ספר חדש לכבוד כ"ד טבת: "תניא באורייתא"
היום הגדול כ"ד טבת - בו ימלאו מאתיים שנה (ד' יובלות) מהסתלקות-הילולא של אדמו"ר הזקן - ממשמש ובא. כ"ק אדמו"ר זי"ע נהג לציין שנים מיוחדות הקשורים לרבותינו נשיאינו בכלל, ובשנת היובל הג' בשנת תשכ"ג עשה הרבי "טראסק" גדול בקשר לכך, ותבע הוספה בעניני אדה"ז. מובן שאי אפשר לתאר בדיוק איך הי' נראה ה"טראסק" שהרבי הי' עושה כעת חמישים שנה לאחרי זה. אך אפשר לשער שהי' קורא להוסיף בלימוד תורת אדה"ז, וביתר שאת וביתר עז אפילו לגבי ההוספה שהי' אז.
חיבה יתירה גילה הרבי כלפי ספר התניא, אם בביאוריו על התניא – ברשימותיו, בשיחות-קדשו או בהערותיו לספר שיעורים בספר התניא וכיו"ב, אם בכך שציוה להדפיס את הספר בכל המדינות והעיירות באלפי מקומות על פני תבל ששם ישנם יהודים, ואם בכך שעמד במסירת נפש וחילק בעצמו את הספר לאלפי יהודים, שעות על גבי שעות בשלש הזדמנויות.
לקראת כ"ד טבת השתא יתכבדו התמימים ואנ"ש וכל מחבבי ספר התניא, בספר חדש ויפה על ספר התניא.
מכל תורת אדה"ז, ספר התניא הוא ספר יחיד ומיוחד אשר אדה"ז כתבו בעצמו ודייק בו בחסר ויתיר. ספר זה הוא היסוד של כל חסידות חב"ד - ונקרא בפי רבותינו נשיאינו "תורה שבכתב של תורת חסידות חב"ד".
מפורסמת גם דברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ (הנדפס גם בסוף ספר חת"ת) אשר פרקי לקוטי אמרים תניא, החל מההקדמה, מכוונים לפרשיות התורה, כל פרק ופרק כנגד פרשה בתורה כסדרן.
איך ובמה קשורים פרקים ופרשיות אלו – דבר זה כמעט לא נתפרש ונתבאר כלל (לבד במקומות בודדים ממש), אלא נשארה כמו חידה סתומה ונעלמה מעין כל.
אבל הלא רבותינו נשיאינו גילו לנו כאן דבר נפלא ומדהים ממש, ומטבע הדברים שזה מאוד מעורר הסקרנות, שהרי ידוע אשר כל מה שגילו אלינו רבותינו נשיאינו הרי זה שייך אלינו, ואעפ"כ כשמעיינים בספר התניא לא נראה על פני השטח שום שייכות בין תוכן ענינם לעניני הפרשיות השייכות אליהם, וכנ"ל, לא מצינו (כמעט) שדברים אלו נתבארו בפירוש, לא ע"י רבותינו נשיאינו, ולא ע"י זקני החסידים לדורותיהם.
הספר עונה על דרישה זו בהרחבה ומצביע על יותר מאלף השוואות וקשרים נפלאים בין תוכן עניני הפרקים לאותן פרשיות שאליהן הם מכוונים, בכל פרק ופרק על הסדר. ולו יהי שכל זה הוא בדרך אפשר בלבד, שהרי אין אתנו יודע עד מה מה באמת היתה כוונתו הק' של אדה"ז, ומי הוא זה ואיזהו שערב לבו לגשת להשיג כו' ומלכתחילה אין כאן שום יומרה לגלות אפילו שמץ מזה כלל, אבל מכל מקום באמת נמצאים בפרקי התניא ריבוי ענינים הנראים כ"השתקפות" של תוכן ולשון הפסוקים, פרש"י, מדרשים וכו' ועד שהרבה מהענינים מובנים ע"פ תורת רבותינו נשיאינו בפרשת השבוע השייכת לכל פרק ופרק. ספר זה, משתדל – בפעם הראשונה – להצביע על השוואות אלו.
אולם אין ביהמ"ד בלא חידוש, ומתוך דברים הללו, אנו מוצאים שמתבארים גם דברים חדשים, ופשוט, שככל הנ"ל גם דברים אלו הם בדרך אפשר:
דוגמא אחת מני רבות:
ע"פ מ"ש אדמו"ר הזקן על שער הספר שהספר מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים, אנו יודעים שהספר כולל תורת הרב המגיד. אעפ"כ לא נזכר הרב המגיד בכל ספר לקוטי אמרים כי אם במקום אחד ויחיד! והוא בההגהה של פרק ל"ה, ששם כותב אדה"ז, "שמעתי ממורי ע"ה". ויש לדייק בזה ג"כ מדוע קורא להרב המגיד "מורי" בלשון יחיד דייקא, וכאילו להורות על יחס מיוחדת שבין אדה"ז להרב המגיד כתלמיד לרבו.
כנ"ל אין אתנו יודע עד מה. אולם בסוף פרשת בהעלותך שהיא הפרשה המכוונת לפרק ל"ה מצינו עד"ז שיהושע קרא לרבו "אדוני", ויהושע נקרא שם "מבחוריו" (של משה), ובמפרשי המקרא מצינו ב' אופנים כלליים בזה: או "מבחוריו" הוא מל' בחרות ונערות שהי' צעיר לימים או "מבחוריו" הוא מל' בחור ונבחר, כמו "הרימותי בחור מעם", שהי' תלמידו המובהק. וכשני האופנים האלה גם יחד הי' יחס אדה"ז בתור תלמידו של הרב המגיד, שהרי הוא הי' הן הצעיר שבתלמידיו והן הנבחר ע"י הרב המגיד לכתוב השו"ע. ולא עוד אלא שהמשך הכתוב "אדני משה כלאם" (משום שהיו מתנבאים שמשה מת ויהושע מכניסם לארץ), מורה על ענין שלישי בהיחס הכי מיוחד שבין אדה"ז להרב המגיד, שזה ג"כ דומה להיחס של יהושע למשה, והיינו ששניהם זכו למלא את מקום רבם.
אבל גם העובדא שהרב המגיד מתואר כאן בתואר "מורי" הוא בתכלית הדיוק. כי מתי נעשה הרב המגיד "מורו" של אדה"ז? לכאורה יאמרו הכל שאדה"ז הגיע להרב המגיד בשנת תקכ"ד, וכשנתקשר נעשה למורו ורבו. אבל באמת הרי הבעש"ט כבר פסק לפני זה להרב ברוך אבי אדה"ז שאדה"ז שייך להרב המגיד, ועפ"ז מצד אמיתית הענינים, הנה ברגע הראשון שהרב המגיד נעשה מורם ורבם של החסידים, נעשה כבר מאז מורו של אדה"ז. ומתי נתמנה הרב המגיד ואמר המאמר הראשון בתור מורם ורבם של החסידים? זה הי' בחג השבועות תקכ"א. וראה זה פלא: הקביעות של חג השבועות בשנת תקכ"א היתה בפרשת בהעלותך!
מלבד זאת הספר מכיל מאות רמזים המקשרים מספרי הפרקים לתוכנם, אשר כידוע גם חלוקת הפרקים ע"י אדה"ז הי' בתכלית הדיוק, וכשענין מסויים מתבאר בפרק מסויים אין זה במקרה ח"ו, אלא שמספר הפרק הוא כמו סימן, המורה על תוכן הפרק.
גם מבואר קשר לכל מועדי השנה השייכים לפרשיות השבוע (ע"פ דברי השל"ה המובא בכ"מ בלקו"ש). וכיון שלפרשת השבוע יש פרק בתניא המכוון אלי', אזי מובן, שהם שייכים גם להפרק המתאים בתניא. ואפילו המועדים השייכים לרבותינו נשיאינו, כגון י"א ניסן, וה' טבת וכו' וכו' מרומזים, לכאורה, בפרקים השייכים לזמן ההוא.
הספר מכיל לערך 526 עמודים (מלבד תוכן ענינים מפורט) ומעוטר במראה מקומות והערות רבות, ויצא לאור בעידודם של שלשה מגדולי המשפיעים ומפיצי תורת החסידות, החוזר הרה"ח וכו' הר' יואל שי' הכהן כהן, הרה"ח ר' יעקב ליב שי' אלטיין והרה"ח ר' שלום שי' חאריטאנוו. ואף שפשוט שצריכים ללמוד תניא ע"פ הביאורים של רבותינו נשיאינו, ואין ספר זה מהוה תחליף ללימוד בספר התניא עצמו או בביאוריו המקובלים או לשום לימוד אחר, אעפ"כ צפוי שהספר יעורר חשק ויוסיף חיות בלימוד התניא, ומכיון שרבותינו נשיאינו התירו להרחיב את הדיבור בתניא כשזה יכול להוסיף ביראת ה' ובעבודת ה', הרי ההוספה שיתוסף ע"י ספר זה בהחשק והחיות בלימוד תורת אדה"ז בכלל, ובספר התניא בפרט, וכיאות כשמציינים היובל הגדול של שנת המאתיים להסתלקות-הילולא של אדמו"ר הזקן, הרי הוא כבר דבר גדול בעבודת ה'.
מאפשרים לכם לקבל
