מערכת COL
|
יום י"ב טבת ה׳תשע״ג
25.12.2012
מה אתם צריכים לדעת לפני שתשימו את הפתק בקלפי ● דעה
אינני מתערב בפוליטיקה, אבל טוב שהציבור יביא בחשבון ביום הבחירות, האם יצביע עבור ה'יורמים' שנבהלים כל כך מהר מן ה'בעלבסטע', האם הוא יעניק את אמונו באלה שלמען קריירה או/ו 'חופן דולרים' מוכנים למכור את עצמם לכל המרבה במחיר ● הרב דוד-מאיר דרוקמן בטור נוקב במיוחד, לקראת הבחירות המתקרבות בחירות תשע"ג
(צילום: מאיר דהן, COL)
הרב דוד מאיר דרוקמן
מעשה באשה כשרה שהייתה "עושה רצון בעלה", אלא , שבמקרה דנן, לשם שינוי, לא כזו שעושה בדיוק מה שבעלה רוצה, אלא היא זו שעשתה לבעלה 'רצונות', כלומר, היא קבעה לבעלה את סדר היום - מה לרצות ומה לא. בקצור, מדובר באשה שהייתה 'בוסית' לכל דבר. שלא יקרה כפי שקורה לעיתים; פלונית זו עזבה בוקר לא בהיר אחד את הבית לרגל עיסוקיה, ולא לפני שהנחיתה פקודה לבעלה כי עד חצות היום היא רוצה לראות את ריצפת הבית ממורקת ומצוחצחת מכל פירור ורבב. הבעל דנן, נניח ש'יורם' היה שמו, לא העז אף לרגע להמרות את פי זוגתו, וחיש מהר הפשיל שרוולים והחל במלאכת הקרצוף והניקיון. והנה תוך כדי, מופיע לפתע פתאום בפתח הדלת חברו משכבר ימים, כאשר זה האחרון מביע את השתוממותו כי ידיד נעוריו מתעסק בעבודת 'ספונג'ה', ועוד בהוראת אשתו...
האורח הלא צפוי הנ"ל לא טמן ידו בצלחת ולא נמנע מלהמריד את הבעל כנגד אשתו; "כשהיא תחזור, אתה צריך לומר לה, בזה הלשון: "זהו זה. לא עוד! נגמר! נגמר!". איך צריך בדיוק לומר?" שואל בעל הבית המפוחד: "תגיד לה ככה; נגמר! נגמר!
"נ-ג-מ-ר, נ-ג-מ-ר", חוזר ומדקלם יורם בעל הבית, ועושה שוב ושוב 'חזרות' על המשפט הקצר, אותו הוא עומד להכריז ולהצהיר בפני זוגתו שעומדת או טוטו לחזור הביתה. ובכן, ה'פלוניסטע' שבה לביתה נאוה קודש, היא מעבירה אצבעה על הרצפה, ואוי, א חוצפה, הרצפה מלאה אבק. "מה זה צריך להיות?!" היא מרעימה בקולה. "זהו זה!" עונה יורם לפי התכנית ועפ"י ההנחיות; "נ-ג-מ-ר..נ-גמ-ר.." הוא חוזר על הדקלום כשקולו רועד מפחד. "מה נגמר?!" היא צורחת. "איי. נגמרה ה'אמה' של הרצפה" הוא מגיב כשפתותיו רוטטות ואבריו דא לדא נקשן...
"שמואל א' או שמואל ב'"
נזכרתי בהלצה, נוכח עמידתו הנחרצת של מר נפתלי בנט העומד בראש מפלגת 'הבית היהודי' בבחירות הקרובות (מפד"ל בשינוי אדרת), כאשר הכריז קבל עם ומסך כי יש לסרב לפקודה המצווה על חייל לגרש יהודי מביתו. והנה, לאחר "שהוא יצא גבר" וכולנו התמוגגנו נוכח דבריו האמיצים - החלה כצפוי מקהלת הכלביה של משטרת המחשבות והדיבורים ל'הב-הב' , וכאותו בעל אשר רועד כלולב מאימת אשתו ועשה תפנית של 180 מעלות, גם נפתלי בנט התחיל לגמגם, להתפתל, ובשורה התחתונה שידר ש"נגמרה לו ה'אמה' של שטיפת הרצפה".
וכאן פצחו ליצני הדור בגיחוכים ותהיות למי להאמין ל"בנט א'" או ל"בנט ב'?". כן, זה כמו אותו מדריך טיולים שהביא קבוצת תיירים לקבר שמואל הנביא בירושלים. אחד מן התיירים הקשה ברוב ידענות "איזה שמואל זה? שמואל א', או שמואל ב?". לך, תספר לאותם תיירים כי כאן בארץ, להוציא מקרים ואישים יוצאים מן הכלל, גם ה"א'" וגם ה"ב'" זהו אותו בנאדם. תלוי מי המראיין , והיכן מתראיינים.
"והסר ממנו יגון ואנחה"
וגם מאן דהו מכותל המזרח של כהני הדת המשמשים בקודש בארצנו הק' מיהר להכריז כי "למען אחדות העם אסור לסרב פקודה", ואלה דבריו על פי הפרסומים:
"..הרב.... התייחס ל'סירוב פקודה' והבהיר, "בהתנתקות הייתי הראשון שיצא נגד. כתבתי שלא להפר פקודה והרבה כעסו עלי אך עשיתי זאת לאחר שהתייעצתי עם רבותי וכתבתי זאת כי פחדתי מפני מלחמת אחים שזה גרוע מהכל ומכל החורבן של גוש קטיף".
"היו רבנים גדולים שתמכו ואמרו להפר פקודה וחלקם מאוחר יותר אף חזר בהם בפומבי", ציין הרב ....., "אמרתי זאת גם בעל פה וגם בכתב, למרות שידעתי שאני קורא עלי תיגר".
בנתם? אם חייל יקבל פקודה שעליו לאכול חמץ בפסח, אם הוא יקבל פקודה לגלח את זקנו, לפשוט מעליו את הטלית קטן. אם החייל שמשמש כטבח צבאי, יקבל פקודה לבשל חזיר עבור החיילים לארוחת צהריים, הרי כדי "שלא נגיע ל'מלחמת אחים' – "כתבתי שלא להפר פקודה".
איך אמר פעם אברך ירא שמים ללמדן קר וקל אשר ב'סיבובי בוהן' מצא לכל דבר מאכל היתר לאכילתו: "תלמד עוד קצת הלכות איסור והיתר, ובקצב הזה תתחיל לאכול רח"ל טריפות ונבלות ממש".
"מאד מפחד ממלחמת אחים". מי הם "האחים" במקרה דנן? – מסתמא אריק שרון, דן חלוץ, זהבה גלאון וכל כיוצא באלו. מי הם "לא אחים"?- המסכנים, אחינו המגורשים יושבי הקראווילות בניצן ובעין צורים, אשר נותרו ללא בית וללא פרנסה. מי הם ה"לא האחים" –לא רק מפוני גוש קטיף שהזכרנו ("מפונים" קוראים להם, כאילו מדובר ב'פינוי אשפה'), אלא, בעצם כולנו - כל יושבי ארץ הקודש אשר כתוצאה מחורבן ישובי גוש קטיף קבלו במתנה את החמאס ואת הטילים אפילו מעל תל אביב. הידד לאי סירוב פקודה!
הגרי"ח זוננפלד זצ"ל שאל פעם מדוע נוסח הבקשה בתפילת עמידה היא "השיבה שופטינו כראשונה ויועצנו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה". מדוע דווקא בברכה זו מוסיפים את הבקשה "והסר ממנו יגון ואנחה". אלא, תירץ הוא בצחות לשונו: "אויף א רב טאר מען נישט רעדן". ברם, מה עושים שבכל זאת גם א שיינער איד משמיע או עושה דברים שאין הדעת סובלתם בלשון המעטה?" – גיט מען א קרעכץ (=משמיעים אנחה). אי לכך, מתחננים אנו בפני בורא עולם: "השיבה שופטינו כבראשונה" – החזר לנו את המשמשים בקודש כפי שהיה בשנים קדמוניות, ובזה תחסוך מאיתנו את ה'קרעכץ'".
התבלבלתם? מה לא ברור כאן?
אינני מתערב בפוליטיקה, אבל טוב שהציבור יביא בחשבון ביום הבחירות, האם יצביע עבור ה'יורמים' שנבהלים כל כך מהר מן ה'בעלבסטע', האם הוא יעניק את אמונו באלה שלמען קריירה או/ו 'חופן דולרים' מוכנים למכור את עצמם לכל המרבה במחיר.
רבים וטובים נפלו ונופלים בפח יקוש זה, אין זה נסיון פשוט, וה' יצילנו מנסיונות וממכשולות. לצערי אני מכיר לא אחד שהיו בעלי אידיאולוגיות מוצקות ואף השמיעו אותן ברמה מעל כל גבעה ותחת כל עץ רענן, ולמרבה התדהמה, ניסיון קל של ממון, או של כבוד (או פגיעה בכבודם) בלבל אותם לחלוטין. בפוליטיקה העכשווית זה כבר הפך למודל, וכפי שמישהו כתב לי; "מבולבלים? בואו, אעשה לכם סדר בפוליטיקה הישנה: ציפי שעזבה את ביבי ועברה לאולמרט רבה עם שלי שלא סובלת את פרץ שעזב אותה והלך עם מצנע שחתם שהוא יישאר אבל מיד עזב לציפי שהתחברה לשיטרית שהיה עם ביבי ועבר למופז שהיה עם נחמן שברח אל שלי בדיוק כשציפי נמלטה אחרי שהנגבי ערק לביבי עם דיכטר אחרי אלקין שעזב את אולמרט והשאיר את מופז שהתחבר לביבי אחרי שניצח את ציפי. מה לא ברור כאן ???"
כן, ככה זה 'אצלם'. אבל מה קורה 'אצלנו'? - הדגל והנצח, המרכזית ושלומי אמונים, 'ארץ ישראל שלנו' (ולא שלהם), ליטאים א' ליטאים ב', ירושלמים פלג א' בני ברקים פלג ב'.
הוא שאמרנו וכפירוש הגרי"ח זוננפלד: מתי יתקיים "ו"והסר ממנו יגון ואנחה"? כאשר נזכה לו"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה".
מעשה באשה כשרה שהייתה "עושה רצון בעלה", אלא , שבמקרה דנן, לשם שינוי, לא כזו שעושה בדיוק מה שבעלה רוצה, אלא היא זו שעשתה לבעלה 'רצונות', כלומר, היא קבעה לבעלה את סדר היום - מה לרצות ומה לא. בקצור, מדובר באשה שהייתה 'בוסית' לכל דבר. שלא יקרה כפי שקורה לעיתים; פלונית זו עזבה בוקר לא בהיר אחד את הבית לרגל עיסוקיה, ולא לפני שהנחיתה פקודה לבעלה כי עד חצות היום היא רוצה לראות את ריצפת הבית ממורקת ומצוחצחת מכל פירור ורבב. הבעל דנן, נניח ש'יורם' היה שמו, לא העז אף לרגע להמרות את פי זוגתו, וחיש מהר הפשיל שרוולים והחל במלאכת הקרצוף והניקיון. והנה תוך כדי, מופיע לפתע פתאום בפתח הדלת חברו משכבר ימים, כאשר זה האחרון מביע את השתוממותו כי ידיד נעוריו מתעסק בעבודת 'ספונג'ה', ועוד בהוראת אשתו...
האורח הלא צפוי הנ"ל לא טמן ידו בצלחת ולא נמנע מלהמריד את הבעל כנגד אשתו; "כשהיא תחזור, אתה צריך לומר לה, בזה הלשון: "זהו זה. לא עוד! נגמר! נגמר!". איך צריך בדיוק לומר?" שואל בעל הבית המפוחד: "תגיד לה ככה; נגמר! נגמר!
"נ-ג-מ-ר, נ-ג-מ-ר", חוזר ומדקלם יורם בעל הבית, ועושה שוב ושוב 'חזרות' על המשפט הקצר, אותו הוא עומד להכריז ולהצהיר בפני זוגתו שעומדת או טוטו לחזור הביתה. ובכן, ה'פלוניסטע' שבה לביתה נאוה קודש, היא מעבירה אצבעה על הרצפה, ואוי, א חוצפה, הרצפה מלאה אבק. "מה זה צריך להיות?!" היא מרעימה בקולה. "זהו זה!" עונה יורם לפי התכנית ועפ"י ההנחיות; "נ-ג-מ-ר..נ-גמ-ר.." הוא חוזר על הדקלום כשקולו רועד מפחד. "מה נגמר?!" היא צורחת. "איי. נגמרה ה'אמה' של הרצפה" הוא מגיב כשפתותיו רוטטות ואבריו דא לדא נקשן...
"שמואל א' או שמואל ב'"
נזכרתי בהלצה, נוכח עמידתו הנחרצת של מר נפתלי בנט העומד בראש מפלגת 'הבית היהודי' בבחירות הקרובות (מפד"ל בשינוי אדרת), כאשר הכריז קבל עם ומסך כי יש לסרב לפקודה המצווה על חייל לגרש יהודי מביתו. והנה, לאחר "שהוא יצא גבר" וכולנו התמוגגנו נוכח דבריו האמיצים - החלה כצפוי מקהלת הכלביה של משטרת המחשבות והדיבורים ל'הב-הב' , וכאותו בעל אשר רועד כלולב מאימת אשתו ועשה תפנית של 180 מעלות, גם נפתלי בנט התחיל לגמגם, להתפתל, ובשורה התחתונה שידר ש"נגמרה לו ה'אמה' של שטיפת הרצפה".
וכאן פצחו ליצני הדור בגיחוכים ותהיות למי להאמין ל"בנט א'" או ל"בנט ב'?". כן, זה כמו אותו מדריך טיולים שהביא קבוצת תיירים לקבר שמואל הנביא בירושלים. אחד מן התיירים הקשה ברוב ידענות "איזה שמואל זה? שמואל א', או שמואל ב?". לך, תספר לאותם תיירים כי כאן בארץ, להוציא מקרים ואישים יוצאים מן הכלל, גם ה"א'" וגם ה"ב'" זהו אותו בנאדם. תלוי מי המראיין , והיכן מתראיינים.
"והסר ממנו יגון ואנחה"
וגם מאן דהו מכותל המזרח של כהני הדת המשמשים בקודש בארצנו הק' מיהר להכריז כי "למען אחדות העם אסור לסרב פקודה", ואלה דבריו על פי הפרסומים:
"..הרב.... התייחס ל'סירוב פקודה' והבהיר, "בהתנתקות הייתי הראשון שיצא נגד. כתבתי שלא להפר פקודה והרבה כעסו עלי אך עשיתי זאת לאחר שהתייעצתי עם רבותי וכתבתי זאת כי פחדתי מפני מלחמת אחים שזה גרוע מהכל ומכל החורבן של גוש קטיף".
"היו רבנים גדולים שתמכו ואמרו להפר פקודה וחלקם מאוחר יותר אף חזר בהם בפומבי", ציין הרב ....., "אמרתי זאת גם בעל פה וגם בכתב, למרות שידעתי שאני קורא עלי תיגר".
בנתם? אם חייל יקבל פקודה שעליו לאכול חמץ בפסח, אם הוא יקבל פקודה לגלח את זקנו, לפשוט מעליו את הטלית קטן. אם החייל שמשמש כטבח צבאי, יקבל פקודה לבשל חזיר עבור החיילים לארוחת צהריים, הרי כדי "שלא נגיע ל'מלחמת אחים' – "כתבתי שלא להפר פקודה".
איך אמר פעם אברך ירא שמים ללמדן קר וקל אשר ב'סיבובי בוהן' מצא לכל דבר מאכל היתר לאכילתו: "תלמד עוד קצת הלכות איסור והיתר, ובקצב הזה תתחיל לאכול רח"ל טריפות ונבלות ממש".
"מאד מפחד ממלחמת אחים". מי הם "האחים" במקרה דנן? – מסתמא אריק שרון, דן חלוץ, זהבה גלאון וכל כיוצא באלו. מי הם "לא אחים"?- המסכנים, אחינו המגורשים יושבי הקראווילות בניצן ובעין צורים, אשר נותרו ללא בית וללא פרנסה. מי הם ה"לא האחים" –לא רק מפוני גוש קטיף שהזכרנו ("מפונים" קוראים להם, כאילו מדובר ב'פינוי אשפה'), אלא, בעצם כולנו - כל יושבי ארץ הקודש אשר כתוצאה מחורבן ישובי גוש קטיף קבלו במתנה את החמאס ואת הטילים אפילו מעל תל אביב. הידד לאי סירוב פקודה!
הגרי"ח זוננפלד זצ"ל שאל פעם מדוע נוסח הבקשה בתפילת עמידה היא "השיבה שופטינו כראשונה ויועצנו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה". מדוע דווקא בברכה זו מוסיפים את הבקשה "והסר ממנו יגון ואנחה". אלא, תירץ הוא בצחות לשונו: "אויף א רב טאר מען נישט רעדן". ברם, מה עושים שבכל זאת גם א שיינער איד משמיע או עושה דברים שאין הדעת סובלתם בלשון המעטה?" – גיט מען א קרעכץ (=משמיעים אנחה). אי לכך, מתחננים אנו בפני בורא עולם: "השיבה שופטינו כבראשונה" – החזר לנו את המשמשים בקודש כפי שהיה בשנים קדמוניות, ובזה תחסוך מאיתנו את ה'קרעכץ'".
התבלבלתם? מה לא ברור כאן?
אינני מתערב בפוליטיקה, אבל טוב שהציבור יביא בחשבון ביום הבחירות, האם יצביע עבור ה'יורמים' שנבהלים כל כך מהר מן ה'בעלבסטע', האם הוא יעניק את אמונו באלה שלמען קריירה או/ו 'חופן דולרים' מוכנים למכור את עצמם לכל המרבה במחיר.
רבים וטובים נפלו ונופלים בפח יקוש זה, אין זה נסיון פשוט, וה' יצילנו מנסיונות וממכשולות. לצערי אני מכיר לא אחד שהיו בעלי אידיאולוגיות מוצקות ואף השמיעו אותן ברמה מעל כל גבעה ותחת כל עץ רענן, ולמרבה התדהמה, ניסיון קל של ממון, או של כבוד (או פגיעה בכבודם) בלבל אותם לחלוטין. בפוליטיקה העכשווית זה כבר הפך למודל, וכפי שמישהו כתב לי; "מבולבלים? בואו, אעשה לכם סדר בפוליטיקה הישנה: ציפי שעזבה את ביבי ועברה לאולמרט רבה עם שלי שלא סובלת את פרץ שעזב אותה והלך עם מצנע שחתם שהוא יישאר אבל מיד עזב לציפי שהתחברה לשיטרית שהיה עם ביבי ועבר למופז שהיה עם נחמן שברח אל שלי בדיוק כשציפי נמלטה אחרי שהנגבי ערק לביבי עם דיכטר אחרי אלקין שעזב את אולמרט והשאיר את מופז שהתחבר לביבי אחרי שניצח את ציפי. מה לא ברור כאן ???"
כן, ככה זה 'אצלם'. אבל מה קורה 'אצלנו'? - הדגל והנצח, המרכזית ושלומי אמונים, 'ארץ ישראל שלנו' (ולא שלהם), ליטאים א' ליטאים ב', ירושלמים פלג א' בני ברקים פלג ב'.
הוא שאמרנו וכפירוש הגרי"ח זוננפלד: מתי יתקיים "ו"והסר ממנו יגון ואנחה"? כאשר נזכה לו"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
