאת במילים ישירות יותר. ההיגיון שמאחורי התכנית אומר, שה'הינתקות' היא בעצם תרגיל מחוכם שנועד להדוף יוזמות מדיניות חדשות. כל עוד אנחנו עוסקים ב'הינתקות', לא יבוא העולם ביוזמות משלו, וכך יידחה התהליך המדיני הממשי. לתרגיל הזה יש מחיר – הריסת בתיהם של כעשרת-אלפים יהודים, עקירת עשרות יישובים פורחים, מתן רוח-גבית לטרור, אבל בתמורה יחוזקו גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון. מלבד הציניות המצמררת שבדברים – המשחק במפעל-חייהם של אלפי יהודים ובביטחון המדינה כחלק מתרגיל פוליטי-מדיני – אי-אפשר שלא להזדעזע מהקלות שבה משלמים בנכסי העתיד כדי לקנות מעט שקט זמני בהווה. אתם מכירים מדינה נוספת שהייתה מוכנה לבצע מהלכים כאלה רק כדי להרוויח קצת זמן?! לו היו באים למתיישבי רצועת עזה ואומרים להם שהם חייבים להיעקר מביתם ומנחלתם כדי להביא שלום לדורות, היה אפשר להסכים או שלא להסכים, אבל לפחות הייתה להם תחושה שיש תמורה לכאב ולעקירה. אבל איך אפשר להביט בעיני המתיישבים, כאשר תובעים מהם להרוס את מפעל-חייהם, להחריב בתי-כנסת ובתי-עלמין ולעקור חבל-ארץ פורח רק כחלק מתרגיל פוליטי שנועד לקנות שקט רגעי?! הלוא זה בלתי-נתפס. עד כאן באשר לציניות של התכנית. אבל גם כשבוחנים את הנחות-היסוד שעליהן היא מבוססת קל להיווכח שהן עומדות על כרעי-תרנגולת. ואגב, אין זו הפעם הראשונה שראש-הממשלה הוגה תכניות מחוכמות, אבל שוכח שהן יכולות להתמוטט שבע פעמים במהלך הדרך. עיין ערך התכנית הרחבה והנועזת שעמדה מאחורי מלחמת שלום-הגליל. ההנחה שוויתורים ונסיגות מעניקים לנו פסק-זמן והקלה בלחצים מצד העולם הופרכה פעמים רבות בהיסטוריה הקצרה של עשרות השנים האחרונות. ההפך מזה קרה – כל כניעה ללחץ גררה מיד לחצים גדולים וחזקים יותר. זו תוצאה טבעית לחלוטין – העולם לוחץ במקום שהלחץ משיג את מטרתו. אם הוכח פעם אחת שלחצים גורמים לנו להיכנע ולסגת, הלחצים רק יגברו ויתעצמו. מה שלא רואים משם ראש-הממשלה סבור שעקירת גוש קטיף תאפשר לנו לשמור על גושי ההתיישבות ביהודה ובשומרון. למרבה הצער, המסקנה הפוכה לחלוטין. אם אפשר לעקור גוש התיישבות שלם (שבניגוד לתעמולה השקרית, אינו ממוקם בלב אוכלוסייה ערבית, אלא הוא גוש יהודי לכל דבר), מדוע יהיה שונה גורלם של גושי ההתיישבות האחרים? ואם ראש-ממשלה מהליכוד יכול להרוס יישובים ולעקור יהודים, הרי יש כאן מתן הכשר וגושפנקה לכל ראש-ממשלה אחר לעשות כדבר הזה, וביתר-שאת. אכן, צודק ראש-הממשלה באמרתו ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם". כשמגיעים לכיסא ראש-הממשלה רואים יותר מדיי את הטריקים והתרגילים ושוכחים מהי טובתו האמיתית של העם. אבל העם יודע מה טוב לו, והוא ייאבק, יזעק וינצח.