מערכת COL
|
יום י"ד טבת ה׳תשע״ג
27.12.2012
"חב"ד צריכה להצביע לנו" ● בספסל האחורי עם מיכאל בן-ארי
חבר הכנסת ד"ר מיכאל בן-ארי, לא מסתיר את דעתו על נפתלי בנט, הכוכב הזוהר בשמי הפוליטיקה הישראלית שמאיים על מקומו בכנסת הבאה: "הוא כמו נתניהו, עשרה סימני קריאה!" ● על הדרך הוא גם יודע לפרגן לו על ההצלחה המסחררת "יש בו משהו 'חדש', הוא קיבל במתנה מפלגה במבצע חיסול" ● בשורה התחתונה, הוא קורא לחסידי חב"ד לא ללכת שבי אחר הלוחמה הפסיכולוגית, ולהצביע בעבור רשימת 'עוצמה לישראל'. הרצל קוסאשוילי התלווה למיכאל בן-ארי השבוע ושמע ממנו אמירות נחרצות בשלל נושאים כלליים ואישיים, והבטחה שמפלגתו תצלח את אחוז החסימה מיכאל בן-ארי הערת מערכת: אין בפרסום סדרה זו משום נקיטת עמדה/התערבות, כזו או אחרת, במערכת הבחירות. מטרת הסדרה לתת לגולשים מידע אינפרומטיבי על קשת המפלגות הדתיות והחרדיות, המבקשות את קולם של חסידי חב"ד.
מיכאל בן-ארי באוניברסיטת בר-אילן (צילום: COL)
הרצל קוסאשוילי
לתאם פגישה עם פוליטיקאים זו משימה לא קלה, בטח לא בערב הבחירות. "ניפגש באולפן 'גלובס' בראשון לציון", אמר לי בטלפון יוסי גולדברגר, עוזרו החב"די של חה"כ ד"ר מיכאל בן-ארי ממפלגת 'עוצמה לישראל'. "משם, נמשיך להפנינג בחירות שמתקיים באוניברסיטת בר-אילן". אני לא מתנגד כמובן, וזורם עם הלו"ז של האישים הפוליטיים שנכנסו לישורת האחרונה של המרוץ לכנסת, ומתנהגים בהתאם, כשהם מתזזים את עצמם לכל פינה נידחת בארץ. גם ככה חיכיתי למעלה משבוע עד שהמפגש הזה יצא לפועל, דיחוי נוסף בגלל לו"ז כזה או אחר לא בא בחשבון.
מחברים ומכרים כבר קיבלתי רשימת שאלות שתדחק את בן-ארי לפינה. אבל אני חייב לציין שגם אם חלק מהשאלות הקשות עדיין נותרו מרחפות באוויר, לאיש יש אומץ וכנות. אחרים יכנו זאת בשם חוצפה או קיצוניות. אבל האמת היא, שבמפגש המאוחר יותר על מדשאות אוניברסיטת בר-אילן, גם הפעילים של מר"צ יודו: "אנחנו ועוצמה לישראל, המפלגות האידיאולוגיות היחידות שמתמודדות לכנסת הנוכחית".
מסתבר, שגם אם הפוליטיקה הישראלית הצרה מתקיימת ויונקת מתחלואי ימין ושמאל, כנראה שצריך לעבור בכמה תחנות כלכליות מעניינות בדרך ליעד הנכסף. בכל זאת, המשנה הפוליטית כבר נטחנה עד דק, ורוח המהפכה החברתית עדיין מנשבת באזורנו.
רק שבן-ארי הובא אכן לאולפן המצויד של 'גלובס' שעורר בי קנאה לא מעטה, ונשאל על כל נושא שבעולם, רק לא על כלכלה. בדרך החוצה מהאולפן ליעד הבא, הוא יספר לי עד כמה התקשורת עדיין מוטה באופן ברור שמאלה, ושערוץ הכנסת הם בכלל שמאלנים שלא מעוניינים בכל נוכחות ימנית במסדרונותיהם.
לא קל לו למיכאל בן-ארי. כרגע, כשחלק מהסקרים ההפכפכים מעניקים לו את אחוז החסימה המינימאלי, הוא נמצא בעמדת מגננה, כשחובת ההוכחה רובצת על כתפיו כמשא כבד מנשוא. במהלך היום שביליתי במחיצתו, קיבלתי תשובה ישירה לכל אחת מהשאלות ששאלתי אותו. מה יהיה אם לא תעברו את אחוז החסימה? הציונות הדתית זרקה אותך? יש לך הסבר להצלחה האדירה של בנט? והאם אנחנו מצביעים מהראש או מהבטן?
אבל בואו לא נקדים את המאוחר ונחזור מספר שעות לאחור במנהרת הזמן, לפני שנתחיל להתעסק עם המוגלות הקשות. נחזור לאולפן גלובס, שם הוא נשאל בין היתר על היותו 'קיצוני' ו'פרובוקטור', וכמובן, על הנושאים הבוערים העומדים לדעתו על סדר היום בישראל.
כלכלת בחירות או לא, קומת המשרדים השישית של מערכת אתר ועיתון 'גלובס' מעוררת התפעלות. הסדר והניקיון המופתי. המסדרונות הפתלתלים והמשרדים הרבים שמאוישים בצעירים נמרצים ומוכשרים. ומעל הכל, תפס אותי האולפן המודרני והמושקע שלהם. אחד כזה היה עושה לי טוב על הלב.
לצערי, את השניות הראשונות לראיון פספסתי. שכן, בעוד בן-ארי מיטיב את המיקרופון על דש חולצתו, אני תרתי אחר מטען למכשיר האייפון החדש ששיבש לי את אותו הבוקר לחלוטין. אבל זה כבר נושא לטור אחר, לא לכאן.
בראיון שארך כעשרים דקות, הביע בן-ארי את דעותיו והשקפותיו במגוון נושאים. כשהוא כמובן מספק את הסחורה הרצויה מבחינת המנחה ליאת רון, אבל מאידך גם מנמק כל 'אמירה קשה' שלו. לדעתו, היה טוב לו ממשלת ישראל היתה מחסלת את יו"ר הרשות הפלשתינאית אבו מאזן כפי שחיסלה את ג'עברי, רמטכ"ל החמס.
בהמשך נשאל בן-ארי על שלושה חוקים שינסה להעביר במידה וייבחר שוב לכנסת בקדנציה הבאה: החוק הראשון שהוא מציין-טיפול בבעיית המסתננים. לדבריו, עוד לפני שהנושא הפך לטרנדי ע"י תנועת ש"ס ושר הפנים אלי ישי שנלחם יותר בתופעה של העובדים הזרים, היה דווקא הוא זה שעורר על העניין המכאיב לדבריו. "מדובר ביישום תקנות לשעת חרום. יש פה מצב מסוכן של למעלה ממאה אלף מסתננים שחיים בתוכנו". בהמשך, באותו הלהט הוא מדבר על מערכת החינוך בישראל.
לדבריו, מערכת החינוך הישראלית זנחה לחלוטין את החינוך המקצועי. וכשהוא מדבר על מקצועי, הוא מתכוון למקצועות הצווארון הכחול ולמעמד הפועלים שנחתך באחת לפני כחמש עשרה שנה. "אני רוצה שיותר ילדים ילמדו מקצועות כמו מכונאות, מסגרות, חשמל, אלקטרוניקה ויתפרנסו מיגיע כפיים כפי שעשו הורינו". בנושא השלישי לטעמו טמונים הרבה זרעי פורענות. "בית המשפט העליון חייב להיות הרבה יותר פלורליסטי, ולגמור עם שיטת ה'חבר מביא חבר'".
פה מגיעה ההפתעה. המנחה שואלת את בן-ארי שכבר נמצא בשוונג ובלהט הרצוי מבחינתה, על המעידה של בנט אצל ניסים משעל בעניין סירוב הפקודה. "אני מסכים איתו. ואני הייתי מסרב פקודה גם כן", הוא מצהיר חד משמעית. "הצבא לא נועד לבצע פעולות שלטוניות, בשביל זה יש את המשטרה. צה"ל מטרתו להגן על הארץ ולהילחם עליה. ונתניהו צריך לזכור שהצבא הוא לא שלו". קצב הראיון מהיר, ובן ארי משחרר את כל התחמושת המוכרת שלו: "לא אשב בממשלה של בנימין נתניהו, אלא אם כן ישנה את דעותיו". "בנט הוא כמו נתניהו. הוא יישר איתו קו. נתניהו למד איך להשתיק את 'הימנים' במפלגתו..."
יש לו כושר שכנוע לא קטן. ובכל זאת, משהו מבעד למסך האותנטיות הזה, גורם לרבים להירתע ממשנתו הפוליטית. איך אמר לי מצביע בני-ברקי מסורתי של ג'? "הוא בסדר גמור, אבל "לא אכשור דרא" לדעות ה'כהנא צדק' שלו". בהמשך היום הוא גם ידבר בדיוק על הסימפטום הזה. על כך שהחברה הישראלית עברה באמצעות התקשורת 'התמרכזות' חמורה ושהימין והשמאל הפוליטי היטשטשו לחלוטין, ועל המצב האבסורדי שכל כך הרבה 'מפלגות מרכז' נאבקות על קולו של הישראלי הנבוך.
בחניון, אנחנו מחליטים על תזוזה מפוצלת לאוניברסיטת בר-אילן. נהגו האישי ועוזרו ממשיכים ברכבו הממשלתי של בן ארי, ואילו אני והוא נדחסים לרכבי הקטן, ויוצאים לדרך לגמרי לבדנו.
האמת, לקח לי זמן להתרגל לנוכחות של בן ארי לצידי בקדמת הרכב, כשהוא מחזיק עבורי את מכשיר האייפון ומנווט אותי באמצעות תוכנת WAZE שקיבלה רצונות ניווט עצמאיים ללא קשר לפקודות שהקלדתי בה. הרגשתי קצת לא נעים, בכל זאת ח"כ. "עזוב הרצל, אתה תנהג ואני אכוון אותך" אמר לי בן-ארי כמזהה את חולשתי האנושה לגאדג'טים תוך כדי נסיעה, ופתר את הדילמה המוסרית שלי.
בדרך ליעד הבא שלנו המחסום הרשמי נשבר, והחליפות שלנו קופלו בקפידה במושב האחורי. בנסיעה עברנו מנושא לנושא, כשאנחנו מנצלים את השקט (היחסי) שניתן לנו. שמועה שמעתי ואיני יודע את טיבה: בן-ארי מעולם לא יצא את אדמת ישראל. והנה ההזדמנות לברר את סירובו העיקש לצאת לחו"ל, גם לא בעבור ביקור בקהילות היהודיות הפזורות בגולה.
תגיד, זה נכון שמעולם לא יצאת לחו"ל?
"אני יצאתי השנה לחופשה של 24 שעות עם אשתי. יש לי שמונה ילדים, רובם קטנים, ואני גם לא יכול יותר מזה. יש כל כך הרבה מה לעשות. אבל ללא ספק לפני שיוצאים לחוץ לארץ צריך להכיר את הארץ היפה שלנו. מה יש לי לחפש בחו"ל?". על הפרגון שלו לנפתלי בנט שמצא מפלגה מרוסקת במכירת חיסול, כשהוא נישא על כנפי האהדה. אבל את האידיאולוגיה שלו הוא לא מוכן להחליף, גם במחיר התנדנדות על גבול אחוז החסימה.
איך תסביר את ההצלחה המטאורית הזו של נפתלי בנט, זה לא נראה לך כמו חלום?
"שמע. בנט שיחק אותה. הוא משדר משהו חדש ונקי. הוא עוד לא 'התלכלך' בפוליטיקה. אבל, אם אתה רוצה עוד אחד שיישב בממשלת נתניהו ויהנהן על כל גחמה, ואח"כ יחתום על הסכם מול מחבלים ויצטלם איתם? אין בעיה. לעומת זאת, אם אתה רוצה שהקול היהודי שלך, הגאה, יישמע בכנסת הקרובה אז תצביע לי. בנט הוא נתניהו! ותוסיף עשרה סימני קריאה!!!!!!!!!! הנה הוספתי.
בין לבין הוא מנטרל כמה שיחות נכנסות וממשיך לשוחח על העקרונות והתורה שספג בבית מדרשו של הרב מאיר כהנא ז"ל.
כשהגענו לשערי האוניברסיטה, המאבטח אמנם מזהה את בן-ארי ולוחץ לו את היד, אבל הכניסה למתחם מתעכבת במספר דקות נוספות, כי הרכב שלי צורף 'ברגע האחרון' לרשימת הביטחון.
החניה בשעת הצהריים של יום שלישי העמוס בשטחי האוניברסיטה אפשרית בערך כמו שליפת קוץ עם כפפת אגרוף. אבל כשבן-ארי בעצמו יוצא מהרכב ומכוון אותי לחניה צרה שאלתרנו ויצרנו בעצמנו, הבעיה נפתרת במהירות מפתיעה.
בסמטאות האוניברסיטה הוא מרגיש קצת בבית וקצת מנוכר לדבריו. "זה לא המקום הטבעי שלי, למרות שכאן עשיתי את הדוקטורט שלי. אני מכיר כאן כל פינה". הוא מציין בהתלהבות. כבר בפניה הרגלית הראשונה אנחנו פוגשים בפרופסור יעקב שפיגל שבן-ארי היה מתלמידיו בעבר. לחיצות הידיים החמות מלמדות על הערכה. "אל תצלם אותנו בבקשה" הוא מבקש. עוד יגידו שאני קיצוני כמוהו..." הוא אומר ספק בצחוק ספק ברצינות.
"הוא תלמיד חכם עצום האיש שראית". הוא לוחש לי כשאנחנו מתרחקים מהם. "לא סתם אחד שיודע לקרוא גמרא ותוספות. אני מדבר איתך על ראשונים, אחרונים. פילוסופיה יהודית ומה לא".
בעודנו ממתינים לעוזר ולנהג שיצטרפו אלינו, מצאנו לבסוף פינת חמד על איזה ספסל צדדי לצד הספרייה המרכזית של האוניברסיטה. שם יכולנו לשוחח על שלל נושאים.
מה אתה אומר, יכול להיות שהציונות הדתית אמרה לא לדעות הקיצוניות שלך ולכן אתה מתמודד ברשימה שנלחמת על חייה?
"הם לא היו יכולים להתמודד עם השאלות האמיתיות והערכיות שלנו, שדרך אגב, צריך להפנות אותן גם לבנט. לכן, אפילו לא נתנו לי את האפשרות להתמודד בפריימריס. אני מבטיח לך שהם היו מגלים מהר מאוד מה הכוח שלנו לו התמודדנו איתם. אבל אין לי תלונות. בנט נמצא על משבצת נוחה שמאפיינת את קהל המצביעים שלו". 'ממלכתיים' במלעיל-כך הוא מכנה אותם. "אתה שם לב שנתניהו הצליח לחבק את כל הימנים ולהפוך אותם לשמאל-מרכז? זה גם מה שיקרה עם בנט. ותרשום את זה. נתניהו למד כבר את השיטה. ובכלל, הוא לא יצטרך להילחם בו נתניהו, זה רק עכשיו לפני הבחירות. המתווה המדיני של בנט זהה לשל נתניהו. הוא קורא לזה ריבונות בשטחי C והוא קורא לאזרח את התושבים הערבים ביו"ש. הוא לא מדבר על ארץ ישראל השלמה במהותה האמיתית. לזה אפשר לקרוא ימין פרגמאטי?"
בנינו, עזוב את כל הסיסמאות-אתה הרי יודע שהפחד של החב"דניקים הוא שלא תעברו את אחוז החסימה ושאלפי קולות ילכו לפח.
"זו סתם לוחמה פסיכולוגית שנועדה לפגוע בנו. אנחנו מקבלים בסקרים גדולים ונחשבים לא רק אחוז חסימה, אלא אפילו יותר מכך. אבל כן, אני מצפה מחסידי חב"ד שאיכפת להם מדרכו של הרבי בכל נושא ונושא-לא רק ארץ ישראל, גם תורת ישראל ואהבת ישראל. אני מצפה מהם שיצביעו לנו ויתנו לנו את הכוח להשמיע את הדעה של הרבי שהייתה עקבית ולא מתפתלת כמו שאנחנו רואים היום".
אתה מאוכזב ממה שאתה רואה סביבך? את הסכינאות הפוליטית והמעברים בין המפלגות. הלכה האידיאולוגיה?
"לא מאוכזב, פשוט חבל שזה כך. אין באמת אידיאולוגיה. הכל נהיה אישי ובמטרה להתגדל בה. אם שאלת אותי על חו"ל. יש לך מושג על מה הולכים כספי המיסים בארץ? יש לך מושג כמה ימים בשנה מבלים הח"כים שלנו במטוסים ובחו"ל, וכל זה במסגרת וועדות וארגוני משלחות שהם מארגנים לעצמם. רוצים להשתיק אותנו. אנחנו הקול הימני האמיתי בכל הקדנציה הזו. אני יודע שזה לא פופולארי. אבל אני לא מוכן למכור את ערכיי בעבור תקציב או כיסא".
שאלות נוספות מנקרות במוחי, אבל לו"ז זה לו"ז ואני בתפקיד הצל כאמור. זזים לשדרה המרכזית באוניברסיטה בה פזורים דוכנים פוליטיים רבים מספור. נראה שכולם פה: הליכוד בתינו, העבודה, מר"צ ושלום עכשיו (ממתי הם בפוליטיקה?) לצד 'יש עתיד' של לפיד שמאוישת ע"י בחור חרדי להפתעתי. אפילו עלה ירוק כאן. האמת? לאחר מכן שמתי לב שלא היו שם דוכנים של ש"ס ושל ג'-יהדות התורה. הרוב שם מתברר 'בובות בשכר'. בדוכן של עוצמה לישראל, שמח בן ארי לפגוש חברה אידיאולוגיים אמיתיים שעובדים שם בהתנדבות מלאה. הוא מלהיב אותם בשניה והם מחזירים לו באהבה ובצ'אפחות נלהבות.
הצעירים מהמחנה השמאלני מזהים את האושיה הפוליטית שניצבת מולם והם ממהרים להתקבץ סביבו. החברה' ממרצ מרגישים מאותגרים מולו. מיד הם זורקים לעברו את פתרון שתי המדינות לשני העמים הקלאסי, אבל גם הם משתכנעים במהרה שעל הדעות הם לא יסכימו לעולם, אבל על העובדה שמולם ניצב הימין האידיאולוגי האמיתי, הם לא מערערים.
בעוד אני מנסה להצטרף למקהלת השואלים, אנדריי מהדוכן של עלה ירוק הסמוך, שתחב לידי פלייר ירוק כמובן לפני רגע לא מרפה. אני מסביר לו שאני לא בעניין הסמים הקלים ושגם את הסיגריות החוקיות זנחתי לפני שלוש שנים. זה לא ממש עוזר לי להתחמק. "גם אני לא מעשן", הוא מצהיר. "אנחנו בעד שכל אחד יעשה עם הגוף שלו מה שהוא רוצה". "יפה, ועכשיו תן לי להוליך את הגוף שלי מכאן בבקשה, אני כבר חוזר אליך", סיננתי לעברו.
בן-ארי לא מתבלבל ונעמד מול הצעירים כשהוא מרביץ בהם את משנתו. צעיר אחד מבין המתגודדים מודיע לאחר מספר דקות שהוא נוטש את 'הבית היהודי' לטובת בן ארי ושות'. יעל, מצביעה נוספת של 'הבית היהודי', מספרת לו בכנות שליבה עימו ועם מפלגתו, אבל הפחד משתק אותה מלהצביע לו. בן-ארי מסביר לה בנועם את ההבדלים המהותיים בינו לבין מפלגתו של בנט. ויעל הנבוכה, עושה סימנים של התנדנדות, אבל עדיין עומדת בשלה.
"עוד שתי דקות, הייתי יכול לשכנע אותה" אומר לי מיכאל בן-ארי ובאותה נשימה מוסיף "או שלא. ככה זה, הכל מלמעלה. יהיה בסדר בעזרת ה'". לבנתיים, אנחנו ניגשים להצביע בקלפי המאולתרת במקום. כאן הבחירות מתקיימות במשך 48 שעות ולכל אדם עם תעודת זהות או רישיון נהיגה זכות להצביע. הטלפונים המשוכללים נשלפים ותקתוק המצלמות נשמע למרחוק.
כשהתרחקתי מההמולה על מדשאות בר-אילן, היתה זו שעת צהריים מאוחרת. הרעב השתלט עליי והייתי חייב לחזור לרכב בשביל לעשות חסד עם קיבתי ולנגוס בתפוז שהבאתי איתי בבוקר מהבית, וגם לעשות קצת סדר במחשבות שרצות בראש. תחושת הלב והשכל כמו תמיד קוטביות ומנוגדות. מה שבטוח, לו יצליח בן-ארי להשתחל לכנסת הבאה, משעמם לא יהיה.
לתאם פגישה עם פוליטיקאים זו משימה לא קלה, בטח לא בערב הבחירות. "ניפגש באולפן 'גלובס' בראשון לציון", אמר לי בטלפון יוסי גולדברגר, עוזרו החב"די של חה"כ ד"ר מיכאל בן-ארי ממפלגת 'עוצמה לישראל'. "משם, נמשיך להפנינג בחירות שמתקיים באוניברסיטת בר-אילן". אני לא מתנגד כמובן, וזורם עם הלו"ז של האישים הפוליטיים שנכנסו לישורת האחרונה של המרוץ לכנסת, ומתנהגים בהתאם, כשהם מתזזים את עצמם לכל פינה נידחת בארץ. גם ככה חיכיתי למעלה משבוע עד שהמפגש הזה יצא לפועל, דיחוי נוסף בגלל לו"ז כזה או אחר לא בא בחשבון.
מחברים ומכרים כבר קיבלתי רשימת שאלות שתדחק את בן-ארי לפינה. אבל אני חייב לציין שגם אם חלק מהשאלות הקשות עדיין נותרו מרחפות באוויר, לאיש יש אומץ וכנות. אחרים יכנו זאת בשם חוצפה או קיצוניות. אבל האמת היא, שבמפגש המאוחר יותר על מדשאות אוניברסיטת בר-אילן, גם הפעילים של מר"צ יודו: "אנחנו ועוצמה לישראל, המפלגות האידיאולוגיות היחידות שמתמודדות לכנסת הנוכחית".
מסתבר, שגם אם הפוליטיקה הישראלית הצרה מתקיימת ויונקת מתחלואי ימין ושמאל, כנראה שצריך לעבור בכמה תחנות כלכליות מעניינות בדרך ליעד הנכסף. בכל זאת, המשנה הפוליטית כבר נטחנה עד דק, ורוח המהפכה החברתית עדיין מנשבת באזורנו.
רק שבן-ארי הובא אכן לאולפן המצויד של 'גלובס' שעורר בי קנאה לא מעטה, ונשאל על כל נושא שבעולם, רק לא על כלכלה. בדרך החוצה מהאולפן ליעד הבא, הוא יספר לי עד כמה התקשורת עדיין מוטה באופן ברור שמאלה, ושערוץ הכנסת הם בכלל שמאלנים שלא מעוניינים בכל נוכחות ימנית במסדרונותיהם.
לא קל לו למיכאל בן-ארי. כרגע, כשחלק מהסקרים ההפכפכים מעניקים לו את אחוז החסימה המינימאלי, הוא נמצא בעמדת מגננה, כשחובת ההוכחה רובצת על כתפיו כמשא כבד מנשוא. במהלך היום שביליתי במחיצתו, קיבלתי תשובה ישירה לכל אחת מהשאלות ששאלתי אותו. מה יהיה אם לא תעברו את אחוז החסימה? הציונות הדתית זרקה אותך? יש לך הסבר להצלחה האדירה של בנט? והאם אנחנו מצביעים מהראש או מהבטן?
אבל בואו לא נקדים את המאוחר ונחזור מספר שעות לאחור במנהרת הזמן, לפני שנתחיל להתעסק עם המוגלות הקשות. נחזור לאולפן גלובס, שם הוא נשאל בין היתר על היותו 'קיצוני' ו'פרובוקטור', וכמובן, על הנושאים הבוערים העומדים לדעתו על סדר היום בישראל.
כלכלת בחירות או לא, קומת המשרדים השישית של מערכת אתר ועיתון 'גלובס' מעוררת התפעלות. הסדר והניקיון המופתי. המסדרונות הפתלתלים והמשרדים הרבים שמאוישים בצעירים נמרצים ומוכשרים. ומעל הכל, תפס אותי האולפן המודרני והמושקע שלהם. אחד כזה היה עושה לי טוב על הלב.
לצערי, את השניות הראשונות לראיון פספסתי. שכן, בעוד בן-ארי מיטיב את המיקרופון על דש חולצתו, אני תרתי אחר מטען למכשיר האייפון החדש ששיבש לי את אותו הבוקר לחלוטין. אבל זה כבר נושא לטור אחר, לא לכאן.
בראיון שארך כעשרים דקות, הביע בן-ארי את דעותיו והשקפותיו במגוון נושאים. כשהוא כמובן מספק את הסחורה הרצויה מבחינת המנחה ליאת רון, אבל מאידך גם מנמק כל 'אמירה קשה' שלו. לדעתו, היה טוב לו ממשלת ישראל היתה מחסלת את יו"ר הרשות הפלשתינאית אבו מאזן כפי שחיסלה את ג'עברי, רמטכ"ל החמס.
בהמשך נשאל בן-ארי על שלושה חוקים שינסה להעביר במידה וייבחר שוב לכנסת בקדנציה הבאה: החוק הראשון שהוא מציין-טיפול בבעיית המסתננים. לדבריו, עוד לפני שהנושא הפך לטרנדי ע"י תנועת ש"ס ושר הפנים אלי ישי שנלחם יותר בתופעה של העובדים הזרים, היה דווקא הוא זה שעורר על העניין המכאיב לדבריו. "מדובר ביישום תקנות לשעת חרום. יש פה מצב מסוכן של למעלה ממאה אלף מסתננים שחיים בתוכנו". בהמשך, באותו הלהט הוא מדבר על מערכת החינוך בישראל.
לדבריו, מערכת החינוך הישראלית זנחה לחלוטין את החינוך המקצועי. וכשהוא מדבר על מקצועי, הוא מתכוון למקצועות הצווארון הכחול ולמעמד הפועלים שנחתך באחת לפני כחמש עשרה שנה. "אני רוצה שיותר ילדים ילמדו מקצועות כמו מכונאות, מסגרות, חשמל, אלקטרוניקה ויתפרנסו מיגיע כפיים כפי שעשו הורינו". בנושא השלישי לטעמו טמונים הרבה זרעי פורענות. "בית המשפט העליון חייב להיות הרבה יותר פלורליסטי, ולגמור עם שיטת ה'חבר מביא חבר'".
פה מגיעה ההפתעה. המנחה שואלת את בן-ארי שכבר נמצא בשוונג ובלהט הרצוי מבחינתה, על המעידה של בנט אצל ניסים משעל בעניין סירוב הפקודה. "אני מסכים איתו. ואני הייתי מסרב פקודה גם כן", הוא מצהיר חד משמעית. "הצבא לא נועד לבצע פעולות שלטוניות, בשביל זה יש את המשטרה. צה"ל מטרתו להגן על הארץ ולהילחם עליה. ונתניהו צריך לזכור שהצבא הוא לא שלו". קצב הראיון מהיר, ובן ארי משחרר את כל התחמושת המוכרת שלו: "לא אשב בממשלה של בנימין נתניהו, אלא אם כן ישנה את דעותיו". "בנט הוא כמו נתניהו. הוא יישר איתו קו. נתניהו למד איך להשתיק את 'הימנים' במפלגתו..."
יש לו כושר שכנוע לא קטן. ובכל זאת, משהו מבעד למסך האותנטיות הזה, גורם לרבים להירתע ממשנתו הפוליטית. איך אמר לי מצביע בני-ברקי מסורתי של ג'? "הוא בסדר גמור, אבל "לא אכשור דרא" לדעות ה'כהנא צדק' שלו". בהמשך היום הוא גם ידבר בדיוק על הסימפטום הזה. על כך שהחברה הישראלית עברה באמצעות התקשורת 'התמרכזות' חמורה ושהימין והשמאל הפוליטי היטשטשו לחלוטין, ועל המצב האבסורדי שכל כך הרבה 'מפלגות מרכז' נאבקות על קולו של הישראלי הנבוך.
בחניון, אנחנו מחליטים על תזוזה מפוצלת לאוניברסיטת בר-אילן. נהגו האישי ועוזרו ממשיכים ברכבו הממשלתי של בן ארי, ואילו אני והוא נדחסים לרכבי הקטן, ויוצאים לדרך לגמרי לבדנו.
האמת, לקח לי זמן להתרגל לנוכחות של בן ארי לצידי בקדמת הרכב, כשהוא מחזיק עבורי את מכשיר האייפון ומנווט אותי באמצעות תוכנת WAZE שקיבלה רצונות ניווט עצמאיים ללא קשר לפקודות שהקלדתי בה. הרגשתי קצת לא נעים, בכל זאת ח"כ. "עזוב הרצל, אתה תנהג ואני אכוון אותך" אמר לי בן-ארי כמזהה את חולשתי האנושה לגאדג'טים תוך כדי נסיעה, ופתר את הדילמה המוסרית שלי.
בדרך ליעד הבא שלנו המחסום הרשמי נשבר, והחליפות שלנו קופלו בקפידה במושב האחורי. בנסיעה עברנו מנושא לנושא, כשאנחנו מנצלים את השקט (היחסי) שניתן לנו. שמועה שמעתי ואיני יודע את טיבה: בן-ארי מעולם לא יצא את אדמת ישראל. והנה ההזדמנות לברר את סירובו העיקש לצאת לחו"ל, גם לא בעבור ביקור בקהילות היהודיות הפזורות בגולה.
תגיד, זה נכון שמעולם לא יצאת לחו"ל?
"אני יצאתי השנה לחופשה של 24 שעות עם אשתי. יש לי שמונה ילדים, רובם קטנים, ואני גם לא יכול יותר מזה. יש כל כך הרבה מה לעשות. אבל ללא ספק לפני שיוצאים לחוץ לארץ צריך להכיר את הארץ היפה שלנו. מה יש לי לחפש בחו"ל?". על הפרגון שלו לנפתלי בנט שמצא מפלגה מרוסקת במכירת חיסול, כשהוא נישא על כנפי האהדה. אבל את האידיאולוגיה שלו הוא לא מוכן להחליף, גם במחיר התנדנדות על גבול אחוז החסימה.
איך תסביר את ההצלחה המטאורית הזו של נפתלי בנט, זה לא נראה לך כמו חלום?
"שמע. בנט שיחק אותה. הוא משדר משהו חדש ונקי. הוא עוד לא 'התלכלך' בפוליטיקה. אבל, אם אתה רוצה עוד אחד שיישב בממשלת נתניהו ויהנהן על כל גחמה, ואח"כ יחתום על הסכם מול מחבלים ויצטלם איתם? אין בעיה. לעומת זאת, אם אתה רוצה שהקול היהודי שלך, הגאה, יישמע בכנסת הקרובה אז תצביע לי. בנט הוא נתניהו! ותוסיף עשרה סימני קריאה!!!!!!!!!! הנה הוספתי.
בין לבין הוא מנטרל כמה שיחות נכנסות וממשיך לשוחח על העקרונות והתורה שספג בבית מדרשו של הרב מאיר כהנא ז"ל.
כשהגענו לשערי האוניברסיטה, המאבטח אמנם מזהה את בן-ארי ולוחץ לו את היד, אבל הכניסה למתחם מתעכבת במספר דקות נוספות, כי הרכב שלי צורף 'ברגע האחרון' לרשימת הביטחון.
החניה בשעת הצהריים של יום שלישי העמוס בשטחי האוניברסיטה אפשרית בערך כמו שליפת קוץ עם כפפת אגרוף. אבל כשבן-ארי בעצמו יוצא מהרכב ומכוון אותי לחניה צרה שאלתרנו ויצרנו בעצמנו, הבעיה נפתרת במהירות מפתיעה.
בסמטאות האוניברסיטה הוא מרגיש קצת בבית וקצת מנוכר לדבריו. "זה לא המקום הטבעי שלי, למרות שכאן עשיתי את הדוקטורט שלי. אני מכיר כאן כל פינה". הוא מציין בהתלהבות. כבר בפניה הרגלית הראשונה אנחנו פוגשים בפרופסור יעקב שפיגל שבן-ארי היה מתלמידיו בעבר. לחיצות הידיים החמות מלמדות על הערכה. "אל תצלם אותנו בבקשה" הוא מבקש. עוד יגידו שאני קיצוני כמוהו..." הוא אומר ספק בצחוק ספק ברצינות.
"הוא תלמיד חכם עצום האיש שראית". הוא לוחש לי כשאנחנו מתרחקים מהם. "לא סתם אחד שיודע לקרוא גמרא ותוספות. אני מדבר איתך על ראשונים, אחרונים. פילוסופיה יהודית ומה לא".
בעודנו ממתינים לעוזר ולנהג שיצטרפו אלינו, מצאנו לבסוף פינת חמד על איזה ספסל צדדי לצד הספרייה המרכזית של האוניברסיטה. שם יכולנו לשוחח על שלל נושאים.
מה אתה אומר, יכול להיות שהציונות הדתית אמרה לא לדעות הקיצוניות שלך ולכן אתה מתמודד ברשימה שנלחמת על חייה?
"הם לא היו יכולים להתמודד עם השאלות האמיתיות והערכיות שלנו, שדרך אגב, צריך להפנות אותן גם לבנט. לכן, אפילו לא נתנו לי את האפשרות להתמודד בפריימריס. אני מבטיח לך שהם היו מגלים מהר מאוד מה הכוח שלנו לו התמודדנו איתם. אבל אין לי תלונות. בנט נמצא על משבצת נוחה שמאפיינת את קהל המצביעים שלו". 'ממלכתיים' במלעיל-כך הוא מכנה אותם. "אתה שם לב שנתניהו הצליח לחבק את כל הימנים ולהפוך אותם לשמאל-מרכז? זה גם מה שיקרה עם בנט. ותרשום את זה. נתניהו למד כבר את השיטה. ובכלל, הוא לא יצטרך להילחם בו נתניהו, זה רק עכשיו לפני הבחירות. המתווה המדיני של בנט זהה לשל נתניהו. הוא קורא לזה ריבונות בשטחי C והוא קורא לאזרח את התושבים הערבים ביו"ש. הוא לא מדבר על ארץ ישראל השלמה במהותה האמיתית. לזה אפשר לקרוא ימין פרגמאטי?"
בנינו, עזוב את כל הסיסמאות-אתה הרי יודע שהפחד של החב"דניקים הוא שלא תעברו את אחוז החסימה ושאלפי קולות ילכו לפח.
"זו סתם לוחמה פסיכולוגית שנועדה לפגוע בנו. אנחנו מקבלים בסקרים גדולים ונחשבים לא רק אחוז חסימה, אלא אפילו יותר מכך. אבל כן, אני מצפה מחסידי חב"ד שאיכפת להם מדרכו של הרבי בכל נושא ונושא-לא רק ארץ ישראל, גם תורת ישראל ואהבת ישראל. אני מצפה מהם שיצביעו לנו ויתנו לנו את הכוח להשמיע את הדעה של הרבי שהייתה עקבית ולא מתפתלת כמו שאנחנו רואים היום".
אתה מאוכזב ממה שאתה רואה סביבך? את הסכינאות הפוליטית והמעברים בין המפלגות. הלכה האידיאולוגיה?
"לא מאוכזב, פשוט חבל שזה כך. אין באמת אידיאולוגיה. הכל נהיה אישי ובמטרה להתגדל בה. אם שאלת אותי על חו"ל. יש לך מושג על מה הולכים כספי המיסים בארץ? יש לך מושג כמה ימים בשנה מבלים הח"כים שלנו במטוסים ובחו"ל, וכל זה במסגרת וועדות וארגוני משלחות שהם מארגנים לעצמם. רוצים להשתיק אותנו. אנחנו הקול הימני האמיתי בכל הקדנציה הזו. אני יודע שזה לא פופולארי. אבל אני לא מוכן למכור את ערכיי בעבור תקציב או כיסא".
שאלות נוספות מנקרות במוחי, אבל לו"ז זה לו"ז ואני בתפקיד הצל כאמור. זזים לשדרה המרכזית באוניברסיטה בה פזורים דוכנים פוליטיים רבים מספור. נראה שכולם פה: הליכוד בתינו, העבודה, מר"צ ושלום עכשיו (ממתי הם בפוליטיקה?) לצד 'יש עתיד' של לפיד שמאוישת ע"י בחור חרדי להפתעתי. אפילו עלה ירוק כאן. האמת? לאחר מכן שמתי לב שלא היו שם דוכנים של ש"ס ושל ג'-יהדות התורה. הרוב שם מתברר 'בובות בשכר'. בדוכן של עוצמה לישראל, שמח בן ארי לפגוש חברה אידיאולוגיים אמיתיים שעובדים שם בהתנדבות מלאה. הוא מלהיב אותם בשניה והם מחזירים לו באהבה ובצ'אפחות נלהבות.
הצעירים מהמחנה השמאלני מזהים את האושיה הפוליטית שניצבת מולם והם ממהרים להתקבץ סביבו. החברה' ממרצ מרגישים מאותגרים מולו. מיד הם זורקים לעברו את פתרון שתי המדינות לשני העמים הקלאסי, אבל גם הם משתכנעים במהרה שעל הדעות הם לא יסכימו לעולם, אבל על העובדה שמולם ניצב הימין האידיאולוגי האמיתי, הם לא מערערים.
בעוד אני מנסה להצטרף למקהלת השואלים, אנדריי מהדוכן של עלה ירוק הסמוך, שתחב לידי פלייר ירוק כמובן לפני רגע לא מרפה. אני מסביר לו שאני לא בעניין הסמים הקלים ושגם את הסיגריות החוקיות זנחתי לפני שלוש שנים. זה לא ממש עוזר לי להתחמק. "גם אני לא מעשן", הוא מצהיר. "אנחנו בעד שכל אחד יעשה עם הגוף שלו מה שהוא רוצה". "יפה, ועכשיו תן לי להוליך את הגוף שלי מכאן בבקשה, אני כבר חוזר אליך", סיננתי לעברו.
בן-ארי לא מתבלבל ונעמד מול הצעירים כשהוא מרביץ בהם את משנתו. צעיר אחד מבין המתגודדים מודיע לאחר מספר דקות שהוא נוטש את 'הבית היהודי' לטובת בן ארי ושות'. יעל, מצביעה נוספת של 'הבית היהודי', מספרת לו בכנות שליבה עימו ועם מפלגתו, אבל הפחד משתק אותה מלהצביע לו. בן-ארי מסביר לה בנועם את ההבדלים המהותיים בינו לבין מפלגתו של בנט. ויעל הנבוכה, עושה סימנים של התנדנדות, אבל עדיין עומדת בשלה.
"עוד שתי דקות, הייתי יכול לשכנע אותה" אומר לי מיכאל בן-ארי ובאותה נשימה מוסיף "או שלא. ככה זה, הכל מלמעלה. יהיה בסדר בעזרת ה'". לבנתיים, אנחנו ניגשים להצביע בקלפי המאולתרת במקום. כאן הבחירות מתקיימות במשך 48 שעות ולכל אדם עם תעודת זהות או רישיון נהיגה זכות להצביע. הטלפונים המשוכללים נשלפים ותקתוק המצלמות נשמע למרחוק.
כשהתרחקתי מההמולה על מדשאות בר-אילן, היתה זו שעת צהריים מאוחרת. הרעב השתלט עליי והייתי חייב לחזור לרכב בשביל לעשות חסד עם קיבתי ולנגוס בתפוז שהבאתי איתי בבוקר מהבית, וגם לעשות קצת סדר במחשבות שרצות בראש. תחושת הלב והשכל כמו תמיד קוטביות ומנוגדות. מה שבטוח, לו יצליח בן-ארי להשתחל לכנסת הבאה, משעמם לא יהיה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
