מערכת COL
|
יום י' שבט ה׳תשע״ג
21.01.2013
העוצמה האמיתית של הבית היהודי ● דעה
לידי מרכז התקשורת החב"די - COL, הגיע מאמר מיוחד שכתב בשבוע האחרון הרב יצחק-חיים מרטון, כחלק מתכתובת בינו לבין קבוצת הורים לתלמידי ישיבות תומכי-תמימים ובהם גם הורים המתעתדים לשלוח את בניהם בשנה"ל הבעל"ט לישיבה ● מפאת חשיבותו, מקוריותו והאקטואליות שבו – הנוגעת להצבעה ביום הבחירות, אנו מביאים בזאת את המאמר המלא, ככתבו וכלשונו, לתועלת הגולשים יצחק חיים מרטון
(צילום אילוסטרציה: מאיר דהן, COL)
הרב יצחק חיים מרטון
כשמתבוננים במערכת הבחירות שבחסדי שמים באה לסיומה – אי אפשר שלא להשתבח בהישג שאינו מובן מאליו: העובדה שנותרנו א - פוליטיים. זכתה ליובאוויטש, חרף היותה אחת מהקהילות התוססות והמעורבות ביותר, לשמר שיג ושיח ענייני ממוקד בנושאי מהות ותוכן. 'פניות' פרסונליות נהדפות; כמעט שאין אינטרסנטים הבוחשים במדמנה המצחינה כדי לשפר מנעמי חיים. והלוא דבר הוא, ועל כך בלבד ראוי לומר: לחיים חסידים, אשרינו!
בתוך עמי אנוכי יושב. את השורות הבאות אני מפנה מעומק הלב אל הורים, שכמוני, זכו להתברך בזכות העצומה לחנך את ילדיהם מתוך שאיפה להציבם על דרך המלך שנסללה בחירוף נפש ע"י רבותינו נשיאינו; ובפרט למי שמאמין בפך השמן הטהור של 'תומכי-תמימים'.
הורים יקרים, הרשו נא לי להפנות אליכם שאלת "סקר". נא השיבו במלוא הכנות:
מה דעתך על המשפט הבא: בחור הלומד תורה מגן על הארץ יותר מלוחם ביחידה קרבית.
(1) אני חותם על כל מילה (אשמח לתלות סטיקר כזה על המכונית ושלט על המרפסת).
(2) התוכן נכון אבל לא אצהיר על כך (מעורר אנטגוניזם).
(3) התוכן לא מדויק: הלוחם מגן יותר אלא שהלומד 'מסוכך' עליו ברוחניות.
גילוי נאות: המשפט הכל כך לא נעים לאוזן ים תיכונית וכל כך לא 'פוליטיקלי קורקט', לא נלקח ממנשר של ועד הישיבות או מפשקוויל פרובוקטיבי מבית "העדה". זוהי פשוט האמת הצרופה שנאמרה בקול רם צלול וברור, לפני שלושים שנה בדיוק, בהתוועדות י"ט כסלו – במסגרת שיחת קודש נוקבת וכאובה אודות 'שלימות הארץ'. בסדרת 'התוועדויות' (תשמ"ג כרך ב' עמ' 647) תועדו הדברים בזה הלשון: "וחיזוק עניני תורה הוא גם עזרה לביטחון בני-ישראל כפשוטם, משום שבחור היושב ולומד תורה, הריהו מגין על הארץ עוד יותר מן הבחור העומד על הגבול ומסכן את נפשו".
אחיי ורעיי, תמימים לשעבר ובהווה, ובפרט הורים ל"תמימים",
יש ליצור אבחנה חדה כתער בין הוראת הקודש "מה להצביע" לבין התביעה והביקורת כלפי אלו שנבחרו. ערב בחירות – ההוראה אחת היא. ויום אחרי הבחירות – הדרישה אחת היא. נכון: אין לנו שיג ושיח עם הנציגים שנבחרו, ולא "טובת הנאה מהם". אך אין שום היתר לצאת מחוץ למחנה. דווקא משום כך מותר לנו לתבוע מהח"כים החרדים לא לסור מדרך המלך. דווקא מכוח היותנו המייצגים הבולטים של דבר הוי' זו הלכה בלי-פניות תוך הימנעות מוחלטת מפוליטיקה; דווקא לכן באים אלינו ערב בחירות ומדגישים את דבקותם בג' השלמויות, ודווקא לכן לא נשקוט יום אחרי הבחירות ונדרוש פעילות אידיאולוגית ללא פשרות או פיתויי כופתאות, בפרט בנושאים המאיימים על ג' השלימויות.
אולם שונה לבלי הכר המערכת הנוכחית. אמת, לא אחת בעבר יכולנו 'להתפנק' על ויכוח "במאי קא זהיר טפי": האם לחזק את מי שרוממות 'שלמות התורה' בפיו? או שמא את מי שרוממות 'שלמות הארץ' בגרונו? האם 'להינקם' בח"כ שנעדר בהינתקות מהארץ, או בעמיתו שניתק עצמו ממאבק תורתי וכו'.
לא כן במערכה הנוכחית. שלא בבחירתנו, הונח על כף המאזניים עולם הישיבות כאשר הדעה הרווחת – רחמנא ליצלן – היא ביטול הסטטוס-קוו ששרר בנושא עד לא מכבר. קראו שוב את דברי קודשו של הרבי ושימו אל לבכם: הנפת חרב חדה על המסלול הישיבתי היא איום, קודם כל ולפני הכל, על שלמות הארץ ובטחון היושבים בה כי "בחור היושב ולומד תורה הריהו מגין על הארץ עוד יותר מן הבחור העומד על הגבול ומסכן את נפשו".
שוב: גם אם הבחור שיישלף מהישיבה לא יהיה "עוד ג'ובניק" אלא "יעמוד על הגבול ויסכן את נפשו" – הרי הוא מגן על הארץ פחות מאשר אם היה נשאר ולומד תורה בישיבה. אזוי און ניט אנדערש.
בין המפלגות המתמודדות על קולנו, ניתן לזהות את אלו שעל דגלן חרותה מלחמת חורמה נגד לומדי תורה (כמה אירוני הוא ה'ל' בשמם: ליברמן, לבני, לפיד ומשמיאיליהם); יש מי שמגלים אדישות לבעיה ויש מי ש"נחרצים לפתור אותה". כמו למשל היו"ר המרשים של 'הבית היהודי' שהגיב לשאילתת-מייל ששיגרתי אליו: "אנחנו מבינים את הדחיפות בנושא מציאת פיתרון. ונזדרז לפעול בנושא. אנו רואים בלימוד תורה ערך יסודי ואינטרס חיוני של מדינת ישראל. אנו גם מודעים לכך שיש רבבות צעירים שאינם לומדים תורה, אך נהנים מפטור בלתי מוצדק משירות. אנו נפעל לשילוב החרדים במעגל העבודה והשירות, בצורה הדרגתית תוך הפעלת תמריצים".
אל תזלזלו במשמעות הדברים. ייאמר ברורות: התרגום המעשי של 'תכנית בנט' כפי שניסח אותה לעיל היא פירוק המסלול הישיבתי. הישיבות יעברו 'דה פקטו' למסלול בן ארבע שנים (כיתות ט'-י"ב) ואז יערך מבחן-מטעם: מי שיימצא 'למדן' יקבל היתר ללמוד תורה. ומי שלדעתם איננו למדן, יתומרץ להשתלבות ב"מעגל העבודה והשירות". חידדתי את השאלה באוזניו והופניתי לדובר רהוט שהתחמק והתפתל אך נמנע מלהשיב על השאלה: האם אתם מכירים במסלול הישיבתי שכולל שלוש שנות 'ישיבה קטנה' ושלוש 'ישיבה גדולה' (או 'גבוהה')? האם תתערבו במתכונת הישיבתית המקודשת, האם תדרשו מתלמידי שיעור א' להתייצב בפני 'בוחן מטעם' שיבצע סלקציה בתוככי הישיבות?
וזו, אם תרצו, תמצית הוויכוח הנוקב בין הציבור החרדי למי שאינו: על מי מוטל נטל ההוכחה? האם הישיבות הן שצריכות להוכיח את נחיצות קיומן?
להמחשה: בואו נסובב רגע את המראה. האם בנט יסכים לבצע את אותו 'מבחן' בצה"ל, לאמור: חייל שבאמת לוחם יקבל אישור להמשיך בשירות, היתר יתומרצו להשתלב במסלולי "עבודה ושירות" (או שלפחות ילמדו משהו...)?!
חייבים לקלוט את מסקנת הדיון: תהיה הביקורת כלפי הנציגות החרדית חריפה ונוקבת ככל שתהיה; גם אם הלב גועש ומתרעם על חידלון וחוסר מעש, גם אם נקעה נפשנו מח"כים הדבקים לכיסאם ואינם עושים מאום; מנציגים שלא נקטו אצבע צרידה, לא רק כדי להדוף את הרס ההתיישבות וכד' אלא אפילו כדי לטכס עצה שתוביל לביטול הגזירות - עדיין חמורה פי כמה וכמה הצהרה הדורשת מהישיבות 'להשתוות' אל ה"פראיירים".
כאבא ששולח את בנו לישיבה, האם לא עשית זאת תוך שכנוע מוחלט ש"תומכי תמימים מעל לכל"? האם יש לך ספק מה קודם: תומכי תמימים או צבא ומדינה? האם יש ספק בעיניך שהצבעה למפלגה שאיננה חרדית היא קריאת תיגר על הישיבה בה לומד בנך? כמוה כסדיקת המסלול הישיבתי, כמו הזמנת 'צוות כורתים' לגדוע את פאר אילן החיים!
אב ואם שבחרו עבור בנם מסלול חינוך ישיבתי ומאמינים כי בכך לא רק סוללים עבורו את הדרך שגם כי יזקין לא יסור ממנה – אלא בכך גם שומרים על שלמות הארץ ובטחון היושבים בה; צריכים לזכור כי כבר היום 'נשלפים' מידי יום תלמידים שבקושי החלו את לימודיהם בישיבות הגבוהות, ונדרשים לפתוח בתהליך עזיבת הישיבה. עבור אנשים הבזים לישיבות וללומדי הישיבות – ניחא להם; אך מה מגוחך ומקומם להתעלם מגזירת הגיוס בתואנת השמירה על הערך החיוני "שלימות הארץ". קראו שוב את דברי קודשו של רבינו הק' המצוטטים לעיל!
פתרון 'פופולארי' נוסף הוא הצבעה ל"נץ". נתעלם לרגע מהדברים החד משמעיים של הרבי (אגרות קודש א'סד) על "החוב והזכות קדוש, אשר כל אחד מהחרדים ויראים לדבר ה' צריך להשתתף בבחירות, הן בעצמו והן בהשפעה על זולתו, להצביע בעד הרשימות החרדיות ביותר, שלא ילך לאיבוד אפילו קול אחד". נתעלם גם מחוסר הבהירות כלפי תרגום תביעתם הקולנית "בלי חובות אין זכויות" על בני הישיבות, ומהצעת החוק שהגישו בעניין אך תמול שלשום.
נניח שדילגנו איכשהו על המכשלות הנ"ל: משל למה הדבר דומה? לאותו חלמאי צעיר שהתפעל מצופר מכבי-אש בעיר הגדולה. כשחזר לחלם בישר לכולם: יש לי מתכון חדש להבטיח עוצמה לחלם! זהו, לא עוד שאיבת מים מפרכת. נתקין צופר חדיש ורועש נגד האש. בפעם הבאה שתפרוץ אש נילחם בה עם הצופר... הנמשל ברור, אין מים אלא תורה! נפלא ככל שיהיה צופר העוצמה (גם אם יעבור את ה'חסימה' ויגיע לכנסת) אינו אלא 'רעשן'. היעלה על הדעת לוותר על מים-חיים להשקיית אילנא-דחיי, במקומם להסתפק בקלא-אילן? וק"ל.
לסיכום מובא בזה ציטוט נרחב יותר מתוך דברי קודשו של הרבי בהתוועדות י"ט כסלו תשמ"ג (שוב, יודגש כי לא היתה זו שיחה של 'ערב בחירות' ועוסקת בנושא שלמות הארץ):
"נקודה נוספת בעניין: לכל לראש, מצד הביטחון בריבונו של עולם אשר 'לא ינום ולא יישן שומר ישראל', יש להשתדל לחזק את לימוד התורה וקיום המצוות. זה צריך להיות הדבר הראשון בסדר העדיפויות.
וחיזוק עניני תורה הוא גם עזרה לבטחון בני ישראל כפשוטם, משום שבחור היושב ולומד תורה, הרי הוא מגין על הארץ עוד יותר מן הבחור העומד על הגבול ומסכן את נפשו.
אלא שיש, כמובן, מעלה בבחור זה העומד על הגבול – מעלתו היא המסירות-נפש בפועל. יוצא איפוא, שיש בשניהם מעלה, הן בבחורים היושבים ולומדים תורה והן באלה העומדים על הגבול.
ענין זה הוא בכל העולם כולו: כך ברא הקב"ה את עולמו, שבכל ענין יש מעלה לגבי השני, ובלשון חז"ל הידוע "יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני, העני עושה עם בעה"ב. פירוש הדברים: התורה אמנם אומרת שהוא עני, עני הצריך לצדקה, ותוך כדי דיבור מסבירה התורה שאין העני צריך להרגיש את עצמו נחות ח"ו משום כך, כי בשעת מעשה הוא עושה עם בעה"ב יותר ממה שבעה"ב עושה עמו.
וכך בעניננו: לכאורה היושב ולומד תורה אינו דומה כלל לזה העוסק בעובדין דחול, אפילו עובדין דחול נעלים ביותר; ומ"מ בהכרח לומר שגם העוסק בעובדין דחול יש בו מעלה, ולא סתם מעלה אלא מעלה גדולה ביותר, היות שהוא זה אשר בממונו תלוי העוסק בתורה. וכידוע מאמר חז"ל בדבר הקדמת זבולון ליששכר, שזהו משום שזבולון העוסק בעניני מסחר הוא המספק את צרכיו של יששכר העוסק בתורה.
בכל אופן, היות ויש מעלה בשניהם, מובן שאלו הממונים על כך, צריכים לדאוג לכל לראש לבטחון בנ"י היושבים בארץ ישראל, וזאת הן ע"י עזרה מתאימה לישיבות, והן ע"י קבלת החלטות מתאימות בעניני בטחון וכו'.
בל נשכח את מקומנו ואת תפקידנו בפרט לעת כזו, וכדברי קודשו של הרבי בהוראתו הנצחית על "החוב והזכות קדוש, אשר כל אחד מהחרדים ויראים לדבר ה' צריך להשתתף בבחירות, הן בעצמו והן בהשפעה על זולתו, להצביע בעד הרשימות החרדיות ביותר, שלא ילך לאיבוד אפילו קול אחד. והנני מוסר בזה רשות וייפוי כוח לפרסם את דעתי בכל התוקף ובכל החוזק, אשר על כל אחד ואחת מיראי ה' וחושבי שמו לעשות ככל יכלתו להרבות מספר המצביעים בעד הרשימות החרדיות ביותר".
אין מנוס אפוא מהחלטה ברורה להצביע ג'. כהורים, כחסידים, איננו יכולים לחמוק מכך. אין לנו אופציה אחרת.
ובפרוש עלינו שנת התקשרות חדשה, נתחזק בדרך המלך המאירה ויחד נעשה כל שביכולתנו להביא בפועל את משיח צדקנו ע"י הפצת המעיינות חוצה מתוך לימוד תורה ופנימיות התורה וקירוב יהודים לאביהם שבשמים.
כשמתבוננים במערכת הבחירות שבחסדי שמים באה לסיומה – אי אפשר שלא להשתבח בהישג שאינו מובן מאליו: העובדה שנותרנו א - פוליטיים. זכתה ליובאוויטש, חרף היותה אחת מהקהילות התוססות והמעורבות ביותר, לשמר שיג ושיח ענייני ממוקד בנושאי מהות ותוכן. 'פניות' פרסונליות נהדפות; כמעט שאין אינטרסנטים הבוחשים במדמנה המצחינה כדי לשפר מנעמי חיים. והלוא דבר הוא, ועל כך בלבד ראוי לומר: לחיים חסידים, אשרינו!
בתוך עמי אנוכי יושב. את השורות הבאות אני מפנה מעומק הלב אל הורים, שכמוני, זכו להתברך בזכות העצומה לחנך את ילדיהם מתוך שאיפה להציבם על דרך המלך שנסללה בחירוף נפש ע"י רבותינו נשיאינו; ובפרט למי שמאמין בפך השמן הטהור של 'תומכי-תמימים'.
הורים יקרים, הרשו נא לי להפנות אליכם שאלת "סקר". נא השיבו במלוא הכנות:
מה דעתך על המשפט הבא: בחור הלומד תורה מגן על הארץ יותר מלוחם ביחידה קרבית.
(1) אני חותם על כל מילה (אשמח לתלות סטיקר כזה על המכונית ושלט על המרפסת).
(2) התוכן נכון אבל לא אצהיר על כך (מעורר אנטגוניזם).
(3) התוכן לא מדויק: הלוחם מגן יותר אלא שהלומד 'מסוכך' עליו ברוחניות.
גילוי נאות: המשפט הכל כך לא נעים לאוזן ים תיכונית וכל כך לא 'פוליטיקלי קורקט', לא נלקח ממנשר של ועד הישיבות או מפשקוויל פרובוקטיבי מבית "העדה". זוהי פשוט האמת הצרופה שנאמרה בקול רם צלול וברור, לפני שלושים שנה בדיוק, בהתוועדות י"ט כסלו – במסגרת שיחת קודש נוקבת וכאובה אודות 'שלימות הארץ'. בסדרת 'התוועדויות' (תשמ"ג כרך ב' עמ' 647) תועדו הדברים בזה הלשון: "וחיזוק עניני תורה הוא גם עזרה לביטחון בני-ישראל כפשוטם, משום שבחור היושב ולומד תורה, הריהו מגין על הארץ עוד יותר מן הבחור העומד על הגבול ומסכן את נפשו".
אחיי ורעיי, תמימים לשעבר ובהווה, ובפרט הורים ל"תמימים",
יש ליצור אבחנה חדה כתער בין הוראת הקודש "מה להצביע" לבין התביעה והביקורת כלפי אלו שנבחרו. ערב בחירות – ההוראה אחת היא. ויום אחרי הבחירות – הדרישה אחת היא. נכון: אין לנו שיג ושיח עם הנציגים שנבחרו, ולא "טובת הנאה מהם". אך אין שום היתר לצאת מחוץ למחנה. דווקא משום כך מותר לנו לתבוע מהח"כים החרדים לא לסור מדרך המלך. דווקא מכוח היותנו המייצגים הבולטים של דבר הוי' זו הלכה בלי-פניות תוך הימנעות מוחלטת מפוליטיקה; דווקא לכן באים אלינו ערב בחירות ומדגישים את דבקותם בג' השלמויות, ודווקא לכן לא נשקוט יום אחרי הבחירות ונדרוש פעילות אידיאולוגית ללא פשרות או פיתויי כופתאות, בפרט בנושאים המאיימים על ג' השלימויות.
אולם שונה לבלי הכר המערכת הנוכחית. אמת, לא אחת בעבר יכולנו 'להתפנק' על ויכוח "במאי קא זהיר טפי": האם לחזק את מי שרוממות 'שלמות התורה' בפיו? או שמא את מי שרוממות 'שלמות הארץ' בגרונו? האם 'להינקם' בח"כ שנעדר בהינתקות מהארץ, או בעמיתו שניתק עצמו ממאבק תורתי וכו'.
לא כן במערכה הנוכחית. שלא בבחירתנו, הונח על כף המאזניים עולם הישיבות כאשר הדעה הרווחת – רחמנא ליצלן – היא ביטול הסטטוס-קוו ששרר בנושא עד לא מכבר. קראו שוב את דברי קודשו של הרבי ושימו אל לבכם: הנפת חרב חדה על המסלול הישיבתי היא איום, קודם כל ולפני הכל, על שלמות הארץ ובטחון היושבים בה כי "בחור היושב ולומד תורה הריהו מגין על הארץ עוד יותר מן הבחור העומד על הגבול ומסכן את נפשו".
שוב: גם אם הבחור שיישלף מהישיבה לא יהיה "עוד ג'ובניק" אלא "יעמוד על הגבול ויסכן את נפשו" – הרי הוא מגן על הארץ פחות מאשר אם היה נשאר ולומד תורה בישיבה. אזוי און ניט אנדערש.
בין המפלגות המתמודדות על קולנו, ניתן לזהות את אלו שעל דגלן חרותה מלחמת חורמה נגד לומדי תורה (כמה אירוני הוא ה'ל' בשמם: ליברמן, לבני, לפיד ומשמיאיליהם); יש מי שמגלים אדישות לבעיה ויש מי ש"נחרצים לפתור אותה". כמו למשל היו"ר המרשים של 'הבית היהודי' שהגיב לשאילתת-מייל ששיגרתי אליו: "אנחנו מבינים את הדחיפות בנושא מציאת פיתרון. ונזדרז לפעול בנושא. אנו רואים בלימוד תורה ערך יסודי ואינטרס חיוני של מדינת ישראל. אנו גם מודעים לכך שיש רבבות צעירים שאינם לומדים תורה, אך נהנים מפטור בלתי מוצדק משירות. אנו נפעל לשילוב החרדים במעגל העבודה והשירות, בצורה הדרגתית תוך הפעלת תמריצים".
אל תזלזלו במשמעות הדברים. ייאמר ברורות: התרגום המעשי של 'תכנית בנט' כפי שניסח אותה לעיל היא פירוק המסלול הישיבתי. הישיבות יעברו 'דה פקטו' למסלול בן ארבע שנים (כיתות ט'-י"ב) ואז יערך מבחן-מטעם: מי שיימצא 'למדן' יקבל היתר ללמוד תורה. ומי שלדעתם איננו למדן, יתומרץ להשתלבות ב"מעגל העבודה והשירות". חידדתי את השאלה באוזניו והופניתי לדובר רהוט שהתחמק והתפתל אך נמנע מלהשיב על השאלה: האם אתם מכירים במסלול הישיבתי שכולל שלוש שנות 'ישיבה קטנה' ושלוש 'ישיבה גדולה' (או 'גבוהה')? האם תתערבו במתכונת הישיבתית המקודשת, האם תדרשו מתלמידי שיעור א' להתייצב בפני 'בוחן מטעם' שיבצע סלקציה בתוככי הישיבות?
וזו, אם תרצו, תמצית הוויכוח הנוקב בין הציבור החרדי למי שאינו: על מי מוטל נטל ההוכחה? האם הישיבות הן שצריכות להוכיח את נחיצות קיומן?
להמחשה: בואו נסובב רגע את המראה. האם בנט יסכים לבצע את אותו 'מבחן' בצה"ל, לאמור: חייל שבאמת לוחם יקבל אישור להמשיך בשירות, היתר יתומרצו להשתלב במסלולי "עבודה ושירות" (או שלפחות ילמדו משהו...)?!
חייבים לקלוט את מסקנת הדיון: תהיה הביקורת כלפי הנציגות החרדית חריפה ונוקבת ככל שתהיה; גם אם הלב גועש ומתרעם על חידלון וחוסר מעש, גם אם נקעה נפשנו מח"כים הדבקים לכיסאם ואינם עושים מאום; מנציגים שלא נקטו אצבע צרידה, לא רק כדי להדוף את הרס ההתיישבות וכד' אלא אפילו כדי לטכס עצה שתוביל לביטול הגזירות - עדיין חמורה פי כמה וכמה הצהרה הדורשת מהישיבות 'להשתוות' אל ה"פראיירים".
כאבא ששולח את בנו לישיבה, האם לא עשית זאת תוך שכנוע מוחלט ש"תומכי תמימים מעל לכל"? האם יש לך ספק מה קודם: תומכי תמימים או צבא ומדינה? האם יש ספק בעיניך שהצבעה למפלגה שאיננה חרדית היא קריאת תיגר על הישיבה בה לומד בנך? כמוה כסדיקת המסלול הישיבתי, כמו הזמנת 'צוות כורתים' לגדוע את פאר אילן החיים!
אב ואם שבחרו עבור בנם מסלול חינוך ישיבתי ומאמינים כי בכך לא רק סוללים עבורו את הדרך שגם כי יזקין לא יסור ממנה – אלא בכך גם שומרים על שלמות הארץ ובטחון היושבים בה; צריכים לזכור כי כבר היום 'נשלפים' מידי יום תלמידים שבקושי החלו את לימודיהם בישיבות הגבוהות, ונדרשים לפתוח בתהליך עזיבת הישיבה. עבור אנשים הבזים לישיבות וללומדי הישיבות – ניחא להם; אך מה מגוחך ומקומם להתעלם מגזירת הגיוס בתואנת השמירה על הערך החיוני "שלימות הארץ". קראו שוב את דברי קודשו של רבינו הק' המצוטטים לעיל!
פתרון 'פופולארי' נוסף הוא הצבעה ל"נץ". נתעלם לרגע מהדברים החד משמעיים של הרבי (אגרות קודש א'סד) על "החוב והזכות קדוש, אשר כל אחד מהחרדים ויראים לדבר ה' צריך להשתתף בבחירות, הן בעצמו והן בהשפעה על זולתו, להצביע בעד הרשימות החרדיות ביותר, שלא ילך לאיבוד אפילו קול אחד". נתעלם גם מחוסר הבהירות כלפי תרגום תביעתם הקולנית "בלי חובות אין זכויות" על בני הישיבות, ומהצעת החוק שהגישו בעניין אך תמול שלשום.
נניח שדילגנו איכשהו על המכשלות הנ"ל: משל למה הדבר דומה? לאותו חלמאי צעיר שהתפעל מצופר מכבי-אש בעיר הגדולה. כשחזר לחלם בישר לכולם: יש לי מתכון חדש להבטיח עוצמה לחלם! זהו, לא עוד שאיבת מים מפרכת. נתקין צופר חדיש ורועש נגד האש. בפעם הבאה שתפרוץ אש נילחם בה עם הצופר... הנמשל ברור, אין מים אלא תורה! נפלא ככל שיהיה צופר העוצמה (גם אם יעבור את ה'חסימה' ויגיע לכנסת) אינו אלא 'רעשן'. היעלה על הדעת לוותר על מים-חיים להשקיית אילנא-דחיי, במקומם להסתפק בקלא-אילן? וק"ל.
לסיכום מובא בזה ציטוט נרחב יותר מתוך דברי קודשו של הרבי בהתוועדות י"ט כסלו תשמ"ג (שוב, יודגש כי לא היתה זו שיחה של 'ערב בחירות' ועוסקת בנושא שלמות הארץ):
"נקודה נוספת בעניין: לכל לראש, מצד הביטחון בריבונו של עולם אשר 'לא ינום ולא יישן שומר ישראל', יש להשתדל לחזק את לימוד התורה וקיום המצוות. זה צריך להיות הדבר הראשון בסדר העדיפויות.
וחיזוק עניני תורה הוא גם עזרה לבטחון בני ישראל כפשוטם, משום שבחור היושב ולומד תורה, הרי הוא מגין על הארץ עוד יותר מן הבחור העומד על הגבול ומסכן את נפשו.
אלא שיש, כמובן, מעלה בבחור זה העומד על הגבול – מעלתו היא המסירות-נפש בפועל. יוצא איפוא, שיש בשניהם מעלה, הן בבחורים היושבים ולומדים תורה והן באלה העומדים על הגבול.
ענין זה הוא בכל העולם כולו: כך ברא הקב"ה את עולמו, שבכל ענין יש מעלה לגבי השני, ובלשון חז"ל הידוע "יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני, העני עושה עם בעה"ב. פירוש הדברים: התורה אמנם אומרת שהוא עני, עני הצריך לצדקה, ותוך כדי דיבור מסבירה התורה שאין העני צריך להרגיש את עצמו נחות ח"ו משום כך, כי בשעת מעשה הוא עושה עם בעה"ב יותר ממה שבעה"ב עושה עמו.
וכך בעניננו: לכאורה היושב ולומד תורה אינו דומה כלל לזה העוסק בעובדין דחול, אפילו עובדין דחול נעלים ביותר; ומ"מ בהכרח לומר שגם העוסק בעובדין דחול יש בו מעלה, ולא סתם מעלה אלא מעלה גדולה ביותר, היות שהוא זה אשר בממונו תלוי העוסק בתורה. וכידוע מאמר חז"ל בדבר הקדמת זבולון ליששכר, שזהו משום שזבולון העוסק בעניני מסחר הוא המספק את צרכיו של יששכר העוסק בתורה.
בכל אופן, היות ויש מעלה בשניהם, מובן שאלו הממונים על כך, צריכים לדאוג לכל לראש לבטחון בנ"י היושבים בארץ ישראל, וזאת הן ע"י עזרה מתאימה לישיבות, והן ע"י קבלת החלטות מתאימות בעניני בטחון וכו'.
בל נשכח את מקומנו ואת תפקידנו בפרט לעת כזו, וכדברי קודשו של הרבי בהוראתו הנצחית על "החוב והזכות קדוש, אשר כל אחד מהחרדים ויראים לדבר ה' צריך להשתתף בבחירות, הן בעצמו והן בהשפעה על זולתו, להצביע בעד הרשימות החרדיות ביותר, שלא ילך לאיבוד אפילו קול אחד. והנני מוסר בזה רשות וייפוי כוח לפרסם את דעתי בכל התוקף ובכל החוזק, אשר על כל אחד ואחת מיראי ה' וחושבי שמו לעשות ככל יכלתו להרבות מספר המצביעים בעד הרשימות החרדיות ביותר".
אין מנוס אפוא מהחלטה ברורה להצביע ג'. כהורים, כחסידים, איננו יכולים לחמוק מכך. אין לנו אופציה אחרת.
ובפרוש עלינו שנת התקשרות חדשה, נתחזק בדרך המלך המאירה ויחד נעשה כל שביכולתנו להביא בפועל את משיח צדקנו ע"י הפצת המעיינות חוצה מתוך לימוד תורה ופנימיות התורה וקירוב יהודים לאביהם שבשמים.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
