מערכת COL
|
יום י' שבט ה׳תשע״ג
21.01.2013
עולם הקואצ'ינג בשירות הגאולה ● מנחם זיגלבוים
אין ספק שעולם האימון המודרני, יכול ללמוד הרבה משיטות הפעולה של הרבי. במחשבה שניה: כמי שמכיר מקרוב את עקרונות עולם האימון ונעזר בהם יום יום, אי אפשר שלא לראות אותם 'אחד על אחד' בעבודתו של הרבי, לאורך יותר מארבעים שנה ● מנחם זיגלבוים, מאמן (קואוצ'ר) חסידי, מטעים ב'נגיעות' אימוניות מתוך דרך הנהגתו של הרבי ● לכבוד היום הקדוש יו"ד שבט ● מיוחד מנחם זיגלבוים קואצ'ר חרדי
מאת מנחם זיגלבוים
עולם האימון האישי ("קואצ'ינג") שהתפתח מאוד בשנים האחרונות, מביא עמו עקרונות ישנים-חדשים. ליתר דיוק: עקרונות ישנים, טובים ובהירים, עטופים בשיטה מסודרת ומבוקרת שתפקידה להצעיד את האדם / הארגון / החברה / הקהילה - למקום טוב יותר.
מעניין להסתכל בעבודתו של הרבי – כיצד פרץ דרך הן בקרב עדת חסידי חב"ד, מאז לקח קהילה קטנה יחסית, שבורה וחבולה, והציב אותה במקום המשפיע ביותר על העם היהודי בדורנו. כך גם ברמת כלל עם ישראל – כמי שהניף את העם היהודי, הציב בו חיות, העמיק את הזהות היהודית, ולמעשה 'נגע בנשמתם' של מיליוני יהודים בעולם.
מעל הכול – עיקר העבודה הינה מכוונת מטרה, להביא את הגאולה בפועל ממש, "דירה בתחתונים". זה התפקיד שלנו, דור השביעי. אתה, אני, והוא.
אין ספק שעולם האימון המודרני, יכול ללמוד הרבה משיטות הפעולה של הרבי. במחשבה שניה: כמי שמכיר מקרוב את עקרונות עולם האימון ונעזר בהם יום יום, אי אפשר שלא לראות אותם 'אחד על אחד' בעבודתו של הרבי, לאורך יותר מארבעים שנה. במילים אחרות – מה שכעת "התגלה", הכול נמצא בהנהגתו של הרבי ובדרכי פעולה ושיטתו במשך עשרות שנות מנהיגותו.
קצרה היריעה מלפרט את מכלול העקרונות, ואעמוד כאן בקצרה על כמה נקודות מהותיות, ובע"ה עוד חזון למועד.
●
הגדרת חזון ומטרה: לפני הכל, מציב המאמן האישי לפני המתאמן את המטרה. "לאן אתה רוצה להגיע?" "לאן אתה שואף?" "מה החזון שלך"? כשנכנסים לרכב, צריך בראש ובראשונה לדעת, לאן נוסעים. רק לאחר שיש מטרה, קובעים את הכיוון והמסלול.
את החזון והמטרה הציג הרבי כבר בהתוועדות הראשונה במילים ברורות. אני מניח שרובנו מכירים אותן בעל פה:
"והנה זה תובעים מכל אחד ואחד מאתנו דור השביעי, דכל השביעין חביבין, דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי ... הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעיקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה – לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי אם עיקר שכינה, ובתחתונים דוקא".
הרבי מתמצת את המטרה בשתי מילים: "שכינה בתחתונים". במילה אחת? "גאולה". לא פחות.
● ● ●
עבודה אישית עצמאית: תהליך של אימון אישי הוא תהליך ששייך למתאמן, לא למאמן. אף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשביל השני. המאמן תפקידו לכוון, להדריך, לאתר איפה יש קשיים ולאתר דרכים חלופיות כדי להתקדם אל המטרה. בדיוק כמו שמאמן ספורט, להבדיל, לא יגש למגרש לשחק במקום השחקן.
הרבי מבהיר זאת בצורה מפורשת כבר בהתוועדות הראשונה, המילים הראשונות לאחר המאמר: "כעת הקשיבו יהודים! בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהיה עבודתו של כל אחד ואחד בעצמו, ולא להסתמך על הרביים. זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחי'", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶה (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה ... אינני מסלק את עצמי חס ושלום מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל ... אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים 'לחיים'?!
הרבי עורך מעין "תיאום הציפיות" עם החסידים. הוא מתווה את הכיוון, מציע את הפתרונות שלו ומבטיח 'אוכל לסייע לכם – אבל לא לעשות במקומכם'. העבודה היא שלכם, ואם תעשו – תצליחו.
● ● ●
פריצה אישית, יציאה מ'אזור הנוחות'.
הקושי הגדול של אנשים, הוא לצאת 'מאזור הנוחות' – אותם דפוסי חשיבה ועשיה שהתקבעו אצלנו במשך השנים. מאמן צריך להוציא מהמתאמן את הפוטנציאל העצום שיש בו.
צורת החשיבה צריכה להיות בכיוון של פריצה ויציאה קדימה, היא זו שתעצב את ההישגים וההצלחה שלנו ותשפר את היכולות שלנו לצאת מ'איזור הנוחות' בו אנחנו מדשדשים. בעוד שאיזור הנוחות הוא מוגבל, הרי שהרבי מבקש להוציא אותנו מהמסגרות. אין הגבלות, אין גבולות. "השמים הם הגבול".
"..דכל אחד ואחד מישראל יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב ואין בזה הגבלות כלל, ואין שום דבר המונע ומעכב חלילה".
פשוט תשאף לגדולות, תשאף רחוק. גם אם לא תגיע לשם, זה יהיה לפחות הכיוון והמטרה; זו תהיה נקודת האופק אליה תביט כל הזמן. גם חצי מהאופק – הוא המון. כל אחד מאתנו יכול 'לגעת' ברבדים האינסופיים.
●
עקרונות אלו, ועוד רבים, הרבי מתווה לנו לאורך השנים. לפרוץ דרך ("ופרצת") לא להסתפק בהישגים קיימים (בלי סוף חזר על אמרת חז"ל "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, וארבע מאות וכו'). להסתכל רחב, לשאוף רחוק. הרבי נתן אימון אדיר בכוחות שיש בנפשו כל חסיד, ושולף מכל אחד ואחד את מיטב הכוחות הכמוסים והנסתרים שיש בו ומביאים לידי גילוי.
מי שבקי בסדרת "אגרות קודש" נפגש שוב ושוב עם עקרונות רבים שהרבי עובד על פיהם, אותם מציג כיום עולם האימון האישי: להתרחק כמו מפני אש מיאוש או מתחושות עצב. לא לעשות 'הנחות', לדעת להבדיל בין עיקר לטפל. להתרחק מרחמים עצמיים כמו גם מחוסר עשיה.
הכול מוביל למקום אחד – ביצוע העבודה המוטלת על כל אחד מבני דור השביעי - להכין את העולם להתגלות המלך המשיח, "שכינה בתחתונים". העבודה היא לא רק של הרבי, לא רק של השלוחים, אלא של כל אחד ואחד מאתנו.
רק המחשבה שהרבי בכבודו ובעצמו נותן בנו אימון ללא סייג – צריכה לעורר בנו את הרגש ש'הנה זכינו'. לא נאכזב את הרבי. אדרבא, נראה לנו שהאימון שנתנו בנו – מוצדק.
כן, אנחנו יכולים!
עולם האימון האישי ("קואצ'ינג") שהתפתח מאוד בשנים האחרונות, מביא עמו עקרונות ישנים-חדשים. ליתר דיוק: עקרונות ישנים, טובים ובהירים, עטופים בשיטה מסודרת ומבוקרת שתפקידה להצעיד את האדם / הארגון / החברה / הקהילה - למקום טוב יותר.
מעניין להסתכל בעבודתו של הרבי – כיצד פרץ דרך הן בקרב עדת חסידי חב"ד, מאז לקח קהילה קטנה יחסית, שבורה וחבולה, והציב אותה במקום המשפיע ביותר על העם היהודי בדורנו. כך גם ברמת כלל עם ישראל – כמי שהניף את העם היהודי, הציב בו חיות, העמיק את הזהות היהודית, ולמעשה 'נגע בנשמתם' של מיליוני יהודים בעולם.
מעל הכול – עיקר העבודה הינה מכוונת מטרה, להביא את הגאולה בפועל ממש, "דירה בתחתונים". זה התפקיד שלנו, דור השביעי. אתה, אני, והוא.
אין ספק שעולם האימון המודרני, יכול ללמוד הרבה משיטות הפעולה של הרבי. במחשבה שניה: כמי שמכיר מקרוב את עקרונות עולם האימון ונעזר בהם יום יום, אי אפשר שלא לראות אותם 'אחד על אחד' בעבודתו של הרבי, לאורך יותר מארבעים שנה. במילים אחרות – מה שכעת "התגלה", הכול נמצא בהנהגתו של הרבי ובדרכי פעולה ושיטתו במשך עשרות שנות מנהיגותו.
קצרה היריעה מלפרט את מכלול העקרונות, ואעמוד כאן בקצרה על כמה נקודות מהותיות, ובע"ה עוד חזון למועד.
●
הגדרת חזון ומטרה: לפני הכל, מציב המאמן האישי לפני המתאמן את המטרה. "לאן אתה רוצה להגיע?" "לאן אתה שואף?" "מה החזון שלך"? כשנכנסים לרכב, צריך בראש ובראשונה לדעת, לאן נוסעים. רק לאחר שיש מטרה, קובעים את הכיוון והמסלול.
את החזון והמטרה הציג הרבי כבר בהתוועדות הראשונה במילים ברורות. אני מניח שרובנו מכירים אותן בעל פה:
"והנה זה תובעים מכל אחד ואחד מאתנו דור השביעי, דכל השביעין חביבין, דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי ... הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעיקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה – לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי אם עיקר שכינה, ובתחתונים דוקא".
הרבי מתמצת את המטרה בשתי מילים: "שכינה בתחתונים". במילה אחת? "גאולה". לא פחות.
● ● ●
עבודה אישית עצמאית: תהליך של אימון אישי הוא תהליך ששייך למתאמן, לא למאמן. אף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשביל השני. המאמן תפקידו לכוון, להדריך, לאתר איפה יש קשיים ולאתר דרכים חלופיות כדי להתקדם אל המטרה. בדיוק כמו שמאמן ספורט, להבדיל, לא יגש למגרש לשחק במקום השחקן.
הרבי מבהיר זאת בצורה מפורשת כבר בהתוועדות הראשונה, המילים הראשונות לאחר המאמר: "כעת הקשיבו יהודים! בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהיה עבודתו של כל אחד ואחד בעצמו, ולא להסתמך על הרביים. זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחי'", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶה (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה ... אינני מסלק את עצמי חס ושלום מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל ... אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים 'לחיים'?!
הרבי עורך מעין "תיאום הציפיות" עם החסידים. הוא מתווה את הכיוון, מציע את הפתרונות שלו ומבטיח 'אוכל לסייע לכם – אבל לא לעשות במקומכם'. העבודה היא שלכם, ואם תעשו – תצליחו.
● ● ●
פריצה אישית, יציאה מ'אזור הנוחות'.
הקושי הגדול של אנשים, הוא לצאת 'מאזור הנוחות' – אותם דפוסי חשיבה ועשיה שהתקבעו אצלנו במשך השנים. מאמן צריך להוציא מהמתאמן את הפוטנציאל העצום שיש בו.
צורת החשיבה צריכה להיות בכיוון של פריצה ויציאה קדימה, היא זו שתעצב את ההישגים וההצלחה שלנו ותשפר את היכולות שלנו לצאת מ'איזור הנוחות' בו אנחנו מדשדשים. בעוד שאיזור הנוחות הוא מוגבל, הרי שהרבי מבקש להוציא אותנו מהמסגרות. אין הגבלות, אין גבולות. "השמים הם הגבול".
"..דכל אחד ואחד מישראל יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב ואין בזה הגבלות כלל, ואין שום דבר המונע ומעכב חלילה".
פשוט תשאף לגדולות, תשאף רחוק. גם אם לא תגיע לשם, זה יהיה לפחות הכיוון והמטרה; זו תהיה נקודת האופק אליה תביט כל הזמן. גם חצי מהאופק – הוא המון. כל אחד מאתנו יכול 'לגעת' ברבדים האינסופיים.
●
עקרונות אלו, ועוד רבים, הרבי מתווה לנו לאורך השנים. לפרוץ דרך ("ופרצת") לא להסתפק בהישגים קיימים (בלי סוף חזר על אמרת חז"ל "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, וארבע מאות וכו'). להסתכל רחב, לשאוף רחוק. הרבי נתן אימון אדיר בכוחות שיש בנפשו כל חסיד, ושולף מכל אחד ואחד את מיטב הכוחות הכמוסים והנסתרים שיש בו ומביאים לידי גילוי.
מי שבקי בסדרת "אגרות קודש" נפגש שוב ושוב עם עקרונות רבים שהרבי עובד על פיהם, אותם מציג כיום עולם האימון האישי: להתרחק כמו מפני אש מיאוש או מתחושות עצב. לא לעשות 'הנחות', לדעת להבדיל בין עיקר לטפל. להתרחק מרחמים עצמיים כמו גם מחוסר עשיה.
הכול מוביל למקום אחד – ביצוע העבודה המוטלת על כל אחד מבני דור השביעי - להכין את העולם להתגלות המלך המשיח, "שכינה בתחתונים". העבודה היא לא רק של הרבי, לא רק של השלוחים, אלא של כל אחד ואחד מאתנו.
רק המחשבה שהרבי בכבודו ובעצמו נותן בנו אימון ללא סייג – צריכה לעורר בנו את הרגש ש'הנה זכינו'. לא נאכזב את הרבי. אדרבא, נראה לנו שהאימון שנתנו בנו – מוצדק.
כן, אנחנו יכולים!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
