החטא ותיקונו ● הרב אהרן-דב הלפרין
הרב אהרן דב הלפרין
מכתב של הרבי בקשר לחוקר מסוים, שהתפרסם בהשגחה פרטית לקראת שבת פרשת שמות בליקוט השבועי של 'ועד הנחות בלה"ק' (ואשר יצוטט בהמשך) עשוי לעורר במבט ראשון תמיהה:
אנו מכירים ריבוי מכתבים של הרבי בנושאים הקשורים ל'אמונה ומדע'. לדוגמה: מישהו כותב לרבי שהוא מתקשה לקבל את קביעת התורה בנושא מסוים, משום שעל-פי הוכחות המדע הקביעה הזאת אינה נכונה כביכול. בתשובה, הרבי בדרך כלל מתייחס ברצינות ובכובד ראש לשואל ולהוכחות המדענים; לא מקל ראש בסתירה, אלא מסביר בטוב טעם ובאורך-רוח מדוע אין סתירה, או מדוע קביעת התורה מוחלטת ומהימנה לעומת הוכחת המדע שהיא תמיד רק בגדר השערה וכיו"ב. המכתבים הללו בדרך כלל מאופיינים בהסברה מפורטת המקיפה את הנושא מכל הזוויות.
לעומת זאת, במכתב שהתפרסם השבוע על סתירה בין מסקנותיו של חוקר לבין קביעת רבותינו-נשיאנו, הרבי לא רק שלא מגלה הבנה לשואל, אלא נוזף בו על עצם התייחסותו למסקנות החוקר ואפילו על כך שספרו מונח בביתו. לא די בכך שהרבי אינו מתייחס בכובד ראש וברצינות לעצם הסתירה כביכול, אלא גם מכנה את דברי החוקר כ'פטפוטים' שהם "היפך שכל נורמלי של אדם נורמלי".
מה פשר השינוי הזה, מקצה לקצה? מדוע מחקר שסותר כביכול את דברי רבותינו נשיאנו, חמור ובזוי בעיני הרבי לאין ערוך – וללא שום השוואה – ממחקר שסותר כביכול את דברי התורה? בסיומו של הפרק הנוכחי תובהר ותובן התשובה לשאלה זו.
● ● ●
בפרק הקודם התמקדנו בדוגמה הראשונה שבה קובע החוקר כי סיפור שסיפר הרבי אינו נכון (רח"ל). הוכחנו גם כיצד סילף והתכחש לעדויות (על המרחק בין בית הכלא הישן לחדש) ובלבד שיוכל לקבוע (בניגוד למסקנתם של שני חוקרים אמיתיים) כי הרבי סיפר סיפור שאינו תואם את המציאות. עוד נשוב לנושא זה בהמשך הסדרה (ובעיקר לשאלה: מה מסתתר מאחורי המגמה המשונה הזאת). הפעם נתמקד בדוגמה השניה – יום שחרורו של אדמו"ר הזקן ממאסרו השני.
קודם כל העובדות:
א. הרבי קובע ב'היום-יום', בצורה ברורה וחד-משמעית, כי שחרור רבנו הזקן ממאסרו השני היה בנר שלישי של חנוכה. 
תצלום: מתוך 'היום-יום'
ב. החוקר דנן החליט כי קביעתו של הרבי אינה נכונה (רח"ל) והשחרור היה בכלל לפני חנוכה, ובכל מקרה לפני הנר השלישי של חנוכה. 
(תצלום: מתוך הספר המאסר)
אודה על האמת: כשראיתי לראשונה את מסקנת החוקר, הייתי משוכנע שבידו הוכחה חותכת, כבדת משקל, עד כדי כך שגוברת בעיניו גם על עדותו הברורה של הרבי (ששמע מהרבי הקודם, ששמע מהרש"ב, ששמע מהמהר"ש ששמע מהצמח-צדק ומכל המשפחה שהיו בשעת מעשה).
הוכחה חותכת יכולה היתה להיות, לדוגמה, מכתב בכתב-ידו של אדמו"ר הזקן שבו הוא כותב שהשחרור לא היה בחנוכה. או, להבדיל, מסמך רשמי של בית-הכלא מלפני חנוכה שבו נאמר: "היום יצא לחופשי הרבי של החסידים". רק הוכחות בסדר גודל שכזה, עשויות היו להביא חוקר למסקנה שתאריך השחרור שונה מהקביעה הברורה של הרבי, על-פי הידוע במסורת המשפחתית מאז השחרור ועד היום, דור אחר דור. (ועדיין הייתי מתרעם בלבי כיצד מרשה לעצמו חוקר הנחשב חסיד חב"ד לחלוק על קביעה ברורה של הרבי.)
אולם, לאחר שחיפשתי בסקרנות גוברת והולכת את ההוכחה החותכת של החוקר, ומצאתי – לא האמנתי למראה עיניי. שפשפתי את עיניי וקראתי פעם נוספת כדי לוודא ולהיות בטוח שקראתי והבנתי נכון.
זו ההוכחה ה'חותכת' של החוקר:
"על-פי המסמכים של המאסר השני, ביום כ"ג בכסלו חתם רבינו על התחייבות, שעם צאתו ממאסרו לא ייצא מהבית שבו התגורר בפטרבורג ולא ייצא את העיר.. קשה לשער ששחרורו מבית-הכלא נתארך מיום כ"ג בכסלו עד הנר השלישי, כ"ז בכסלו. כך שאיני יודע כיצד ניתן לקשר את 'הנר השלישי' למאסרו של רבינו."
'קשה לשער'. לא פחות ולא יותר. הרבי קובע בבירור (מפי הריי"ץ, ששמע מאביו הרש"ב, ששמע מאביו המהר"ש, ששמע מהצמח-צדק שהיה בשעת מעשה) שאדמו"ר הזקן השתחרר ממאסרו השני בנר שלישי של חנוכה. אך לחוקר המהולל יש 'הוכחה' שזה לא נכון: ההיגיון המחקרי שלו אומר שאם בכ"ג כסלו כבר החתימו את אדמו"ר הזקן על התחייבות שלא יעזוב את פטרבורג אחרי השחרור – 'קשה לשער' שעיכבו את השחרור בפועל עוד ארבעה ימים...
● ● ●
כל חוקר מתחיל, כמו כל סטודנט שנה ראשונה להיסטוריה, מכיר את המושג 'משקל ההוכחה'. לכל הוכחה יש דירוג הקובע את משקלה, כשלעצמה, וגם את משקלה ביחס להוכחות אחרות.
לדוגמה: חוקר מבקש לדעת מהו תאריך פטירתו של פלוני אלמוני שחי לפני כמאתיים שנה.
הוכחה בדרגה 10 (הגבוהה ביותר): הוא פגש את צאצאיו של פלוני שעושים את היארצייט כל שנה, כי כך נהגו אבותיהם ששמעו מאבותיהם ששמעו מאבותיהם שחיו באותה תקופה, וכל השנים, ללא הפסק, כולם נוהגים יארצייט ביום הזה, דור אחר דור.
הוכחה בדרגה 7: בספר מסוים מלפני הרבה שנים כתוב שאותו פלוני נפטר בתאריך אלמוני.
הוכחה בדרגה 5: בלוח בית-הכנסת כתוב שאת הכנסת ספר התורה לזכרו של אותו פלוני עשו ביום זה וזה. סביר להניח שעשו זאת ביום היארצייט שלו.
הוכחה בדרגה 0-1: ידוע בבירור שבראש השנה האחרון לחייו, לאחר התקיעות התעלף ומאז לא שב להכרתו, והסברה אומרת כי באותם ימים, בטרם היו מכונות הנשמה, חלפו כנראה יומיים מאיבוד ההכרה עד לפטירה.
ובכן, אם לחוקר אין שום הוכחה, רק הוכחה בדרגה 0-1, הוא רשאי לכתוב: "יש מקום אולי לשער שהפטירה היתה בערך ביום ג' תשרי, אם כי אין לכך שום הוכחה של ממש".
אם לחוקר יש רק הוכחה בדרגה 7, הוא אמור לכתוב: "סביר להניח כי פטירתו היתה ביום זה וזה, כך על-כל-פנים מצאנו בספר שחובר בתקופה סמוכה לפטירתו".
אם לחוקר יש הוכחה בדרגה 10 – הוא אינו צריך לכתוב מאומה. פשוט קובע כעובדה ברורה שתאריך היארצייט שלו הוא ביום פלוני.
אך מה קורה כאשר לחוקר יש הוכחה בדרגה 10 שהפטירה היתה בח' תשרי, לעומת זאת יש לו 'הוכחה' בדרגה 0-1 שהפטירה היתה בג' תשרי, והוא החליט לדחות את ההוכחה בדרגה 10 ולאמץ את ה'הוכחה' בדרגה 0-1 ועל-פי זה קבע שהפטירה היתה בג' תשרי?
או, במקרה שלנו, החוקר החליט לדחות את ההוכחה בדרגה 10 (עדות הרבי על הידוע במשפחת בית הרב דור אחרי דור שהשחרור היה בנר שלישי של חנוכה) ובמקום זה אימץ את ה'הוכחה' בדרגה 0-1 (הסברה האישית שלו) ועל סמך 'הוכחה' קלושה זו קבע שהשחרור לא היה בנר שלישי של חנוכה.
כיצד יש להגדיר החלטה כה מעוותת ולא מקצועית של 'חוקר'? יהיו בוודאי שיתייחסו אליה כטיפשות, אחרים יכנוה כגאווה, חסידים בוודאי יתמקדו בחוצפה, אך האמת היא שאין לנו שום צורך לשבור את הראש – הרבי הגדיר זאת בדיוק, במכתב שהתפרסם השבוע:
"פטפוטים" שהם "היפך שכל נורמלי של אדם נורמלי".
● ● ●
להלן מכתב הרבי שנראה כאילו נכתב בימים אלו ממש בקשר לנושא שבו אנו דנים (ההדגשות והקיצורים שלנו):
ב"ה, כד' אדר א' תשי"ט
ברוקלין
האברך ... שי'
שלום וברכה!
במענה למכתבו מי"א אדר א', בו כותב אשר קנה ספר וכו' ומצא בו דברים מבהילים את הרעיון וכו'
ולפלא התמיה שלו, שהרי כמה ספרים נמצאים מסוג זה בעולם, ומה שכן מתמיה, איך בא הספר למחיצתו וד' אמות שלו, ועוד יותר שקורא בו ומתבונן בהנאמר בתוכו.
ומה שכותב שבכל זה נתעוררו אצלו מחשבות בלתי רצויות בקשר עם מה שקרא בספר האמור.. גם זה פלא הוא, שאין צריכין בענין זה אמונה, כי אם מחשבה מיוסדה על השכל הבריא.
כוונתי: מחבר הספר חי בדורנו.. זאת אומרת שמזמן שאודותו קרא בספרו האמור ועד שנות זמנו של המחבר עברו יותר מק"ן שנה, שמזה מובן שמה שהמחבר כותב הוא פרי מחשבתו והבנתו, והרי ידוע שהרצון מטה את השכל, ומאידך גיסא, סיפורי רבותינו נשיאינו, ומהם כ"ק מו"ח אדמו"ר, מה ששמע מאביו, ואביו מאבי אביו וכו' בלי הפסק מדור אחר דור עד רבנו הזקן...והם העידו על מה שראו בעיניהם הם, והיה מפורסם בכל אותה הסביבה. מזה מובן וגם פשוט לכל איש נורמלי, על מי יש לסמוך, אם על עדות ודאית שהיו בשעת מעשה, או על השערות מי שהוא, שחי כנ"ל יותר מק"ן שנה לאחרי זה, וכותב שמשער.. ולאחרי עדות ברורה כזו, היש מקום לפטפוטים וכו',
ולפלא שבענינים פשוטים כאלו, בכל זה מוצא היצר-הרע מקום לפתות את האדם, אף שהפיתוי הוא היפך שכל נורמלי של אדם נורמלי".
● ● ●
הרבי לא מסתפק בכך. בסיום המכתב הוא גם נותן הוראה ליהודי, כותב המכתב, מה עליו לעשות לאחר שנכשל בקריאת הדברים החמורים של החוקר ובכך ששקל לרגע אולי הם נכונים:
"ויהי רצון שיתפלל להשי"ת על מחשבתו הבלתי רצויה כהנ"ל אע"פ שלא היה אלא בדרך מעביר, והתיקון על זה הרי צריך-להיות מעין העוון, זאת-אומרת: להפיץ אמונת צדיקים בכל מקום שידו מגעת..
בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.."
● ● ●
כך בדיוק, כפי שמורה לנו הרבי, עלינו להתייחס לכל מחקריו ומסקנותיו של אותו חוקר (במיוחד בבואו להכחיש סיפורים): 'פטפוטים' שהם 'היפך שכל נורמלי של אדם נורמלי'.
ואם מכל זה ייצא שכל אלו שנכשלו בקריאת הספר (ואני הקטן בתוכם) יקבלו על עצמם להפיץ יותר ויותר סיפורי מופתים וכיו"ב המביאים לאמונת צדיקים – עד לכל מקום שידם מגעת – והיה זה שכרנו.
ניסיון ההטעיה
אם מישהו טרם הבין את מלוא המשמעות של דברי הרבי על 'פטפוטים' שהם 'היפך שכל נורמלי של אדם נורמלי' – באה תגובתו הבהולה של החוקר ביום שישי, על כל הנכתב לעיל, ונתנה לכך גושפנקא סופית.
'שכל נורמלי של אדם נורמלי' – היה בוחר באחת משתי האפשרויות הבאות:
אפשרות ראשונה – לשתוק. בבחינת "והמשכיל בעת ההיא ידום".
אפשרות שניה – לכתוב: "אני מתנצל על הטעות הגדולה. לא ידעתי שהרבי כותב ב'היום-יום' באופן ברור שהשחרור היה בנר שלישי של חנוכה. עתה, משנודע לי – אני מבטל, כמובן, מכל וכל, את מה שכתבתי."
אך כיוון שמדובר (על-פי הגדרתו המדוייקת של הרבי) ב"היפך שכל נורמלי של אדם נורמלי" – בחר ה'חוקר', בעזות-מצח, להמשיך ללעוג לרבי, רח"ל.
זו תגובתו של החוקר ביום שישי האחרון (בתרגום לשפה פשוטה לא דיפלומטית):
אני לא היחיד שכותב שהרבי טועה (רח"ל) כשהוא קובע שהשחרור היה בנר שלישי של חנוכה – גם באגרות-אדמו"ר-הזקן רואים ברור שהרבי טעה (רח"ל).
הוא לא סתם אומר. יש לו קבלות. הוא מביא ממש סריקה - צילום של 'המלים הללו' באגרות... 
למעלה: צילום היום יום, למטה: צילום מאגרות קודש של אדמוה"ז
הוא רק שוכח לספר לקהל הקוראים 3 עובדות קטנטנות:
א. הצילום שהביא כ'הוכחה' איננו (כפי שהוא מציג במרמה) מ'אגרות קודש אדמו"ר הזקן' (שאותן כתב אדמו"ר הזקן) אלא מה'מבוא' לאגרות.
ב. העורך של הספר עם המבוא, שממנו הוא מביא את ההוכחה, הוא, בין היתר, (כמה מפליא..) אותו 'חוקר'...
ג. במבוא שבהוצאת קה"ת לא כתוב (כפי שהוא מנסה להציג במרמה) שהשחרור היה בכ"ג כסלו. לא מיניה ולא מקצתיה. כתוב רק שביום זה ניתנה הפקודה מהקיסר על השחרור.
● ● ●
ובכן במענה לבקשת החוקר שנמצא את ההבדלים – אנו נענים לבקשה ומתכבדים להסביר את ההבדלים באופן שיובנו גם לבן-חמש-למקרא:
במבוא לאגרות-קודש של אדמו"ר הזקן כתוב שהקיסר נתן את פקודת השחרור בכ"ג כסלו. נקודה. אין זה סותר כמובן בשום צורה שהיא את קביעתו הברורה של הרבי שהשחרור לפועל היה בנר שלישי של חנוכה.
לעומת זאת, בספר 'המאסר הראשון', נכתב בפירוש שהרבי לא צודק בקביעה שלו שהשחרור היה בנר השלישי. לא סתם לא צודק – מוסיף החוקר – אלא אי-אפשר בכלל להבין כיצד מקשר הרבי את הנר השלישי למאסר.
אינני סבור שיש ילד, מכיתה ה' ומעלה, שלא מבין את ההבדל המהותי הגדול בין שני הדברים.
מאפשרים לכם לקבל
