כך ניתן לסיים את הויכוח ● הרב אהרן-דב הלפרין
אהרן-דב הלפרין
- א -
בפרק הראשון שפרסמתי לפני קצת יותר משבוע, כתבתי בין היתר:
"במהלך סדרת 'מחקרים וגלגוליהם' יידונו אי"ה כל ה'הוכחות' וההכחשות לדברי הרבי, וננסה גם לפתור את חידת הפלא: מה המניע לדחף המוזר של הכחשת והפרכת סיפורים שהרבי סיפר."
לצד הודעה כללית זו, כתבתי גם רשימה קצרה שבה פירטתי מה יהיו ארבעת הנושאים הראשונים שבהם אדון במהלך הסדרה:
1. הכחשת סיפור הרבי על ביקורו של הרבי הקודם בכלא שבו ישב אדמו"ר הזקן.
2. הכחשת קביעתו הברורה והחד-משמעית של הרבי ב'היום-יום' שהשחרור מהמאסר השני היה בנר ג' דחנוכה.
3. הכחשת הסיפור המובא בליקוטי-שיחות על כך שהקיסר נפש עם אדמו"ר הזקן בכלא.
4. הכחשת סיפור הרבי על 'אייכה', שהרבי אף עשה ממנו 'טרסק' גדול מאד.
היתה זו, כמובן, רשימה בלבד שבאה להודיע מה יהיו ארבעת הנושאים הראשונים שבהם אדון בהרחבה במהלך הסדרה. אי-לכך, אם למישהו יש מה להשיב או להעיר או להגיב באחד מהנושאים הללו, מידת ההיגיון מחייבת לא לצאת מיד עם תירוצים שונים – בטרם נכתבה אפילו השאלה הראשונה – אלא להמתין בסבלנות עד שאדון באותו נושא, אכתוב כל מה שיש לי לכתוב, אוכיח כל מה שיש לי להוכיח, אשאל כל מה שיש לי להקשות, ורק אז להגיב ולהשיב, ואם מתחשק, אפילו 'לתקוף'.
***
צר לי שלא התקבלה המלצתי הכנה להשתהות מעט ולקרוא שוב בטרם מגיבים. צר לי לא פחות על חציית קו-אדום (שמשמעותו הימנעות מוחלטת, בכל מחיר, מכל מה שגובל בזיופים והטעיות) שנעשתה שוב:
בתגובה למה שציינתי ב'רשימה' כי הנושא השני שאדון בו הוא קביעתו של הרבי שהשחרור מהמאסר השני היה בנר ג' דחנוכה – הזדרז החוקר הנכבד לענות: מעולם לא כתבתי שהגאולה לא היתה בנר השלישי של חנוכה, כתבתי רק: "איני יודע כיצד ניתן לקשר את 'הנר השלישי' למאסרו של רבינו".
ובכן, גם אם אכן כל מה שכתב היה 'רק': "איני יודע כיצד ניתן לקשר את 'הנר השלישי' למאסרו של רבינו" – מדובר בהתבטאות לא מכובדת – בלשון המעטה - כלפי דברי הרבי ששחרור רבינו מהמאסר השני היה בנר השלישי של חנוכה.
אך מה שחמור יותר היא העובדה ש'שכח' לספר לקוראים כי זה רק חלק קטן מהמשפט. הוא לא טרח לספר לקוראים כי למאמרו האחרון התגנב זוג מספריים שצנזר 14 מלים מתוך אותו משפט שכתב בספר.
אלו הן 14 המלים מתוך המשפט שכתב בספרו, שאותן גזרו המספריים המסתוריות במאמרו האחרון:
"קשה לשער ששחרורו מבית-הכלא נתארך מיום כ"ג כסלו עד הנר השלישי כ"ז כסלו".
כלומר, בעברית פשוטה: מה שקבע הרבי שהשחרור היה בנר שלישי של חנוכה – אינו נכון (רח"ל).
***
מסתבר כי זו לא היתה הסיבה היחידה להחלטה לצנזר במספריים את ארבע עשרה המלים הללו. היתה לכך עוד סיבה חשובה:
כדי להסיר בדרך נוספת את אשמת המחלוקת על דברי הרבי שהשחרור היה בנר השלישי, הושמע תירוץ חדש: מה שהרבי כותב ב'היום יום' שהשחרור היה בנר השלישי, "אין זו המשנה היחידה", שכן אדמו"ר הרש"ב מביא ב"תורת שלום" דעה שהשחרור מהמאסר השני היה בנר החמישי, וכששאלו את הרבי – בשנת תשמ"א - איך זה מתיישב עם הקביעה הברורה והחד-משמעית ב'היום-יום' שהשחרור היה בנר שלישי של חנוכה, ענה הרבי שכוונת הרבי הרש"ב היא שגם בנר החמישי היו עניינים הקשורים לגאולה כפשוטה.
כלומר – הוא מנסה לומר לנו – אמנם חלקתי על קביעתו החד-משמעית של הרבי שהשחרור היה בנר השלישי, אך אימצתי את הדעה שמביא הרבי רש"ב שהשחרור היה בנר החמישי, והרי אלו ואלו דברי אלוקים חיים...
אלא שכאן נוצרה בעיה קשה: אם יצטט את המשפט שכתב – בלי צנזור המספריים – יתברר מיד כי לא אימץ את הדעה שמביא אדמו"ר הרש"ב, אלא אדרבה הוא קובע כי שניהם טועים, גם הרבי וגם הרש"ב (רח"ל), וכי השחרור, על-פי גרסתו, לא היה בנר השלישי ולא בנר החמישי אלא לפני שני התאריכים הללו.
מה עושים? כיצד נחלצים מהבוץ? מצנזרים ומעלימים מהמשפט הנכתב בספר, את 14 המלים (שבהן הוא קובע כי השחרור היה לפני שני התאריכים הללו) ואז אפשר להתייצב בפני המון ההדיוטות, בגלימת הבן השלישי שבהגדה, ולומר להם: בסך הכל דחיתי את קביעת הרבי ב'היום-יום' אך אימצתי את השיטה שמביא הרש"ב ב'תורת שלום'...
למרבה הכאב והמבוכה, במהלך הסדרה נגלה כי שיטה זו מאפיינת לא מעט ממאמריו ומחקריו.
אשר לצד המחקרי-מדעי של יום השחרור מהמאסר השני – נחשוף ונראה במהלך הסדרה כיצד גם נער צעיר, שלא מוצא את ידיו ורגליו ב'מחקרים', מסוגל להפריך על נקלה את 'ההוכחות החזקות' שהביאוהו למסקנה כי השחרור לא היה בנר שלישי של חנוכה, כפי שקובע הרבי באופן ברור וחד-משמעי.
[אגב - בהשגחה-פרטית התפרסם בגיליון הקודם של 'כפר חב"ד' מאמרו המאלף של הרב מיכאל אהרן זליגסון שבו הוא מביא את דבריו של הרבי בכמה הזדמנויות כי כשיש גרסאות שונות - 'היום-יום' הוא הפוסק האחרון שאין עליו ערעור].
- ב -
עוד הקדמה אחת קצרה (בלבד) בטרם ניגש סוף-סוף לדון בהרחבה בארבע הדוגמאות שציינתי:
במאמר הראשון בסדרת 'מחקרים וגלגוליהם' הדגשתי גם כי "בשונה מהפרכת סיפורים על מופתים שמספרים יושבי קרנות, כמוני וכמו סופרים אחרים, אותם מפרסם החוקר המלומד מול עיני הציבור – הפרכת הסיפורים שהרבי סיפר (רח"ל) מתבצעת הרחק מעיני הציבור הרחב, 'מוסתרת' בין דפיהם של 'ספרי-מחקר' המיועדים ל'חוקרים נאורים', מתוך הנחה שהדיוטות כמונו, ההמון הפשוט, הפנאטי, המאמין באמת ובתמים בדברי הרבי, לא יגלה כלל את ה'הפרכות' לסיפורי הרבי הפזורות בספר ו'מוצפנות' בלשון מחקרית."
ואולם, החוקר מתעלם לחלוטין ממה שכתבתי על ה'הצפנה בלשון מחקרית', ובכנות נוגעת ללב הוא מכריז: אני לא כתבתי על הסיפור שסיפר הרבי את המלים המפורשות 'לא היה ולא נברא'. באמת שלא!
ובכן, בלית ברירה, אסביר גם עניין זה באופן שיובן אף ל'בן-חמש-למקרא':
את המלים "לא היה ולא נברא" ניתן לכתוב בשפות שונות:
ניתן לכתוב אותן בשפת הרחוב ("שקר וכזב"), ניתן לכתוב אותן בשפה מתורבתת יותר ("לא היה ולא נברא"), ניתן לכתוב אותן בשפת אידיש ("נישט געשטויגן און נישט געפלויגן"), ניתן לכתוב אותן בשפת 'אתב"ש' ("כת צמץ פכת טשגת"), ניתן לכתוב אותן בביטוי שמקורו במסכת סוטה ("לא דובים ולא יער") וניתן לכתוב אותן גם בשפה דיפלומטית-מחקרית ("קשה לשער ששחרורו מבית-הכלא נתארך.. עד הנר השלישי").
אין שום משמעות לשפה שבה נכתבו המלים "לא היה ולא נברא". בכל אחת מהשפות המשמעות זהה.
- ג -
עתה, סוף סוף, נתחיל בצורה מסודרת בסדרה על 'מחקרים וגלגוליהם', ונפתח בראשונה מבין ארבע הדוגמאות שציינתי בכתבה הראשונה: ביקורו של הרבי הקודם בבית הכלא שבו ישב אדמו"ר הזקן.
***
בהתוועדות י"ט כסלו תשי"א סיפר הרבי, בין היתר, את הסיפור הבא:
"..בעת ישיבת רבינו הזקן במאסר במבצר הפטרופבלי באו אליו פעם אחת רבותיו, רבו המגיד ורב-רבו הבעש"ט, מעלמא דקשוט.. כ"ק מו"ח אדמו"ר ביקר פעם במקום מיוחד זה, וכשחזר משם שאל אותו אביו, כ"ק אדמו"ר נ"ע, האם מדור זה מכיל מקום לשלושה אנשים".
מלים פשוטות וברורות: "כ"ק מו"ח אדמו"ר ביקר פעם במקום מיוחד זה". אין שום מקום לטעות בהבנת המלים הללו - הרבי מספר לנו שהרבי הקודם ביקר בבית הכלא שבו ישב אדמו"ר הזקן.
על כך הוא קובע בספרו 'המאסר הראשון' מסקנה שמשמעותה היא כי הסיפור הזה שסיפר הרבי, לא היה ולא נברא רח"ל. ההוכחה למסקנתו: כל המבצר (בית הכלא) שבו ישב אדמו"ר הזקן כבר לא היה קיים כשנולד הרבי הקודם. הוא נהרס עד היסוד עשר שנים לפני-כן, בשנת תר"ל.
להלן הציטוט מדבריו:
"המבצר - שנבנה בשנת תס"ג 1703 – אינו זה הנראה לעינינו כיום, מפני שהבניינים המקוריים נהרסו בשנת תר"ל (1870), ובית הכלא החדש נבנה במיקום שונה לחלוטין ורחוק מהישן".
בתשובה לביקורת הקשה - על כך שבעצם הוא קובע כי סיפור הרבי על ביקורו של הרבי הריי"ץ בבית הכלא לא היה ולא נברא רח"ל - עמדו בפניו לכאורה שתי אפשרויות תגובה:
אפשרות ראשונה – "אכן, אני עומד מאחורי מה שכתבתי. אני סבור שהסיפור שסיפר הרבי אינו נכון" (רח"ל).
אפשרות שניה – "אני מתנצל על הטעות הגדולה. לא ידעתי שהרבי מספר את הסיפור הזה. עתה, משנודע לי שהרבי סיפר שהרבי הקודם ביקר במקום שבו ישב אדמו"ר הזקן – אני מבטל, כמובן, מכל וכל, את מה שכתבתי."
ואולם, ההחלטה שקיבל היתה לא לבחור באף אחת משתי האפשרויות. באפשרות הראשונה לא בחר מפני 'קול המון כקול ש-ד-י', ואת האפשרות השניה לא אימץ בשל הקפדתו ההלכתית על 'שמינית שבשמינית'.
במקום שתי האפשרויות הללו, הוא בחר בדרך שונה: הוא 'מתפלא' כביכול ואינו מבין למה בכלל נטפלו אליו – הרי הוא לא החוקר החב"די היחיד שכתב שהמבצר-הכלא לא היה קיים בשעה שנולד הרבי הקודם.
לצורך כך הוא מצטט ככתבם וכלשונם מה שכתבו שני חוקרים חסידיים: הרב שלום דובער לוין, והרב שניאור זלמן ברגר.
כך כותב הרב שלום דובער לוין:
"נסענו לפטרופבלסק קרעפעס, היינו בבית האסורים. אמנם אמרו לנו שם, שבזמן אדמו"ר הזקן עדיין לא נבנה בית הסוהר הזה, ובית הסוהר שהיה בזמן אדמו"ר הזקן כבר נהרס, בשעה שנבנה הנוכחי. הם הראו לנו את המקום שבו עמד בית הסוהר הראשון, והוא כעת חורשה עם עצי סרק, והוא לא רחוק מהחדש".
אלא שציטוט זה לא ממש מספק אותו. הרי כאן לא נאמר במפורש מתי נהרס המבצר הישן. משום כך הוא מצטט חוקר חסידי נוסף (הרב שניאור זלמן ברגר) הכותב מפורשות:
"אמנם כעת אנו יודעים שאדמו"ר הריי"צ לא ביקר בבית הסוהר הישן בו שהה אדמו"ר הזקן, אלא בבית הסוהר החדש שנבנה בסמוך".
"הכותב שם" – כך הוא מוסיף – "אינו מתעלם מכך שהרבי הוא זה שסיפר על ביקורו של אדמו"ר הריי"צ בבית האסורים הנ"ל, ומבאר שלא קיימת שום סתירה".
לאור הציטוטים הללו הוא מביע, כאמור, פליאה גדולה מדוע התלונה מופנית דווקא אליו, בשעה ששני חוקרים חסידים כתבו בדיוק את שהוא כתב. ובכלל – הוא טוען – כל הטענה מופרכת, שכן החוקר החסידי הרב ברגר כבר הסביר שאין סתירה בין סיפור הרבי לבין העובדה שכשהרבי הקודם נולד הבנין כבר נהרס.
לכאורה טענה צודקת, אפילו נוגעת ללב. אלא שהמציאות היא, כפי שהוא כמובן יודע, שאין שום דמיון בין דבריו לבין דברי החוקרים האחרים. המרחק בין הדברים שכתב לבין מה שכתבו שני החוקרים האחרים הוא יותר ממרחק שבין שמיים לארץ.
שני החוקרים החסידיים, כשהגיעו לידיהם אותן עדויות שמהן עלול להסתבר לכאורה כי בנין בית הכלא שבו ישב אדמו"ר הזקן כבר לא היה קיים בזמן הרבי הקודם - הדבר העיקרי שהטריד אותם והיה מול עיניהם היתה השאלה: כיצד ניתן לאמץ מסקנה-מחקרית זו בלי שהדבר יסתור חלילה אפילו אות אחת מדבריו הקדושים של הרבי ששכינה מדברת מתוך גרונו וכל הגה היוצא מפיו הק' הוא אמת ויציב ונכון וקיים לעד.
את ההסבר שמצאו (כל אחד בסגנונו) ניתן להגדיר בכך שהוא נשען על המלים הקדושות והמדוייקות של הרבי: "כ"ק מו"ח אדמו"ר ביקר פעם במקום מיוחד זה", ולא "בבניין מיוחד זה", וניתן להסביר שכוונת הרבי היא לעובדה שבית הכלא החדש נבנה בסמוך, באותו מקום שבו היה בית-הסוהר הישן ("במקום מיוחד זה") והוא נבנה כנראה באותה מתכונת. ובמלים אחרות ניתן להגדיר את בית-הכלא החדש כשיפוץ כללי של בית-הכלא הישן.
אפשר להסכים לביאור זה, אפשר לא להסכים כלל ולראות בו הסבר דחוק [אני אישית סבור שאין שום צורך והצדקה להיכנס להסברים דחוקים. הדרך האמיתית להתמודד עם מחקרים ועדויות מעין אלו, היא לאמץ את דרכו של הרבי בסוגיית 'תורה ומדע', כלומר: האמת העובדתית היא מה שכתוב בתורה (לעניינינו: בשיחות הרבי) ואילו ההוכחות המדעיות הן לא יותר מהשערה, שחוקר אחר בבוא היום יכול להפריכן].
אך מה שברור הוא ששני החוקרים, מצידם (וכפי שמציין במפורש הרב ברגר) אימצו את המסקנה המחקרית רק לאחר שווידאו, מבחינתם, כי היא מתאימה ואינה סותרת אפילו אות אחת מדבריו הקדושים של הרבי.
לעומתם, דבריו מהווים ניגוד מוחלט של מאה ושמונים מעלות. לא רק שאין בהם שום ניסיון להתמודד עם הסתירה המוחלטת לסיפורו של הרבי, אדרבה - ניכרת בהם ההנאה מכך, בחינת 'שש-אלי-קרב'. יש בהם מעין קריצה לברנז'ה של החוקרים ה'משכילים': 9 מילים שמשמעותן היא התרסה ו'לעג' רח"ל על סיפורו של הרבי: "בית הכלא החדש נבנה במיקום שונה לחלוטין ורחוק מהישן".
כדי להבין מה עומד מאחורי 9 המילים הללו, הבה נצטט שוב את דבריו, מילה במילה:
"מהן ה"הוכחות המדעיות" שבאמתחתי, שאליהן מרמז העיתונאי? ב'מאסר הראשון' לא הובאה שום הוכחה, לא "הוכחה מדעית" ולא "הוכחה שאינה מדעית.. אך למען הקוראים שוחרי הדעת, אעתיק כמה שורות מהספר "יומן השליחות המיוחדת" (בהוצאת 'ספריית אגודת חסידי חב"ד', ברוקלין תשס"א, עמ' תעה-תעו):
"נסענו לפטרופבלסק קרעפעס, היינו בבית האסורים. אמנם אמרו לנו שם, שבזמן אדמו"ר הזקן עדיין לא נבנה בית הסוהר הזה, ובית הסוהר שהיה בזמן אדמו"ר הזקן כבר נהרס, בשעה שנבנה הנוכחי..."
כלומר – הוא טוען בענוות-פתע – בכלל לא אני הוא שערכתי את המחקר. הנה, אביא בפניכם את המקור שעליו התבבסתי: הספר "יומן השליחות המיוחדת" שכתב החוקר הרב שלום-דובער לוין.
והנה, ראה זה פלא נפלא: ב"יומן השליחות המיוחדת" מעיד החוקר הרב שלום דובער לוין: "הם הראו לנו את המקום שבו עמד בית הסוהר הראשון, והוא כעת חורשה עם עצי סרק, והוא לא רחוק מהחדש".
ואילו החוקר הנכבד, המאמץ בחום את המחקר של הרב לוין – רק בקשר לפרט אחד 'קטן' אינו מקבל 'משום-מה' את עדותו של הרב לוין ובפיו סיפור הפוך לחלוטין: "בית הכלא החדש נבנה במיקום שונה לחלוטין ורחוק מהישן".
עודנו עומדים ומשתאים מהפלא המחקרי הנגלה מול עינינו, והנה רואים אנו כי כמעשהו בראשון כן מעשהו בקשר לחוקר השני:
מצד אחד, הוא מביא כמוצא שלל רב את ממצאיו של הרב ברגר הקובע: "אמנם כעת אנו יודעים שאדמו"ר הריי"צ לא ביקר בבית הסוהר הישן בו שהה אדמו"ר הזקן, אלא בבית הסוהר החדש". אלא שאותו הרב ברגר, באותו משפט ממש, כותב: "בבית הסוהר החדש שנבנה בסמוך", ואילו הוא, דווקא לגבי הפרט ה'קטן' הזה גילה לפתע מהשמים נתונים הפוכים לחלוטין: "בית הכלא החדש נבנה במיקום שונה לחלוטין ורחוק מהישן".
מה הפתרון לחידת-הפלאים הזאת?
את הפתרון לחידה אכתוב לא בשפה מחקרית, אף לא בשפה דיפלומטית, אלא בשפה בוטה אך מאד בהירה של ההדיוטות יושבי הקרנות:
תשעת המלים הללו באו לומר בקריצה לעמיתיו ה'משכילים': הביטו איזה חוקר אמיץ אני. כדי שלא יהיה שום ספק כי 'המציאות העובדתית' סותרת לחלוטין את סיפורו של הרבי, אני קובע כי בית הכלא החדש נבנה "במיקום שונה לחלוטין ורחוק מהישן", וממילא אין שום אפשרות ליישב את הסתירה בין 'המציאות העובדתית' לבין דברי הרבי.
אך זה עדיין לא הכל:
את ההכרזה המתריסה הזאת אפשר היה לכאורה לכתוב ב-7 מלים ולא ב-9. מספיק היה לכתוב: "בית הכלא החדש נבנה במיקום רחוק מהישן". מדוע מי שכל מילותיו מדוייקות מצא לנכון להוסיף עוד 2 מלים מיותרות על כך שהמקום החדש היה 'שונה לחלוטין'?
משום שעדיין קיים החשש, שמא יבוא מישהו 'לא מהברנז'ה' וינסה בכל זאת לסנגר על הרבי: אמנם המבנה החדש היה רחוק מהישן, אך אולי – בדוחק מאד – כוונת הרבי היתה שהמבנה החדש היה דומה למבנה הישן ולכן ביקר בו הרבי הריי"ץ כדי להתרשם על תנאי מאסרו של אדמו"ר הזקן במבנה הישן הדומה לו.
כדי לשלול אפילו 'סנגוריה' קלושה זו על סיפור הרבי – הוא קובע בצורה נחרצת, ברוח הקודש, כי המקום היה 'שונה לחלוטין'.
אני משער ומודע לכך כי הפתרון שהצעתי לחידת הפלאים, עשוי להראות תמוה ומוגזם בעיני קוראים רבים שבוודאי ישאלו עצמם: האומנם? עד-כדי כך?!
התשובה לשאלה הכואבת והמציקה הזו, תוסבר אי"ה באריכות ובבהירות מושלמת במהלך הסדרה.
בהמשך הסדרה נעמוד גם בהרחבה על מידת ההשפעה של האיש שלגלג ולעג ולחם והעיד נגד הרבי במשפט הספרים: חיים ליברמן.
***
[נ.ב. במענה להפצרותיו הבלתי-פוסקות שאסיר ממנו את המתח ואענה לו על כל צרורות שאלותיו, הן אלו הכתובות באותיות רגילות והן אלו הכתובות באותיות קידוש לבנה –
ובכן, אני מציע, בכל הכבוד הראוי, להתאזר מעט בסבלנות. הנני מבטיח להשתדל לענות על כל השאלות (אפילו על השאלות שלא הבנתי) ואולם אעשה זאת בקצב שלי, בהתאם לזמן הפנוי שיעמוד לרשותי, ועל-פי הסדר המדויק שאותו אקבע...
מצטער, אך החלטתי נחושה בשלב זה לא לסטות ולהסיח את הדעת מהנושא הכבד של הסדרה, שלעומתו מתגמדים כל השאלות והנושאים האחרים.
***
כל הדברים הנ"ל אמורים היו להתפרסם במוצאי-שבת, כפי שהודעתי ביום חמישי. ואולם הרהור נוסף שעלה במוחי, ממש לפני ששלחתי פרק זה, גרם לי לעכב את הפרסום, עד שגיבשתי מסקנה והגעתי לכלל החלטה:
מצד אחד, יש לי כל הסיבות שבעולם להמשיך בסדרה, הן בשל העובדה כי 98 אחוז מכלל התגובות הן תגובות מאד חיוביות, חמות וממריצות, והן בשל עידודם הגדול של הרבנים והמשפיעים הסבורים כי אחת ולתמיד צריך לעקור תופעה חולה זו בשל ההרס שגרמו עד היום המחקרים המשכיליים.
מצד שני, הגעתי לכלל מסקנה כי כל תחלופה עדיפה על ויכוח שמטבע הדברים נגרר גם למחלוקת. הרי לאחר הפרק הנוכחי – בעצם הבהרתי כבר את המסר המרכזי, ואשר לפרטים ולהרחבה ולכל הפרקים המאד מרתקים שבאמתחתי, לא יקרה אסון אם הם ימתינו בשלב זה.
התחלופה שאותה אני מציע – קצרה ופשוטה:
החוקר הנכבד יחתום על מסמך שתוכנו בערך:
* אני מאמין באמונה שלמה כי משה אמת ותורתו אמת, הן משה הראשון והן משה שבדורנו.
* אני מאמין באמונה שלמה כי כל הסיפורים ממש שסיפרו כל רבותינו נשיאנו – בלי שום יוצא מהכלל ח"ו - הן האמת העובדתית המוחלטת.
* הנני מצהיר בזאת כי בכל מקום בכתובים שבו מסקנותיי עומדות בסתירה למסקנות הרבי – הנני מבטל את דעתי מכל וכל, כי משה אמת ותורתו אמת.
הצהרה פשוטה זו, שבוודאי תוסיף חוסן לנפשם של קטני אמונה, תואמת גם את גירסתו שלו שבשום מקום אינו מפריך את סיפורי הרבי.
לכשיחתום על הצהרה זו, מתחייב אני לחתום על מסמך שבו אני מתנצל וחוזר בי מכל ההאשמות החמורות על כך שהוא חולק חלילה על הרבי.
יתירה מזו: כיוון שלהחלטה לחתום על מסמך כזה, בצורה מכובדת, נדרש זמן, ללא לחץ – מתחייב אני כי בשלב זה לא אמשיך יותר בסדרה ובתגובות ואמתין בסבלנות ככל שיידרש עד לחתימה על מסמך ההצהרה.
והאמת והשלום אהבו.
מאפשרים לכם לקבל
