מערכת COL
|
יום ז' שבט ה׳תשע״ג
18.01.2013
תורת ה' בפיך ● אור בפרשה, הרב אבינועם אהרוני
בכל שבוע אנו מתכבדים לפרסם מאמר לפרשת השבוע המבוסס על ביאור מ'תורה אור' של אדמו"ר הזקן נ"ע, מאת הרב אבינועם אהרוני מקהילת חב"ד באלעד - מרצה בחסד עליון הנודע בהסבריו המאלפים בתורת החסידות ● המדור הושק ב-COL בשנה שעברה, לקראת כ"ד טבת, וזוכה לתגובות נלהבות ● נושא השבוע: למען תהיה תורת ה' בפיך ● הטור מוגש כמידי שבוע גם בפורמט PDF הרב אבינועם אהרוני
הרב אבינועם אהרוני
הקדמת העורך
לגבי הקשר שבין הצלחה גשמית ובין מצוות תלמוד תורה נאמר בגמרא (מסכת עבודה זרה דף יט:): "א"ר יהושע בן לוי דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים - כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו. כתוב בתורה דכתיב (דברים כט) 'ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון'.
שנוי בנביאים דכתיב (יהושוע א) 'לא ימוש ספר התורה [הזה] מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל'. משולש בכתובים דכתיב (תהילים א) 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח'". וכן ישנם בגמרא ובמדרש מאמרים וסיפורים לרוב על חשיבות התורה ולומדיה.
מצוות תלמוד תורה איננה רק "השקעה עסקית" שעניינה הצלחה גשמית, אלא חובה (ששכר בצידה). וכך אף נפסק להלכה (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק א): "כל איש מישראל, חייב בתלמוד תורה: בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו, אפילו עני המחזר על הפתחים, ואפילו בעל אישה ובנים--חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושוע ח',א) 'והגית בו יומם ולילה'". במצווה זו פרטים רבים אשר לא כולם נהוגים בזמננו ואף אלו הנהוגים אינם שווים לכל נפש. ובכל זאת – מצוות תלמוד תורה היא מהמצוות העיקריות עליהם נסמך עם ישראל ועליה מושתת כל בית יהודי. התורה היא מקור חיותו של העם היהודי ועצם הווייתו.
לימוד התורה, לכאורה, הוא עניין בפני עצמו. ואולם, בפרשת השבוע נאמר (שמות יג,ט): "...למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים". וכאן תמהה הבן: מה עניין תלמוד תורה ליציאת מצרים? אמנם יציאת מצרים הובילה למתן תורה, אך אלו הם שני אירועים שונים לחלוטין, וכפי שנאמר בהגדה של פסח "אילו הוציאנו ממצרים ולא קרבנו לפני הר סיני – דיינו"?.
יתרה על כן, הפסוק "למען תהיה תורה ה' בפיך כו'" בא כהמשך לציווי ה' אל משה (שם י"ט,א') "וידבר ה' אל משה לאמור: קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא". וכאן מוצאים אנו דבר פלא (המופיע אף במקומות אחרים בתורה):
א. הציווי נאמר למשה אך לא נאמר למשה למוסרו אל העם.
ב. כאשר משה מוסר זאת לעם הוא אינו מוסר זאת ישירות אלא מקדים לציווי זה את חשיבות לימוד התורה וזכירת יציאת מצרים.
מדוע לא נאמר למשה למסור המצווה לבני ישראל כפי שנאמר במקומות אחרים "צו את בני ישראל ואמרת אליהם" או "דבר אל בני ישראל" וכו'? מדוע מוסר משה את המצווה לבני ישראל אף שלא נאמר לו לעשות כן? מדוע כורך משה את מסירת המצווה בעניין של תלמוד תורה? ומה הקשר ליציאת מצרים?
כל זה ועוד, במאמרו של האדמוה"ז שלפנינו.
שתי אהבות
אהבת ה' היא מצווה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך". אשר על כן, כל יהודי רוצה ושואף לאהוב את ה'. אבל כיצד?
באהבת ה' ישנם דרגות שונות ואולם בכללות נחלקים הם לשני סוגים:
א. "אהבה כמים" - כלומר אהבה תמידית שאינה נתונה לשינויים כפי שזרימת המים בנהר היא תמידית ובלא שינוי. אהבה זו קיימת בנפשו של כל יהודי מעצם היותו בנו של ה' (בנים אתם לה' אלוקיכם). כי כיוון שה' אוהב כל יהודי באהבה רבה כאהבת אב לבנו, ואין בזה שינוי ולא שייך שיהיה בזה שינוי כלל וכלל. ועד כדי כך שבעת הצורך משנה ה' את כל טבע הבריאה בעבור עם ישראל (זאת למרות שלכתחילה רצון ה' הוא שיהיה 'עולם כמנהגו נוהג' וללא התערבות). לכן כמי הפנים אל הפנים, מתגלה אהבה זו גם בליבות עם ישראל לאהוב את ה' גם כן.
ב. "אהבה כרשפי אש" - כלומר אהבה הבוערת בלב מידי פעם. מקורה של אהבה זו והדרך לעוררה היא בהתבוננות בכך שהקב"ה הניח את כל צבא השמים, העולמות והנבראים הרוחניים, וירד לשכון בעולם הזה, להחיותו ולבקש בו דירה לו ית'. וכיצד ניתן לראות זאת שאכן עזב ה' את העולמות העליונים לשכון עמנו כאן בתחתונים? זאת ניתן לראות בתורה! כי מצד אחד הרי התורה היא חכמתו של הקב"ה שהיא רמה ונישאה עד מאד. ומאידך במה עוסקת התורה? בעניינים גשמיים – ציצית, תפילין, כשרות המאכלים, דיני ממונות וכו'. אם כן רואים אנו כי ה' בחר "לרדת" ו "להשפיל" את חכמתו ממקומה הגבוה עד למטה מטה לענייני העולם הזה, ואף לעניינים השפלים שבעולם הזה כמו טענות של שקר ומרמה אשר בעניינם דנה התורה.
שני האופנים באהבת ה' הנ"ל קשורים אחד בשני: מגודל אהבת ה' אלינו בהיותו אבינו, הרי הוא מתלבש, מגביל ומצמצם את חוכמתו בענייני עולם הזה כדי שיהיה לנו אחיזה בחוכמתו ודרכה בו עצמו על ידי לימוד התורה.
כאשר מתבוננים בגודל אהבת ה' אלינו, עד שהוא מניח עולמות העליונים ומשפיל עצמו לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה הימנו, וכל זאת מגודל אהבתו אלינו. הנה מזה יכולים וצריכים לקחת דוגמא כיצד צריכה להיות הנהגתנו אנו. ובלשונו של אדמוה"ז: "וזאת ישים האדם אל לבו ויתעורר בו אהבה גדולה מאד, שלא לחשוב שום רצון בענייניו רק יבטל רצונו מפני רצון שמים שלא יהיה לו רק רצון אחד לעבודת הבורא וכרצונו יעשה השכל גם כן שהשכל נמשך אחרי הרצון.. וכמו שה' ית' רוצה להיות לו דירה בתחתונים שלא כדרך הטבע להיות אין סוף בלי גבול מוגבל ומצומצם, כמו כן יעשה האדם רצונו להיפרד מן הגוף והטבע לדבקה בו ית' שלא כדרך הטבע".
והגית בו יומם ולילה
על פי הנ"ל מקבל הציווי של "והגית בו יומם ולילה" פירוש נוסף (מעבר לחובה להגות בחכמת התורה יומם ולילה): יש להגות בכך כי התורה, על מצוותיה הגשמיים, היא בעצם חכמתו של ה' אשר מגודל אהבתו אלינו צמצם עצמו במצוות גשמיות וענייני עולם הזה על מנת לשכון כאן עימנו.
בזאת יתורץ מה שנשאל בתחילת המאמר: מדוע נאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ממצרים"? מהו הקשר בין מתן תורה ליציאת מצרים? והתשובה: כי עניין זה ש "ביד חזקה הוציאך ממצרים" הוא הוא אותו העניין של "למען תהיה תורת ה' בפיך". כי כמו שביציאת מצרים הרי שמגודל אהבתו לעם ישראל, הנה הגם שמידתו של ה' היא מדת החסד, מכל מקום כבש את מידותיו ועשה דינים עם מצרים בכדי להציל את עם ישראל. כמו כן צריכה להיות "תורת ה' בפיך", כנ"ל, שיהיה לזיכרון תמיד לנגד עינינו עניין הירידה של חוכמת ה' להתלבש בתורה מגודל אהבתו אלינו ועל ידי זה תתעורר גם אהבתנו אליו ונעשה רצוננו כרצונו ממש, כנ"ל.
ובזאת יובן גם מדוע פעמים שנאמר למשה שימסור מצוות ה' לעם, ופעמים שנאמר הדבר רק לו ואח"כ מסר זאת לעם באופן שראה לנכון: כי ירידת חוכמת ה' למטה להתלבש בתורה אינה דבר אחיד, אלא כגודל ועומק העניין כך אופן הירידה וההתגלות כאן למטה. פעמים שניתן למסור את החוכמה האלוקית לבני ישראל באופן ישיר, ויש שצריך לכסות הדבר ולמסור להם זאת באופן המתקבל.
להורדת בפורמט PDF
הקדמת העורך
לגבי הקשר שבין הצלחה גשמית ובין מצוות תלמוד תורה נאמר בגמרא (מסכת עבודה זרה דף יט:): "א"ר יהושע בן לוי דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים - כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו. כתוב בתורה דכתיב (דברים כט) 'ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון'.
שנוי בנביאים דכתיב (יהושוע א) 'לא ימוש ספר התורה [הזה] מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל'. משולש בכתובים דכתיב (תהילים א) 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח'". וכן ישנם בגמרא ובמדרש מאמרים וסיפורים לרוב על חשיבות התורה ולומדיה.
מצוות תלמוד תורה איננה רק "השקעה עסקית" שעניינה הצלחה גשמית, אלא חובה (ששכר בצידה). וכך אף נפסק להלכה (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק א): "כל איש מישראל, חייב בתלמוד תורה: בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו, אפילו עני המחזר על הפתחים, ואפילו בעל אישה ובנים--חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושוע ח',א) 'והגית בו יומם ולילה'". במצווה זו פרטים רבים אשר לא כולם נהוגים בזמננו ואף אלו הנהוגים אינם שווים לכל נפש. ובכל זאת – מצוות תלמוד תורה היא מהמצוות העיקריות עליהם נסמך עם ישראל ועליה מושתת כל בית יהודי. התורה היא מקור חיותו של העם היהודי ועצם הווייתו.
לימוד התורה, לכאורה, הוא עניין בפני עצמו. ואולם, בפרשת השבוע נאמר (שמות יג,ט): "...למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים". וכאן תמהה הבן: מה עניין תלמוד תורה ליציאת מצרים? אמנם יציאת מצרים הובילה למתן תורה, אך אלו הם שני אירועים שונים לחלוטין, וכפי שנאמר בהגדה של פסח "אילו הוציאנו ממצרים ולא קרבנו לפני הר סיני – דיינו"?.
יתרה על כן, הפסוק "למען תהיה תורה ה' בפיך כו'" בא כהמשך לציווי ה' אל משה (שם י"ט,א') "וידבר ה' אל משה לאמור: קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא". וכאן מוצאים אנו דבר פלא (המופיע אף במקומות אחרים בתורה):
א. הציווי נאמר למשה אך לא נאמר למשה למוסרו אל העם.
ב. כאשר משה מוסר זאת לעם הוא אינו מוסר זאת ישירות אלא מקדים לציווי זה את חשיבות לימוד התורה וזכירת יציאת מצרים.
מדוע לא נאמר למשה למסור המצווה לבני ישראל כפי שנאמר במקומות אחרים "צו את בני ישראל ואמרת אליהם" או "דבר אל בני ישראל" וכו'? מדוע מוסר משה את המצווה לבני ישראל אף שלא נאמר לו לעשות כן? מדוע כורך משה את מסירת המצווה בעניין של תלמוד תורה? ומה הקשר ליציאת מצרים?
כל זה ועוד, במאמרו של האדמוה"ז שלפנינו.
שתי אהבות
אהבת ה' היא מצווה, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך". אשר על כן, כל יהודי רוצה ושואף לאהוב את ה'. אבל כיצד?
באהבת ה' ישנם דרגות שונות ואולם בכללות נחלקים הם לשני סוגים:
א. "אהבה כמים" - כלומר אהבה תמידית שאינה נתונה לשינויים כפי שזרימת המים בנהר היא תמידית ובלא שינוי. אהבה זו קיימת בנפשו של כל יהודי מעצם היותו בנו של ה' (בנים אתם לה' אלוקיכם). כי כיוון שה' אוהב כל יהודי באהבה רבה כאהבת אב לבנו, ואין בזה שינוי ולא שייך שיהיה בזה שינוי כלל וכלל. ועד כדי כך שבעת הצורך משנה ה' את כל טבע הבריאה בעבור עם ישראל (זאת למרות שלכתחילה רצון ה' הוא שיהיה 'עולם כמנהגו נוהג' וללא התערבות). לכן כמי הפנים אל הפנים, מתגלה אהבה זו גם בליבות עם ישראל לאהוב את ה' גם כן.
ב. "אהבה כרשפי אש" - כלומר אהבה הבוערת בלב מידי פעם. מקורה של אהבה זו והדרך לעוררה היא בהתבוננות בכך שהקב"ה הניח את כל צבא השמים, העולמות והנבראים הרוחניים, וירד לשכון בעולם הזה, להחיותו ולבקש בו דירה לו ית'. וכיצד ניתן לראות זאת שאכן עזב ה' את העולמות העליונים לשכון עמנו כאן בתחתונים? זאת ניתן לראות בתורה! כי מצד אחד הרי התורה היא חכמתו של הקב"ה שהיא רמה ונישאה עד מאד. ומאידך במה עוסקת התורה? בעניינים גשמיים – ציצית, תפילין, כשרות המאכלים, דיני ממונות וכו'. אם כן רואים אנו כי ה' בחר "לרדת" ו "להשפיל" את חכמתו ממקומה הגבוה עד למטה מטה לענייני העולם הזה, ואף לעניינים השפלים שבעולם הזה כמו טענות של שקר ומרמה אשר בעניינם דנה התורה.
שני האופנים באהבת ה' הנ"ל קשורים אחד בשני: מגודל אהבת ה' אלינו בהיותו אבינו, הרי הוא מתלבש, מגביל ומצמצם את חוכמתו בענייני עולם הזה כדי שיהיה לנו אחיזה בחוכמתו ודרכה בו עצמו על ידי לימוד התורה.
כאשר מתבוננים בגודל אהבת ה' אלינו, עד שהוא מניח עולמות העליונים ומשפיל עצמו לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה הימנו, וכל זאת מגודל אהבתו אלינו. הנה מזה יכולים וצריכים לקחת דוגמא כיצד צריכה להיות הנהגתנו אנו. ובלשונו של אדמוה"ז: "וזאת ישים האדם אל לבו ויתעורר בו אהבה גדולה מאד, שלא לחשוב שום רצון בענייניו רק יבטל רצונו מפני רצון שמים שלא יהיה לו רק רצון אחד לעבודת הבורא וכרצונו יעשה השכל גם כן שהשכל נמשך אחרי הרצון.. וכמו שה' ית' רוצה להיות לו דירה בתחתונים שלא כדרך הטבע להיות אין סוף בלי גבול מוגבל ומצומצם, כמו כן יעשה האדם רצונו להיפרד מן הגוף והטבע לדבקה בו ית' שלא כדרך הטבע".
והגית בו יומם ולילה
על פי הנ"ל מקבל הציווי של "והגית בו יומם ולילה" פירוש נוסף (מעבר לחובה להגות בחכמת התורה יומם ולילה): יש להגות בכך כי התורה, על מצוותיה הגשמיים, היא בעצם חכמתו של ה' אשר מגודל אהבתו אלינו צמצם עצמו במצוות גשמיות וענייני עולם הזה על מנת לשכון כאן עימנו.
בזאת יתורץ מה שנשאל בתחילת המאמר: מדוע נאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ממצרים"? מהו הקשר בין מתן תורה ליציאת מצרים? והתשובה: כי עניין זה ש "ביד חזקה הוציאך ממצרים" הוא הוא אותו העניין של "למען תהיה תורת ה' בפיך". כי כמו שביציאת מצרים הרי שמגודל אהבתו לעם ישראל, הנה הגם שמידתו של ה' היא מדת החסד, מכל מקום כבש את מידותיו ועשה דינים עם מצרים בכדי להציל את עם ישראל. כמו כן צריכה להיות "תורת ה' בפיך", כנ"ל, שיהיה לזיכרון תמיד לנגד עינינו עניין הירידה של חוכמת ה' להתלבש בתורה מגודל אהבתו אלינו ועל ידי זה תתעורר גם אהבתנו אליו ונעשה רצוננו כרצונו ממש, כנ"ל.
ובזאת יובן גם מדוע פעמים שנאמר למשה שימסור מצוות ה' לעם, ופעמים שנאמר הדבר רק לו ואח"כ מסר זאת לעם באופן שראה לנכון: כי ירידת חוכמת ה' למטה להתלבש בתורה אינה דבר אחיד, אלא כגודל ועומק העניין כך אופן הירידה וההתגלות כאן למטה. פעמים שניתן למסור את החוכמה האלוקית לבני ישראל באופן ישיר, ויש שצריך לכסות הדבר ולמסור להם זאת באופן המתקבל.
להורדת בפורמט PDF
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
