מערכת COL
|
יום ה' טבת ה׳תשע״ג
18.12.2012
"יש הרבה ספרי קריאה, אבל סיפורי חסידים זו ליגה אחרת"
כשמאחוריו יבול מפואר של כ-30 ספרים משובחים, הסופר החסידי הרב מנחם זיגלבוים, חולק עם גולשי מרכז התקשורת החב"די – COL, מניסיונו רב-השנים במלאכת הכתיבה ● התגובות: "חסיד ברסלב החליט לקרוא לבנו הנולד לו 'מנחם מענדל' בעקבות תחושתו מהספר 'סיפורים מחדר הרבי'" ● עידן הספרים בדור הטכנולוגיה: "כשמאות ילדים קונים ספרים וניצוץ של הנאה בעיניהם. זה אומר הכול..." ● סדרה חדשה: "מקיפה הרבה מאוד מחיי הרבי והחסידים ביובל האחרון" ● וגם: שיחה גלויה על עבודתו ב'כפר חב"ד' בימי הבראשית של כתיבתו מנחם זיגלבוים
חיים ברון
בפתח הראיון, תעשה לנו סדר: מי אתה, הרב מנחם זיגלבוים? סופר, עיתונאי, קאוצ'ר? תעשה לנו סדר.
אני לא חושב שמהותו של אדם מתבטאת דווקא במקצועו. לכן, התשובה לשאלה "מי אתה", לא תבוא דווקא מתוך העיסוקים שאני עוסק בהם. אני אכן עוסק בכתיבה ספרותית, אני עוסק באימון אישי וב"ה רואה הרבה הצלחה, אבל אלה הם כלי עבודה בלבד.
כמו כל חסיד שיודע שיש לו שליחות בעולם, להיות 'נר להאיר' אחת השליחויות המרכזיות שלי היא 'לגעת באנשים' ולתת להם 'קצת יותר'. כך לפחות בתחושה הפנימית שלי. זכיתי ובאמצעות אלפי הספרים שלי שנמכרו עד היום, ודרך עולם האימון, אני מצליח לתת 'ערך מוסף' לאנשים, כל אחד במקום שבו הוא נמצא. יש אנשים שמקבלים רגש חסידי דרך סיפור חסידים שכתבתי, ויש אנשים שבוחרים לקבל בדרך אחרת, אם באמצעות אימון אישי או דרך אחד הטורים שאני מפרסם או דרך הפינות הקבועות שלי ברדיו שמגיעים לאלפים מדי שבוע.
כמה ספרים כתבת עד היום?
כתבתי וערכתי עד כה, קרוב לשלושים ספרים, לא כולל אלו שעומדים לצאת לאור בחודשים הקרובים.
מי קהל היעד שלך?
סגנון הסיפורים שכתבתי מותאם לרוב הגילאים – החל מגיל 9-10 ועד לגיל 120. לפי התגובות שאני מקבל מכל קשת הגילאים, אני יודע שהצלחתי 'לגעת' בנשמתם, והסיפורים אכן השפיעו.
גלגולו של סיפור
באחרונה התפתח פולמוס בנוגע לזהירות באמינות סיפורים עתיקים. כמי שעוסק בנושא, מהי דעתך?
אפתח בדברים שכתב אדמו"ר הריי"צ באחת מאגרותיו: "אוהב אני סיפורי החסידים ושיחתם, גם אלה הדברים המסופרים שאינם מדויקים כל כך, ואפילו אלה הדברים שהם מוגזמים". צריך אמנם לדייק בסיפורים, כפתגם אחר של הרבי הריי"צ, וצריך לדעת איך לספר סיפור, ובכל זאת, גם אם הם לא מדויקים, יש להם ערך.
כמו בכל תחום שאין בו רק שחור ולבן, גם התחום של סיפורת חסידית הנו מורכב. אבל אני חושב שצריך בראש ובראשונה להניח את תשתית הבסיס לנושא, והוא שסיפור חסידי הוא כמו חלון. "מבעד לחלון זה - זורח אור ה'עבודה' שמקורו בשמש החסידות. אור זה - מאיר את כל הפינות החשוכות של בני האדם", כפי שאומר אדמו"ר הריי"צ.
כעת השאלה היא, האם כל סיפור שמסופר או נכתב, הוא מדויק. סביר מאד להניח שברבות השנים, כאשר סיפור עבר מדור לדור, ממספר למספר, ממשפיע למקבל, מרב לתלמיד, חלו בו שינויים ותמורות.
זכורני שהשתתפתי פעם בקורס של יעוץ נישואין, ואחת מיחידות הלימוד עסקה בנושא 'הקשבה'. קיבלנו תרגיל – לשבת מול אחד החברים, להקשיב לו חמש דקות, ולאחר מכן לחזור על תוכן דבריו. על המספר היה לאשר לאחר מכן, האם הובן נכון או לא. רוב מכריע של המשתתפים נכשל בקליטת המסר ובחזרה על תוכנו, וזאת למרות שכולם ידעו שבכך הם נבחנים והקשיבו בריכוז לדברים על מנת לחזור עליהם לאחר מכן.
אז נכון שיש קושי בהעברת המסר הלאה, קרי: הסיפור, אינני מכחיש עובדה זו. השאלה היא האם יש לשבור את חבית הדבש בשל כך? האם לבטל את כל נושא הסיפור החסידי רק כי יש סיכוי שהוא לא מסופר במדויק כפי שאכן אירע? כל מי שמכיר את נושא חשיבות הסיפור החסידי (בספרי "לספר מבראשית" חלק ראשון, בסופו, מובא קונטרס מקיף בנושא) יודע שזה לא פרט בחיי החסיד, אלא מהות שלמה שמעמידה דורות ישרים.
חייבים להמשיך לכתוב ולספר כהנה וכהנה, ויחד עם זה, לעשות השתדלות מקסימלית כדי להיות צמודים למהות הסיפור.
זו הסיבה שבשנים האחרונות, כל סיפור או ספר שאני מוציא תחת ידי, מופיעים בו מקורות, כדי שמי שרוצה יוכל לעיין ולהשוות עם המקור.
העבודה ב'כפר חב"ד'
נחזור אחורה קצת. מתי גילת שאתה יודע לכתוב?
חלק יפה מכישרון הכתיבה שלי אני חייב להרה"ח הרב אהרן דב הלפרין, עורך "כפר חב"ד", שבהיותי נער נתן לי בימה עבור הסיפורים הראשונים שכתבתי. בעצמי לא האמנתי שאני שייך לזה. שלחתי סיפור והוא פורסם. זה פשוט קרה.
תודה עמוקה אני חייב גם למשכתב שעבד שנים רבות ב"כפר חב"ד", דני גזית, איש מיוחד, ש'נתן לי על הראש' בלי רחמים, וייצב את הכתיבה שלי ונתן בה רובד נוסף של מקצועיות. הכתיבה עצמה הלכה והשתכללה, הלכה והשתבחה. אין דרך אחרת מללמוד, אלא להקשיב למנוסים וותיקים, ולכתוב. פשוט לכתוב עוד ועוד.
ספר קצת על עבודתך, בעבר, ב"כפר חב"ד"?
כאמור, את תחילת כתיבתי עשיתי במסגרת "כפר חב"ד". הסיפור הראשון התפרסם לקראת כ' מר חשוון תנש"א, יום הולדתו ה-130 של אדמו"ר הרש"ב נ"ע. התחלתי לכתוב שם סיפורים, ובהמשך עברתי גם לכתיבת כתבות ועריכת ראיונות עם אישים שונים. במשך השנים איתרתי וחשפתי לא מעט סנסציות מרתקות: כמו שליחו המיוחד של הרבי לבסיס צבאי סודי בגרינלנד, שם היו המכמ"ים של 'מלחמת הכוכבים' של צבא ארה"ב. הדפסת התניא בלבנון תחת אש, חשיפת הצלת אלף ילדים יהודים מטהרן לאחר המהפכה, ועוד.
מה יש לך לומר על העיתונות החב"דית כיום?
העיתונות החב"דית היום, היא פלא פלאים. דומני שאנשים אפילו לא שמים לב לעובדה זו. לצערנו, אין היום 'חידושים' בחב"ד: אין פנינים מחלוקת דולרים, אין שיחות, ואין אירועים ב-770.
גם אין תשובות או מופתים חדשים שיצאו היישר מחדרו של הרבי כפי שהורגלנו כל השנים – ובכל זאת, בכל שבוע מתפרסם חומר נוסף, חדש או מחודש, שאינו יוצא מתחום גבולות חסידות חב"ד. החדשות הן חב"דיות, הכתבות, המרואיינים, הסיפורים וכו', נשארים כולם בתוך גדר חב"ד.
עורך חב"די מוותר מראש על האפשרות לראיין אישים מרתקים הנמצאים בעולם, אלא אם כן הם נמנים בתוך המסגרת שנקראת "חב"ד". זו בעצם המטרה המוצהרת של המדיה החב"דית, להביא את מה ש'בפנים'.
עבודתו של עורך בעיתונות חב"דית קשה ומורכבת באין ערוך מאשר בכל מגזין אחר – כי הוא מוגבל בעצם הוויית המסגרת.
ובכל זאת, למרות ההגבלות ולמרות שאין 'חדשות מ-770', מופק בכל שבוע חומר חדש ומרתק, עשיר מגוון, ועדיין לא נס ליחה של חב"ד. העושר הוא מדהים ומפליא כאחד. האם זה לא פלא?
מעלת סיפורי צדיקים
איזה ספרים היית ממליץ להורים להכניס הביתה, ואיזה לא?
במקום לענות ישירות, אענה לך בסיפור שסיפר אדמו"ר הריי"צ: פעם הוא הביא לאביו הרש"ב ספר סיפורים על שושלת 'בית רבי', ואביו הרבי היה מאד שבע רצון, ואמר לו: "אני מייקר זאת יותר מאשר היית מביא לי כתב של רבי". כעת, שער בנפשך עד כמה היה יקר כתב יד אצל הרבי הרש"ב שמסר נפשו בשביל זה, ואף על פי כן, ספר הסיפורים שקשור לשושלת 'בית רבי', היה יקר לו עוד יותר.
יש הרבה ספרי מתח (שגיבוריהם עטויי זקן, כמובן), יש הרבה ספרי הגות ומחשבה, יש קומיקסים – אבל סיפורי חסידים זו ליגה אחרת. כשאדם קורא ספר, הוא קשוב לתוכנו בכל חושיו. הוא 'מקבל' מהספר השפעה של ממש. כיום, יש לא מעט ספרים על רבותינו ועל גדולי החסידים, שאין ספק שתוכנם יקר לרבותינו נשיאנו, והם כתובים בשפה בהירה, שווה לכל נפש, לקטנים ולגדולים, באותיות בהירות ומאירות. מדוע, אם כן, שלא להעדיף את הספרים הללו?!
כמה יש השפעה לספר על נפש הילד-הנער?
ידוע הפתגם שסיפורים חסידיים מחממים ומאירים את הבית החסידי. ההשפעה שלהם אדירה. אדמו"ר הרש"ב אף הוא אומר ש"סיפורי חסידים הם הטבה כללית, העושים מן האדם בעל מדות ועובד ה'". כך על נפש המבוגרים, ועל אחת כמה על נפשות של ילדים, צעירי הצאן, שהם בבחינת 'נייר חלק' וחדש שמקבלים כל חומר קריאה בחיות רבה ובהפנמה. ההשפעה אפוא היא מהותית ופנימית. ילד מקבל ברצינות כל דבר שהוא קורא.
אני רוצה לנצל ההזדמנות זו לדבר גם על העיתונות שנכנסת לבתים חב"דיים רבים: "יש את העיתונות החב"דית השבועית שנכנסת לבתים ועוסקת בתכנים חב"דיים חסידיים, תמונות של חסידים וכל האווירה וה'ריח' הנושבים מן הדפים אומרים 'ליובאוויטש'.
בכינוס המחנכים
"לעומתם, כשאתה פותח עיתונים אחרים שנכנסים לבתים, אז יש שם ראיון עם המחבל ג'יבריל רג'וב (רק בשבוע האחרון באחד השבועונים) ותמונות-שער של מלכים ורוזנים גויים, עוינים יותר או פחות את עם ישראל, שלא לדבר על פוליטיקה ומריבות פנים מפלגתיות, הממלאות את העיתונים במיוחד בתקופה זו.
הבחירה היא פשוטה – מה אני, כאבא, רוצה שהילד שלי יקרא? מה אני מבקש שיחלחל לתוך נפשו ועוד ביום השבת? אני חושב שלמרות הצבעוניות של אותם עיתונים, התשובה היא ברורה...
יחס הרבי לספרים
מה היה היחס של הרבי לסיפורים וספרים?
כמו בכל נושא שהרבי עסק בו, הרבי התייחס גם לנושא הספרים והכתיבה בכובד ראש. מי שעוקב אחר התייחסויות של הרבי, רואה את הרצינות שלו לכל ספר שיצא לאור, לצד החיבה היתרה בה קיבל לידיו ספר חדש. איך הרבי הגיה חומר לפני הדפסה, בתשומת לב מרובה, וכיצד דאג ליופי של כריכה ועובי של דפים ואפילו להימצאותה של סימניה...
העובדה שמעולם הרבי לא ביקש חפץ כלשהו מחסידים, ואפילו סירב, מלבד ספרים חדשים (וישנים) שיוצאים לאור – אומרת בעצם הכול.
מבין כל התגובות שבוודאי קיבלת במרוצת השנים, איזה מהן זכורות לך היטב?
לבי 'מתחמם' דוקא נוכח תגובות 'רגילות' כמו אלו שאומרים לי כי בכל לילה, לפני השינה, הם קוראים לילדים סיפור מתוך אחד מספריי, או בכל סעודת שבת וחג, קוראים ליד השולחן סיפור שכתבתי. מבחינתי זה שווה הכול.
יש כמובן תגובות חריגות יותר, כמו ידידי ר' דוד רוטנברג שסיפר לי על ידיד שלו, חסיד ברסלב, שהחליט לקרוא לבנו הנולד לו "מנחם מענדל" בעקבות תחושתו מהספר "סיפורים מחדר הרבי".
סיפור מעניין שמעתי פעם מאחד השלוחים בהודו. היה זה ביום כיפור, כאחד לבית חב"ד נכנס יהודי מישראל שטייל בהודו לצד בנו. האב 'לא מצא את עצמו' בתפילה, והוא נטל ספר שעמד בספריה, "סיפור של חג פסח", והחל לקרוא בו היכן שנפתח. הוא נתקל בסיפור על ר' לייזר ננס ששהה במחנות עבודה בחג הפסח ורעב מאוד. מי שסייע לו כאשר התדרדר למצב בריאותי קשה, היה יהודי בשם ברקוביץ, שדאג לו בכל מאודו. מסתבר שאותו יהודי היה נכדו של ברקוביץ הלז.
הוא שמע במשפחתו כי סבו היה במחנות עבודה בסיביר יחד עם יהודי בשם ננס, אך כעת נפגש בסיפור המפורט לראשונה. להתרגשותו באותו יום כיפור, לא הייתה גבול. הלה היה צריך להגיע מישראל להודו הרחוקה, כדי לשמוע ביום כיפור סיפור פסחי על סבו...
באחרונה יש פריחה גדולה בהוצאת לאור של ספרים. מהי עמדתך בנושא?
כל פריחה בדברים חיוביים היא תופעה מבורכת. המחברים והמוציאים לאור עושים מאמץ ומשקיעים מתוך הרגשה שהספר שבו הם עוסקים, היה באמת חסר עד כה במדף הספרים החב"די ואי אפשר היה בלעדיו. פעמים שאכן כך הם פני הדברים...
בדור שלנו, שיש המכנים אותו "דור הפרעת קשב", האם ספר קריאה עדיין תופס מקום כמו בעבר?
התשובה לשאלה זו נעוצה בשאלה הקודמת ששאלת – בפריחה הגדולה של יבול הספרים. תיגש בעצמך בה' טבת אל דוכני הספרים ותראה מאות ילדים קונים ספרים וניצוץ של הנאה בעיניהם. זה אומר הכול...
שמענו על סדרת ספרים חדשה שאתה מתכנן להוציא. תוכל לשתף אותנו במה מדובר?
מדובר אכן בפרויקט גדול ומקיף בשם "לחיות את היום עם הרבי".
זה כעשרים שנה מאז ראינו את הרבי לאחרונה. גדל דור חדש שלא ראה ולא ידע. גם אלו שזכו לראות את הרבי, הרי שהנהגתו בקודש של הרבי השתנתה במשך השנים וקיבלה בכל תקופה גוון שונה. מחסידות קטנה בה כל אחד יכול היה לעצור את הרבי ולשוחח עמו, דרך ה'יחידויות' המרתקות, ההתוועדויות שגדלו והלכו ועד למעמדי חלוקת הדולרים שנשאו בתוכן פנינים, אמרות וניסים אין-ספור.
היום ה' בטבת, חסיד, אברך או בחור רוצה לדעת מה הרבי עשה באותו יום במשך השנים, האם היו שיחות שקשורות לתאריך, האם היו אירועים מיוחדים ביום הזה (מלבד ה'דידן נצח'). יחד עם צוות אברכים מוכשרים, ליקטנו עשרות רבות של יומנים במשך השנים, הבאנו את האירועים המרתקים והמעניינים שהיו במשך הימים, תשובות, מנהגים, קטע מכתבים מיוחדים, ועוד. עם השלמת הסדרה, כרך לכל חודש, יוכל כל אחד 'להתחבר' לרבי מחדש, להתרפק על שנת ה'קבוצה' שלו, לחיות את היום עם הרבי ולשאוב המון – לא רק ידע מה קרה באותו יום עם הרבי ובחצרות קדשנו, אלא גם פשוט כוח להתחבר ולחיות עם הרבי. להזכר בכל הפרטים הקטנים שהיו חלק מעיצוב חיינו בשנות הבחרות והלאה.
כאמור, מדובר בסדרה של לפחות שנים עשר כרכים שתצא במשך השנה הקרובה, ואני מניח שהיא תהיה מבוקשת ופופולארית מאד. זו סדרה שמקיפה הרבה מאוד מחיי הרבי והחסידים ביובל האחרון.
איזה ספר שהוצאת לאור, הכי אהוב עליך?
מדרך הטבע, ספרים שהשקעתי בהם יותר כוחות מאמץ וכשרון, הם האהובים יותר, (אם כי, אני חייב להעיר, לאו דווקא הנמכרים יותר...)
בפתח הראיון, תעשה לנו סדר: מי אתה, הרב מנחם זיגלבוים? סופר, עיתונאי, קאוצ'ר? תעשה לנו סדר.
אני לא חושב שמהותו של אדם מתבטאת דווקא במקצועו. לכן, התשובה לשאלה "מי אתה", לא תבוא דווקא מתוך העיסוקים שאני עוסק בהם. אני אכן עוסק בכתיבה ספרותית, אני עוסק באימון אישי וב"ה רואה הרבה הצלחה, אבל אלה הם כלי עבודה בלבד.
כמו כל חסיד שיודע שיש לו שליחות בעולם, להיות 'נר להאיר' אחת השליחויות המרכזיות שלי היא 'לגעת באנשים' ולתת להם 'קצת יותר'. כך לפחות בתחושה הפנימית שלי. זכיתי ובאמצעות אלפי הספרים שלי שנמכרו עד היום, ודרך עולם האימון, אני מצליח לתת 'ערך מוסף' לאנשים, כל אחד במקום שבו הוא נמצא. יש אנשים שמקבלים רגש חסידי דרך סיפור חסידים שכתבתי, ויש אנשים שבוחרים לקבל בדרך אחרת, אם באמצעות אימון אישי או דרך אחד הטורים שאני מפרסם או דרך הפינות הקבועות שלי ברדיו שמגיעים לאלפים מדי שבוע.
כמה ספרים כתבת עד היום?
כתבתי וערכתי עד כה, קרוב לשלושים ספרים, לא כולל אלו שעומדים לצאת לאור בחודשים הקרובים.
מי קהל היעד שלך?
סגנון הסיפורים שכתבתי מותאם לרוב הגילאים – החל מגיל 9-10 ועד לגיל 120. לפי התגובות שאני מקבל מכל קשת הגילאים, אני יודע שהצלחתי 'לגעת' בנשמתם, והסיפורים אכן השפיעו.
גלגולו של סיפור
באחרונה התפתח פולמוס בנוגע לזהירות באמינות סיפורים עתיקים. כמי שעוסק בנושא, מהי דעתך?
אפתח בדברים שכתב אדמו"ר הריי"צ באחת מאגרותיו: "אוהב אני סיפורי החסידים ושיחתם, גם אלה הדברים המסופרים שאינם מדויקים כל כך, ואפילו אלה הדברים שהם מוגזמים". צריך אמנם לדייק בסיפורים, כפתגם אחר של הרבי הריי"צ, וצריך לדעת איך לספר סיפור, ובכל זאת, גם אם הם לא מדויקים, יש להם ערך.
כמו בכל תחום שאין בו רק שחור ולבן, גם התחום של סיפורת חסידית הנו מורכב. אבל אני חושב שצריך בראש ובראשונה להניח את תשתית הבסיס לנושא, והוא שסיפור חסידי הוא כמו חלון. "מבעד לחלון זה - זורח אור ה'עבודה' שמקורו בשמש החסידות. אור זה - מאיר את כל הפינות החשוכות של בני האדם", כפי שאומר אדמו"ר הריי"צ.
כעת השאלה היא, האם כל סיפור שמסופר או נכתב, הוא מדויק. סביר מאד להניח שברבות השנים, כאשר סיפור עבר מדור לדור, ממספר למספר, ממשפיע למקבל, מרב לתלמיד, חלו בו שינויים ותמורות.
זכורני שהשתתפתי פעם בקורס של יעוץ נישואין, ואחת מיחידות הלימוד עסקה בנושא 'הקשבה'. קיבלנו תרגיל – לשבת מול אחד החברים, להקשיב לו חמש דקות, ולאחר מכן לחזור על תוכן דבריו. על המספר היה לאשר לאחר מכן, האם הובן נכון או לא. רוב מכריע של המשתתפים נכשל בקליטת המסר ובחזרה על תוכנו, וזאת למרות שכולם ידעו שבכך הם נבחנים והקשיבו בריכוז לדברים על מנת לחזור עליהם לאחר מכן.
אז נכון שיש קושי בהעברת המסר הלאה, קרי: הסיפור, אינני מכחיש עובדה זו. השאלה היא האם יש לשבור את חבית הדבש בשל כך? האם לבטל את כל נושא הסיפור החסידי רק כי יש סיכוי שהוא לא מסופר במדויק כפי שאכן אירע? כל מי שמכיר את נושא חשיבות הסיפור החסידי (בספרי "לספר מבראשית" חלק ראשון, בסופו, מובא קונטרס מקיף בנושא) יודע שזה לא פרט בחיי החסיד, אלא מהות שלמה שמעמידה דורות ישרים.
חייבים להמשיך לכתוב ולספר כהנה וכהנה, ויחד עם זה, לעשות השתדלות מקסימלית כדי להיות צמודים למהות הסיפור.
זו הסיבה שבשנים האחרונות, כל סיפור או ספר שאני מוציא תחת ידי, מופיעים בו מקורות, כדי שמי שרוצה יוכל לעיין ולהשוות עם המקור.
העבודה ב'כפר חב"ד'
נחזור אחורה קצת. מתי גילת שאתה יודע לכתוב?
חלק יפה מכישרון הכתיבה שלי אני חייב להרה"ח הרב אהרן דב הלפרין, עורך "כפר חב"ד", שבהיותי נער נתן לי בימה עבור הסיפורים הראשונים שכתבתי. בעצמי לא האמנתי שאני שייך לזה. שלחתי סיפור והוא פורסם. זה פשוט קרה.
תודה עמוקה אני חייב גם למשכתב שעבד שנים רבות ב"כפר חב"ד", דני גזית, איש מיוחד, ש'נתן לי על הראש' בלי רחמים, וייצב את הכתיבה שלי ונתן בה רובד נוסף של מקצועיות. הכתיבה עצמה הלכה והשתכללה, הלכה והשתבחה. אין דרך אחרת מללמוד, אלא להקשיב למנוסים וותיקים, ולכתוב. פשוט לכתוב עוד ועוד.
ספר קצת על עבודתך, בעבר, ב"כפר חב"ד"?
כאמור, את תחילת כתיבתי עשיתי במסגרת "כפר חב"ד". הסיפור הראשון התפרסם לקראת כ' מר חשוון תנש"א, יום הולדתו ה-130 של אדמו"ר הרש"ב נ"ע. התחלתי לכתוב שם סיפורים, ובהמשך עברתי גם לכתיבת כתבות ועריכת ראיונות עם אישים שונים. במשך השנים איתרתי וחשפתי לא מעט סנסציות מרתקות: כמו שליחו המיוחד של הרבי לבסיס צבאי סודי בגרינלנד, שם היו המכמ"ים של 'מלחמת הכוכבים' של צבא ארה"ב. הדפסת התניא בלבנון תחת אש, חשיפת הצלת אלף ילדים יהודים מטהרן לאחר המהפכה, ועוד.
מה יש לך לומר על העיתונות החב"דית כיום?
העיתונות החב"דית היום, היא פלא פלאים. דומני שאנשים אפילו לא שמים לב לעובדה זו. לצערנו, אין היום 'חידושים' בחב"ד: אין פנינים מחלוקת דולרים, אין שיחות, ואין אירועים ב-770.
גם אין תשובות או מופתים חדשים שיצאו היישר מחדרו של הרבי כפי שהורגלנו כל השנים – ובכל זאת, בכל שבוע מתפרסם חומר נוסף, חדש או מחודש, שאינו יוצא מתחום גבולות חסידות חב"ד. החדשות הן חב"דיות, הכתבות, המרואיינים, הסיפורים וכו', נשארים כולם בתוך גדר חב"ד.
עורך חב"די מוותר מראש על האפשרות לראיין אישים מרתקים הנמצאים בעולם, אלא אם כן הם נמנים בתוך המסגרת שנקראת "חב"ד". זו בעצם המטרה המוצהרת של המדיה החב"דית, להביא את מה ש'בפנים'.
עבודתו של עורך בעיתונות חב"דית קשה ומורכבת באין ערוך מאשר בכל מגזין אחר – כי הוא מוגבל בעצם הוויית המסגרת.
ובכל זאת, למרות ההגבלות ולמרות שאין 'חדשות מ-770', מופק בכל שבוע חומר חדש ומרתק, עשיר מגוון, ועדיין לא נס ליחה של חב"ד. העושר הוא מדהים ומפליא כאחד. האם זה לא פלא?
מעלת סיפורי צדיקים
איזה ספרים היית ממליץ להורים להכניס הביתה, ואיזה לא?
במקום לענות ישירות, אענה לך בסיפור שסיפר אדמו"ר הריי"צ: פעם הוא הביא לאביו הרש"ב ספר סיפורים על שושלת 'בית רבי', ואביו הרבי היה מאד שבע רצון, ואמר לו: "אני מייקר זאת יותר מאשר היית מביא לי כתב של רבי". כעת, שער בנפשך עד כמה היה יקר כתב יד אצל הרבי הרש"ב שמסר נפשו בשביל זה, ואף על פי כן, ספר הסיפורים שקשור לשושלת 'בית רבי', היה יקר לו עוד יותר.
יש הרבה ספרי מתח (שגיבוריהם עטויי זקן, כמובן), יש הרבה ספרי הגות ומחשבה, יש קומיקסים – אבל סיפורי חסידים זו ליגה אחרת. כשאדם קורא ספר, הוא קשוב לתוכנו בכל חושיו. הוא 'מקבל' מהספר השפעה של ממש. כיום, יש לא מעט ספרים על רבותינו ועל גדולי החסידים, שאין ספק שתוכנם יקר לרבותינו נשיאנו, והם כתובים בשפה בהירה, שווה לכל נפש, לקטנים ולגדולים, באותיות בהירות ומאירות. מדוע, אם כן, שלא להעדיף את הספרים הללו?!
כמה יש השפעה לספר על נפש הילד-הנער?
ידוע הפתגם שסיפורים חסידיים מחממים ומאירים את הבית החסידי. ההשפעה שלהם אדירה. אדמו"ר הרש"ב אף הוא אומר ש"סיפורי חסידים הם הטבה כללית, העושים מן האדם בעל מדות ועובד ה'". כך על נפש המבוגרים, ועל אחת כמה על נפשות של ילדים, צעירי הצאן, שהם בבחינת 'נייר חלק' וחדש שמקבלים כל חומר קריאה בחיות רבה ובהפנמה. ההשפעה אפוא היא מהותית ופנימית. ילד מקבל ברצינות כל דבר שהוא קורא.
אני רוצה לנצל ההזדמנות זו לדבר גם על העיתונות שנכנסת לבתים חב"דיים רבים: "יש את העיתונות החב"דית השבועית שנכנסת לבתים ועוסקת בתכנים חב"דיים חסידיים, תמונות של חסידים וכל האווירה וה'ריח' הנושבים מן הדפים אומרים 'ליובאוויטש'.
בכינוס המחנכים
"לעומתם, כשאתה פותח עיתונים אחרים שנכנסים לבתים, אז יש שם ראיון עם המחבל ג'יבריל רג'וב (רק בשבוע האחרון באחד השבועונים) ותמונות-שער של מלכים ורוזנים גויים, עוינים יותר או פחות את עם ישראל, שלא לדבר על פוליטיקה ומריבות פנים מפלגתיות, הממלאות את העיתונים במיוחד בתקופה זו.
הבחירה היא פשוטה – מה אני, כאבא, רוצה שהילד שלי יקרא? מה אני מבקש שיחלחל לתוך נפשו ועוד ביום השבת? אני חושב שלמרות הצבעוניות של אותם עיתונים, התשובה היא ברורה...
יחס הרבי לספרים
מה היה היחס של הרבי לסיפורים וספרים?
כמו בכל נושא שהרבי עסק בו, הרבי התייחס גם לנושא הספרים והכתיבה בכובד ראש. מי שעוקב אחר התייחסויות של הרבי, רואה את הרצינות שלו לכל ספר שיצא לאור, לצד החיבה היתרה בה קיבל לידיו ספר חדש. איך הרבי הגיה חומר לפני הדפסה, בתשומת לב מרובה, וכיצד דאג ליופי של כריכה ועובי של דפים ואפילו להימצאותה של סימניה...
העובדה שמעולם הרבי לא ביקש חפץ כלשהו מחסידים, ואפילו סירב, מלבד ספרים חדשים (וישנים) שיוצאים לאור – אומרת בעצם הכול.
מבין כל התגובות שבוודאי קיבלת במרוצת השנים, איזה מהן זכורות לך היטב?
לבי 'מתחמם' דוקא נוכח תגובות 'רגילות' כמו אלו שאומרים לי כי בכל לילה, לפני השינה, הם קוראים לילדים סיפור מתוך אחד מספריי, או בכל סעודת שבת וחג, קוראים ליד השולחן סיפור שכתבתי. מבחינתי זה שווה הכול.
יש כמובן תגובות חריגות יותר, כמו ידידי ר' דוד רוטנברג שסיפר לי על ידיד שלו, חסיד ברסלב, שהחליט לקרוא לבנו הנולד לו "מנחם מענדל" בעקבות תחושתו מהספר "סיפורים מחדר הרבי".
סיפור מעניין שמעתי פעם מאחד השלוחים בהודו. היה זה ביום כיפור, כאחד לבית חב"ד נכנס יהודי מישראל שטייל בהודו לצד בנו. האב 'לא מצא את עצמו' בתפילה, והוא נטל ספר שעמד בספריה, "סיפור של חג פסח", והחל לקרוא בו היכן שנפתח. הוא נתקל בסיפור על ר' לייזר ננס ששהה במחנות עבודה בחג הפסח ורעב מאוד. מי שסייע לו כאשר התדרדר למצב בריאותי קשה, היה יהודי בשם ברקוביץ, שדאג לו בכל מאודו. מסתבר שאותו יהודי היה נכדו של ברקוביץ הלז.
הוא שמע במשפחתו כי סבו היה במחנות עבודה בסיביר יחד עם יהודי בשם ננס, אך כעת נפגש בסיפור המפורט לראשונה. להתרגשותו באותו יום כיפור, לא הייתה גבול. הלה היה צריך להגיע מישראל להודו הרחוקה, כדי לשמוע ביום כיפור סיפור פסחי על סבו...
באחרונה יש פריחה גדולה בהוצאת לאור של ספרים. מהי עמדתך בנושא?
כל פריחה בדברים חיוביים היא תופעה מבורכת. המחברים והמוציאים לאור עושים מאמץ ומשקיעים מתוך הרגשה שהספר שבו הם עוסקים, היה באמת חסר עד כה במדף הספרים החב"די ואי אפשר היה בלעדיו. פעמים שאכן כך הם פני הדברים...
בדור שלנו, שיש המכנים אותו "דור הפרעת קשב", האם ספר קריאה עדיין תופס מקום כמו בעבר?
התשובה לשאלה זו נעוצה בשאלה הקודמת ששאלת – בפריחה הגדולה של יבול הספרים. תיגש בעצמך בה' טבת אל דוכני הספרים ותראה מאות ילדים קונים ספרים וניצוץ של הנאה בעיניהם. זה אומר הכול...
שמענו על סדרת ספרים חדשה שאתה מתכנן להוציא. תוכל לשתף אותנו במה מדובר?
מדובר אכן בפרויקט גדול ומקיף בשם "לחיות את היום עם הרבי".
זה כעשרים שנה מאז ראינו את הרבי לאחרונה. גדל דור חדש שלא ראה ולא ידע. גם אלו שזכו לראות את הרבי, הרי שהנהגתו בקודש של הרבי השתנתה במשך השנים וקיבלה בכל תקופה גוון שונה. מחסידות קטנה בה כל אחד יכול היה לעצור את הרבי ולשוחח עמו, דרך ה'יחידויות' המרתקות, ההתוועדויות שגדלו והלכו ועד למעמדי חלוקת הדולרים שנשאו בתוכן פנינים, אמרות וניסים אין-ספור.
היום ה' בטבת, חסיד, אברך או בחור רוצה לדעת מה הרבי עשה באותו יום במשך השנים, האם היו שיחות שקשורות לתאריך, האם היו אירועים מיוחדים ביום הזה (מלבד ה'דידן נצח'). יחד עם צוות אברכים מוכשרים, ליקטנו עשרות רבות של יומנים במשך השנים, הבאנו את האירועים המרתקים והמעניינים שהיו במשך הימים, תשובות, מנהגים, קטע מכתבים מיוחדים, ועוד. עם השלמת הסדרה, כרך לכל חודש, יוכל כל אחד 'להתחבר' לרבי מחדש, להתרפק על שנת ה'קבוצה' שלו, לחיות את היום עם הרבי ולשאוב המון – לא רק ידע מה קרה באותו יום עם הרבי ובחצרות קדשנו, אלא גם פשוט כוח להתחבר ולחיות עם הרבי. להזכר בכל הפרטים הקטנים שהיו חלק מעיצוב חיינו בשנות הבחרות והלאה.
כאמור, מדובר בסדרה של לפחות שנים עשר כרכים שתצא במשך השנה הקרובה, ואני מניח שהיא תהיה מבוקשת ופופולארית מאד. זו סדרה שמקיפה הרבה מאוד מחיי הרבי והחסידים ביובל האחרון.
איזה ספר שהוצאת לאור, הכי אהוב עליך?
מדרך הטבע, ספרים שהשקעתי בהם יותר כוחות מאמץ וכשרון, הם האהובים יותר, (אם כי, אני חייב להעיר, לאו דווקא הנמכרים יותר...)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
