הסוד של נפתלי בנט ● יו"ר 'הבית היהודי' בראיון בלעדי ל-COL
הרצל קוסאשוילי
מבחינתי זה התחיל ונגמר בדיוק כשחשבתי שזו הזדמנות טובה לקפוץ ליריד ספרים באחד מהערבים הסגריריים של חנוכה. בדיוק כשהתחיל הכיף של השיטוט השקט בין הספרים, מצאתי את עצמי לפתע עומד מול הלל הורביץ, מראשי היישוב היהודי בחברון, ידיד חב"ד בלב ונפש ומקום 12 ברשימת 'הבית היהודי', ששוטט אף הוא בין ערימות הספרים התורניים.
בירכתי אותו על דרכו החדשה ושוחחנו מספר דקות על העולם שמעבר. לבסוף, החלפת מספרי הטלפון היתה בלתי נמנעת, בתקווה שיום אחרי הבחירות נוכל להיפגש שוב...
האמת היא, שלא את הלל חיפשתי, אלא את נפתלי. ולאחר שלושה טלפונים זה אכן קרה, הגעתי לאדם הנכון. שיר, הרל"שית של נפתלי בנט היו"ר החדש של הציונות הדתית כולה אם תרצו, ואם ממש תיכנסו לניואנסים - אז יו"ר מפלגת 'הבית היהודי'.
למי שלא הצליח לעקוב אחרי המפצים הפוליטיים, בנט שגבר בפריימריז הפנימיים על זבולון אורלב הוותיק, נישא בימים אלו על כנפי האהדה הישר לאזור השלושה-עשר מנדטים בסקרים האחרונים.
"בוא נתאם ליום שני הבא במגדלי קרסו בתל-אביב. נפתלי מתראיין לאתר כלכלי, ומשם נראה איך נתגלגל..."
"אני רוצה להתלוות אליו ליום אחד של עבודה בשטח", אני מנסה להשחיל את בקשתי בין רצף המשפטים המהירים שהיא פולטת, ללא הצלחה מעשית. "טוב, איך אמרת שקוראים לך? הרצל מחב"ד און ליין? אני מסמנת לי כאן שניפגש ביום שני בתל אביב, ומשם נמשיך לוועידה כלכלית בשרתון סיטי טאואר עם נפתלי, טוב?"
ככה זה כשאתה הופך בין לילה לאושיה מחוזרת ומבוקשת במדיה התקשורתית. בסך הכל רציתי להתלוות לנפתלי במשך יום אחד ולדבר על המצע שלו, וכמובן לנסות לפצח את דמותה של האניגמה הגדולה ביותר של הבחירות הקרובות-האיש האנונימי שצץ משום מקם וכבר מצליח להדיר שינה מעיני ראש הממשלה נתניהו, ובעיקר מאריה דרעי ותנועת ש"ס. 
באמצע: נפתלי בנט בפנאל (צילום: הרצל קוסאשוילי)
מה שקיבלתי בפועל זה, את שעות אחר הצהריים האינטנסיביות ביותר שידעתי. בלו"ז: ראיון משרדי BIZ PORTAL בתל-אביב, משם לוועידה כלכלית במלון שרתון סיטי טאואר, כשהשיא הוא פאנל בהשתתפות שלי יחימוביץ' יו"ר מפלגת העבודה, זהבה גלאון יו"ר מפלגת מרצ ויאיר לפיד יו"ר מפלגת יש עתיד. ומשם אם יותירו הזמן והכוח, היישר לאוניברסיטה העברית בירושלים למפגש עם סטודנטים שאפתניים.
תוך כדי שאני תר אחר מקום חניה (בתשלום כמובן), במשך למעלה מעשרים דקות בנקודת המפגש הראשונה שלנו, אני חושב על כך שלו יכולתי להביע משאלה באוזניו, הייתי מבקש ממנו שידאג ליותר מקומות חניה בתל-אביב ולהפחתת המונופול בתחום החניה הציבורית בתשלום בעיר. אבל כנראה שאין למה לצפות בשעת צהריים עמוסה שכזו באחד מהאזורים התעשייתיים הפוריים בתל-אביב.
הגעתי למקום כשהראיון היה בעיצומו. אני נכנס לחדר הקטן שהוסב לאולפן זעיר, הקלסטרופוביה קשה מנשוא-בחדר שגודלו לא עולה על חדר האמבטיה בביתי, מאוכלסים ארבעה אנשים, כולל שולחן ראיונות ועמדת מחשב. אני בקושי מצליח לייצב את עצמי על רגל אחת, תוך כדי ניסיון להפעיל את המצלמה הקטנה שהבאתי איתי. בנט יושב נינוח על כיסא המרואיין, המבט למצלמה יציב כמו גם טון הדיבור שלו. מכאן זה נראה לו טבעי החיבור הזה עם התקשורת ופנסי התאורה (תפוזים) שמכים אותו בסנוורים.
פתאום פוליטיקאי
לבנט, עברית רהוטה וקולחת מצד אחד, ופשטות נוגעת ללב מהצד האחר. נתונים אלה עושים לו את השירות הטוב ביותר. עד שמגיעים המשפטים שנראה שכל פוליטיקאי שומר בשרוול ליום סגריר.
"אני חושב שאפשר לשנות כאן דברים, ולא צריך לצאת למלחמה על כל דבר"; "בדרכי נועם, אפשר גם לגייס את החרדים, אבל זה תהליך, לא משהו שיקרה ביום אחד"; "אני לא שותף לשיח השנאה למתנחלים ולחרדים..." ועוד הרבה מהחומר הזה.
אולם באותה נשימה, הוא מדבר בפאתוס על שוויון בנטל הגיוס ועל שילובם של החרדים בצבא. כיצד זה מסתדר לו עם העובדה שהחרדים לא ממש מתכוונים להתגייס, גם במחיר של ייהרג ואל יעבור? לא ברור.
כשהמצלמות עוברות למצב סטנד ביי, הוא מתרומם מהכיסא וניגש אליי: "שיר, זה הרצל מחב"ד? נעים מאוד, נפתלי".
בדרך החוצה ליד המעלית, אנחנו פוגשים את נדב, צעיר תל אביבי נטול כל סממן דתי, שמזהה את בנט ולוחץ את ידו בחמימות. הוא לא מקל ראש בכך, בכל זאת, בעוד כחודש ימים יש סיכוי גבוה שהאיש שזה עתה לחץ לו את היד יכהן כשר בכיר בממשלה הבאה.
נדב מספר לנפתלי שהוא הולך לתת לו את קולו בקלפי. בנט מופתע שואל "למה"? ונדב מנדב: "תראה, אני ימני בדעותיי, ואין היום מפלגה ימנית אמיתית. כולם הלכו שמאלה, כולל הליכוד". לבנתיים, נדב מנפק עוד כמה טיפים לפוליטיקאי המתחיל, כיצד לפנות לדור הצעיר במדינה דרך מדיות שונות. בנט שנורא מוחמא מהמחווה של נדב, נפרד ממנו בחמימות.
ברחוב הוא ופמלייתו כבר עוברים למצב ריצה, כששיר הרל"שית מתארת במילים קשות את האיחור לתחנה הבאה. נראה שגם אני מאבד את יכולת הנשימה שלי, אז אני מרשה להם להגביר את הקצב, על חשבון הסדרת הדופק והנשימה שלי שהגיעו לקצה גבול היכולת.
וויקיפדיה סיפקה לי את המידע הנדרש אודותיו בטרם עת, והנה אחד הציטוטים: בשנת 1999 הקים בנט עם שותפים חברת היי-טק בשם סאיוטה, (cyota) שנמכרה ב-2005 במחיר של 145 מיליון דולר.
בשנת 2009 מונה למנכ"ל חברת הסטארט-אפ סולוטו (Soluto) והוא מייעץ לחברות היי טק נוספות. אז את זה שהוא לא שם בגלל הכסף הגדול אתם בטח כבר מבינים מהפיסקה דלעיל.
"כסף? לא מדבר אליי"
"כסף אני מבין שלא חסר לך, למה באמת אתה צריך את הבוץ והלכלוך של הפוליטיקה הישראלית, שנגועה כל-כך בהסתאבות ומניעים אישיים צרים"?
"אני באמת לא צריך את זה. ולכן אני פה בשביל לשנות דברים כי איכפת לי מהארץ ומהמדינה הזאת. כשיצאנו לדרך החדשה הזאת, דיברנו על 'להחזיר את הנשמה היהודית למדינת ישראל'.
"תבין, אין לנו מקום אחר ללכת אליו מכאן. זה לא שאתה רואה שלא מתאים לך כאן ואומר או-קיי, אני יורד מכאן ומתחיל חיים במקום אחר. יש מה לשנות ואפשר לשנות דברים. לא צריך להשלים עם רוע הגזירה, בשביל זה אנחנו פה".
"אני מאוד מאמין בנצח ישראל ומאמין שאפשר לשנות. ביטחון בה' לא פוטר אותי מלעשות ולתרום ולעבוד קשה. אז נכון שעשיתי אקזיט וה' עזר לי בצד הפיננסי, אבל זה לא מדבר אליי הכסף הגדול הזה. 
כותב השורות עם בנט
וגם אם יש לי כסף זה לא אומר שאני צריך לעמוד מנגד ולהסתכל על הדברים מהצד. אפשר לקדם את התורה ואת המדינה, גם בתחום הכלכלי וזו לא בושה לעסוק בזה. יש לי פה הזדמנות להוביל מהלכים גדולים לטובת העם והארץ".
אנשים מזהים אותך ברחוב? ניגשים אליך? מה הם אומרים?
"מה שמדהים, זה לא רק מה אומרים, אלא מי. אתה יודע שארבעים ושלושה אחוז מהמצביעים שלי מוגדרים כדתיים, ארבעים אחוז מסורתיים ושבעה עשר אחוזים חילונים?
"נכון שכל קמפיין נועד להביא מצביעים שמזוהים אוטומטית בצורה מובהקת עם מצע המפלגה. אבל הקמפיין הזה הוא ממש בגדר קידוש ה'. בכל מקום שמגיע אליו אני מדבר בראש ובראשונה על החיבור שלנו דרך האבות אברהם, יצחק ויעקב עם הארץ המובטחת. אח"כ אני מתחיל לגעת בשאר 'הנושאים הבוערים'. חשוב לי שיידעו קודם כל את הבסיס האמיתי להליכה הזו שלי לפוליטיקה".
"סקופ עולמי" של בנט
נעבור לזירה שלנו. אתה מצפה באמת מחסיד חב"ד שיצביע למפלגה שלך?
"חב"ד מאוד קרובים לליבי מאז ומתמיד, ותיכף גם תבין למה. אבל קודם כל, אם אני מבין את משימת העל של חב"ד, זה להפיץ את היהדות לעם ישראל. אז אם אני מדבר כל הזמן בכנסים ובחוגי בית שאני מגיע אליהם על להחזיר את הנשמה היהודית לעם ישראל, אז זה בערך אותו החזון, לא?
"אגב, אישית, יש לי כמה חוויות מכוננות עם חב"ד. וכאן הוא עובר לתאר את מה שהוא מכנה כ"סקופ עולמי". "מעולם לא סיפרתי זאת. הורי עלו לארץ מארה"ב. ונולדתי בחיפה בבית חילוני לגמרי. לאחר מכן הורי עברו למונטריאול שבקנדה להיות שם בשליחות הטכניון. וכשהייתי ילד קטן, אי-שם בתחילת שנות השבעים, ההיברו סקול היחידי שהיה שם זה של חב"ד כמובן.
"וכך, יום אחד אני חוזר מבית הספר לבית הוריי כמו דוס, עם כיפה וטלית קטן... ומשם התחיל בעצם תהליך החזרה בתשובה שלי אם תרצה. הם לא ידעו לפני כן מה זה בכלל יהדות. ואני בתור ילד סקרן, זוכר את עצמי שואל אותם ומקשה: 'אבא, למה אין לך כיפה'?, 'אבא, למה אין לך ציצית'?
"ומשם החל באמת התהליך של הוריי ושלי בהדרגתיות, שנמשך על פני עשר שנים בערך, תהליך של התקרבות לדת וליהדות. תראה מה חב"ד במגע אחד מאוד משמעותי בגיל שלוש גרמו..."
בנט ממשיך ומספר: "לאחר מכן, חזרו הוריי לארה"ב לשליחות נוספת בניו ג'רזי, שם הייתי כבר ילד גדול יותר. אני זוכר את טנק המצוות של חב"ד ועוד חוויות חב"דיות מובהקות. וכאן, בנט זונח את הגינונים והנימוסים הנדרשים, מכחכח קמעה בגרונו ופוצח בפניי בשירת: 'ווי וואנט משיח נאו' במנגינה הידועה.
"אני זוכר ששרנו את זה בבית הספר בכל הזדמנות...", הוא מציין בחיוך. לאחר שאנחנו נרגעים מהצחוק המופתע שלי, הוא ממשיך לכוון היישר לליבם של חסידי חב"ד, כאילו אין את מיכאל בן-ארי בסביבה.
"שמעת מה אמר אותו בחור כשנכסנו למעלית מקודם. אין פה מפלגת ימין אמיתית. אני בפירוש אומר-לא למדינה פלסטינאית לצד מדינת ישראל. תסתכל סביבך, כולם שברו את ההגה שמאלה. לא למרכז-אלא לשמאל. אז איזו אלטרנטיבה יש לך עוד?"
אתה ממש נשמע כמו איש יהדות התורה, הצלחת לבלבל אותי...
"תראה, חלק מהביקורת שהייתה לי על מפד"ל הישנה, היה בעיקר על הרצון לרצות את כולם, שלפעמים אפילו גלש ל'ריקוד מה יפית'... אז אני אומר לך שוב: אני אמנם מאמץ את הגישה של חב"ד להשפיע במאור פנים ובנועם, אבל אני לא אומר שאנחנו חפים מביקורת. יש מה לתקן, ואני לא עוצם עין מול הפגמים.
"אבל אני לא מציע לברוח או לטאטא מתחת לשטיח. ההיפך, אני אומר בואו נטפל בנושאים החשובים, כמו בדיור בר השגה לצעירים, ובשילוב החרדים בכוח העבודה. לא בפעם אחת אפשר לטפל בהכל, ובטח שלא בהתקפה של שנאה שמשיגה את התוצאה ההפוכה".
"בעד ציביון יהודי"
מה עם נישואים אזרחיים? כשאביגדור ליברמן מדבר בגלוי על הכשרת הנישואים האזרחיים מה זה אומר לך?
"קודם כל שיהיה ברור, אני בעד צביון יהודי במדינת ישראל. מצד שני, הקריאה הזו להכשרה של הנישואים האזרחיים אומרת לי בעיקר, שהממסד הרבני הצליח להרתיע ולגרום לאנשים לחפש אלטרנטיבות שמנוגדות להלכה, לצערי. אנחנו בפירוש צריכים לשנות גישה ולהסביר יותר פנים. הדת צריכה להיות מונגשת אחרת, ואני אומר לך שזה לא בשמים". ואגב, הוא בהחלט חושב שהגיע הזמן לרב ראשי מהציונות הדתית בישראל.
הגענו לחניון סיטי טאואר ברמת גן. בנט עובר לחליפה מחויטת. לעניבות הוא יתרגל כשיהיה שר בממשלה. לבנתיים, תנו לו לנשום. במבוא לאולם הכנסים ההמולה בשיאה. תזמון הכניסה של בנט, בא לו בדיוק על קו התפר ביציאתה של שלי יחימוביץ' מהאולם, והגעתם של יאיר לפיד וזהבה גלאון למקום. השלושה מתקבלים כסטארים לכל דבר. קרי-לחיצות ידיים, חיבוקים לבביים וקריאות עידוד על סף הנבואה בסגנון: "לפיד, אתה שר האוצר הבא..."
בפנים זה כבר סיפור אחר. בוועידה של כמה מחברות הביטוח והחברות הפנסיוניות הגדולות בארץ, נפתלי בנט מקבל הזדמנות לדבר בליגה של הגדולים. גלאון שעולה ראשונה לבמה, מדברת על הפערים בחברה ועל קריסתו של מעמד הביניים. 
(צילום: הרצל קוסאשוילי)
אבל הפיתרון לדעתה יבוא רק באם הממשלה הבאה תיקח מהחרדים ומהמתנחלים לטובת הזוגות הצעירים. עבורי, היה זה אך טבעי שגלאון הוותיקה ולפיד המצודד והמשופשף בתקשורת, יקטפו את מחיאות הכפיים על חשבונו של בנט. התבדיתי. מאוד הופתעתי לקבל מבנט נאום בן שלוש דקות שתמצת את משנתו הכלכלית.
לדבריו, המחנק על העסקים והיזמים הקטנים בארץ, גורם לנפילת החזון הכלכלי לפח. בנוסף, הוא טוען שצריך לשחרר אדמות מהמינהל בהדרגה וליישב בהם זוגות צעירים. הוא לא שוכח את הנימה האישית שם, את עברו כמנהל חברת הייטק שמתקשה לקלוט עובדים חדשים מהחשש שביום מן הימים ייאלץ לפטר אותם.
"גם ביוון קרסה הכלכלה ושם אין מתנחלים ואין חרדים", אומר בנט לגלאון שיושבת בפנים חתומות על הבמה והקהל מריע לו. "אני לא מאמין בשיח השנאה הזה. לא כל מהלך כלכלי מתחיל ונגמר בללכת נגד אוכלוסיות מסוימות".
אחריו עולה לדבר יאיר לפיד שעושה הקבלה בין המצב ביוון לשלטון. "קחו את שוויץ, מדינה בסדר גודל של מדינת ישראל בהיקף האוכלוסיה, מחזיקה בממשלתה שבעה שרים. גרמניה, מדינה של כמעט 80 מליון איש, מחזיקה בפרלמנט חמישה-עשר שרים. בישראל לעומת זאת, שבעה מיליון תושבים ושלושים ושניים שרים, חלקם 'שר בלי תיק'. אז כן, השחיתות מהממשלה מחלחלת לעם, וזה מה שקרה ביוון. השחיתות והאלימות ירדו מהממשלה לרחוב ולעם. זה שאתם רואים בישראל תופעה של בעל עסק או שירות שמגיע אליך הביתה ולאחר מכן שואל אותך: "עם קבלה או בלי קבלה?" את זה הוא למד מהיושבים בשלטון".
כאן נדמה שהקהל נשבה בקסמיו של האיש שעד לא מזמן אירח פוליטיקאים באולפני הטלוויזיה ודיבר אליהם בטון ציני ומתנכר.
יעמוד בדיבוריו?
זהו, הוועידה ננעלת עם ירידתם מהבמה של שלושת השחקנים הראשיים, הרבה לחיצות ידיים ופרגונים, אבל ללא הסכמה אמיתית האחד עם דרכו ומשנתו של השני. כצפוי.
אני אמנם ציפיתי לקבל מישהו עם מבטא אמריקאי כבד, הכלאה של 'קרליבך' עם 'כהנא חי', וקיבלתי במקום זה מישהו פרגמאטי, שרוצה לתקן את העולם. כנראה שכך נראים כשנשאבים לפוליטיקה. השאלה הגדולה כמובן תיענה בימים שלאחר הבחירות, והוא יצטרך לעבוד קשה כדי להוכיח שפיו וליבו שווים.
יצאתי מהמלון לצינת הלילה התל-אביבית, וכל מה שידעתי באותם רגעים היה, שלהעפיל כעת לירושלים למפגש של בנט עם הסטודנטים יכול לעלות לי בהתקף לב. שמחתי לגלות שנותר בי האומץ לומר להם מראש שאני לא מתחייב לאורכו של המסע.
מה גם שלאחר הריכוז הממושך הזה בנואמים ובחילופי הדברים בניהם, ראייתי היטשטשה והגוף החל לשדר חולשה כללית. באמת ובתמים שקיננה בי תחושת הודיה כנה על שלא עשני פוליטיקאי.
הערת מערכת: אין בפרסום סדרה זו משום נקיטת עמדה/התערבות, כזו או אחרת, במערכת הבחירות. מטרת הסדרה לתת לגולשים מידע אינפרומטיבי על קשת המפלגות הדתיות והחרדיות, המבקשות את קולם של חסידי חב"ד.
מאפשרים לכם לקבל
